.png)
שנות העשרים של המאה העשרים היו שנים דרמטיות ביותר עבור מועדון מכבי חיפה. מועדון זה שכלל סקציות שונות וביניהן זו של הכדורגל, נוסד בשנת 1913 אך פעילותו פסקה ערב מלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1919 חידש המועדון את פעילותו כשקבוצת הכדורגל הייתה ה"סקציה" המובילה של המועדון. משחקי ליגה לא התקיימו עדיין באותם הימים כך שמשחקי כדורגל שוחקו כנגד קבוצות אנגליות וערביות וכנגד מועדוני כדורגל יהודיים מקומיים. הפופולריות של הכדורגל הביאה להקמתה של ליגה חיפאית ולהתארגנות של פועלים חיפאיים, שיסדו באפריל 1924 קבוצת כדורגל בשם "הפועל" שהצטרפה למועדון מכבי בחיפה.
מכבי חיפה לפני הנסיעה לארצות הברית (1925)
קיומן של שתי קבוצות כדורגל שהשתייכו לאותו המועדון יצרו מתחים וחיכוכים מרובים וגרמו בסופו של דבר יחד עם סיבות נוספות (שנבעו בעיקרן מהתגבשות המחנות הפוליטיים בישוב העברי) לפרישת הפועל ממכבי חיפה באוגוסט 1925 ולתחילת התהליך שהביא להקמת התאגדות הפועל במאי 1926.
ביולי 1925 נקלעה מכבי חיפה למשבר והפסיקה את פעילותה לחודשים אחדים. בסוף שנה זו התמזג לתוך מכבי חיפה, מועדון כדורגל מקומי בשם "הגיבור" ושם הקבוצה היה מעתה: מכבי "הגיבור" חיפה.
השנתיים הבאות (1926-1927) היו שנים סוערות ביותר בכדורגל של חיפה, ותוארו בהרחבה במקומון רביזיוניסטי בשם "הצפון" שהופיע בחיפה בשנים אלו. פיצוצי משחקים, הכאות הדדיות, החרמות וסכסוכים שהגיעו עד בתי המשפט היו חזיון נפוץ במערכת היחסים בין הפועל ומכבי חיפה. אך האירוע שהטביע חותמו יותר מכל על ההגמוניה בכדורגל החיפאי היה מסע קבוצת הכדורגל של מכבי הגיבור חיפה לארה"ב בקיץ 1927.
היוזמה להזמנת הקבוצה נעשתה על ידי אמרגן אמריקני, שביקש להתחרות בעמיתו שהזמין קודם לכן את קבוצת הכדורגל היהודית המהוללת של הכוח וינה. הצלחת ביקורה של הקבוצה הוינאית בארצות הברית גרמה בכל ביקור לעריקת מספר שחקנים שהעדיפו להישאר בארצו של הדוד סם. אותו אמרגן ידע שהאוסטרים לא יגיעו פעם נוספת לארה"ב וכך נולד הרעיון להביא קבוצה יהודית נוספת לשם. מכיוון שרמת הכדורגל בארץ הייתה ירודה הוחלט כי הקבוצה שתישלח תהיה מכבי חיפה שתתוגבר בשחקנים יהודיים מהונגריה, שחלקם הורחקו מהליגה מסיבות שונות (ויש להניח כי בעיקר בגלל אנטישמיות). עם השחקנים שהגיעו לחיפה בא גם המאמן דויטש-אשכנזי. באחד הראיונות הראשונים הביע את דעתו כי ברצונו ליצור קבוצה לאומית שתוכל להופיע בחו"ל ואם יתאפשר, גם באולימפיאדת אמסטרדם שנועדה להיערך ב- 1928.
מייסדי מכבי חיפה החדשה- 1939. יושבים מימין: מקס גרינבוים, יואכים לופט. עומדים: יוליוס יגר (באמצע) ואפרים ויטמן
ברור היה כי שחקני החיזוק מהונגריה לא הצטרפו מסיבות אידיאולוגיות- מה שהביא למחלוקת חריפה בין התאגדות הפועל החדשה לבין הסתדרות מכבי בארץ ישראל. הסתדרות מכבי, ששאפה להכיל בתוכה את כל הספורט הארץ-ישראלי, לא ראתה הצדקה בקיום נפרד של התאגדות הפועל. אנשי הפועל ראו עצמם (אידיאולוגית וארגונית) חלק מספורט הפועלים הבינלאומי וזיהו את מכבי, למרות הכחשותיה של זו כהסתדרות "בורגנית". פרשת שחקני החיזוק היוותה לפיכך טענה חותכת בדבר ה"מקצוענות" הפושה במכבי, חטא בל יכופר באותן השנים.
עם שחקני החיזוק הפכה מכבי חיפה לקבוצה הטובה בארץ. היא גברה על מכבי ת"א ועל"חשמונאי" ירושלים, מהיותר טובות והבלתי מעורערות של אותם ימים. הקבוצה קיימה תחרויות אימון רבות ואחד משחקניה, בדר שמו, התעלה לדרגת משחק גבוהה והצטיין במשחקו הטכני ובנגיחותיו העזות והמדויקות.
באותו הזמן החל חלום הנסיעה הארוכה לרקום עור וגידים. כדי להתכונן כראוי, הוזמנה לארץ קבוצה יוונית מאלכסנדריה (מצרים), "רמלה אטוס" שמה. בשלושת משחקיה הראשונים נוצחה בשני משחקים על ידי מכבי " הגיבור" חיפה 2:1 ו- 1:0 על ידי מכבי תל אביב, במשחק השלישי גברו היוונים על נבחרת מכבי 2:3 וברביעי סיימו בתיקו 1:1 נגד "חשמונאי" אבל בסיום, ניצחון גדול על מכבי חיפה 1:7 !
ההפסד הצורב נגרם בגלל יריבות על הרכב המשלחת לארה"ב. במשחק זה נכבש שער נדיר, כאשר הקיצוני הימני שמעון טבק
(נהרג אחר כך בתאונת דרכים) מסר כדור מדוד לקשר בדר שבבעיטת יעף "קרע" את הרשת ואילץ את השוער היווני להתכופף בבהלה.
