אם יש לכם חופש מיותר, ובעיקר אם אין לכם, בואו לנתב"ג להריע לבחורים בירוק ולמאמנם, רוני לוי. אולי גם להקל עליהם כי הם עייפים מאוד מהמאמץ העצום שהשקיעו ועמדו במשימה העיקרית: להעביר את ההכרעה לבלומפילד !!
אולי ראש עיריית מוסקבה מאושר, כי "כוחות ההגנה" של העיר, טופדו, לוקומוטיב וצסק"א הצליחו לשמור על רשת נקייה מול חיפה הקטנה, אבל גם הוא היה מוכן שהמשחק הבא יתקיים בעירו ולא ביפו.
אז נכון שחיפה לא כבשה, והפעם באשמתה, אך להסתכל עליה 95 דקות ולראות את משחקה הטאקטי, תענוג. זאת ההגנה שספגה 29 שערים בליגה והיום כמעט ולא אפשרה לחלוץ רוסי/ ברזילאי/ סרבי להגיע בקושי לחצי מצב.

רשימת הגיבורים ארוכה מאוד. שאפו וציון 10 למאמן רוני לוי שלא עצם עין בשבועות האחרונים. הייתה לו יותר מיציקה על הראש- גם המצב בליגה ובעיקר, תכנון המשחק בולאדיקווקז. שבחים רבים העטירו על ולארי גזאייב, מאמנה הנערץ של צסק"א ורוני לוי יכול רק לקנא בקהל המצדיע למאמנו. מי שראה הערב את גזאייב, לא ראה את רוני לוי.
כי הרוסי ניצב 90 דקות על רגליו ומתחת לשפמו, לא ראינו, אבל אגלי זיעה נגרו ממנו. מנגד, לוי ישב בשקט וראה את יציר כפיו, את התכנון המבריק והביצוע הטאקטי המושלם, וגם אם ההכרעה תיפול רק בשבוע הבא, נא לצרף את צסק"א ל" חבולות חיפה"- פארמה, מנצ'סטר יונייטד, פריס סן- ז'רמן, אולימפיאקוס, טורפדו מוסקבה, ולנסיה וסליחה אם מישהי נשכחה מרוב התלהבות והערצה.

אבל גם המפקד הכי מעוטר לא יוכל לנצח קרב ללא חיילים שמוכנים להשקיע הכל עבורו, עבור המועדון ועבורם. אחרי שאיבדו את גביע הטוטו בלי לשחק, "קומנדו לוי" הגיעו מפוקסים ומרוכזים בשיא. וכמעט כולם היו בשיא. כמעט. כי אם כולם היו, חיפה גם הייתה מנצחת ואם זה היה קורה, אירופה, שכבר הורגלה ב"עקיצות" של חיפה, לא הייתה מדברת על פצצת האטום האיראנית אלא על ניצחון חיפה. פרטים בהמשך.
ניר דוידוביץ היה מצוין. אחרי ארבעה משחקי ליגה בחוץ, הוא היה IN ובלי להיות תמנון כמו בולנסיה. במהלך כל המשחק לא נזקק לזינוק אחד כדי להציל שער אך איזה ביטחון, איזו שליטה באוויר ( לידיעתך, הרמטכ"ל החדש, גבי אשכנזי!), איזו מין שלווה כמילות השיר.

משחק ההגנה החיפני ראוי שיילמד בקורס מאמנים בוינגייט. במחצית השנייה, חיפה שיחקה כמו שקבוצת חוץ חייבת לשחק מול קבוצה מעולה ועדיפה ממנה "על הנייר". במחצית הראשונה ? נגמרו המילים.
אלון חרזי- כבר בן 36 ויום אבל משחקו הגדול ביותר במסגרת האירופית. כל צעד שלו מחושב בצורה מדעית, ולא בגלל שלא היה לו כוח לרוץ. הצד הימני היה נעול הרמטית. גם בעזרתו של גוסטבו בוקולי שהיה חלש במשחק ההתקפי אבל מצוין בסיוע לחרזי ולהגנת הברזל.
שאבייר אנדרסון- מי שניסה להספיד אותו, לא צריך לעשות הערב כלום. לא לאכול כובעים ולא להתנצל. בלם החירום שיחק יוצא מהכלל עם המון שקט וקריאת משחק נבונה שנתנה לו את האופציה להיות ראשון לכל כדור. היה חשש שהצהוב שספג בדקה מוקדמת (17) ירכך במעט את משחקו, איפה ? יופי של הופעה.

לידו, דקל קינן שמצליח לשמור על שער נקי, ולא חשוב היכן הוא. או באולימפית מול אוקראינה (0:0), או היום. השליטה של שני ה"תרנים" באוויר השאירה את הרוסים מתוסכלים ומודאגים. קינן חיסל כל תנועה אווירית של "מטוסי אוייב" ובקיצור, מרכז הגנה מבוצר ולא במשחק בונקר.
ועוד אחד שהתעלה לרמת הגנה גבוהה. לחיים מגרלשווילי הייתה הכי הרבה עבודה. הלבישו לו את הסרבי מילוש קראסיץ', הכי פעלתן בקבוצה הרוסית. הבלונדיני עם הנעל השחורה פגש במגן שלא שגה ולו פעם אחת. חיימק'ה נתן משחק הגנה נפלא וגם פרץ קדימה, כאילו לפניו הגנת... טוב, למה להעליב ?

