11 ביולי. 1987. 12.45 בצהריים. כנרת , טבריה.
חוף גיא בטבריה. אבי רן שוער מכבי חיפה והנבחרת הלאומית יצא באופנוע-ים לעבר מרכז הכנרת. מצד ימין הגיחה סירת מירוץ ובמלוא עוצמתה פגעה באבי רן. הסירה הפוגעת יחלצה את אבי רן אל חוף מלון "גלי כנרת" ולמקום הוזעקה ניידת טיפול נמרץ, שהגיעה כעבור מספר דקות. כבר מאוחר. לרופא שהיה בניידת לא נותר אלא לקבוע כי אבי רן מת.

עיר הנמל הוכתה בהלם.

בהיותו ילד בן 11 נרשם אבי רן במכבי חיפה ככדורגלן בקבוצת הילדים. עשה את כל המסלול עד שזומן לסגל הבוגר.

ב - 7 בנובמבר 1981 , בהיותו בן 18 וארבעה חודשים לבש לראשונה את חולצת הקבוצה הראשונה. מאז רשם 146 הופעות, מתוכן 102 רצופות, שיא מועדון שלא נשבר עד היום. בעונת הכדורגל 1985/86 ספג רן את כמות השערים הקטנה ביותר בתולדות מכבי חיפה - 18 שערים. בעונה האחרונה לחייו לא ספג אפילו שער אחד מבעיטת עונשין מהנקודה הלבנה. למעט במשחק גמר הגביע מול מכבי תל-אביב כשנכשל פעם שניה בנסיון לזכות בגביע.

רן היה היחיד מבין שוערי מכבי חיפה ששמר על רשת נקיה בארבעה משחקי דרבי רצופים. נמנה עם סגל נבחרת ישראל, ובשנה האחרונה , לפני שנהרג, הפך לשוער סגל נבחרת ישראל. הספיק לרשום 9 הופעות בינארציות והטביע חותמו, למרות שהנבחרת לא הצליחה לנצח. אבי רן היה השוער הראשון בתולדות מכבי חיפה שזכה ללבוש את אפודת השוער במשחק בינארצי. רן היה השחקן היחידי שהופיע שלוש עונות רצופות במדי מכבי חיפה, מבלי להפסיד אף לא דקת משחק אחת.

כאמור, את הופעתו הראשונה ערך באצטדיון בלומפילד נגד מכבי תל אביב. השוער הראשון, ירון בראון, ומחליפו צדוק אברהמי סבלו מפציעות ויו"ר מחלקת הנוער, נועם רשף "לחץ" על המאמן ג`וני הרדי לתת אשראי לשוער הנוער. רן לא התרגש, הפגין יכול גבוהה ושמר על רשת נקיה. היה בין הגורמים הראשיים לתוצאת התיקו (0:0).

תקופתו של אבי רן בין קורות שער חיפה, היתה מהמוצלחות בתולדות המועדון. היא כללה זכיות היסטוריות בשתי אליפויות רצופות, סגנות אחת ושתי הופעות בגמר גביע המדינה. במשך שלוש עונות רצופות ספג רן, פחות שערים מכל שוער אחר בליגה הלאומית.

רן נאלץ לבלוע גלולות מרות בדרכו במכבי חיפה. הגדולה שבהן, רצונו של המאמן שלמה שרף לשחררו ולהביא תחתיו את אריה חביב, שוער הפועל יהוד. ההנהלה התנגדה ושרף הימר עליו כשוער ראשון. רן לא איכזב את שרף ויכולתו הגבוהה תרמה את "חומת הבטחון" לשרשרת ההישגים של הקבוצה החיפנית.

בתחום הייצוג הלאומי היתה התקדמותו איטית אך בטוחה. נבחרת הנוער, נבחרת צה"ל, נבחרת העתודה. מיד אחרי כישלון נבחרת ישראל במוקדמות הגביע העולמי באוקיאניה זימן אותו המאמן הלאומי, יוסף מרימוביץ, לנבחרת ישראל ואמר כי לאור אכזבתו מהשוערים בוני גינצבורג ואריה חביב, אין לו ספק כי אילו ניצב אבי רן בין קורות הנבחרת באוסטרליה וניו-זילנד, היתה הנבחרת הישראלית חולפת על פני המשוכה האוקיאנית.

אבי רן צהוב

מאז הוצב רן על ידי מרימוביץ, ומחליפו מליינקו מיחיץ` היוגוסלבי, בשער הנבחרת ושיחק מול נבחרות מעולות כמו גרמניה, ברזיל, ארגנטינה ואנגליה. בכלל, אחת מתכונותיו הבולטות של רן היתה יכולתו להתעלות ברגעים הנכונים. במשחקים נגד נבחרות לאומיות וקבוצות אורחות מחו"ל, התעלה לרמות גבוהות. זכורות הופעות מצויינות בין קורות מכבי חיפה במשחקים נגד מנצ`סטר יונייטד ופצ.קלן מגרמניה שהשאירו את האורחים משתאים ולא מאמינים שבישראל הקטנה משחק שוער ענק.

החלק החזק של אבי רן היו התגובה המהירה וקריאת מהלכים מראש של התקפת היריב. תכונות אלה אמורות היו לסייע לו להיות אחד השוערים הגדולים שצמחו בכדורגל הישראלי ואשר אמורות היו להוות כרטיס ביקור לקראת קריירה בינלאומית מזהירה באירופה.

אבי היה השוער היחיד בישראל ששיחק גם כ"ליברו", מעין בלם נוסף. היו לו יציאות בלתי רגילות, הרחק מקו שערו, יציאות שמנעו שערים בטוחים. היו לו נתונים אידיאליים לשוער מצטיין. גובהו (1.85 מ`) ומשקלו (79 ק"ג) הצביעו לכאורה על שוער רזה, אך הוא ניחן באומץ לב, שקט נפשי, ביטחון וכושר התרוממות נדיר, שאיפשרו לו להתמודד מול חלוצים חסונים בקרבות אוויר. זריזותו ותבונתו היו הקלפים הגלויים שלו, והוא עקב מקרוב אחרי שני שוערים אגדיים, ריי קלמנטס מליברפול ודינו זוף האיטלקי.
אבי רן היה מקצוען אמיתי, הקדים להגיע לאימונים וסיים אותם אחרון. מה שעשה אותו שוער ענק היה האינסטיקנט הנפלא שלו. למי שיש בבית קלטות ישנות, רצוי שיראה את העצירה הפנטסטית שלו מול איאן ראש במשחק מול ליברפול. החלוץ המסוכן, במשחקו האחרון לפני שעבר ליובנטוס, הגיע לעימות חזיתי מול אבי רן. הוא התעה את השוער שזינק לפינה אחת, שלח כדור לצד השני החשוף, אבל אבי הספיק לשנות כיוון, לזנק ולעצור את הכדור. אחת העצירות הגדולות שנראו בארץ.

והיו לו תכונות נוספות. הוא ידע לזנק לכדורים נמוכים, ידע לשחרר כדורים ארוכים לעבר החלוצים ויצר מצבי הבקעה והיציאות מהשער,וידע לצאת עם הרגל מושטת קדימה (סמלו המסחרי של מאמנו האישי, חיים לוין, לשעבר שוער במכבי חיפה).

