האם ינופץ שיא הצופים במשחקים הביתיים של מכבי חיפה מול בית"ר ירושלים ?
תשובה סופית במוצ"ש. בינתיים מותר להתענג על מספר פנטסטי, חסר תקדים בליגה הישראלית מאז קום המדינה: בחמשת משחקי הליגה בו ה"ירוקים" ארחו את ה"צהובים" מעיר הבירה צפו כ-136,000 אוהדים והשיא, שהוא גם השיא באצטדיון החדש עומד על 29,386 מנובמבר 2015.

מן המפורסמות הוא שתמיד כאשר השתיים מתמודדות זו מול זו, ולא חשוב מה מעמדן בליגה (גם אם רק אחת נאבקת על התואר), האוהדים מגיעים בהמוניהם. תעשו לבד את החשבון. ב-55 משחקי הבית שחיפה הקבילה את פני אורחתה צפו כ-617,000 צופים. וחסרים נתונים שלעולם לא נדע בשני משחקים. בעצם לא חסרים.

במחזור ה-26 של עונת 1983/84 כשהשתיים טסו לעבר האליפות הראשונה שלהם, דווקא "משחק העונה" נערך ל...ללא קהל. החיפאים נענשו ברדיוס, המשחק נערך במגרש ה"קופסא" בנתניה לעיני 50 מוזמנים והשאר, אלפים צפו מחוץ לחומה, מעל גגות, משאיות, מנופים וכל מה שנראה גבוה.

במקרה שני נאלצה חיפה (92/93) להעתיק את משחקה הביתי לאצטדיון הלאומי ברמת גן בגלל...תערוכת פרחים שהתקיימה מחוץ לאצטדיון קריית אליעזר. הזוי ולכן הגיעו מתי מעט. ולא נשארו מאחור בגלל ריח הפרחים...

כאמור, ממוצע הצופים ב"סמי עופר" עומד על כ-27,000 למשחק מול בית"ר ורק פעם אחת, עוד לפני שנכנסה למשכנה החדש, הצטופפו למעלה מ-22,000 אוהדים במשחק ליגה חשוב. זה קרה במחזור ה-19 של עונת 1984/85 בקריית חיים, אצטדיון שהפך לבסיס בית למכבי חיפה לעונה אחת עקב שיפוץ האצטדיון בקריית אליעזר. מי שלא היה בפברואר 85' ביציעים לעולם כבר לא יחווה תמונות דומות.

שש שעות לפני תחילת המשחק (!!) כבר היו ביציעים כל הצופים. הם המתינו בגשם סוחף ללא הפוגה, נרטבו עד לשד עצמותיהם וחששו שהשופט משה אשכנזי ז"ל יבטל את המשחק. למעשה לא היה ערך ספורטיבי בגלל השלוליות הגדולות ברחבי כר הדשא אך השופט אישר, הסביר שלא היה לו לב לשלוח שתי רבבות לביתן וחיפה צהלה ושמחה עם ניצחון 0:2 שהזניק אותה לאליפות שנייה ברציפות.

עד כמה המפגש הזה מרכז עניין בהווה, יעיד העבר. ב-31 משחקי בית של חיפה מול בית"ר שימשו תפאורה בקריית אליעזר בין 11,000 צופים ל-18,000. הכמות הכי גדולה בניצחון חיפה 1:4 באוקטובר 1992 מצמד' של ראובן עטר, איבן גצקו ועופר מזרחי מול שער כבוד של יעקב שוורץ.

מספר הצופים הנמוך ביותר במשחק ביתי שייך לעונת 1976/77 ורק 1500 צופים חזו בניצחון הירושלמי הראשון בעיר הכרמל בליגה 1:6. חיפה כבר הבטיחה ירידתה לליגת המשנה, אורי מלמיליאן לא התחשב והבקיע ארבעשער, שיא הכיבושים בין שתי הקבוצות שאוהבות ויודעות לכבוש זו מול זו.

והיו כמובן מספר משחקים בחיפה שהצדיקו את נהירת ההמונים בירוק וצהוב. כמו הניצחון המכבי 0:5 ב-1955 משלושער של ישעיהו הלד, הקפריסאי-יווני סאבא ג'ורג'יוס והמאמן-שחקן אלי פוקס.

גם בנובמבר 1968 היה שמח בחיפה. ארבעה מחזורים קדמו למשחק ובכולם חיפה נוצחה ונקלעה למשבר גדול. בית"ר שחררה אותה. החיפאים הביסו אותה 0:4 משלושה שערים שכבש צעיר השחקנים גבי בליטי, משה אדלר השלים את החסר.

שמונה שנים מאוחר יותר קלאסיקה. דוד ישי הבית"רי כבש ראשון, משה אגמי איזן, יוסי אברהמי החזיר לירושלים את היתרון אבל אגמי בפעם השנייה ובתוך ארבע דקות מהפך מרגלי עודד בלוש קרבו לניצחון. שלמה ג'רבי האורח לא הניף דגל לבן ובשניות האחרונות קבע 3:3 מתסכל.

היה גם 0:4 חיפאי בדרך ל"דאבל" ירוק ראשון (1991) ובו ראובן עטר, ששיחק ואימן בשתי הקבוצות מאוחר יותר, הבקיע צמד, טל בנין ואיתי מרדכי הוסיפו. ואיך אפשר בלי שתי ההצגות הנפלאות בעונה המיוחדת של קבוצה ישראלית מאז ומעולם. בעונה בה לא הפסידה לאורך 39 מחזורים גם בית"ר תרמה משהו. בשניים משלושת הסיבובים המשחקים נערכו בקריית אליעזר. בראשון 0:4 מצמד של אלון מזרחי, רוני לוי ומשה גלאם ובשני 1:5 כאשר הפעם מזרחי לא נרגע עד שהבקיע שלושה שערים, אייל ברקוביץ ושי הולצמן. צחוק הגורל, תלוי מאיזה צד מביטים עליו, כמזרחי שיחק במדי ירושלים (1999) החזיר חובו והבקיע שלישייה לרשת חיפה.

בסך הכול חיפה ובית"ר נפגשו 111 פעמים בליגה (פעמיים בליגה הארצית ממנה העפילו חזרה יחד בעונת 80/81) ולמרות סגירת פער מסוימת לחיפה עדיין עדיפות במספר הניצחונות (44) לעומת האורחים (38). עוד 29 משחקים לא הוכרעו והפרש השערים עם ממוצע של כ-2.5 שערים למשחק מלמד ששלוש הרבבות (קולטים ?) לא יצפו ברשתות ריקות.