אפשר לסגור את היומנים ולהכין את הכורסאות בסלון. הליגה מתחדשת בשבת והפלייאוף יוצא לדרך.
ואין כמו משחק ביתי מול הפועל תל-אביב כדי לעורר מחדש את מיצי הקיבה. אמנם, עדיין ללא קהל, עקב האיסור על התקהלויות בגלל נגיף הקורונה, בינתיים נסתפק בנגיף הכדורגל. אליו דווקא התגעגענו.
התפאורה, יציעים קרחים, אינה זרה לשתי הקבוצות. נכון, איש משחקני קבוצות ההווה, טרם נולד כאשר מכבי חיפה ארחה את הפועל תל אביב במגרש הפועל בחדרה (דצמבר 1976) והשתיים סיימו בתיקו 2:2. רק השחקנים התחבקו, יציעי העץ דממו.
פעם שנייה, בספטמבר 2008, הפועל תל אביב "התכבדה" באירוח חסר רעשי רקע. בלומפילד נותר שומם מקהל, הרשתות לא נעו וזעו והמשחק המשמים הוליד 0:0 חסר משמעות.
שתי הקבוצות הוותיקות, שבשנות האלפיים הולידו מאבקים צמודים במספר עונות בלתי נשכחות, הספיקו להיפגש 17 פעמים בשלושה משחקים בעונה ואפילו יותר מזה. דווקא בשנים בהן למכבי חיפה היו קבוצות מעולות, האדומים לא נכנעו בקלות למרות שנוצחו בשלושת המפגשים.
עם הקבוצה הנפלאה של 1993/94 שלא הפסידה לאורך כל העונה בת 39 המחזורים, הירוקים התאמצו לנצח. בראשון 0:1, בשני 1:2 ובשלישי בבלומפילד דרמה ממשית. הפועל תל אביב באה יותר לגנוב כותרות מאשר לסייע ליריבתה העירונית, מכבי תל אביב, שנאבקה על התואר. סרגיי קנדאורוב פתח ראשון, הרומני קונסטנטין מרקו איזן כעבור שתי דקות אבל אלון חזן החזיר לחיפה את יתרונה. עשר דקות לסיום חשכו עיני החיפאים שעה שיוסי מדר קבע 2:2. שלוש דקות לסיום אייל ברקוביץ נעץ את השלישי ועם 2:3 לחיפה, הדרך לאליפות המדהימה נראתה קלה יותר.
שלושה ניצחונות לחיפה בעונה אחת נרשמו גם ב-2004/05. חיפה ברחה קדימה, הפועל ניצבה הרחק מאחור והפער לא הפריע לה למתוח את הפייבוריטית. בשני המשחקים הראשונים 0:1 דחוקים ובשלישי שוב חצי דרמה. במחצית הראשונה מפולת אדומה הרשומה על שמם של צמד הדרום-אמריקאים, גוסטבו בוקולי פעמיים ורוברטו קולאוטי. במחצית נכנס ביסקוט אמבולה, שצימק בצמד פרטי וכמעט גזל מהמארחת את הניצחון.


כאמור, בתולדות המשחקים בין שתי הקבוצות (142) בהן היתרון החיפאי ברור (62 ניצחונות לעומת 40 לתל אביב), היו 15 משחקי פלייאוף, רובם ככולם בחלק העליון בטבלה. במשחק השלישי, המאזן: שמונה ניצחונות לחיפה וארבע לתל אביב. מעולם לא היה 0:0 במשחק השלישי.
בפעם הראשונה שהשתיים נפגשו למשחק שלישי בעונה, היה זה באמצע שנות השישים. נתן הירש, אביו של שחר המשחק כיום במדים האדומים, כבש את שער הניצחון בתחילת המחצית השנייה.
חלפו 25 שנים עד שנערך משחק שלישי בעונה. משחק הסיום של עונת 92/93 נערך שלושה ימים אחרי שמכבי זכתה בגביע המדינה אחרי ניצחון על מכבי תל אביב 0:1. חיפה חזרה למרכז, לבלומפילד, הוליכה פעמיים משערים של עופר מזרחי ואיבן גצקו, איבדה יתרונה ליהודה עמר ויוסי אבוקסיס אך ידעה לנצח 2:4 משער שני של גצקו ואחד נוסף של רוני לוי. אם שמתם לב, שניים מהמבקיעים מאמנים כיום בליגת העל (אבוקסיס ורוני לוי) וישחקו פעמיים מול מכבי חיפה בפלייאוף העליון.
בעונת 99/00 השתיים נאבקו על התואר ובמשחק השלישי בבלומפילד לא נרשמה הכרעה. דניס אונישנקו, שהגיע למבחנים בכרמל, נחת לבסוף בהפועל וקבע 0:1 מפנדל, רפי כהן הציל נקודה, עשר דקות לסיום.