פנחס זהבי, עיתונאי בכיר ב"חדשות" כתב עליו בקצרה: " אהבנו אותו ממבט ראשון. המבט הביישני שלו, העיניים הטובות, הדיבור הישיר, החיוך הנבוך. אבי רן. אי אפשר היה שלא לאהוב את הבחור הנהדר הזה. אוהדי הכדורגל בישראל הכירו את אבי רן השוער. את הדמות שהתעופפה וחסמה את שער הנבחרת ומכבי חיפה. אלה שידעו אותו מקרוב, הכירו את אבי רן האדם. הבחור הצנוע, ההגון, העניו. אבי רן החבר.
היה לו חלום אחד שלא התממש - לשחק בחו"ל. הוא הלך לעולמו עם החלום הזה. בגיל צעיר הוזנק להרכב הראשון של מכבי חיפה. ההצלחה לא האירה לו פניה בתחילה. הכותרות לא ליטפו אותו. הן לא ניבאו לו טובות, אבל אבי רן, בכוח רצון אדיר, בשקט נפשי מעורר פליאה, בשאפתנות ונכונות להקריב הכול, התגבר. הוא הפך לשוער גדול במכבי חיפה ובנבחרת.

בניגוד לשוערים אחרים, שסובלים משגעונות שונים, היה אבי רן נורמלי לחלוטין. היה לו רק שיגעון אחד - נהיגה מטורפת. בנהיגתו המהירה מצא פורקן למתח שליווה אותו בין הקורות. לא מזמן הזהרתי אותו מפני נסיעה מהירה ומסוכנת. אבי רק חייך : " לא אמות בכביש". רן נהרג במים".

אותו זהבי, בעל קשרי חוץ ענפים היה בסודות עתידו של אבי רן. הוא ידע שאבי רן רוצה לשחק באירופה, אבל לא בכל מחיר. וכך גילה את שנעשה מאחורי הקלעים: " בליל שבת שוחחתי בפעם האחרונה עם אבי רן. בין השאר עידכנתי אותו בקשר למידע על ה"פצצה" שהייתה אמורה להתפרסם באמצע השבוע : ההזמנה להשתתף בנבחרת שאר העולם, שתתמודד ב- 8 באוגוסט בוומבלי, נגד נבחרת אנגליה. סיפרתי לאבי על החלטת אחד ממארגני המשחק, האמרגן הבריטי הנודע דניס רוץ`, להזמינו לסגל נבחרת שאר העולם. רן לא התרגש. הוא רק שאל : הם ייתנו לי לשחק, או שאשאר על הספסל ?" זה מה שהוא רצה לדעת. מאוחר יותר הגיעה שיחה טלפונית, הפעם מאנגליה. דניס רוץ` ביקש להודיע, כי יש אישור להזמנתו של אבי לנבחרת שאר העולם. רוץ` ביקש להמתין עם הפרסום עד ליום שלישי, שכן לא הצליח לאתר את מאמן נבחרת שאר העולם, טרי וונבלס, העושה בחופשה בארה"ב. עוד ביקש רוץ` פרטים על גילו, גובהו, משקלו ומספר הופעותיו בנבחרת ובליגה הראשונה בישראל. אמש התקשרתי לרוץ` להודיע את דבר הבשורה הנוראה.

ללא תמונה

לפני יותר משבוע פגשתי את אבי בת"א. זה כבר מזמן לא סוד שהשוער החיפאי החליט להמיר את מדי קבוצתו, מכבי חיפה, באלה של אחת מהקבוצות באירופה. קבוצה משורה הראשונה. אכלנו יחד, ואבי רק דיבר על כדורגל בעולם. על רצונו העז לעזוב את חיפה לטובת הכדורגל המקצועני. במלים אלה ממש הוא אמר: " אני לא רוצה להחליף את מכבי חיפה באיזו קבוצה קטנה באירופה. אני רוצה לעזוב אך ורק לקבוצה גדולה. ספרד, איטליה או אנגליה. אם אקבל הצעה מקבוצה במקום אחר, אשאר במכבי חיפה".
הרבה ידיעות פורסמו על תכניותיו הבינלאומיות של אבי רן. לרובן לא היה יסוד. עכשיו כבר אפשר לספר: ההתעניינות המעשית הראשונה באה מצידו של קני דאלגליש. זה קרה לאחר הופעתו המופלאה של אבי נגד ליברפול. הספקות לגבי כשירותו של שוער ליברפול, ברוס גרובלר, הדליקו את דמיונו של המנהל-שחקן של ליברפול. תגובתה השלילית של חיפה והסכומים האסטרונומיים, בהם נקבו מנהליה, עצרו את תהליך ההעברה. גם לטוטנהאם הגיע מידע על הכשרון החיפאי. טוטנהאם לא מיהרה לפעול, משום שבשורותיה מופיעים כבר שלושה שחקנים זרים. המנג`ר, דייויד פליט, ביקש שהות למחשבה. ההצעה הרצינית ביותר אמורה הייתה להגיע מספרד".

מה הוא אהב, מה הוא עשה בשעות מחוץ למגרש ?

אופי

אורח החיים : אני מקיים אורח חיים ספורטיבי, קבוע ומסודר. מתעורר כל יום ב- 9:30 עושה אימון משקלות ובצהריים יוצא לאימון. אם אני יוצא אז רק בתחילת השבוע. לא בימי רביעי, חמישי ושישי.

בעיני עצמך: אני חושב שאני בחור טוב, חביב על אנשים. קצת ביישן וזה קצת הפריע לי בהתחלה. עם הזמן התבגרתי והתגברתי גם על זה. בכל זאת, נשארתי טיפוס די רציני.

בעיני אחרים: אני חושב שאוהבים אותי. אני מצטייר בעיני אחרים בערך כפי שאני חושב שאני באמת.

חברה: רוב החברים הם מהכדורגל. חוץ מכמה חברים שנשארו לי עוד מהילדות. החבר הטוב ביותר הוא רוני רוזנטל שאיתו אני מבלה המון. אנחנו מרבים לאכול צהריים ביחד וגם לצאת בערבים. אני מכיר את רוני כבר הרבה שנים, מאז ששיחקנו בילדים.

אופנה: מעדיף להתלבש ספורט אלגנט. ההופעה החיצונית תמיד היתה חשובה בשבילי. בזמן האחרון הנושא הזה גם מחייב.

אמונות טפלות: אין. פעם היו לי כל מיני שטויות, כמו לעלות ברגל ימין למגרש, אבל נגמלתי מזה.
פחדים: מאלהים.

התייחסות לכדורגל: מתייחס בשיא הרצינות. משתדל לשמור על חיים ספורטיביים ככל האפשר. הכדורגל זה הדבר המרכזי בחיים שלי מאז שעליתי לקבוצה הבוגרת.

שאיפות: לזכות עוד פעם באליפות, לזכותבגביע, מה שעוד לא הצלחתי לעשות, להיות השוער מספר אחד של הנבחרת. ביום שלישי הגשמתי חלק מהשאיפה הזו כשערכתי את הופעת הבכורה במדים הלאומיים, נגד סקוטלנד. אני מקווה להתבסס מהכדורגל, אולי לפתוח עסק.

חלום פרטי: בתור חולה על מכוניות, הייתי מת לעשות סיבוב במירוץ פורמולה 1.

העדפות קטנות

שעה אהובה: ארבע-חמש אחר הצהריים של יום ששי. יום ששי הוא יום שקט ובשעה הזו אני מתחיל להיכנס לאווירה של המשחק בשבת. בדרך כלל בשעה הזו אני אצל חבר או בבית קפה בכרמל.

צבע מועדף : שחור.

חיות בית: לא אוהב אז אין לי.

תחביבים: לנהוג במכוניות, לשחק טניס עם רוני רוזנטל. אמרתי כבר שאני חולה על מכוניות. לכל תחרות שמתקיימת בארץ אני מגיע. באשקלון, או איפה שזה לא יהיה. הייתי מנסה גם להשתתף אם זה לא היה מסוכן ויכול לפגוע בקריירה שלי ככדורגלן. במירוצי גראנד פרי בחוץ לארץ עוד לא הייתי אבל אני עוקב אחריהם בטלוויזיה. אלן פרוסט הוא הנהג המועדף שלי ולא רק בגלל שזכה השנה באליפות העולם.

עיר וארץ אהובה : בארץ - כמובן חיפה. בחו"ל אני אוהב את גרמניה ואת מינכן.
משקה: קוקה קולה.