בחודשים אפריל ועד מאי 1927 הייתה עיתונות התקופה מלאה בפולמוס סביב מסעה של הקבוצה. מרכז הפועל, שקיבל תמיכה מפתיעה בסוגייה זו מחבר הנשיאות של מכבי העולמי ארנסט סימון, קבל על כי הנושא "הולך ולובש צורה חברתית העלולה להזיק לתנועת הספורט הצעירה של ארצנו" ופנה למכבי לנקוט בכל האמצעים למנוע את ה"סימנים של הפרופשיונליות". מרכז מכבי הבהיר כי השחקנים לא יקבלו תשלום אך "מובן מאליו שהמשחקים יקבלו אילו סכומים להוצאות…"
חיים ויסבורג, מנהל קבוצת מכבי חיפה, הבהיר במכתב מנומק ב-"דאר היום" (12.5.1927) כי השחקנים מהונגריה הנם ציונים ובאו לארץ ישראל רק מתוך "רגש של חובה ואת זאת אנו יכולים להוכיח". אין כל פסול בשימוש ב"כוחות הטובים בגולה" ולנסיעה יש לדבריו ערך לאומי, שכן "סוף סוף תופיע משלחת מארץ ישראל אשר לא תבקש נדבות ותהיה בכך עדות שהציונות השיבה גם את השרירים היהודים ותגדיל את כבוד היהדות בעיני הגויים".
עמדה זו של ויסבורג קיבלה את מלוא הגיבוי של מרכז מכבי, שהצהיר מפורשות כי השחקנים לא יקבלו שכר. בעקבות זאת צורפו שחקני חיזוק נוספים אחדים מארץ-ישראל, כולל יאנה שטרן, שהיה אז כוכב הפועל חיפה ובמאי 1927 יצאה הקבוצה למסע משחקים בארצות הברית.
קבוצת מכבי חיפה עזבה את הארץ בסוף מאי 1927 וחזרה באוגוסט של אותה השנה. מסעה של הקבוצה תואר בהרחבה יתר ולעיתים קיבל אף כותרות ראשיות בעיתון היומי"דאר היום" שבימים כתקנם המעיט מאד בהתייחסותו לספורט בארץ ישראל.
באותם הימים היו בארץ ישראל שלושה עיתונים יומיים "דאר היום" "הארץ" ו"דבר".מדורי הספורט של "הארץ" ו"דבר" נכתבו על ידי אנשי הפועל (סאמט ובניהו) והצניעו מאד את מסעה של הקבוצה החיפאית. לעומת זאת, "דאר היום" (שעורכו היה איתמר בן אב"י) גילה עמדות ימניות לאומיות והיה נלהב מאד להעלות את גאוותם הלאומית של קוראיו בתיאורי ה"ההצלחות המסחררות" של הנציגה הארץ-ישראלית בארה"ב.
הדיווחים ל"דאר היום" נכתבו ישירות על ידי מנהל מכבי חיפה, חיים ויסבורג, והיו מלאי התלהמות ותיאורים שנטו להגזמת יתר. כך לדוגמה תאר ויסבורג בפתוס רב את קבלת הפנים "הנהדרה למכבי" בניו יורק וסיפר כי "שעות רבות עמד הקהל הרב וחיכה לאנייה… אבל בייחוד גדולה הייתה ההתלהבות של אלפי ורבבות העומדים בחוף כשירדו כל החברים מהאנייה. הקהל הרב פרץ בתרועות שמחה ושר עם התזמורת הגדולה את התקווה". בניו יורק התקבלה הקבוצה על ידי ראש העיר כשבדרכה לפגישה "נסיעה במכונית בעלת שתי קומות מלווה בתזמורת… בכל מקום שעברה מכוניתנו נעכבה התנועה והקהל המגוון של ניו יורק הראה את אהדתו אלינו" לפני בנין העירייה התאסף על פי ויסבורג קהל של עשרת אלפים איש וללא צניעות יתר הוא מעיד על נאומו כי " קולו האדיר צלצל למרחקים לקול זמזום מכונות הפילם והצלמניות".
לפני הנסיעה הוחלפו שמות השחקנים לשמות עבריים: לדרר (עורני), בלוי (ירושלמי), גרוס ( ירדני), וייס ( הגלעדי), הרטמן (צורי), לומק ממכבי תל אביב ( לאומי), רייזי (רזי), בדר ( אביגד), שטרן מהפועל חיפה ( כוכבי), ארזי וברכיהו.
מכבי חיפה שיחקה בארה"ב 11 משחקים. משחקה הראשון בניו-יורק נגד קבוצת "אול סטאר" הסתיים בניצחון 4:5 ועל פי וייסברג: " ניצח המכבי. ניצחה ארץ-ישראל במלחמתה הראשונה נגד אמריקה. אבן כבדה של פחד לכבודה של ארץ-ישראל נגולה מעל לבנו…"
ויסבורג סיפר כי נכחו במשחק 27,000 צופים נלהבים ששמחתם לא ידעה גבול. ההמון פרץ לחדרי ההלבשה חיבק את השחקנים "למרות הרפש והטיט שנתלכלכו בו בעת המשחק". אחד הרבנים מניו-יורק אף טען כי "גדולה פעולתם של בחורים אלה כהנחת תפילין יום יום"..
המשחק השני כנגד קבוצת "ג'אנט בית לחם" הסתיים בתיקו 1:1 ולאחריו נוצחה הקבוצה בשיקגו כנגד קבוצה בשם "פול קמישן" 4:1 ובמשחק נוסף בניו יורק לקבוצה בשם"אינדיאנה פלורינג" הפסד שתואר ע"י ויסבורג כ"יום אבל ליהדות ניו יורק", שכן הקבוצה המקומית נחשבה לדבריו ל"קבוצה אנטישמית…"
נצחונות נוספים של הקבוצה היו על אטלנטיק סיטי (2:4) על פילדלפיה (2:6) עלקליבלנד (1:3) וברוקלין (1:2). הקבוצה נוצחה בשלושה משחקים נוספים: כנגד ברוקלין וונדרס (2:0) שיקגו (6:3) ודטרויט (2:1). סה"כ ניצחה הקבוצה בחמישה משחקים, נוצחה בחמישה וסיימה אחד בתיקו. (הפרק הזה מבוסס ברובו על עבודת מחקר שעשה ד"ר חיים קאופמן מחיפה, אוהד הקבוצה)
מסעה של הקבוצה הסתיים בקול דממה דקה. על פי ציפיות המקטרגים נשארו אמנם השחקנים מהונגריה וחלק מהשחקנים הארץ-ישראלים בארצות הברית. באסיפת חברי מכבי חיפה כבר לא נשמעו קולות של שביעות רצון. חיים ויסבורג, מנהל הקבוצה, כבר לא התלהב ממה שראו עיניו. הוא סיפר כי מספר הצופים לא היה גדול וזאת עקב חוסר הפופולריות של הכדורגל מעבר לים. ההבטחות לארח את חיפה מצד קבלן נותרו באוויר והיא נאלצה לפנות להסתדרות הציונית בארצות הברית על מנת לקבל סיוע שיאפשר לקבוצה לסיים את ביקורה כיאות. הדובר המליץ לא לנסוע יותר לאמריקה, לא רק מההבט הכספי אלא גם בגלל הצד הרוחני שבדבר.