שער בלתי נשכח של אדורם קייסי בדקה ה-90, שחיסל יתרון מרגלי אבי תקוה עשה צדק ב"משחק עונה" שהריץ את חיפה לאליפות הראשונה שלה עם המאמן אברהם גרנט. במשחק הזה, השלישי בעונה, תל אביב הגיעה כדי ל'גנוב'" ניצחון וכמעט הצליחה. המגן הכובש של חיפה צרף את השער הזה לשניים אחרים, מול פריס סן-ז'רמן ושטורם גראץ.
את המשחק השלישי של עונת 2001/02 לא קשה לזכור. אפילו הצעירים זוכרים. "משחק עונה" בקריית אליעזר. שבוע לפניו חיפה ספגה את אחת התבוסות המשפילות בתולדותיה, כשהובסה 4:0 על ידי מכבי קריית גת. כולם חששו מאפקט הדומינו והתבדו. יכולת נהדרת של חיפה שתובלה בשער מוקדם מרגלי ואליד בדיר (יעבור כעבור שלוש שנים להפועל) וצמד מרשים של הקרואטי, ננאד פראליה, החזירו את חיפה לפסגה והפעם קשה היה להזיזה משם.
משחק שלישי בעונה שבדיעבד גרם נזק לחיפה (02/03) לא נראה מאיים. שער מוקדם מרגלי ננאד פראליה ומשחק חד-צדדי, לא בישרו על הבאות. שתי דקות לפני השריקה האחרונה הצליח סרגיי קלשצ'נקו (עוד שחקן שעשה דרכו מירוק לאדום) להדהים את בעלת הבית. אובדן שתי הנקודות יחסר למכבי בתום העונה, בה איבדה את האליפות בגלל הפרש שערים.
משחק חסר חשיבות התקיים בבלומפילד (03/04). למשחק השלישי הזה חיפה הגיעה עם אליפות בכיס ולא נראה שמצב רוחה צנח למרות שער ההפסד שספגה מרגלי קלמי סבן (זוכרים ? גם הוא שיחק בשני המועדונים).
האליפות השלישית הרצופה (05/06) לא הופרעה גם כאשר הפועל תל אביב הגיעה למשחק שלישי בעונה, ההפרש העצום בין האלופה ל"אדומה" לא מנע מהאחרונה להילחם ולרצות לנתק שרשרת בת תשע שנים בהן לא ניצחה בחיפה. בתוספת הזמן הצליח באדיר לנצח את חיפה 0:1.


שתי עונות אחר כך, הקבוצות לא שיחקו תפקיד ראשי בכדורגל שלנו. אז חיפה הביסה במשחק השלישי בביתה 0:4 (בוקולי, רפאלוב, דירסאו ועצמי של פאהס) ושנה לאחר מכן (07/08) תיקו חוץ 1:1 משערים של רפאלוב וברוך דגו.
ואז הגיעו שלוש עונות מטורפות במהלכן מכבי חיפה והפועל תל-אביב נאבקו זו בזו על כתר האליפות ולמשחק השלישי נודעה חשיבות ממעלה ראשונה. עם אלישע לוי על הקווים (08/09), שלושה מחזורים לסיום העונה. פער בן שתי נקודות בלבד לזכות חיפה. ואז שער ניצחון של יניב קטן (61) שלווה בדמעות שמחה נוגעות ללב הגדילו את ההפרש לחמש והסוף ידוע.
שנה מאוחר יותר, אותו מקום, אותה תוצאה. רק המנצחת שונה. שוב "משחק עונה", והפעם מהראן לאלא (59) חורץ את גורל המשחק בעונת הקיזוז הראשונה.
ובפעם השלישית ברציפות, בעוד עונה מטורפת, שוב "משחק עונה" בקריית אליעזר מול הפועל תל אביב, במשחק השלישי. חיפה הגיעה ב"מצב פסיכולוגי" ירוד, מאחר ובשני במשחקים הקודמים של עונת 2009/10 נוצחה פעמיים ובהפרש מבהיל (2:0 ו- 4:1), הפעם חטפה את ההזדמנות ובמשחק חד-צדדי כבשה פעמיים מרגלי יניב קטן וולדימיר דבאלישווילי כדי לנצח 0:2 ולהוכיח שהפעם הקיזוז לא יפריע לה.
בשתי עונות נוספות (2011-13) השתיים נלחמו על הסגנות והמשחק השלישי לא הוכרע (1:1 ו- 2:2) ובפעם האחרונה שנפגשו (13/14) חיפה הובסה 4:0. כבר שש שנים שאין משחק שלישי בעונה.
נותרה עוד שאלה פתוחה: האם מכבי חיפה תמשיך למנוע מהפועל תל-אביב את החשק לנצח לראשונה ב"סמי עופר"? עד היום חיפה ניצחה באצטדיון זה ארבע פעמים וסיימה פעם אחת בתוצאת תיקו. את ניצחונה האחרון (0:5), הגבוה ביותר על הפועל תל אביב לה היה זה ההפסד הגבוה בתולדותיה (רק מכבי תל אביב הצליחה לנצחה בתוצאה זהה), השיגה לעיני 21,500 צופים. אלה ומאות אלפים יהיו מרותקים למסך.