מאכל: שניצל עם צ`יפס.

בחורות: יפות, אבל אם בחורה יפה אז שתהיה יפה לעצמה. אני לא מתעסק עם דוגמניות וגם לא מחפש כאלה. מעדיף בחורה שקטה, טובה, שלא עושה סיפור גדול מעצמה.

תרבות ובידור

ספרים: לא קורא. רק עיתונים.

עתונים: "חדשות" ו"ידיעות אחרונות".

קולנוע: אוהב סרטים טובים. עם אקשן, אלימות. סרטים כמו ראמבו וקומאנדו שראיתי לפני כמה ימים.

שחקנים אהובים: סילבסטר סטאלונה.

מוזיקה: דיסקו.

זמר אהוב: אף אחד באופן מיוחד.

בילויים: או אצל החברה או שיוצאים לדיסקוטק. ריקודים ? אני לא מתלהב במיוחד.

קריירה

מהלך : בגיל 12 התחלתי לשחק בילדים אצל אשר עלמני. הייתי דווקא אוהד של הפועל חיפה, אבל אני זוכר שהלכתי במקרה למשחק של מכבי חיפה כשהפסידה 2:4 למכבי תל אביב. לפני זה היה משחק ילדים של מכבי. ראיתי שהשוער שלהם לא היה טוב. באתי להתאמן ותוך שבועיים הייתי כבר השוער הראשון של הילדים. עליתי לקבוצת הנוער שאותה אימן ג`וני הרדי ואיתו המשכתי עד לבוגרים. במחזור שלי שיחקו רוני רוזנטל, שלום לוי, צדוק מלכה, איתן אהרוני ורפי אוסמו הגדול. פעמיים זכינו באליפות הנוער.

בתחילת 81, כשמכבי חיפה עלתה ללאומית, עליתי לבוגרים. הייתי בן 17 וחצי וירון בראון היה השוער הראשון של הקבוצה. הופעת הבכורה שלי הייתה באמצע העונה כשירון נפצע ביד. הייתי אז בטירונות. זה היה נגד מכבי תל אביב בבלומפילד והמשחק נגמר 0:0. הפכתי לשוער הראשון של מכבי חיפה בחצי השני של העונה.

השפעות חזקות: קודם כל אבא שלי. הוא היה שוער בבית"ר חיפה ובהפועל "המכונית" חיפה. הוא לא אימן אותי אבל תמיד דחף אותי, עודד ודיבר איתי הרבה. כשהייתי בנוער הייתה תקופה שרציתי לפרוש אבל הוא עמד תמיד מאחורי ושיכנע אותי להמשיך.

כילד, כבר אמרתי, הייתי אוהד הפועל אבל בגלל שהמגרש של מכבי היה קרוב יותר, הלכתי לשם. את היסודות היקנו לי יעקב שמיר (שמטניק) מנהל הקבוצה, עלמני וג`וני הרדי. שלמה שרף נתן לי את הפוש הכי חזק.

השיא עד כה : היו הרבה שיאים - שתי הזכיות באליפות, לשחק בגמר גביע המדינה. אבל ההופעה במדי הנבחרת נגד סקוטלנד השבוע - זה היה הכי חזק.

נבחרות : חוץ מההופעה השבוע בנבחרת הלאומית, שיחקתי גם בנבחרת הילדים של מכבי ישראל ובנבחרת הנוער אצל משה מאירי.

שאיפות מקצועיות : להיות שוער ראשון בנבחרת. אני לא חושב כרגע על אירופה. לא חושב על שום דבר אחר חוץ ממכבי חיפה.

אחרי הקריירה : אני לא מאמין שאחרי שאגמור לשחק, אשאר בכדורגל.

פציעות : בדרך כלל לא סבלתי אף פעם מפציעות. רק דברים לא רציניים. כל זה עד למשחק נגד סקוטלנד. אני עדיין לא יודע מה בדיוק קרה. כנראה שהתנגשתי עם אחד החלוצים שלהם לקראת סוף המשחק. אני לא זוכר כלום. פתאום מצאתי את עצמי בבית החולים. סיפרו לי שדיברתי ברדיו אבל לא הצלחתי להיזכר. הכל נמחק. נשארתי לילה אחד בבית החולים וזהו. מחר אני משחק.

המשחק הזכור ביותר : משחק ההכתרה שלנו באליפות הראשונה. כשניצחנו במחזור האחרון את מכבי רמת-עמידר. לפני המשחק התרגשתי. אני זוכר איך התפרצו ההמונים למגרש. איזו חגיגה היתה.
ההצלה הזכורה ביותר : לא מזמן, במשחק הידידותי נגד פ.צ.קלן. נתתי משחק מצויין. קלאוס אלופס בעט כדור לא נורמלי לחיבורים ולמרות הגשם זינקתי וקלטתי אותו.

אהדות

קבוצה בארץ : כילד את הפועל חיפה.

קבוצה בחו"ל : יובנטוס.

שחקן: מישל פלטיני.

שוער : כיליד הערצתי את יצחק ויסוקר. הוא היה השם הכי גדול בשבילי. עכשיו אני אוהב את ברוס גרובלאר, שוער ליברפול.

גביע עולמי : לגמר יגיעו איטליה וגרמניה ואיטליה תנצח. בדיוק כמו לפני ארבע שנים. הכדורגל האיטלקי הוא האהוב עלי ביותר. זו הליגה הכי עשירה בעולם, בכל משחק יש 80,50,40 אלף צופים. השבוע ראיתי קסטה של הליגה האיטלקית. איזה יופי. החלוצים שם כמעט לא מחמיצים.

מה הוא חשב על...

הכדורגל הישראלי : למרות שלא מתייחסים אליו, בזמן האחרון, אני חושב שיש שיפור. הנבחרת יכולה לדעתי להתמודד בכבוד עם הרבה נבחרות באירופה. במוקדמות הגביע העולמי היה לישראל הרבה חוסר מזל. יכול להיות שההכנות לא היו כל כך מקצועיות, ויכול להיות גם שהשחקנים עצמם לא לקחו את הענין ברצינות. אבל אני לא יכול להאשים אף אחד כי לא הייתי שם.

הכדורגלן הישראלי : הוא שואף להיות מקצוען, רוצה שיתנהגו אליו כמו אל כזה, אבל אני לא קורא לו מקצוען אמיתי. חוסר המקצועיות בא לידי ביטוי בזה ששחקנים מסתובבים כל הבוקר בבתי קפה, מעבירים את האימון לא כל כך ברצינות. אם אפשר לזייף - מזייפים. באירופה זה לא כך. שם השחקן חי את הכדורגל כל הזמן. הוא מתאמן ברצינות, גם כשהמאמן לא רואה.

אוהדים : האוהדים של מכבי חיפה הם בלי ספק הטובים בארץ. עובדה שבכל משחק יש לפחות 8000,7000 צופים ולמשחקי החוץ נוסעים באופן קבוע אלפיים. שלושת אלפים.

מעריצים : יש, ועוד איך. בעיקר מעריצות. מתקשרים המון הביתה, שולחים מכתבים. אחי בן ה- 19 עושה את כל העבודה בשבילי. הוא עונה לטלפונים, עונה למכתבים. כשיש לחץ על הטלפון אני מנתק.

עתונות : עתונות הספורט בארץ היא פחות או יותר בסדר, אבל יש עיתונאים שאוהבים לעשות אש ומחפשים רק לחטט בעניינים הפרטיים של שחקן זה או אחר. בסך הכל הכדורגל צריך את העתונות והכדורגלנים צריכים ללמוד איך להסתדר עם העתונאים. יש כאלה שאומרים שהעתונים שנמצאים בתל אביב, מקפחים את הקבוצות והשחקנים שלא מאזור המרכז. אני באופן אישי לא מרגיש מקופח. מתקשרים אלי גם עיתונאים מתל-אביב.