הקבוצה שעלתה לראשונה בהיסטוריה לליגה הראשונה- 1947
הפגיעה במכבי חיפה הייתה קשה ביותר. היא לא נטלה חלק במשחקי גביע ארץ-ישראל שהחלו להיערך על ידי ההתאחדות לכדורגל זמן קצר לאחר הקמתה בשנת 1928 ולא השתתפה גם בשנתיים לאחר מכן. באליפות הראשונה שהתקיימה ב- 1932 השתתפה הקבוצה ותפשה מקום שביעי מתוך תשע הקבוצות שנטלו חלק באליפות.
מעט מאד פרטים נמצאו על פעילותה של מכבי חיפה בעשור הזה. מקס גרינבוים, חבר הנהלת הקבוצה במשך עשרות שנים הגיע לארץ בשנת 1936 מגרמניה, שם הוא שיחק בקבוצה יהודית. החל לשחק בקבוצת נהגי המוניות שהייתה ברחוב הרצל. פרש מהקבוצה לתקופה של שנתיים כדי להקים את קבוצת הכדורגל "בר כוכבא" חיפה.
ב- 1939 הגיע מוינה (אוסטריה) יוליוס יגר, מזכיר מכבי חיפה לימים ולאורך שנים רבות מזכיר המועדון. הוא החל בארגון מחודש של הקבוצה. יגר הוא מהמקורות היחידים עליו אפשר להתבסס. הוא מעיד שמכבי חיפה הייתה קיימת ושיחקה, אך לדבריו מדובר היה בקבוצה חלשה מאד שלא הציגה רמה ראויה לשמה.
יוליוס יגר שכנע והביא שחקנים מפורסמים מוינה כמו אברהם ברייטפלד, שחקן קבוצת הפאר הכח וינה ונבחרת אוסטריה, אוטו שלפנברג והוהנברגר, אף הם מקבוצה זו, פייט מאוייפשט ההונגרית וחברו ברוקנשטיין. אליהם הצטרף מקס גרינבוים מקבוצת "בר-כוכבא" חיפה.
אלה ואחרים, תחת אימונו של ברייטפלד, התארגנו לקבוצה טובה. הימים היו ימי הביניים לכדורגל הארץ - ישראלי ולמרות הזמנים הקשים שררה בקבוצה אוירה משפחתית. האימונים נערכו במגרש מכבי הישן ברחוב בלפור. בעיות של הופעה לאימונים לא היו כי השחקנים כלל לא עבדו והכדורגל מילא חלק חשוב בחייהם. כל שחקן הביא את נעליו מהבית. כולם עשו מאמץ להחזיק את הקבוצה ואת מעט הגרושים שהשיגו, העבירו לקופת הקבוצה.
אביגדור הרשקוביץ. הקים קבוצה בקומבינות.
בעונת 1939/40 החלה מכבי חיפה בהופעות רשמיות בליגה ב' (מחוז צפון). מתוך 11 משחקים ניצחה ב- 9 . היא השתתפה גם בליגה עירונית בה נטלו חלק קבוצות "זרות". מיעוט הקבוצות בליגה ב' אילץ את שוחרי הכדורגל של שנות הארבעים לתור אחרי משחקים מסקרנים לא פחות. הימים היו ימי מלחמת העולם השניה ובישראל חנו אותה עת קבוצות חובבניות שהרכבן הושתת על חיילים אנגלים ויוונים מיחידות שונות. חשיבות המשחקים לא נפלה מאלה של משחקי הליגה. מכבי חיפה דורגה בסיום הליגה בת סיבוב אחד במקום החמישי מבין 16 קבוצות.
גם עונת 1940/41 עברה על המכבים בניסיונות להציב קבוצה עם מטרות מוגדרות. לא כל כך הצליחו. היו אין ספור "קטעים" בתקופה ההיא והמפורסם מכולם ב"דרבי" ידידותי מול מילואי הפועל חיפה. במהלך המשחק התפתחה תגרה בין שחקני שתי הקבוצות, הרבה בגלל כניסתו של שטרן, מאמן הפועל, לשדה המשחק. הרוחות שקטו אך החלו לסעור מחדש בערב. המאמן שטרן הגיע עם שוטר ערבי אל מועדון מכבי, הצביע על שחקן מכבי כמי שאשם בתחילת התגרה וביקשו לאסור אותו. וכך היה. רק ערבות שהפקידו עסקני מכבי חיפה שיחררו את השחקן מכלאו.
ואז הגיע הרגע הגדול של מכבי חיפה. היא הצליחה להגיע לגמר גביע המדינה ללא משחק. בשלב הראשון ניצחה מכבי חיפה את הפועל פתח-תקווה במפגש כפול ( 0:0 ו- 2:3), ברבע הגמר ניצחה חיפה את קריסטיאן קלוב ירושלים 0:1 משער של פיקטור וחצי הגמר מול הקבוצה היוונית "רויאל הלניק" לא התקיים, כי מרוב דחיות הקבוצה היוונית עזבה את הארץ וחיפה זכתה מן ההפקר.
משחק הגמר מול בית"ר תל אביב החזקה הפך לבדיחה בישוב היהודי. מכבי חיפה החלשה לא היוותה בכלל יריב ראוי לשמו. זה היה משחק של חתול ועכבר וכבר במחצית הוליכו הבית"רים 1:5. עד הסיום כבשו עוד שבעה שערים. לחיפה כבש מקס שטיינהרט (אביו של שוער העתיד, יואל שוהם) ואת רוב השערים למחזיקת הגביע כבש אליעזר שפיגל (8). אפילו העיתונאים המשועממים הלכו הביתה במהלך המשחק ולכן עד היום קשה למצוא את רשימת המבקיעים הרשמית.
מקס גרינבוים הסביר כיצד קרה מה שקרה. באותה תקופה היה מבצע גיוס. קבוצת בית"ר שחררה את שחקניה על ידי הועד הלאומי בטענה שהם מדריכי נוער. לעומתה, רוב שחקני מכבי חיפה היו מפוזרים בכל חלקי הארץ. הועלתה הצעה לשחק רק עם שחקני הנוער, אבל היו"ר דאז, דוד אבני, התנגד ואז נאלצה הקבוצה לחפש שחקנים. באותה תקופה לא היה מושג ששמו הסגר. לכן, תוך שבוע העבירו שחקנים מקבוצה לרעותה.
