אם כבר הסוכה שלנו נהדרת ירוקה, מצוות החג מחייבת אותנו להכניס לתוכה אושפיזין. מאחר ובלתי אפשרי להכניס מתחת לסכך את מאות הכדורגלנים שלבשו את המדים הירוקים ואת מאות אלפי האוהדים בארץ ובעולם, שבעת האושפיזין ה"זרים" יהוו את השגרירים הנאמנים במקרה הזה. שבעה זרים (שלושה מהם כבר הפכו את תעודת הזהות שלהם לכחולה) שאין אוהד ירוק שלא מכיר אותם ואת תרומתם האדירה להאדרת שמו של המועדון הירוק. אז בואו נצא לדרך...

1. ילד נחת בישראל. מי שמע על סרגיי קנדאורוב האוקראיני? תוך שהיא מחפשת לחזור לגדולתה, הגיעו "קנדא" ורומן פץ לעיר הכרמל. איש לא ציפה שהקשר בן ה-21 יהפוך בן לילה לאחד הזרים המצוינים שהתמיד בכושרו, עד שאוהדי חיפה שהתאהבו בו עד כלות, נאלצו להרפות ולהודות שגם לו מגיע ל"קפוץ כיתה" ולהגיע לבנפיקה הגדולה מפורטוגל.
חמש שנים שיחק כאן ולצד 118 משחקי הליגה, 89 השערים בכל המסגרות (כולל ידידות) ו-23 הבישולים, היה שותף באחד ממסעות היוקרה של קבוצה ישראלית באירופה, כולל ניצחון מפואר על פארמה האיטלקית, החזקה מכל ה"פארמות" נגדן שיחקו הישראליות. מדובר במחזיקת גביע אירופה למחזיקות בתחילת שנות ה-90 וכפסע היה בינה לבין הדחה בידי קנדאורוב וחבריו.
לא בכדי שמו של הקשר הבלתי נלאה חקוק בלב האוהדים. ולא במקרה, בכל הזדמנות חגיגית נוהגים להזמינו לאירועים שחיפה מארגנת. מנהיגות, נאמנות, יכולת פנטסטית, מהירות תגובה וביצוע, מסימני ההיכר של שחקן שהגיע אלמוני ועזב אפוף תהילה.
לא היה קשר אחורי כזה בישראל, הלוואי שיגיע כפיל .
 

2. 29 באוקטובר 2002. אצטדיון ה-GSP בניקוסיה, קפריסין. מכבי חיפה נגד מנצ'סטר יונייטד. לא משחק ידידות, בית האלופות. סר אלכס פרגוסון, המנהל המיתולוגי של ה"שדים האדומים" נע באי-נוחות. שניות לפני כן שיגר ריימונדס ז'וטאוטאס טיל מונחה אל בין חיבורי קורות שערו של פיליפ ריקרדו. הטווח 30 מטרים, מהירות השיגור בלתי ניתנת לחיזוי עד עצם היום הזה.
זה היה שיאו של מסע נפלא של עוד כדורגלן אלמוני שאיש לא צפה את תרומתו. כשהגיע ב-1999 הייתה למכבי חיפה קבוצה נפלאה שמוטטה הגנות. אחרי השער המדהים מול מנצ'סטר, שנבחר לאחד היפים ביבשת, והוא עצמו זכה לציון 10, הגיע רגע נוסף. רגע שאוהדי חיפה היו מוותרים עליו. ז'וטא פרץ לקראת הסיום, הוכשל על ידי השוער של מנצ'סטר וסחט פנדל. איש לא שם לב לשלישי מרגלי יעקובו, הפציעה הקשה סחטה דמעות מעיני רבבת האוהדים החיפאים שעשו דרכם לאי השכן (בגלל איסור לארח בישראל מסיבות ביטחוניות).
האבחנה הרפואית שהתקבלה: הקשר הליטאי גמר את העונה, מכבי חיפה כמעט וגמרה את חלום האליפות הנוספת. קבוצת החלומות הישראלית, הטובה ביותר שייצגה את ישראל בגביעי אירופה, איבדה את הבורג המרכזי. קשר אחורי עם חוכמת משחק אותה ניתן למצוא בפלייסטיישן. כשהחלים, לא סיים לככב, עזב את חיפה עם מאמנו יצחק שום לפאנאתינייקוס היוונית כדי להתנחם שם בדאבל. כאן, בחיפה של 2000-2002 היה שותף מדהים לשתי אליפויות חד-צדדיות. בכל ארבע העונות, חיפה הגיעה רחוק. שתי אליפויות, שתי סגנויות, בית אלופות. חלום של שחקן.
 