מאמנים : בסך הכל יש בארץ חמישה - ששה מאמנים טובים. את היתר הייתי מגדיר כ"צעירים שעושים את הסטאז`".

רוני רוזנטל : החבר הטוב ביותר שלי. נפגשים כמעט כל בוקר, מעבירים את הזמן ביחד, הולכים לאכול ביחד, נוסעים לאימון. אם אני יוצא בערב אז זה בדרך כלל עם רוני. הוא אוהב מאד לעזור, אוהב מאד לצחוק.

ברוך ממן : האיש מספר 1 של מכבי חיפה. תמיד הוא היה בחור טוב אבל היה צועק הרבה על הצעירים באימונים ובמשחקים. אני חושב שזו זכותו. הוא טיפוס תוקפני. בהתחלה גם אני פחדתי ממנו. כשהוא היה צועק עלי לא הייתי מעיז לענות לו.

זאהי ארמלי : אחד השחקנים שאני הכי אוהב להיות בחברתם. שחקן מצויין שיכול גם לשחק באירופה. הוא בחור שגעון, מנומס מאד, עושה כבוד. הוא השתלב מהר מאד בין החבר`ה בקבוצה, לא היו לו שום בעיות.

שלמה שרף : המאמן מספר אחד בארץ. בחור רציני. דבר ראשון אצלו זה המשמעת. יודע להעמיד כל שחקן במקום, לא מתבייש מאף אחד. ה"אשם" העיקרי להצלחה של מכבי חיפה. אני מאוד מעריך אותו למרות שבהתחלה היו לי איתו כמה תאקלים. לא נתנו בי אמון. לא היה לי בטחון עצמי. באימונים הוא היה צועק עלי לפני כולם. אז התחילו הדיבורים והכותרות שמביאים את אריה חביב לחיפה. אחרי זמן מסויים נשבר גם לו. היתה לנו שיחה אישית. שלמה אמר לי : " החלטתי שאני לא מביא את חביב. אתה תשחק אצלי עד סוף העונה, מה שיהיה יהיה". לאט לאט חזר לי הבטחון העצמי. התקופה הקשה גם עזרה לי להתחשל.

שוערים משוגעים : למרות שכלפי חוץ אני נראה רגוע, זה לא מדויק. לפעמים אני מאד עצבני. כשאני צריך להתפרץ אז אני מתפרץ. בסך הכל אני די מסכים עם זה ששוערים הם קצת משוגעים. גם לי יש לפעמים כל מיני ג`וקים בראש, לעשות כל מיני שטויות. העונה הזו אני זוכר שבמשחק נגד מכבי נתניה יצאתי מול עודד מכנס מחוץ לרחבה. בא לי לתת לו בין הרגליים. ציון מרילי עמד בצד וצעק לי למסור לו. איכשהו הכדור פגע לי לא טוב ברגל ויצא החוצה.

( נדב יעקובי, "חדשות", 31.1.1986)

ה"הופעה האחרונה" בקרית אליעזר

מטרים ספורים מקו מרכז השדה, קרוב למקום שבו נבעט כדור הפתיחה במשחק, באיצטדיון הכדורגל בקרית-אליעזר, היה מונח ארון עטוף שחורים. 12 אלף איש ואישה, קהל גדול, ישבו ביציעים. 12 אלף !

יבבות בכי חרישי, פה ושם, של מי שלא יכול היה לשלוט בעצמו, פילחו את השקט הנורא, שקרע את האוזניים. אבי רן, בפעם האחרונה על חלקת הדשא שאותה כה אהב, החלקה שהנחילה לו כבוד גדול כל-כך.

יש שנוטים להגזים בחלוקת שבחים למת. לחלק סופרלטיבים מופרזים. כאן, איש לא חלק על הקביעה, כי מי שהיה מוטל בארון - עוד לא בן 24 - נחשב זה חודשים ארוכים לאחד מגדולי כדורגלני הדור הזה, אם לא מספר 1 שבהם. אבי רן, נערץ של עיר שלימה, גם של אלה שאינם בהכרח שרופים למשחק הפופולארי. דמות שהיתה מודל לחיקוי לבני הנעורים.

אכן, עיר שלימה. ארז, הצלם הצעיר שלנו, התקרב אל האוטובוס שהסיע את המשפחה ממסע הלוויה, לאחר שגופתו של אבי נטמנה בחלקת קברו. ראשו של משה, האב, היה מחוץ לחלון האוטובוס. "תצלם, תצלם", קרא לארז בקול רווי דמעות. "תראה איך כל חיפה באה לאבי רן. אבי, למה אתה לא רואה ? תראה, תראה איך כל חיפה באה לראות אותך".

שעה ארוכה קודם לכן הגיע משה רן עם בני משפחתו לקרית אליעזר. בפעם הראשונה, שלא כדי לראות את אבי משחק. נתמך בידי חברים, נפשו קרועה מצער, פניו מסגירות את הכאב הנורא שבליבו.

12 אלף לפחות היו שם. גם כמה נשים מבוגרות, שהגיעו באוטובוס מיבנה ופתח-תקווה, נשים שכל קשר ביניהן לכדורגל מקרי בהחלט. מה פתאום הגיעו ? ראו בטלוויזיה, קראו בעיתון, שאבי רן היה כדורגלן נערץ, בחור טוב, שאנשים למדו ממנו. לאיצטדיון העירוני בקרית-אליעזר ולבית העלמין הן התייצבו עם פרחים בידיים. נשים מבוגרות, לא קרובות משפחה או שרופות היסטריות. "סתם" בני אדם שאבי הרעיד להם מיתר בלב.

היו שם הרבה חובבי כדורגל מכל רחבי הארץ, כדורגלנים - חברים למקצוע מבאר-שבע ועד קרית שמונה. חוג אוהדי בני-יהודה, חוג אוהדי מכבי יבנה, כפר-סבא ומכבי נתניה ומכבי תל אביב, ומי לא ? קבוצות כדורגל בהרכבים כמעט מלאים.

שוערים מכמה דורות ישבו ביציע המרכזי, בקו מקביל לארון. איציק ויסוקר, בומה ויינברג, אריה אלטר, אדיר שמיר, יעקב בלדב ושולי גילרדי. אותם ראינו. האחרים ודאי היו. עוד בחייו, פירגנו לו כולם. ראיתם את מודעת האבל ששיגר אל עתוני אתמול, הקולגה-יריב לנבחרת, בוני גינצבורג מקופנהאגן ? " היה פרח. הכי יפה של השנים האחרונות", חזר ואמר ויסוקר. התכוון לתחום המקצועי וגם זה של האישיות.

נועה, אוהדת הרצליינית שרופה של מכבי חיפה, עיניים אדומות מחוסר שינה, גם דומעות, שלפה מהארנק תמונות צבעוניות של אבי רן. היציע, המורגל בשאגות בימים "רגילים", ימי משחק - דמם הפעם. "קומו, עימדו כדי לתת לו כבוד. מגיע לו" שאג עב-גוף אחד מהקהל, עם היכנס הארון לאיצטדיון. כולם קמו. היתה גם קריאת ביניים אחרת של אוהד נוסף : מנהלי העיר, תזדרזו ותכריזו על קריאת האיצטדיון על שמו של אבי רן ".

צלם ותיק אמר, אחרי הטקס באיצטדיון קרית אליעזר, שהיה נדמה לו, כי כבר ראה הכל בחייו. השעה עם ארונו של אבי רן על משטח הדשא, שינתה את דעתו. "כנראה שישנם דברים שלא ידעתי" הודה. 12 אלף איש מול ארון אחד, עטוף בשחורים.

ארונו של אבי רן.