הרכב מכבי חיפה בגמר האומלל: שמחון, דוידקה, לבנבראון, יואכים לופט, פיקטור, זיידלר, בלקין, מאיר, שטיינהרט, נחמיה יובל, מזרחי.
בשנים הבאות הסתפקה מכבי חיפה במשחקי "גביע חיפה" ומשחקי ידידות בלבד עד לעונת 1944/45 בה נראה האור בקצה המנהרה. אחרי 20 שנות הליכה במדבר הצליחה מכבי חיפה לסיים במקום הראשון בליגה ב' ומשמעות הדבר, הקבוצה תעלה לליגה הראשונה.
אלא שחוסר הסדר ששרר בכדורגל הארץ – ישראלי השפיע על השמחה הגדולה. המוסדות הרשמיים של הכדורגל החליטו, ללא הודעה מוקדמת, שהעליות מוקפאות. לא הועילו השכנועים והתחנונים של ראשי הקבוצה שדבריהם נפלו על אוזניים ערלות.
בעונת 1945/46 נערכה רק ליגה לקבוצות מכבי שהופסקה אף היא. מכבי חיפה דורגה במקום השני יחד עם מכבי נתניה. שתיהן דורגו אחרי מכבי תל אביב.
ואז הגיע הרגע הגדול. חברים במכבי החליטו שהגיע הזמן לשנס מותניים ולעלות, על אפם וחמתם של עסקנים צרי עין. אביגדור הרשקוביץ , מהעסקנים הצעירים נסע מדי יום א' לתל-אביב ובאחת הנסיעות הגיע ל"שוק השחקנים" של מכבי תל-אביב בקפה "נגה". הוא דיבר על לבם של אנשי הקבוצה וביקש תגבורת של שחקנים שמופיעים אצלם רק לאימונים. לבסוף נענה וקיבל ארבעה שחקנים, נעמן, נסים, קאשי והרצל ליפשיץ, לימים אסטרולוג מפורסם.
1962- מעמד הגביע הראשון בו חיפה זכתה
מחשש שהחבר'ה התל-אביביים "ישתוללו" שיכן אותם הרשקוביץ בביתו לפני כל משחק. מכבי חיפה נתקלה רק ביריבה רצינית אחת, הפועל נתניה. כל השאר לקו ב"פחד במה" וחלקן העדיפו להישאר בבית ולא להופיע. כדוגמא אפשר להביא את משחקה של מכבי חיפה נגד ברית פועל ארץ ישראל. תוצאת המחצית הורתה על שיטפון (0:9) ואורחיהם החליטו כי מספיק להיום והלכו הביתה. אותם דברים אמורים לגבי הפועל כפר-אתא שפיגרה 4:0 כבר בדקה ה- 20 מפתיחת המשחק.
מכבי תל אביב עזרה לא רק בשחקנים. מאמנה, אגון פולאק, מגדולי השחקנים בהכח וינה המהוללת, נאות להושיט יד ופעם בשבוע הגיע להעביר אימון לחיפנים. המאמץ השתלם, חיפה עלתה ללאומית והפרס שניתן לשחקניה הסתכם ב… משחק ידידות מול מכבי תל-אביב שהסתיים בתיקו מכובד (3:3).
רשימת העולים כללה את: אוטו שלפנברג, אהרן רוזנפלד, אלי חולי, אברהם דננברג, אריה רוזנצוויג, משה לפינסקי, מרדכי אלנקווה, יצחק זייפר, פשרמן, באומן, זילברדרט, פישר, גניס, נעמן, נסים, יוסף, אשר פליבצקי, יצחק יגר, שמחון, הרצל ליפשיץ, קאשי, אבניאל, אהרן חרפ, קניידל, לנגרמן, יצחק פלשין ועזרא.
כעת החליטו במכבי חיפה להגדיל את מספר הצופים של הקבוצה שעמד על עשרות, לעומת מאות ואלפים שנהרו לראות את הפועל חיפה. למכבי הייתה בעיה רצינית. כל אניית עולים שהגיעה לארץ, בעיקר מרומניה, זכתה לביקור מוקדם של עסקני הפועל ששלפו מתוכה את השחקנים הטובים. למכבי היה קשר כלשהו עם מספנת חיל הים ומנהלה, משה לפינסקי. בנוסף להיותו שחקן במכבי, דאג שחבריו, טיבי כהן, אברהם דננברג, ישעיהו הלד, חיים קולטון ואחרים יסתדרו בעבודה. הגיעו גם ההונגרים דוד פרקש ואשר (בונדי) קליין. אנשי מכבי ובראשם אביגדור הרשקוביץ החליטו ללכת לכוון שונה. הם בחרו את העדה המרוקאית כבסיס לבניית חוג האוהדים.
היום אפשר לספר כי במכבי חששו שגורמים עוינים בעיר ינסו לחבל במשחקי הקבוצה בליגה הבכירה. הרשקוביץ "התחבר" עם עשרות ימאים, הגרעין הקשה של "מרד הימאים" המפורסם, רובם ככולם חסרי הבנה בכדורגל, ונתן להם כרטיסי הזמנה רק כדי שיגיעו ויטילו אימתם על חמומי המוח שינסו להפריע. מסתבר שההימור הצליח. הבריונים הפכו תוך זמן קצר לאוהדים מן המנין ואליהם הצטרפו עוד ועוד, עד שנוצר הגרעין הקשה.
" מלחמת העצמאות" מצאה את מכבי חיפה מפוררת ומפוזרת בין החזיתות בהן לחם צה"ל. רק משהסתיימה המלחמה הארוכה לפתו אנשי מכבי חיפה את ראשיהם והבינו כי המלחמה הקדושה גבתה מהם, שלא לדבר על משפחות הנופלים, מחיר יקר וכבד. החללים היו: אדלמן הרי, גולדמן חיים, וולהנדלר ישראל, עדס מרדכי, פוליקמן שלמה ( על שמו נקראה קבוצת הנוער בתחילת שנות החמישים) ורוזנפלד אהרן. לרשימה חובה להוסיף כדורגלן ששיחק במדי קבוצת הנוער של מכבי, טננבאום שמו, ששימש כטייס במטוס פרימוס והופל.
הפגיעה הרגשית פערה פצע עמוק בלב כל ישראלי. גם מהזווית המקצועית לא ניצלה הקבוצה מהגורל האכזר. אהרן רוזנפלד, אחד הכדורגלנים המצטיינים של חיפה בעונת האליפות ( 1946/47) שהוכתר כ"מלך השערים" עם ממוצע נדיר של כמעט שער למשחק, מצא את מותו בבתי הזיקוק, ובכך נסדק שלד איתן עליו בנו בחיפה רבות לקראת ההתאקלמות בליגה הלאומית.
