אי אפשר לבוא בחצי טענה לשחקני מכבי חיפה, למרות שלכאורה תוצאת התיקו אפס מול אספניול, אינה משרתת את המטרה להגיע לרבע הגמר.
השנה, חיפה היא הקבוצה הכי יציבה במסגרת האירופית. בכל 11 המשחקים ( למעט הראשון מול ליטקס הבולגרית), חניכיו של רוני לוי שיחקו מתוקתק, מדויק, נחושים וממוקדים, בניגוד גמור ל"יציבות" השונה כל כך בליגה, ולא כדאי להיכנס שוב להסברים מדוע ולמה, כי אי אפשר להסביר מה קורה לקבוצה הסכיזופרנית בירוק.

היה חסר איזה 0:1 קטן- גדול, כדי להגיע בשבוע הבא למשחק הגומלין במונז'ואיק עם יתרון מסוים, אך גם כך, שום דבר לא אבוד. אמנם, מהרכב חיפה יחסרו שני ברגים חשובים שלה, הקשרים ההגנתיים, חבייאר דירסאו ועבאס סואן שספגו הערב את הכרטיס השלישי שלהם, אך גם כך מי אמר שאם רוני לוי יחליט לשחק עם אנדרסון ובוקולי במרכז, יהיה פחות טוב ?
עד ליום חמישי מותר לחיפה להתענג על הרמה שהפגינה ובעיקר על כישרונה לסיים את שלושת משחקיה האחרונים ( צסק"א ואספניול), מבלי לספוג ולו שער חובה אחד. לכו, ספרו את זה לחלוצי הרצליה והכח- יחשבו שעובדים עליהם בעיניים.

חיפה שיחקה מצוין, ומשמעות המילה שמאמנה למד את היריבה לפי ההוראות שהביא לו ג'ימס בונד שלו, איתי מרדכי , מאמן הנערים. כך גם המאמן הספרדי שידע שצריך לסגור את בוקולי, ואם אי אפשר לבעוט לו ברגליים- כמו בליגה הישראלית.
בשום שלב של המשחק, חיפה לא נפלה מהיריב העדיף "על הנייר" ולא גילתה רגשי נחיתות. אדרבא, במחצית הראשונה נהנתה מעדיפות ברורה ובשנייה, אף העזה יותר וניסתה להפתיע במתפרצות שלא נוצלו עקב פזיזות והתלהבות גדולים.
ההפתעה שחיפה הכינה לאורחתה, עד כמה שזה מוזר ותמוה, במספר האיומים על שערו של איריסוס. מתי חיפה איימה בליגה על שער היריב 14 פעמים ? עוד הוכחה, כשחיפה מריחה אירופה, היא שונה ומנסה יותר להתקרב לרמת היריבות.

החלק ההתקפי בהחלט לא היה רע, בעיקר כאשר רוברטו קולאוטי התאושש והיווה סכנה מתמדת על השער הספרדי. עם כניסתו של שלומי ארבייטמן, שיכול היה לקנות את עולמו בשני מבצעים, הלחץ על אספניול הלך וגבר וכל מה שנותר לשחקניה לעשות, להרוויח זמן כדי להעביר את ההכרעה לביתם.
הקישור החיפני שיחק נכון וחכם, למרות איטיות פעולותיו. לחיפה לא היה אחד כמו איבן דה לה- פניה שהזרים מסירות פז לחבריו. אבל היה לה את ליאור רפאלוב ששוב הוכיח שניתן לסמוך עליו בקטע הטאקטי, את דירסאו וסואן, ה"גרזנים" שמנעו מהספרדים יותר מדי פעילות חופשית במרכז המגרש. חבל שסואן ודירסאו ביצעו את העבירות הקריטיות שלהם כשלא הייתה סכנה ממשית על שערם, במרכז המגרש.
במחצית הראשונה, גוסטבו בוקולי נצמד לאגף הימני וסייע לחרזי לשמור שלא יפרצו דרכו, בשנייה בוקולי כבר השתחרר לחלוטין, הפגין יכולת מעולה וכל מה שנותר לספרדים היה להכשילו פעם אחר פעם ולמנוע ממנו לפתח התקפות מאגפו. היום בוקולי גם חידש את הארטילריה שיצאה מרגליו, מאוד לא מדוייק ומאיים, אבל לפחות ניסה.

ככל שנסוגים לאחור, רשימת המצטיינים גדלה. חיפה בהחלט לא שיחקה במערך נסוג. אדרבא, היום יותר מבכל משחק אחר, הרביעייה האחורית לא רק שהצליחה ברוב המקרים לבלום התקפות מסוכנות, להן היה אחראי בעיקר רופטה הנפלא והמהיר ( מספר 18) אלא גם ראינו מספר רב של פעמים את אלון חרזי וחיים מגרלשווילי עמוק בטריטוריה של ה"אוייב".
אף פעם לא מיותר לדבר על חרזי במונחים של זקן השבט המחדש ימיו. הערך המוסף שהביא מול אספניול, לחימה מדהימה, בלתי מתפשרת שאפילו אוהדי חיפה לא זוכרים אצל המגן הותיק הזה.
מגרלשווילי כבר לא זקוק לשבחים. חיימק'ה שלנו חזר להיות המגן השמאלי מספר אחת בארץ, וזה מתבטא בקריאה טאקטית נכונה של מהלכי היריב ופריצות מהירות. עוד קצת דיוק בהגבהות ובמסירות ולחיפה צמח יורש ראוי לאדורם קייסי.