שוב ללא תמונה

"אבי היקר שלנו, כאן למרגלות ההר, על הדשא הירוק שכה אהבת, אנו מרכינים ראש, רבבות אוהדי מכבי חיפה" פתח המספיד הראשון, יו"ר מכבי חיפה, דני אסנין. המשיכו יו"ר ההתאחדות לכדורגל, שאול סווירי, ממלא מקומו, עזריקם מילצ`ן, ראש עיריית חיפה, אריה גוראל, חבר הכנסת שבח וייס, שסיפר על פגישה אחרונה עם אבי בבית הדואר הסמוך - פגישה שהניבה דיון ענייני בנושא מצב הכדורגל בארץ.
ציון מרילי, חבר, מגן, שותף לשתי זכיות באליפות, בשחורים, קרא משהו דמוי שיר, כנציג שחקני מכבי חיפה : " אבי רן, ילד יקר ואהוב? הלם, אסון, זעזוע, כמו בחלום. לא נאמר כי הותרת חל. אתה איתנו, שלנו. עדיין לא רוית, בטח לא עשית, את עצמך לא בנית? בדיוק לפני ארבע שנים הגעתי לעיר הגדולה. מתבייש, זר לחלוטין. אתה היית זה שבסוף אימון מפרך באת אלי ואמרת : ציון, מחר שבת, אתה חייב לבוא אלינו לקידוש. היה שלום אבי".

כשסיים ציון, התמוטט. הוא לא היה היחיד שלא הצליח להחזיק מעמד. זאהי ארמלי, חבר נוצרי לתהילת הכדור, כיפה על ראשו, התמוטט פעמיים - באיצטדיון ואחר כך בבית העלמין. שלמה שרף תמך בו באותם רגעים. את ירון גבעול, חבר קרוב, פניו שטופי דמעות, היה צורך להחזיק כדי שלא יכרע.

12 אלף היו בקרית-אליעזר, אלפים רבים עמדו לצידי הדרך, חלקם בדום, בעת מסע הלוויה לבית העלמין. לוויה הראויה למישהו שכל העיר, שכל המדינה, שכולם אהבו. לא מדינאי, לא איש צבא. ספורטאי בעל שיעור קומה. אדם.

נקבר בחלקה השמורה למיוחסים. סופר, כי על החלקה הזו התנהל, אתמול בבוקר, מאבק קשה. אנשי מכבי חיפה עמדו על כך, שאבי רן יזכה לכבוד הראוי לו. הוא זכה למעט הזה.

עשרות זרים, מאילת ועד דן. משה סיני ואורי מלמיליאן, בשם הנבחרת הלאומית. את ענת שרף, בתו של מאמן מכבי חיפה בארבע השנים שקדמו, שלמה, אי אפשר היה לעצור. נחלים של דמעות. הלך בן משפחה. משפחת מכבי חיפה והכדורגל. משפחה גדולה.

" אבי, מכל העולם, בכל הכנרת הרחבה הזו, דווקא אתה הלכת ?" זעק נהג המונית שהחזירני.
שאלה טובה.

אל מלא רחמים אתה, אה ?!

( אבינועם פורת וגולן חזני - "ידיעות אחרונות")

מה אמרו עליו

אברהם בנדורי ( מנהל הנבחרת ברגעי האסון) : " את אבי רן הכרתי לפני שנים, כשהצטרף לנבחרת הנוער. הוא שיחק תקופה ממושכת בנוער, וכבר אז הייתה לנו התרשמות נפלאה ממנו. קשה להביע את כל הדברים הטובים שאפשר לומר עליו . הוא היה אישיות נערצת, צנוע ושקט. עשה את כל המוטל עליו בלי שום טענות ותביעות. פשוט הערצנו אותו. הוא היה בחור שנחבא אל הכלים ולא הראה את עצמו יותר מדי. למאמן הנבחרת, מליינקו מיחיץ`, היו הרבה שיחות עם שחקנים כדי לתקן להם טעויות או להסביר להם דברים. עם אבי רן הוא בקושי דיבר, כי עבור מיחיץ` הוא היה מושלם. היה לו ברור שהוא השוער של ישראל".

יעקב שחר ( אז הספונסר של מכבי חיפה) :" אבי היה בשבילי סמל של ספורטאי גדול והגון. שוער גדול ובחור נפלא. הליכתו היא כפצע בלבי. פצע ללא מרפא. זוהי מכה קשה ונוראית למשפחתו, למשפחת מכבי חיפה ולמדינת ישראל".

משה שחל ( אז שר האנרגיה והתשתית) : " זו אבידה גדולה לספורט הישראלי ולעיר חיפה. אבי היה היה ספורטאי למופת ואחד מיקירי העיר חיפה, שהביאו לה כבוד ותהילה. אבי רן ייזכר כאחד הספורטאים שהובילו את חיפה למקום של כבוד בצמרת הספורט בישראל. הוא היה שילוב של אישיות מיוחדת וספורטאי רב-גוני, במגרש ומחוצה לו. שימש מופת ודוגמא לנוער בחיפה ובמדינה. העיר חיפה והספורט הישראלי איבדו את אחד מעמודי התווך שלהם. כשרונו יחסר לנו בזירה הישראלית והבינלאומית".

אבי כהן ( קפטן הנבחרת דאז) : " אבי לא הספיק לעשות שום דבר רע, ואני בטוח שכל אחד יכול לחשוב עליו רק דברים טובים. הוא היה גם חבר נהדר וגם שוער מצטיין. כולנו בנבחרת אהבנו אותו. בשנתיים האחרונות הוא עלה כמטאור, וקצר רק שבחים. אבי היה באמת אדם מיוחד. טיפוס נוח, שעשה את עבודתו בשקט".

אורי מלמיליאן ( נבחרת ישראל ובית"ר ירושלים) : " עכשיו ראיתי את משחקו ההרואי מול ליברפול ואני עדיין המום. הוא היה ספורטאי גדול, אבל אדם גדול עוד יותר. כולם אהבו אותו ונהנו לשהות בחברתו. ההצלחה לא עלתה לו לראש. תמיד היה צנוע. במחנות אימון לא שמענו את קולו. אפילו בוני גינצבורג שהתמודד איתו על תפקיד השוער היה חבר טוב שלו ואהב אותו. הוא היה בן-אדם, הוא היה ילד טוב".

א בי ליברמן, שוער בית"ר תל אביב ): " בשנתיים האחרונות, כל שוער ילדים, נערים ונוער רצה להיות אבי רן. כשאנחנו גדלנו, רצינו להיות חודורוב. ומאז חודורוב לא קם שוער שכולם העריצו אותו. עד שאבי רן עלה לגדולה, וכל בחור צעיר שרצה להיות שוער ניסה וחלם לחקות אותו. אבי הוא אחד היחידים שגם הצליח, גם הרוויח הרבה, אבל אף אחד לא קינא בו. כולם שמחו בהצלחותיו"

יוחנן וולך ( חבר הנהלת מכבי חיפה) :" הכרתי את אבי עוד לפני שהיה במכבי. הקשר שלי עם אביו הוא של שנים רבות. כשהגעתי למכבי חיפה, רן היה שוער בילדים. כבר אז היה ברור שבבוא הזמן הוא יהיה השוער של הבוגרים. הוא היה בחור שקט ויסודי. עבד קשה ותמיד היה מוכן לשמוע ביקורת והערות. לאביו הייתה השפעה גדולה מאוד עליו. לכן היה קל לעבוד עם שניהם. הייתה להם רק מטרה אחת - הצלחתו של אבי. רן עבר הרבה משברים בדרכו. אני זוכר, כשעוד היה שוער בנוער, וצדוק אברהמי היה בבוגרים, היה לנוער משחק אלוף האלופים, ואבי חשש שלמשחק יביאו את צדוק, שישחק בבוגרים ועוד היה בגיל נוער. לאביו הייתה בעיה, והוא אף חשב להגיד לאבי שלא להופיע למשחק. לבסוף אבי הגיע , שיחק, ומכבי ניצחה וזכתה בתואר. גם מאוחר יותר תמיד היו לו התלבטויות. לא היה לו קל. תמיד צריך היה להתחרות על מקומו בהרכב".