אם לאחר מלחמת העצמאות הייתה אחדות דעות כי יש להפעיל את ליגות הכדורגל בכל מחיר, חלפה לה רק שנה אחת ומרכזי הספורט הגדולים "הפועל" "מכבי" ו"בית"ר" הסתכסכו קשות על כל מיני בעיות של כבוד שהשביתו את משחקי הליגה לעונה אחת (1950/51).
בלית-ברירה התחלקו הקבוצות על פי מפתח ההשתייכות ומכבי חיפה הופיעה במפעל "יד העשרה" שנוסד להנציח את זכרם של עשרה מנופלי מלחמת הקוממיות. במשחקים אלה חיפה ניצחה את מכבי נתניה (1:2) מכבי רחובות (0:3) מכבי פתח-תקווה (0:1) ומכבי ראשון לציון (2:5) והפסידה למכבי רמת-גן (2:0) מכבי תל אביב (3:1) ובית"ר תל אביב (5:3).
שמואל ביינהקר. היו"ר שניהל את המועדון מחנות האופטיקה
החישוב התיאורטי שהופעת הבתולין בליגה הלאומית תהווה מעין קרש קפיצה לעתיד טוב יותר, ספג נוק-אאוט רציני בעונה הנוכחית. ההזדמנות הבלתי חוזרת שניתנה למכבים מחיפה לארגן את שורותיהם בעונה בה הסתכסכו מרכזי הספורט, בוזבזה ולא נוצלה. אותם שחקנים צעירים שאמורים היו לקבל גיבוי וניסיון בשנה של משחקים " לא מחייבים" נותרו בצלם של הותיקים שביקשו ל'משוך' שנה נוספת בלי לשים לב לנזק העתידי שהם גורמים.
אמנם, מנהלי חיפה שמרו חסד לותיקים ולא השליכו אותם לכלבים, אך בכך נתנו אות לעונה גרועה מכל הבחינות שהסתיימה בכי טוב, רק בזכות ניצחון מדהים ברחובות על מכבי המקומית 1:6, ניצחון שנתן פתח למלעיזים ותקווה למנצחים שגרוע יותר כבר לא יכול להיות.
עדות לבלבול ואובדן החושים בשנה הזאת (1951/52) ניתן למצוא בשיתופם של 36 שחקנים (!) מספר שיא בכל הזמנים במהלך 22 המחזורים. לא היה זה השיא השלילי היחיד. להוציא את האחרונה בטבלה, מכבי ראשון לציון שספגה 100 שערים, הגנת מכבי חיפה הייתה גרועה (ספגה 53 שערים). גם ההתקפה שהפליאה שנתיים קודם לכן בכובשה 60 שערים נעלמה כלא הייתה.
קרן האור היחידה באפלה ששררה הגיעה מכוון קבוצת הנוער מכבי "שלמה" חיפה שפירות ראשונים מהעבודה בה החלו לשאת פרי ומספר רב של שחקנים מיוצאיה כבר שיחקו דקות רבות.
עונת 1952-1954 הייתה עונה כפולה. גם אלפרד היצ'קוק, גדול במאי סרטי המתח לא היה מתבייש במאורעות הכדורגל שהתרחשו ארבע שנים לאחר קום המדינה.
לכאורה, הליגה הסתיימה כרגיל. מכבי תל-אביב הוכתרה לאלופה, בית"ר תל-אביב והפועל בלפוריה אמרו שלום ללאומית. במציאות התרחשו דברים אחרים. אווירת החשדנות בה התנהל הכדורגל בארצנו תבעה קורבן וכמו במספר מקרים בעבר, החליטו עסקנים בעלי עניין לפשפש במשחקיה של מכבי חיפה. חיטטו ו"מצאו" כי משחקה הביתי נגד מכבי פתח-תקווה שדורגה במקום השני, שהסתיים בניצחון חיפני סנסציוני (2:3) לא היה כשיר ולפיכך יש לבטלו, ולערוך משחק חדש בין השתיים כדי לקבוע את גורל היורדת השניה.
מכבי חיפה מודל 1960 - ברזיל הקטנה בלי תארים. צילום: מימל
עסקני מכבי חיפה שנדהמו מההחלטה חסרת ההגיון, ידעו לספר כי לא שיקולים ספורטיביים הנחו את ההתאחדות. לדבריהם, קרבתם של אנשי בית"ר ל"צלחת" היא שגרמה לקיום המשחק החוזר. עדות לכך מצאו במועדי המשחקים. ה"מקורי" נערך ב- 26 בדצמבר 1953 כאשר הליגה הסתיימה במרס 1954. בשלושת החודשים בין שני המשחקים איש לא חשד במעשים בלתי כשירים בין שתי הקבוצות המסונפות למרכז "מכבי" ורק בסיום הליגה הבינו כי הסיכוי היחיד להשאיר את התל-אביביים בליגה הוא בקבלת ההחלטה המדהימה.
מדוע נבחרה מכבי חיפה כשעיר לעזאזל ? מבט לטבלת הליגה מגלה לאלתר כי ביטול הניצחון החיפני מציב את בית"ר בעמדה עדיפה. לשתי הקבוצות היה מספר נקודות זהה (17) כאשר בית"ר נהנית מיחס שערים עדיף (42:23) לעומת זה של החיפנים (50:22).
הבית"רים בתמימותם האמינו כי מכבי פתח-תקווה "תיהרג" על המגרש במשחק החוזר ולא תאפשר לחיפנים לשחזר את ניצחונם או לסחוט תוצאת תיקו שהייתה מספקת את רצונם.
כדאי לשים לב לקומדיה של טעויות נוסח הימים ההם. המשחק החוזר נערך כעבור 9 חודשים (!) מסיום הליגה הרשמי ולפני פתיחתה של עונת המשחקים הבאה. כאן כבר שלפו החיפנים צפורניים.
הם עמדו על זכותם להופיע בהרכב שניצח בדצמבר 58' ומבוקשם ניתן להם. כך לדוגמא, אברהם טוריקה, שחקן רכש ממכבי תל-אביב, הספיק לעזוב את חיפה, אבל בהתאם לאישור שקבוצתו קיבלה, שב רק כדי להשתתף במשחק החוזר שריכז סביבו את כל המי ומי בכדורגל בתחילת שנות החמישים.