3. יחד עם ז'וטא באותה קבוצת פלאים, היה את שותפו לקבוצה, יעקובו איגביני. חשבתם שקנדאורוב נחשב ילד? אז מה תאמרו על ה"ילד" מניגריה? חלוץ שהגיע להיבחן בקבוצת הנוער במכבי חיפה ותפח וצמח לחלוץ נפלא במכבי חיפה וברשימה מפוארת של קבוצות אנגליות.
סיפור סינדרלה. הופיע מספר פעמים בנוער (2000), כבש שער אחד בלבד ונקרא למשרדי המועדון בכרמל. "חביבי, תם הסיפור שלך, אתה עובר לירוק של כפר-סבא", שנזקקה לחלוץ במאבקי התחתית שלה. ילד בן 18 נקרא למבצע הצלה, לא בדיוק מתכון ישראלי להצלחה עתידית.
יעקובו לא עשה חשבון לקבוצתו המשאילה, כבש מולה אבל לא הצליח להציל. חיפה שלחה לו הודעה שתם עידן ההשאלות. ראשיה הצליחו לשכנע להסכמה כמעט כללית ל"חוק יעקובו". משמעותו: כל קבוצה תוכל לרשום שישה זרים ולשתף חמישה בלבד. עכשיו נוצרה לחיפה בעיה. בחוד ההתקפה שלה משחק מלך השערים של הליגה, המולדבי סרגיי קלשצ'נקו. המאמן אברהם גרנט ניצב בין הפטיש והסדן. שניהם לא יכולים לשחק יחדיו. החליט שיעקובו עדיף. המלך עבר להפועל תל אביב, בחיפה נולד מלך חדש, נוצץ, לוהט, בלתי ניתן לעצירה.
הופעתו בבית האלופות, כולל שלושער חלומי מול אולימפיאקוס היוונית, ובסך הכול שבעה שערים בחלון הראווה המרכזי באירופה, יצרו באז תקשורתי, סחף. אחרי שהיה שותף לשתי האליפויות, בלתי אפשרי היה להחזיקו. תפוח אדמה לוהט שכולם ביקשו להחזיקו. באמצע העונה נמכר לפורטסמות', חיפה איבדה את ה"ילד", בנוסף לז'וטאוטאס, ואת האליפות. החיוך התמידי והסיסמא I'm very very happy"" טבועים עמוק בספר הזהב החיפאי. ילד זהב, תרתי משמע.
 