אין תמונה

אילן כפיר ( ראש הדסק המדיני של עתון "חדשות") : " כילד הערצתי את יעקב חודורוב הגדול. היום בו קיבלתי ממנו מכתב תשובה למכתבי, היה מהמאושרים בחיי. כנער, הלכתי בעקבותיו ושיחקתי כשוער. בתחילה בכפר ורבורג, כפר ילדותי בנעורי, ובהמשך, בקבוצת הנערים של מכבי ת"א.

היום, כאוהד כדורגל מהיציע, עקבתי במיוחד אחר השוערים. כאלה ראיתי טובים יותר וטובים פחות. אף אחד מהם לא השתווה לחודורוב, אליל נעורי. בשנתיים האחרונות גיליתי את היורש - אבי רן. גיליתי אותו לפני כשנתיים ולא האמנתי למראה עיני. שוער כמעט מושלם. אפודה בצבע אוראנג`, מכנסיים שחורים, כפפות עור שכיסו כפות ידיים גדולות. שוער עם שליטה מוחלטת בכדורי גובה, כמעט מושלם גם בכדורי קרקע, וכל יכול ברחבת ה- 16, הממלכה הפרטית והבלעדית שלו. מנהיג בין הקורות. קר רוח ונועז ביציאות לרגלי חלוצים. היה לו תזמון מצוין ביציאה מהשער, וחסימת זווית הבעיטה לחלוץ שהופיע מולו.

בחודשים האחרונים ראיתי אותו מספר פעמים. תמיד על הגובה,תמיד בשיאו. פעם, במשחק נגד הפועל ת"א, ראיתי אותו שומט כדור, ובשבריר של שנייה, בזינוק לאחור, הוציא את הכדור החוזר מבין החיבורים? המשחק נגד נבחרת אנגליה, אחד ממשחקי חייו. הוא לעג לחלוציה הגדולים של הליגה האנגלית, גם כשהגיעו מטר או שניים ממנו. היו במשחק הזה כדורים שאצל רוב השוערים האחרים היו ברשת. לא אצלו. שני השערים שספג היו בלתי ניתנים לעצירה. המנג`ר האנגלי, בובי רובסון, היה אחד הראשונים בעולם הכדורגל המודרני, שגילה : בישראל נולד שוער ברמה עולמית.

באפריל השנה נעל את השער בפני איאן ראש מליברפול, שכה רצה להבקיע במשחק הפרידה שלו במדי האדומים. הוא נפל על השוער הלא נכון.

מכל כותרות הקיץ, שעסקו בכדורגלנים המבקשים לשחק בחו"ל, לאבי רן היה הסיכוי הגדול מכולם להצליח. היה לו מקום כשוער ראשון בכל קבוצה מהשורה הראשונה בעולם. בשיאו, יכול היה להתמודד, ללא רגשי נחיתות, על חולצת ההרכב, אפילו עם ברוס גרובלאר מליברפול, שילטון מסאותהמפטון וקלמנטס מטוטנהאם. אבי רן היה שייך לשורה הראשונה בעולם. יחיד במינו ואולי היחיד בדורו בכדורגל הישראלי. יורש אמיתי לחודורוב. אבי רן יכול היה להביא לנו כבוד בלונדון, מדריד או בכל מקום אחר בו היה בוחר לשחק. הקהל בחו"ל היה לומד מהר מאוד לאהוב ולהעריץ אותו, בדיוק כמו שחש כלפיו הקהל בחיפה. בדיוק כמו שחש כל חובב כדורגל בישראל.

על סף קריירה בינלאומית, על סף התהילה, נקטעה דרכו של שוער וספורטאי ענק. לבו של אוהד ספורט בוכה. פשוט מסרב להאמין".

משה אשכנזי ( שופט כדורגל בינלאומי ותיק) : " אבי סימל בעיני את העיר חיפה. עיר מתונה, בטוחה בעוצמתה, עיר שקטה ונעימה. אבי היה הנציג שלה. ספורטאי גדול שידע שהוא כזה. במשחקים אבי רן מעולם לא נקלע לוויכוחים או קטטות. לפני המשחקים היה נוהג לגשת אלי וללחוץ את ידי ועם שריקת הסיום הוסיף גם טפיחה על השכם. אמר תודה בלי מלים. החיוך שלו היה שם דבר. אבי הראה לנו איך ספורטאי צריך להתנהג. הענווה והשקט הנפשי ליוו אותו גם כשהגיע לפיסגת הכדורגל בארץ".

עמנואל שפר ( מאמן הנבחרת לשעבר של נבחרת ישראל) : " למה רק הטובים הולכים ? בן-אדם עם אישיות כזאת. ספורטאי למופת. זוהי אבידה גדולה מאד למשפחתו ולספורט בישראל. אבי ראה בכדורגל את כל ייעודו ועתידו ולכן הצליח להגיע לפיסגת הכדורגל בארץ בפרק זמן כל כך קצר. אבי רן היה השוער מספר 1 של ישראל. אם היה מממש את חלומו לשחק באירופה, היה הופך בתוך שנתיים-שלוש לאחד הטובים באירופה. אבי רן היה בנוי מחומר של אלופים שאי אפשר לעצור בעדם ורק יד גורל אכזרית הוכיחה את ההיפך".

בנימין ( בומה) ויינברג ( שוער עבר במכבי חיפה) : " אני המלצתי על אבי רן וטענתי שאפשר לסמוך עליו. עם זאת הסכמתי לעזור לו ולשמש כשוער שני, בעונת האליפות השניה (1985). אחד התפקידים שלי היה לנסות לתרום לאבי מהידע ומהנסיון שלי ובעיקר להעניק לו בטחון עצמי ולבסס את השקט הנפשי שלו. לאבי היתה יכולת פיסית יוצאת מן הכלל. ראיתי שיש לו פוטנציאל אדיר והייתי עד ושותף לעלייה המטאורית שלו. הערצתי אותו על האיפוק שלו ועל הענווה שלו שהשאירו אותו מחוץ להיסטריה. התהילה של עונות האליפות לא סיחררה אותו. הוא אהב לעבוד ודרש ללמוד. הוא ידע להקשיב והצליח ליישם את מה שרכש. שיחקתי כדורגל במשך שנים רבות, הכרתי הרבה שוערים, אך מעולם לא הכרתי בארץ שוער שהיו לו נתונים כאלו שהיו לאבי. אם אבי היה ממשיך הלאה. היה יכול להיות אחד השוערים הטובים בעולם".

יוסף מרימוביץ ( מאמן נבחרת ישראל לשעבר) : " אבי רן הצליח לרכוש לעצמו כרטיס כניסה לכדורגל האירופי. רציתי לעזור לו להגיע לאירופה כי ראיתי בו שגריר מתאים לייצוג הספורט שלנו. ספורטאי ברמה של אבי רן מושך בעקבותיו כלפי מעלה דור שלם של ספורטאים. ההצלחה שלו בעולם היתה יכולה להיות גם ההצלחה שלנו. ניסיתי לסלול לו את הדרך לכדורגל האנגלי, כי סברתי שהעתיד שלו טמון בו. בבקשתו של מנג`ר טוטנהאם, דייוויד פליט, שאתווך בין קבוצתו ובין אבי רן ומכבי חיפה, ראיתי את תחילת הקריירה העולמית שלו. ידעתי שאפשר לסמוך על כך שאבי ישתלב שם בהצלחה. לאבי היו כשרון טבעי נדיר, כושר גופני מעולה, שקט נפשי, תגובה מטאורית, תיזמון נכון ויכולת זינוק נדירה. ראיתי בו יורש לחודורוב הגדול".