המשחק התקיים בכפר-סבא (אפילו את הביתיות גזלו מחיפה) לעיני 2500 צופים. בפעם הראשונה הגיע רובו של קהל הצופים עם דעה נחרצת לגבי תוצאת הסיום. גם משקיפים רבים שהציבה ההתאחדות בכל פינה במגרש קטן הממדים התקשו להבחין אם משהו "סודר" מראש. אוהדי בית"ר ניסו להיתלות בכל החמצה פתח-תקוואית כאילו נעשתה במתכוון.
כל מה שפ"ת הצליחה, היה להשוות זמנית אך בסיום 1:4 גדול לחיפה.
משחק הסיום האפיל על כל שאר האירועים בעונה. לחיפה היוותה העונה הזאת המשך ישיר לעונה הקודמת והם התקשו לייצב הרכב מגובש. הישג השנה שמכבי חיפה התגאתה בו היה הניצחון ההיסטורי על הפועל ב"דרבי" שהסתיים בתוצאה 0:1 משער שכבש הקשר זכריה בן-צבי מהנקודה הלבנה. לעומתו, נחלו החיפנים הפסד צורב במגרש הפועל בפתח-תקווה בו הובסו 9:0 הרבה בגלל נטישת השוער, אריה שולץ שנפצע, והצבת שני שחקנים, החלוצים יוסי כהן וג'וני הרדי בין קורות השער.
על סף ייאוש מחוסר היכולת להתרומם לכוון הצמרת, החלו במכבי חיפה לחפש דרך אחרת. בראש ה"מחפשים" עמד שוב חבר ההנהלה הותיק והמנוסה, הקבלן אביגדור הרשקוביץ. את פעילותו החל באמצע שנות הארבעים. שיחק בקבוצת הנוער "הצבי" והיה "מלך השערים" שלה. במשחק אחד אף כבש 13 שערים מול מוסד "אהבה" אבל כוכבים לא יצאו מהקבוצה הזאת.
ההכרות הראשונה שלו עם אלי פוקס הייתה ביציעי אצטדיון המכביה בתל-אביב. הכדורגלן הותיק, בשלהי הקריירה הפעילה שלו, ישב נעלב מאי הכללתו בהרכב נבחרת ישראל. הרשקוביץ אזר אומץ וניגש לפוקס כדי לשאול אם יש מניעה שיגיע לאמן ולשחק במכבי חיפה. הוא ביקש שהות לחשוב ואחרי מספר ימים שוב הגיע חבר ההנהלה החיפני לעיר הגדולה ונפגש עם פוקס, הפעם בביתו. הוא נדהם לראות כי כוכב במעמדו עובד בסוכנות המובילה אח"מים משדה התעופה ליעדם וגם התפלא באלו תנאים הוא גר עם רעייתו ובתו.
פוקס נתן תשובה עקרונית חיובית וכעת צצה הבעיה מהיכן מממנים את הרכישה היקרה ?
ימים אפורים בליגה הארצית. הקבוצה של 1978 צילום: מימל
באותם ימים מכרו את "בית מכבי" ברחוב בלפור והקבלן חיים אלוני בנה בנין ברחוב מוריה 112 בחיפה. הרשקוביץ התיישב בבניין ובמשך שבוע "הדפיס כסף" בכתב ידו, בדמות שטרות של חמש, עשר, חמישים ומאה לירות. את השטרות האלה הוא תכנן להפיץ בין האוהדים. האוהדים היו ספקנים, כי עבורם אלי פוקס נחשב לשחקן מכוכב אחר, אבל הרשקוביץ מיהר להרגיעם ואמר כי במקרה ולא יגיע מסיבה כלשהי, הכסף יוחזר במלואו.
וכך היה. אלי פוקס הגדול הגיע לחיפה, מכבי חיפה רכשה עבורו דירה וכל חבריו ממכבי ת"א עלו לרגל לעיר הכרמל כדי לראות מקרוב כיצד חברם לשעבר גר בדירת פאר, יחסית לאותם זמנים.
כל הפעילות העניפה הזאת לא הייתה ממומשת אלמלא עזרתו של אפרים אילין ז"ל, יצרן המכוניות הראשון והיחיד בישראל שהקים בשעתו את מפעלו "קייזר פרייזר" או "קייזר אילין" בתל חנן הסמוכה לחיפה. אילין הוכרז כנשיא המועדון והייתה סיבה מצוינת להעניק לו את המעמד המכובד. הוא נרתם כבולדוזר, העמיד לרשות המועדון משאבים כלכליים מסויימים ובעיקר דאג להעסיק רבים משחקני הקבוצה שנכנסו ל"עידן המקצועני" באופק הקרוב. הכדורגלנים היו מגיעים למפעל, עובדים לפי לוח זמני האימונים ולא בעבודות "קשות מדי" וכעבור מספר שעות שוחררו לאימוני הקבוצה. אין ספק שאפרים אילין הפיח רוח חדשה במועדון שפנה לדרך חדשה במאה ושמונים מעלות.
בסופו של דבר, אלי פוקס הביא את המפנה הגדול. עונת 1954/55 היוותה מהפכה של ממש. מקבוצת תחתית מובהקת הפכה חיפה לקבוצה ששיחקה כדורגל מבריק ולבסוף דורגה במקום החמישי. הרגע הגדול של מכבי חיפה ואלי פוקס הגיע ביוני 1955 כאשר מכבי חיפה ניצחה את מכבי תל אביב 1:2 ב"באסה" היפואי (היום בלומפילד), לראשונה בתולדותיה.
פוקס היה המאמן הראשון שהנהיג במכבי חיפה חצי מקצוענות. השחקנים קיבלו שכר והקבוצה נהגה לצאת לבית מלון, ערב משחקים, כבר ביום חמישי.
בעיקר באה לכלל ביטוי העונה השניה של פוקס. אם בעונה הראשונה הובא רק הקפריסאי, סאבא ג'ורג'יוס, גם הוא על ידי הרשקוביץ, בעונה השניה הביאו חלוץ בשם שלמה לוי, מכונת שערים. ההוצאות החיפניות החלו להכביד על הקופה החיפנית שממילא לא הייתה שופעת. גם לכך מצא הרשקוביץ פתרון מבריק. כיו"ר איגוד הקבלנים פתח חשבון בנק, הדפיס קבלות והחל ל"חלוב" את הקבלנים שהגיעו למשרדו. 200 לירות, 500 לירות, 1000 לירות – אלה היו התעריפים שהקבלנים התבקשו לשלם. במשך הזמן התעורר חשדו של אחד מהם והוא התלונן ואמר שאי אפשר להיכנס ולדבר עם הרשקוביץ מבלי להשאיר סכום מכובד. כשנשאל האחרון לפשר הדבר סיפר לאן הולך הכסף וכולם נרגעו, כי הם היו שוחרי כדורגל.