4. ז'וטאוטאס ויעקובו אינם השגרירים הבלעדיים בחזית ההצלחה האירופית. לצדם, ולעולם לא נדע מי עדיף בקבוצת החלומות, הופיע ג'ובני רוסו. לא במקרה, כאשר הוכתר כשורד האחרון בתוכנית הריאליטי "הישרדות" הודה למכבי חיפה ולאוהדיה. הפך ליותר ירוק מהירוק של הסכך בסוכה.
למרות שהצליח כמעט בכל קבוצה ששיחק, במכבי חיפה עם העורף המאסיבי של אוהדיה, הגיע לשיאו. מנהיגותו השובבנית, רמת משחקו הגבוהה ונכונותו לסייע מניסיונו העשיר, הקפיצו את מכבי חיפה קדימה. גם שמו חקוק בבית האלופות. ממכבי חיפה ימריא לגבהים המקצועיים הרמים ביותר וחמש העונות שלו כאן הביאו אותו אפילו עד הרכבה של נבחרת קרואטיה הגדולה. המאמן אוטו באריץ' (2004) לא התחשב ברמת הליגה הישראלית, הביט יותר על תרומתו של רוסו למכבי חיפה, קבוצה מאסיה עם גוון אירופי, והזמינו למשחקי יורו.
מה כדורגלן כג'ובני מסוגל לתרום ב-129 משחקי ליגה מלבד 26 שערים ו-39 בישולים. ולא דיברנו על חמישה שערים חשובים בזירה האירופית. אושפיזין שהפך לשגריר קבוע בממלכה הירוקה. מנטור מארץ המנטורים.
 
5. כשרוסו הגיע למכבי באוגוסט 2001 כבר המתין לו קרואטי אחר. "אפוי היטב". ננאד פראליה הובא לכאן מרג'ינה האיטלקית ובעדינות, בתחילת דרכו, לא צעד בשביל סוגה בשושנים. האוהדים ביציע המתינו שיסיר את החלודה ומשזו צנחה, התגלה יהלום של ממש, מנהיג ברמ"ח איבריו, שהוסיף תבלין חריף לתבשיל בקדרה הירוקה.
ראיית המשחק שלו, חוכמת המשחק והשילוב הקטלני עם שאר חלקי הקישור וההתקפה, השלימו "פאזל" אימתני. את פראליה האמיתי פגשנו דווקא ברגעים הקשים. בשבת מסוימת מכבי הובסה בקריית אליעזר בידי מכבי קריית גת מהמקום האחרון 4:0. אין כאן טעות דפוס. האורחים החלשים כבשו מכל מצב. וכל זאת ערב "משחק העונה" מול הפועל תל אביב שקפצה כמוצאת שלל רב על התבוסה ועברה להוליך את הליגה.
בכל השבוע שלפני המשחק, פראליה נטל את רשות ההסברה וריכך את דעת הקהל. הוא דיבר לליבם של האוהדים השפופים, הבטיח שלמפלה לא תהיה השפעה על המשחק מול ה"אדומים". נאה דורש, נאה מקיים. בתצוגה אישית פנטסטית הקשר הקרואטי הוליך את קבוצתו ל"תיקון" ולניצחון מוחץ 0:3 תוך שהוא מבקיע צמד של שחקן חכם ואינטליגנטי. אז מה הפלא שלא שוכחים אותו והוא בסך הכול שיחק כאן שלוש שנים (81 משחקי ליגה).
 
6. יעקובו נמכר, חיפה חיפשה "חיקוי" וידעה שיהיה קשה להשיג כמותו. העיניים הוסטו לרגע מאירופה ואפריקה והופנו לדרום-אמריקה. המאמן רוני לוי הרחיק עד ארגנטינה וייבא משם חלוץ שמעולם שמו לא הוזכר בישראל. רוברטו קולאוטי.
את דרכו האיטית כלפי מעלה החל בהרמת גבות. האם היה כדאי לטוס אלפי ק"מ כדי להביא חלוץ? המלאי בסביבה אזל? קולאוטי שתק והרבה להחטיא. לא לאורך זמן. הסכר נפרץ וגם ילד הולנדי עם עשר זרועות לא היה מצליח לעצור בעדו. "קצב אש" לא סטנדרטי - 39 שערי ליגה ב-90 משחקים. למכלול הזה תוסיפו 21 "בישולי ליגה" ותקבלו מנת שערים מטורפת. ומה עם 8 שערים במסגרות אירופאיות? ומה עם מלכות שערים (19) בעונת 2004/05? ומה עם שתי אליפויות רצופות (2004-2006) וגביע טוטו?
לא פלא שמנשנגלדבאך הגרמנית שמה עין על הסקורר החיפאי וכמיטב המסורת אותה הנהיג הנשיא יעקב שחר, לא בולמים התקדמות כדורגלנים בדרכם ליבשת הישנה. רוברטו, שבינתיים הספיק לחזור ולהופיע במדי הנבחרת הישראלית, הוכיח שהנסיעה לארגנטינה לא הייתה לשווא.

