סמל יוסף כהן נהרג במלחמת יום כיפור (1973) בקרב ברמת הגולן.
"הייתי מרים אותו מעל הגדר של האצטדיון וככה הוא היה מתפלח למשחקים של מכבי". כך נזכר השבוע בהתרגשות דוד כהן, אחיו של יוסי ז"ל, ברדיפה אחר הקבוצה הירוקה האהובה עליו.
יוסי היה אחד משמונה אחים ואחיות למשפחה חיפאית, דור חמישי בארץ, שגדלה בהדר. הוא למד בבית הספר היסודי עממי א' ולאחר מכן ולמד בבית החינוך התיכון והצטיין ביחוד במקצועות הריאליים. עוד כשהיה תלמיד בתיכון היה ברור לכול שעתידו בטכניון מובטח. יוסי גם היה ספורטאי מצטיין באתלטיקה קלה, בעיקר בקפיצה לגובה ולמרחק.
הוא גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1963 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות, השלים קורס-יסוד במקצועות השריון והשתלם כתותחן טנק.
מיד עם שחרורו מהסדיר החל יוסי בלימודיו בטכניון. בסוף שנת הלימודים הראשונה הכיר את יפה, שעתידה הייתה להיות אשתו. לאחר שסיים את לימודיו והוענק לו התואר, נשא אותה לאישה. יוסי הוסמך כמהנדס בנין והחל לעבוד בחברת בנייה פרטית בתל-אביב, מהגדולות בארץ.
מלחמת יום הכיפורים מצאה אותו, כפי שמספרת יפה אשתו, דרוך וממתין לצו הקריאה. כשהגיע הצו נפרד מיפה ויצא עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. הוא השתתף בקרבות הבלימה ובקרבות הפריצה אל תוך המובלעת הסורית כמפקד טנק "סנטוריון". ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) פרץ עם יחידתו לכפר מזרעת בית ג'אן. בקרב זה נפגע הטנק שלו מפגז והתפוצץ. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים, חמישה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
שחקן הקבוצה, סינטיהו סלליך, עלה לקברו, הניח צעיף ירוק ואמר בהתרגשות: "זו גבורה שאי אפשר לתאר אותה במילים. לעזוב את אשתך, את הקריירה וללכת לתת את כל כולך למען המדינה. אין לי דרך אפילו להתחיל להודות ליוסי ולאנשים שכמותו. ובכל זאת - תודה".
יהי זכרו ברוך