בעונה השלישית (56/57) פגה ההתלהבות מאלי פוקס. הוא החל את העונה בהתלהבות הראויה, הפעם רק כמאמן, ומסתבר שהיעדרו מהמגרש השפיע קשות על הקבוצה. אמנם, חיפה סיימה שוב במקום החמישי אבל יכולתה נשענה יותר על הברקות חלק גדול משחקניה מאשר על יכולת קבוצתית. למרבה ההפתעה, פוקס התבקש לעזוב במהלך העונה ובמקומו החל לאמן תקופה קצרה המאמן ההונגרי, אנדור קיש, שמאוחר יותר קיבל את שרביט האימון.
בעונת 1957/58 הגיעה מכבי חיפה לשיאה. מקום שלישי, חלום רטוב שהתממש ורק שתי קבוצות, מכבי תל-אביב והפועל פתח-תקווה, כבשו יותר שערים ממנה (50 לעומת 42). רמז ליכולתה ניתן למצוא בדבריו של מאמן קבוצת גטבורג השבדית שסיימה בתיקו 1:1 מול מכבי חיפה : " זו הקבוצה הטובה ביותר בישראל, הבשלה מבחינת כדורגל ומשחקת כדורגל אירופאי עם שיטה". גם אם ניתן לייחס אמרה זו לאורחים שהגיעו לכאן, השבדי לא היה רחוק מהאמת. באותה עונה זכה שחקן מכבי חיפה, אהרן אמר, לראשונה בתולדות המועדון בתואר מלכות השערים.
וזה לא היה השיא. עונת 1958/59 הביאה את הקבוצה לחצי הישג או במושגים של אז "אליפות החורף". המכונה המשומנת עמדה על סף זכייה ראשונה באליפות ורק נפילה בסיבוב השני מנעה את הגשמת החלום. החיפנים סיימו במקום הרביעי, ארבע נקודות מהאלופה, הפועל פתח-תקווה שניצחה ב"פוטו-פיניש" את הפועל חיפה (2) ומכבי תל אביב (3) בנוסף ל"ירוקים".
את העליונות המכבית היא לא הצליחה להביא לליגה ובעונת 1959/60 כל מה שנותר לה היה לזכות בגדול ב"מגן ההתאחדות" כשהיא מנצחת 7 משחקים ואחד מסיימת בתיקו, כל המשחקים מול קבוצות הליגה הלאומית. סגל השחקנים לא השתנה לאורך שנים והקהל אהב לראות את אברהם מנצ'ל, יונתן הרדי, אהרן אמר, אשר עלמני, יצחק שפירא, ישעיהו הלד , משה חביבי (אביבי), שלום ואנו ואחרים.
איש לא שיער, בתחילת שנות השישים מה יילד יום. אמנם, עונת 1960/61 לא סיפקה כותרות מרעישות, אבל זו שלאחריה כבר הביאה "בום" גדול.
הדור של שנות החמישים, אותם שחקנים שהצליחו להפוך את מכבי חיפה ל"מיני ממלכה" למרות שאת התארים קטפו במקומות אחרים, הצליח לעשות את מה שחלמו בחיפה עשרות שנים: גביע ישראלי ראשון בארון הגביעים הירוק ! מי מילל ומי פילל.
האלופה הירוקה הראשונה- 1984 צילום: מימל
זה לא הלך קל. בליגה מכבי חיפה לא עשתה דברים יוצאי דופן. ראשיה אפילו מצאו זמן לפטר את מאמנה הסקוטי, אלכס פורבס, ולמנות במקומו את שחקן העבר, אוטו שלפנברג. בגביע , אופרה אחרת. זה החל בחצי-הגמר כאשר הביסה ללא תנאי את האלופה, הפועל פתח-תקווה בתצוגה בלתי נשכחת 1:5 והסתיים בגמר. החיפנים נזקקו ל- 210 דקות כדי ללגום שמפניה. בגמר ראשון שנערך ברמת-גן סיימו בתיקו 0:0 בתום 120 דקות מול מכבי תל אביב, אך בגומלין, במשחק הראשון והאחרון שהתקיים באצטדיון האוניברסיטה בירושלים (בגלל מחלתו של הנשיא יצחק בן-צבי ז"ל), הספיקו לחיפנים 34 דקות מלהיבות כדי להוליך 0:5 ולבסוף לנצח 2:5 ולהעלות צפונה את הגביע הראשון בתולדות עיר הכרמל.
ההרכב שעשה את הסיפתח: יחזקאל גרשוני, חגי גולנסקי, דניאל שמולביץ, שמואל חדנס, ישעיהו הלד, אהרן אמר, זכריה בן-צבי, אשר עלמני, יונתן הרדי, אברהם מנצ'ל, יצחק שפירא.
עם האוכל בא התיאבון. משחקי הליגה היוו רק תפאורה למשאת נפשם של ה"ירוקים" שרצו גביע שני. הם הגיעו לגמר הגביע, ולא סתם גמר, דרבי בכבודו ובעצמו. שוב היסטוריה קטנה. המאמן אוטו שלפנברג התפטר מתפקידו עקב מה שנראה לו "התנהגות בלתי ספורטיבית" במשחק הליגה מול מכבי פתח-תקווה ואת הקבוצה הדריך ואסילי ספאסוב, מאמנה של… מכבי יפו שכבר הוחתם לאמן בחיפה בעונה הבאה. הפעם זכה אצטדיון קריית אליעזר לשמש אכסניה לגמר הגביע בו ניצח הפועל חיפה 0:1 למרות שברוב שלבי המשחק שיחקו על חצי מגרש אחד, זה של מחזיקי הגביע החדשים.
השוער המנוח אבי רן. טרגדיה בכינרת. צילום: מימל
מכאן החלה הנסיגה הגדולה של מכבי חיפה. רוב כוכביה החלו לפרוש בזה אחר זה, בגלל גילם המתקדם. האחרים המשיכו אבל כושרם כבר לא הזכיר בכלום את יכולתם המזהירה. המאמן הבולגרי, ספאסוב, החל לערוך בדק בית והחדיר לשורות הקבוצה דם צעיר, רבים משחקני קבוצת הנוער. בעונת 63/64 עוד נראה היה שה"ניתוח הצליח והחולה יחיה" אבל בעונה שלאחר מכן (64/65) שוד ושבר.