 
7. מי מביא כדורגלן זר לחיזוק כאשר הוא שותף לירידה? נו באמת, מי? מכבי חיפה כמובן.
ברגע שנקבע גורלה של מכבי אחי נצרת לנשור מליגת העל לליגה הלאומית, במכבי חיפה "שמו עין ויד" על הברזילאי גוסטבו בוקולי. כמיטב המסורת בה החלו רוסו, יעקובו וקולאוטי שכבשו מול מכבי חיפה כאשר שיחקו נגדה, גם בוקולי נמוך הקומה התכבד בשער כבוד. זה לא פגע במניות שלו.
בוקולי נחת ב"תור הזהב" ואם הפך לכדורגלן הישראלי היחיד שהבקיע שער ב"אנפילד" של ליברפול (מכבי נוצחה 2:1 בדקת הסיום), לא צעד לבד אלא הפך לחלק בלתי נפרד ממועדון, סמל ולא זר.
לא תמצאו, וגם לא כדאי לפשפש יותר מדי, כמות הזרים שהופיעו כאן אי פעם 11 עונות כוללת מספר קטן מאוד של שחקנים. רק במכבי חיפה. תרומתו אינה נמדדת רק במספרים יבשים. גם באלה הוא ראשון בין שווים. בוקולי מדורג 11 מבין 534 שחקנים ששיחקו במכבי חיפה בליגה מקום המדינה. עם 301 הופעות ומקדימים אותו אלון חרזי ותשעה אחרים ש"נולדו" במחלקת הנוער (יניב קטן, אריק בנאדו, אברהם אבוקרט, ניר דוידוביץ, איתן אהרוני, ישעיהו שווגר, אהרן גרשגורן, ברוך ממן ויוסי קרמר). נפיל בין נפילים.
גם ב"מאסטר שף" הירוק, גוסטבו שף מדופלם. 38 ממטעמיו לחלוצים מצאו את הרשת (מקום 7 במכבי) וכשצריך היה לכבוש, לא טמן רגלו בצלחת והרשית 35 פעמים בליגה. לא פלא שהכדורגלן עם קצב המשחק הנפלא, הצליח למשוך את חבריו וקבוצתו לעידן שבו זכו באליפויות (לזכותו ארבע) והופעה בבית האלופות. מישהו היה חולם שזה יהיה מאזנו של שחקן שירד ליגה? בוקולי שינה את חוקי החשיבה ומאז גם קבוצות אחרות מנסות ומנסות. בוקולי נותר היחיד.
 

הנה הם יושבים להם סמוכים לשולחן ב"סוכת האושפיזין". שבעה "זרים" ששלושה מהם (רוסו, בוקולי וקולאוטי) זכו לתעודות כחולות, ומפתח הסוכה מציץ ראשו של המגן השמאלי הזר הטוב ביותר ששיחק אי פעם בישראל. בואו נמצא לו מקום. פיטר מסיללה הדרום-אפריקאי. איזה מגן. פצצת אנרגיה.
גם הוא גרף כאן תארים (שניים), גם ממנו מכבי חיפה נפרדה כדי לאפשר לו להתקדם הלאה (חטאפה הספרדית), גם הוא טעם טעמו של בית האלופות מול יובנטוס ובאיירן מינכן אבל כמו הפתח בסוכה, כך מסיללה השאיר את אוהדי חיפה מתגעגעים לפריצות העומק הפנטסטיות שלו וההגבהות האין-סופיות לחלוצים מהן 20 מצאו את רשת היריבות. מי שלא ראה אותו, נא לרוץ ליוטיוב ולצפות. תותח הגנה!