על הקישור אין להרבות במילים. רק שתיים: מצוין ותודה !!!
ככה משחקים באירופה במשחקי הכרעה, כמו עבאס סואן וחבייאר דירסאו. סואן היה עשר וציון 9 הערב, לא מוגזם. יכול להיות שבגלל ישיבתו הממושכת על הספסל, היה לו כל כך הרבה כוח ? סתם, בצחוק. אבל יהיה קשה מאוד להזיז מההרכב ( מי רוצה בכלל ?) את הקשר המנוסה ו"ראש הקומנדו". מכל מקום במגרש בצבצה החולצה מספר 8 ומול קבוצה אגרסיבית ועם שופט מצוין שלא מתעסק בקטנות, הרכש מסכנין חש כדג במים. בראבו.
יום גדול, עוד יום גדול לדירסאו שהקפיד על צעדיהם של הקשרים הרוסים. איזה מסכנים. כשסוף- סוף עברו את סואן, וזה לא קרה יותר מדי, נתקלו בחומה האנושית, דירסאו. עם כל הכבוד, גם המקדח הכי טוב אינו מסוגל לפצח "קירות" כאלה.

אלן מסודי לא היה גדול אבל השליטה שלו בכדור, השהיית הזמן במקום הנכון והעזרה להגנה כולל הניסיון שלו באירופה, עשו את שלהם. השקיע המון כמו גוסטבו בוקולי שנצמד לקו הימני ומנע כל ניסיון רוסי להגיח מהאגף השמאלי, אחרי שויתרו גם על הימני בשלב מוקדם.
עוד שחקן שרשאי לדרוש "תוספת קילומטראז'" הוא יניב קטן. במחצית הראשונה היה משכמו ומעלה, בלתי ניתן לעצירה. בניגוד למשחקים בישראל, כשעליו להתמודד מול הגנות מבוצרות, באירופה משחקים אחרת, כך שנותר לו יותר מרחב פעולה, והוא ניצל אותו עד תום. ההכנה שלו לרוברטו קולאוטי יכלה להיות "מסירת העונה" אך מה לעשות שקולאוטי ביש מזל.
אין מילה אחרת לתאר את אכזבתו. הוא עשה את הכל כמו שצריך בדקה השישית. קיבל מקטן באגף ימין, התקדם ובעט לפינה הנגדית של אקינפייב שנכנע, אבל הכדור, מעשה שטן, נתקע בקורה ולא נכנס. תנו לו עוד מאה פעמים להגיע לאותו מצב- 99 בפנים. דווקא היום לא.

המשחק החיפני היה מאוד אגרסיבי אך לא פראי. ה"ירוקים" ביצעו 30 עבירות במשחק ( אל תפשפשו בזכרונכם, כמו למצוא מחט בערימת שחת...), רובן 'חכמות' שבלמו תנופה רוסית.
לרוסים נותרו שמונה ימים לבדוק מה לא עבד. בניגוד לרוני לוי שתיקו התאים לתכניותיו, לגזאייב לא יהיה את הלוקסוס הזה. אמנם, תיקו עם שערים יספיק לו, אבל גם חיפה תרצה לנצח. את חוסר האונים של המארחים ביטא בצורה יוצאת דופן יורי ז'ירקוב שבדקה ה- 88 פשוט בעט בדגל הקרן ופרק את תסכולו. במקרה הזה, דוידוביץ היה מיותר...
כל החבר'ה הברזילאים, דודו, ראמון, ז'ו וקארבליו "הועלמו" ולא ע"י הק.ג.ב אלא על ידי חבורת לוחמים ישראלים. כל אלה שהפחידו בטורניר הערוץ הרוסי הראשון בבלומפילד, שותקו כלא היו. שום סיכוי לא היה להם מול ההגנה הנפלאה והגמישה של האלופה הישראלית.

המחצית הראשונה הייתה גדולה מהזווית הישראלית. הרוסים בעטו את הבעיטה הראשונה לשער רק בדקה ה- 38 ומדובר במשחק ביתי שלהם !
על ההחטאה של קולאוטי הוא "ישלם" במחשבות. בדקה ה- 18 יכול היה לתקן את הנזק כשקטן מסר למסודי וזה הריץ את רוברטו שמאלה ומשם שוב שלח כדור לפינה הנגדית ושוב החוצה.
דוידוביץ (38) נדחף בתיבת החמש בעת שיצא לכדור גובה ודודו לא ניצל ולא הפך לראש העיר- בעט החוצה.
במחצית השנייה, צסק"א ניסתה לדחוף את חיפה לשערה, הצליחה בכך שהחיפנים לא סיכנו את שערם, אבל רוב הסכנות על שער חיפה הגיעו מבעיטות נייחות של דניאל קרבאליו. הכי מסוכנת בדקה ה- 74 כשהגביה ודודו נגח מעל למשקוף. גם לחיפה ניתנה הזדמנות להשלים את הסנסציה (76) כשקטן הגביה וארבייטמן נגח מעל המשקוף.
...וכשרוני לוי מכניס בסיום את שלומי ארבייטמן וליאור רפאלוב, זה כדי לשמור על התיקו אפס או להכריע את המשחק ? ברור כשמש כדי לנצח.
ואם בשבוע הבא, בלומפילד יהיה מלא, והוא יהיה, מי יודע אם ה"שגרירה" שלנו מתכננת לנו גם אביב ירוק, ולא בגלל הפרחים.
אינשאללה !

הרכב צסק"א: איגור אקינפייב, סרגיי איגנשביץ', אלכסיי ברזוצקי, ואסילי ברזוצקי, אלבר רחימיץ', דודו, ייבגני אלדונין (צ'מברס/ 46), מילוש קרסיץ', יורי ז'ירקוב, ראמון, ז'ו (דניאל קראבליו)