חיים לוין ( מאמנו האישי של אבי רן) : " אבי היה שוער גדול יותר מיעקב חודורוב ומיצחק ויסוקר. למרות היותו צעיר ורק בתחילת דרכו הוא היה טוב מהם ויכול היה להתקדם עוד הרבה. הוא היה גמיש כפנתר והיו לו יציאות נפלאות לעבר כדורי גובה. כאשר הגעתי לקבוצה אמרתי לאבי שהוא חייב לשים דגש על יציאה נכונה. אבי למד את התורה במהירות והשתפר בצורה יוצאת מן הכלל. בנושא הפנדלים היו לנו ויכוחים. אמרתי לו שאסור להמר על פינה וצריך לחכות לבעיטה. אבי אהב להמר על פינה. אחרי משחק גמר הגביע אבי צילצל אלי ואמר לי שאני צודק והוא עומד לשנות את גישתו.

אבי, עם כישוריו הנפלאים, היה חריג בליגה שלנו. הוא היה רמה בפני עצמה. מקומו היה בליגות האירופאיות הבכירות כמו זו של אנגליה או גרמניה".

צדוק אברהמי ( שוער מכבי חיפה שנלחם עם אבי רן על אפודת השוער) : " אבי ואני היינו חברים קרובים והמאבק על הזכות להיות שוער ראשון במכבי חיפה לא השפיע על הידידות בינינו. ידעתי עליו הכל. לא היתה בינינו קנאה. אבי מעולם לא היה מדבר מאחורי הגב כפי שעושים שוערים רבים. אחרי כל משחק, בלי יוצא מן הכלל, ולא משנה אם אבי או נכללנו בהרכב הפותח, היינו מתחבקים. הוא סיפר לי את סודותיו האישיים ביותר. זו היתה אישיות מיוחדת במינה שאי אפשר היה שלא להעריץ ולכבד אותה. אני זוכר את את אבי בתחילת דרכו, כאשר היה מתרגש עם כל תפיסת כדור. בתקופה מסויימת רצה לעזוב את הכדורגל, אך אבא שלו לא הניח לו להישבר והוא המשיך והצליח. אולם ההצלחה מעולם לא סיחררה את ראשו. הוא לא שכח מאיפה הוא בא. בחתונה של רפי אוסמו הוא ראה אותי מקצה האולם וניגש אליי כדי לשאול לשלומי. אף פעם לא שיחק את הכוכב".

כל ההופעות וכל השיאים של אבי רן

כל משחקיו של אבי רן במכבי חיפה ובנבחרת

ליגה

1981/82
מכבי תל אביב - מכבי חיפה 0:0 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - מכבי יפו 1:2 ( קרית אליעזר)
מכבי נתניה - מכבי חיפה 0:2 ( מגרש בנתניה)
מכבי חיפה - הפועל פתח-תקווה 0:1 ( קרית אליעזר)
בני יהודה - מכבי חיפה 0:0 ( מגרש בחדרה)
מכבי חיפה - הפועל תל אביב 0:1 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - הפועל כפר סבא 1:1 ( קרית אליעזר)
שמשון תל אביב - מכבי חיפה 1:2 ( קרית אליעזר)
הפועל ירושלים - מכבי חיפה 0:0 ( ימק"א ירושלים)
מכבי חיפה - בית"ר תל אביב 1:3 ( קרית אליעזר)
הפועל ראשון לציון - מכבי חיפה 1:1 ( ראשל"צ)
מכבי חיפה - מכבי פתח תקווה 0:0 ( קרית אליעזר)
הפועל יהוד - מכבי חיפה 1:1 ( יהוד)
מכבי חיפה - מכבי תל אביב 0:2 ( קרית אליעזר)
הפועל באר שבע - מכבי חיפה 0:2 ( קרית גת)
מכבי חיפה - בית"ר ירושלים 1:3 ( קרית אליעזר)
מכבי יפו - מכבי חיפה 1:1 ( יפו)
מכבי חיפה - מכבי נתניה 2:2 (קרית אליעזר)
הפועל פתח תקווה - מכבי חיפה 2:3 ( פתח תקווה)
מכבי חיפה - בני יהודה 1:3 ( קרית אליעזר)

1982/83
הפועל תל אביב - מכבי חיפה 1:2 (קרית אליעזר)
מכבי נתניה - מכבי חיפה 1:1 ( נתניה)
מכבי חיפה - הפועל ירושלים 0:1 ( קרית אליעזר)
הפועל לוד - מכבי חיפה 1:1 ( לוד)
מכבי חיפה - הפועל באר שבע 1:1 ( קרית אליעזר)
מכבי פתח תקווה - מכבי חיפה 2:5 ( קרית אליעזר)
הפועל יהוד - מכבי חיפה 1:1 (יהוד)
מכבי תל אביב - מכבי חיפה 0:2 ( קרית אליעזר)
שמשון תל אביב - מכבי חיפה 0:1 ( בלומפילד) המשחק הופסק בדקה ה - 51
מכבי חיפה - הפועל רמת גן 1:1 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - בני יהודה 3:3 ( קרית אליעזר)
1983/84
מכבי חיפה - מכבי תל אביב 0:2 ( קרית אליעזר)
הפועל באר שבע - מכבי חיפה 2:2 ( באר-שבע)
מכבי חיפה - מכבי נתניה 1:2 ( קרית אליעזר)
הפועל לוד - מכבי חיפה 0:2 ( לוד)
מכבי חיפה - שמשון תל אביב 1:1 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - מכבי יבנה 1:1 ( קרית אליעזר)
בני יהודה - מכבי חיפה 0:0 ( שכונת התקווה)
הפועל תל אביב - מכבי חיפה 0:1 ( קרית אליעזר)
בית"ר ירושלים - מכבי חיפה 1:2 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - מכבי יפו 0:3 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - מכבי פתח תקווה 1:3 ( פתח-תקווה)
מכבי חיפה - הפועל יהוד 0:2 ( קרית אליעזר)
מכבי רמת-עמידר - מכבי חיפה 2:3 (רמת עמידר)
מכבי חיפה - הפועל באר שבע 0:2 ( קרית אליעזר)
מכבי נתניה - מכבי חיפה 1:1 ( נתניה)
מכבי חיפה - הפועל לוד 2:2 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - שמשון תל אביב 0:2 ( בלומפילד)
מכבי יבנה - מכבי חיפה 2:2 ( יבנה)
מכבי חיפה - בני יהודה 1:1 ( קרית אליעזר)
הפועל תל אביב - מכבי חיפה 1:1 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - בית"ר ירושלים 1:2 ( נתניה)
מכבי חיפה - מכבי יפו 1:3 ( יפו)
מכבי חיפה - מכבי פתח תקווה 1:4 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - הפועל יהוד 0:1 ( יהוד)
מכבי חיפה - מכבי רמת עמידר 0:1 ( קרית אליעזר)