ערב גדול גם לדקל קינן ולחבייאר אנדרסון. השניים מנעו כל גישה לרחבת שערו של דוידוביץ ממרכז הרחבה, חיסלו את פנדיאני, האורוגוואי של אספניול והערה קטנה לאנדרסון: לבלם אסור לנסות ולעבור שלושה שחקני יריב כפי שקרה לו על סף סיום המחצית הראשונה. למזלו, ההתקפה הנגדית המהירה הסתיימה בכלום אחד גדול, אחרת חיפה הייתה סופגת שער מיותר לחלוטין.
אחרון והכי טוב, השוער דוידוביץ. קבוצה שאומרים עליה שתענוג לחזות בביצועי שוערה, נמצאת די במצוקה. ניר היה פנטסטי בזכות שלוש עצירות גדולות, אך בעיקר עקב שליטה מוחלטת ברחבת ה- 16 של קבוצתו. מולו שיחקו כמה ז'לובטים רציניים אך הוא התעופף וקלט, כיוון ובלט. סביר להניח שבברצלונה יהיה עמוס יותר.

היעדר השערים לא פגעו בהנאת הקהל הרב שמילא את בלומפילד. קצב המשחק היה מצוין וחיפה הוכיחה שאין לה בעיה של כושר גופני מול קבוצת מרכז טבלה מליגה מצוינת. אי אפשר שלא לציין שופט אלמוני יחסית, הקרואטי איבן בבק ששפט מצוין והתאים את עצמו לרמת המשחק שלא היה קשה במיוחד לשיפוט, אך היו בו מספר אירועים שהיו זוכים לתגובות מחצמירות יותר משופטים אחרים.
את ההתקפה הראשונה חיפה יזמה. אלון חרזי הגביה לקולאוטי (3) שהסתובב וירה שטוח לידיו של איריסוס.

הדקה ה- 16 שייכת כולה לדוידוביץ. הוא גם ירד לכדור חופשי מסוכן מרגלי גארסיה ובעיקר כעבור שניות, כשאותו גארסיה בעט משמאל לימין, הכדור עשה דרכו לפינה הנגדית אולם דוידוביץ זינק לרוחב שערו ומנע חדירת הכדור.
בדקה ה- 23 התקפה מתואמת בין קולאוטי לבוקולי, האחרון הסתנן מבעד להגנה הספרדית ורגל אורחת הרחיקה לקרן. לקולאוטי (27) ניתנה הזדמנות מצוינת כשהשתחרר נפלא משומרו, טוראחון ובמקום לחפש פינה חופשית, בעט למרכז השער, לידי השוער.
חיפה ניסתה גם מרחוק, וכל הבעיטות חמקו הרחק מעבר למשקוף ולמזלה, בשתי הדקות האחרונות של המחצית לא ספגה. בפעם הראשונה בדקה ה- 41 כשלואיס גראסיה הגביה מימין, דוידוביץ יצא והדף למרכז ולה- קרוז לא ניצל את העובדה שניצב מול שער חשוף ובעט מעל למשקוף. אנדרסון טעה בגדול (45), חמישה "לבנים" פרצו מול שני "ירוקים" , התמהמו והנס הסתיים בקרן.

אם חיפה לא ספגה בדקה ה- 54 היא חייבת לחבק בחום את דוידוביץ. בראשונה הדף נגיחה מסוכנת שעשתה דרכה לשערו, ומיד הגיח רופטה מימין ובעט בעוצמה, וגם הפעם ה"תמנון" בלם באומץ רב.
בוקולי (62) עשה תנועה מצוינת מימין, הגביה לעברו של קולאוטי שבקושי הגיע לכדור ונגח החוצה. דקה אחר כך, מוחה לא ניצל שחרזי לא נמצא במקומו, ובעומדו בודד באגף השמאלי, שלח כדור שטייל לרוחב המשקוף.
בחצי השעה האחרונה, רק חיפה חיפשה לנצח. מגרלשווילי הפעיל מנועים ועשה שמות באגפו, ללא תועלת. ארבייטמן(78) פרץ בין שניים, עבר אותם אך מסר לקולאוטי בנבדל. אם היה ממשיך לבד או שרוברטו לא מתערב, החגיגה בירוק הייתה מושלמת.
בדקה ה- 84 ההזדמנות של חיפה במשחק. דירסאו הכניס "קטנה" לארבייטמן שהיה לו את כל הזמן שבעולם להקשית מעל השוער, ובמקום זאת מיהר לבעוט לידיו.

נכון לעכשיו, קבוצה ישראלית טרם כבשה שער מול מקבילה ספרדית, טרם נראה ניצחון ישראלי ולא ברור אם גם בשבוע הבא חיפה תצליח לנצח בברצלונה.
דבר אחד בטוח: גם תיקו 1:1 או 0:0 נוסף והכרעה בפנדלים לזכות חיפה, לא יעציבו איש במועדון האלופים הירוק. ועד אז, יאללה, יש את בית"ר ירושלים על הראש ביום ראשון.