1984/85

מכבי חיפה - הפועל פתח תקווה 0:2 ( קריית חיים)
מכבי חיפה - מכבי יפו 2:3 (יפו)
מכבי חיפה - מכבי נתניה 0:4 ( קרית חיים)
בית"ר ירושלים - מכבי חיפה 2:3 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - הפועל תל אביב 2:3 ( קרית חיים)
מכבי חיפה - הפועל חיפה 0:1 ( קרית חיים)
מכבי חיפה - הכח רמת גן 0:5 (קרית חיים)
מכבי פתח-תקווה - מכבי חיפה 0:1 ( פתח-תקווה)
מכבי חיפה - הפועל באר שבע 0:2 ( קרית חיים)
הפועל לוד - מכבי חיפה 0:1 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - שמשון תל אביב 1:3 ( קרית חיים)
מכבי חיפה - מכבי תל אביב 0:1 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - מכבי יבנה 1:3 ( קרית חיים)
בית"ר תל אביב - מכבי חיפה 0:1 ( קרית חיים)
מכבי חיפה - הפועל כפר סבא 0:3 ( כפר סבא)
מכבי חיפה - הפועל פתח תקווה 0:1 (פתח-תקווה)
מכבי חיפה - מכבי יפו 1:2 ( קרית חיים)
מכבי חיפה - מכבי נתניה 1:3 ( נתניה)
מכבי חיפה - בית"ר ירושלים 0:2 (קרית חיים)
מכבי חיפה - הפועל תל אביב 0:1 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - הפועל חיפה 0:0 ( קרית חיים)
הכח רמת גן - מכבי חיפה 2:2 ( רמת גן)
מכבי פתח-תקווה - מכבי חיפה 1:2 ( קרית חיים)
הפועל באר שבע - מכבי חיפה 0:0 ( באר שבע)
מכבי חיפה - הפועל לוד 0:2 (קרית חיים)
שמשון תל אביב - מכבי חיפה 1:1 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - מכבי תל אביב 0:0 ( קרית חיים)
מכבי חיפה - מכבי יבנה 0:1 (יבנה)
מכבי חיפה - בית"ר תל אביב 0:4 ( שכונת התקווה)
מכבי חיפה - הפועל כפר סבא 1:5 ( קרית חיים)

1985/86

מכבי חיפה - מכבי יפו 0:1 (בלומפילד)
מכבי חיפה - הפועל חיפה 0:4 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - מכבי פתח תקווה 0:1 ( רמת גן)
מכבי חיפה - בית"ר ירושלים 1:1 (קרית אליעזר)
מכבי חיפה - הפועל כפר סבא 2:3 ( כפר סבא)
מכבי חיפה - מכבי שעריים 0:0 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - שמשון תל אביב 1:4 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - מכבי נתניה 0:1 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - הפועל באר שבע 1:2 ( באר שבע)
בני יהודה - מכבי חיפה 0:1 ( שכונת התקווה)
מכבי חיפה - הפועל פתח תקווה 0:1 ( קרית אליעזר)
הפועל ירושלים - מכבי חיפה 2:3 ( ירושלים)
מכבי חיפה - מכבי יבנה 0:1 ( קרית אליעזר)
מכבי תל אביב - מכבי חיפה 0:1 ( רמת גן)
מכבי חיפה - הפועל תל אביב 1:1 (קרית אליעזר)
מכבי חיפה - מכבי יפו 1:1 (קרית אליעזר)
מכבי חיפה - הפועל חיפה 0:2 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - מכבי פתח תקווה 0:0 ( קרית אליעזר)
בית"ר ירושלים - מכבי חיפה 1:2 ( ירושלים)
מכבי חיפה - הפועל כפר סבא 1:4 ( קרית אליעזר)
מכבי שעריים - מכבי חיפה 0:0 ( רחובות)
מכבי חיפה - שמשון תל אביב 0:4 (קרית אליעזר)
מכבי נתניה - מכבי חיפה 0:0 ( רמת גן)
מכבי חיפה - הפועל באר שבע 1:5 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - בני יהודה 0:0 ( קרית אליעזר)
הפועל פתח תקווה - מכבי חיפה 0:0 ( פתח-תקווה)
מכבי חיפה - הפועל ירושלים 0:3 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - מכבי יבנה 0:2 ( יבנה)
מכבי חיפה - מכבי תל אביב 1:3 ( קרית אליעזר)
הפועל תל אביב - מכבי חיפה 0:1 ( בלומפילד)

1986/87

מכבי חיפה - מכבי יבנה 0:1 ( קרית אליעזר)
בית"ר ירושלים - מכבי חיפה 1:2 ( קרית אליעזר)
מכבי חיפה - שמשון תל אביב 0:1 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - בית"ר תל אביב 1:3 ( קרית אליעזר)
בית"ר נתניה - מכבי חיפה 0:0 (נתניה)
הפועל לוד - מכבי חיפה 0:1 ( קריתאליעזר)
מכבי חיפה - מכבי יפו 0:1 ( יפו)
מכבי חיפה - הפועל באר שבע 0:1 ( קרית אליעזר)
הפועל כפר סבא - מכבי חיפה 1:2 ( כפר סבא)
מכבי חיפה - הפועל תל אביב 1:1 (קרית אליעזר)
מכבי תל אביב - מכבי חיפה 1:2 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - מכבי נתניה 0:1 (קרית אליעזר)
הפועל פתח-תקווה - מכבי חיפה 1:1 ( פתח תקווה)
מכבי חיפה - מכבי פתח תקווה 0:0 ( קרית אליעזר)
בני יהודה - מכבי חיפה 0:0 ( שכונת התקווה)
מכבי יבנה - מכבי חיפה 1:1 ( יבנה)
בית"ר ירושלים - מכבי חיפה 1:2 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - שמשון תל אביב 0:0 ( קרית אליעזר)
בית"ר תל אביב - מכבי חיפה 0:0 ( רמת גן)
מכבי חיפה - בית"ר נתניה 1:8 ( קרית אליעזר)
הפועל לוד - מכבי חיפה 1:4 ( לוד)
מכבי חיפה - מכבי יפו 0:0 (קרית אליעזר)
הפועל באר שבע - מכבי חיפה 0:1 (באר שבע)
הפועל כפר סבא - מכבי חיפה 2:3 ( קרית אליעזר)
הפועל תל אביב - מכבי חיפה 1:1 ( בלומפילד)
מכבי חיפה - מכבי תל אביב 1:1 ( קרית אליעזר)
מכבי נתניה - מכבי חיפה 0:1 (נתניה)
מכבי חיפה - הפועל פתח תקווה 1:2 (קרית אליעזר)
מכבי פתח תקווה - מכבי חיפה 0:0 ( פתח-תקווה)
מכבי חיפה - בני יהודה 2:5 ( קרית אליעזר)

השיאים של אבי רן

·השוער היחיד במכבי חיפה שניצב בשער הקבוצה במשך 3 עונות רצופות מבלי להפסיד ולו דקת משחק אחת. סך הכל הופיע ב- 102 משחקים רצופים.
·השוער הראשון במכבי חיפה שספג את כמות השערים הקטנה ביותר בתולדותיה (18)
· למכבי חיפה טרם קם שוער שלא ספג שערים בשלושת מחזורי הפתיחה. רן עשה זאת בעונת 85/86.
· השוער היחיד בליגה הלאומית שלא ספג שער בבעיטת 11 מ` במהלך כל העונה. את הבעיטה היחידה לחובת מכבי, הצליח להדוף מרגלי קשר הפועל חיפה, שלומי שטיקר. ההחטאה של שטיקר סללה את הדרך לקביעת שיא נוסף. אבי רן הוא השוער הראשון והיחיד בתולדות העיר חיפה שהצליח לשמור על רשת נקיה בארבעה משחקי "דרבי" רצופים.
· הוא היה לשוער הראשון של מכבי חיפה שזכה ללבוש את אפודת השוער במשחקים בינארציים, וכאלה היו שלושה.
· נבחר לכדורגלן העונה בעונת 85/86 למרות שמכבי חיפה לא זכתה בתואר אליפות או גביע.


הופעות בנבחרת ישראל

* סקוטלנד - ישראל 0:1 ( 28.1.1986)
* אנגליה - ישראל 1:2 ( 26.2.1986)
* ארגנטינה - ישראל 2:7 ( 4.5.1986)
* רומניה - ישראל 2:4 ( 8.10.1986)
* ישראל - צפון אירלנד 1:1 ( 19.2.1987)
* גרמניה - ישראל 0:2 ( 25.3.1987)
* רומניה - ישראל 2:3 ( 8.4.1987)
* שוויץ - ישראל 0:1 ( 19.5.1987)
* ברזיל - ישראל 0:4 ( 1.6.1987)