חיפה נקלעה למצוקה גדולה. התחתית הפכה עבורה זירה קבועה. ה"מנתח" ספאסוב נשלח הביתה. את מקומו נקרא למלא ישראל חליבנר , כדורגלן עבר במכבי תל-אביב, אך גם הוא לא הצליח יותר. אחרי 18 שנים בליגה הראשונה נגזר על מכבי חיפה להיפרד ולרדת לליגה א' (אז הליגה השניה). לא עוד "דרבי" , מכבי והפועל תל-אביב או הפועל פתח-תקווה. מעכשיו אמור הפועל קריית שמונה, דרבי מול בית"ר חיפה, הפועל בני-נצרת וכל מקום מנתניה צפונה.
את משימת "שיחזור הקבוצה" לקח על עצמו אברהם מנצ'ל, שחקן עבר שהחליט לתלות את נעליו בגיל מוקדם יחסית (30). מהגוורדיה הזקנה נותרו רק דני שמולביץ ואשר עלמני פלוס אהרן אמר שהתבקשו להישאר כדי לתת "פוש" לצעירים. עונת 65/66 בליגת המשנה נחשבה לטיול של ממש. מלבד התנגדות קלה של הפועל כפר-סבא, לחיפה לא היו בעיות של ממש. הפרש השערים שלה (9:66) מלמד על יחסי הכוחות במשחקיה. בסוף השנה שבו הביתה, לא לפני שאותתו על כוונותיהם. ברבע גמר גביע המדינה הצליחו להביס באצטדיון המכביה בתל-אביב את מחזיקת הגביע, מכבי ת"א 0:3 תוך גילוי יכולת פנטסטית. קבוצה מליגה א' הצליחה להגיע עד שלב חצי הגמר ונעצרה רק ב"דרבי" מול הפועל (1:0) בבלומפילד.
עם חזרתה של חיפה למקומה הטבעי, הוחלט בהתאחדות על "עונה כפולה" שמשמעותה ליגה בת 60 מחזורים (66-68). תקופה זו היוותה מעין הרצה להרכב הצעיר של חיפה לתקוע יתד חזק בשיפולי הצמרת. היו תקופות בהן נדמה היה שחניכיו של מנצ'ל יצליחו אפילו לזכות בכתר האליפות, אבל המסורת 'הרגה' כל מחשבה שכזו. מקום חמישי נחשב מכובד, העיקר לא להסתבך בקרבות תחתית. כוכבי אותן שנים היו ישעיהו שווגר, דוד גוזלן, נתן הירש, אהרן גרשגורן, חסן בוסטוני, שמואל ( "דידי") ששון, קרול רוטנר, מרדכי לובצקי, קלמן זוננשיין והותיקים, השוער יחזקאל גרשוני ודני שמולביץ שבינתיים החליף לרום.
ובחיפה ידעו על מה הם מדברים. את עונת 68/69 הם פתחו בצורה קטסטרופלית. ארבעה הפסדים רצופים איימו לטלטל את המועדון, אבל מהמחזור החמישי לא נוצחה הקבוצה לאורך 16 מחזורים רצופים (!) וכולם היו מרוצים. זה היה סימן שיכולת יש, צריך גם רצון.
שניהם יחד באו לכלל ביטוי בעונת 69/70 עם בואו של המאמן אדמונד שמילוביץ. לא להאמין, מכבי חיפה הפכה למועמדת הרצינית ביותר לזכות באליפות. אוהדיה הסתובבו וצבטו עצמם מרוב התלהבות. הקבוצה לא הפגינה כדורגל גדול. פה 0:1 שם 0:0 ורק אחרי 13 מחזורים נוצחה לראשונה. איש לא שם לב לעובדה שהחלוצים כבשו תריסר שערים בלבד. ההגנה ניצחה את המשחקים. בסופו של דבר גם היא קרסה ועם כל האכזבה, המקום השלישי נראה לחיפנים מעין אופק חדש לקראת הבאות. שנים רבות לא דורגה הקבוצה במקום כה גבוה. חיכו להמשך.
אם יש עשור שבמכבי חיפה יעדיפו לשכוח, זאת התקופה הגרועה מכולן. שתי נשירות לליגת המשנה, פיטורי מאמנים, התפטרויות ושהייה רבת שנים הרחק משאון הפרסום והתהילה.
את תחילת העשור ציינה התפטרותו של המאמן אדמונד שמילוביץ. מי שנחל הצלחה עצומה שנה קודם לכן, לא הצליח הפעם ואת מקומו מילא ג'וני הרדי, ממלא המקום הנצחי של מכבי חיפה. בעונה זו (70/71) הרדי הצליח למרות הכל, להוביל את הקבוצה למעמד גמר גביע המדינה, תשע שנים אחרי שהיה בין אדריכלי הניצחון הגדול שהביאו לחיפה את הגביע הראשון. לגמר חיפה הגיעה פייבוריטית, אבל הפינאליסטית השניה, הכח רמת-גן טרפה את התחזיות המוקדמות וניצחה 1:2. בהרכב חיפה שיחקו שני כדורגלנים ותיקים, השוער יחזקאל גרשוני והמגן דני שמולביץ (רום) ששבו מפרישה כדי לסייע למועדון.
האלופה השלישית- 1989 צילום: מימל
שתי העונות הבאות התנהלו על מי מנוחות, פחות או יותר. חיפה "הגשימה" את חלומה הלא פרוע ונשארה בליגה, מטרה רשמית באותם הימים. מהומת אלוהים השתוללה בעונת 1973/74. באוקטובר 73' פרצה מלחמת יום הכיפורים ורוב שחקני הקבוצה התגייסו למילואים. חלקם לא הגיעו לאימונים ומשחקים, האחרים רק למשחקים אבל גולת הכותרת הייתה פציעתו של שוער הקבוצה, בנימין (בומה) ויינברג, בקרבות הבלימה בסיני, כשריונאי.
מנצ'ל עמד חסר אונים מול המציאות וניסה לשלוף את המכסימום מחניכיו. ללא הועיל. מכבי חיפה הגיעה לסוף העונה עם תווית של יורדת, אבל ההתאחדות לכדורגל התחשבה במצב וקבעה "משחקי מבחן". אלה התבססו על ליגה בת סיבוב אחד בו ייטלו חלק שתי האחרונות בלאומית וארבע הראשונות בליגה א'. לחיפה היה סיכוי לשרוד, אבל אז נאלץ מנצ'ל לנטוש את הספינה הטובעת, בלחץ שחקנים שחששו למקומם, ועם מאמן חירום (אריה קוך) החיפנים נכשלו גם מול קבוצות חלשות וצנחו בפעם השניה לליגה א'.
אורי ויינברג, מאמן שהתמחה בהעלאת קבוצות, נקרא לדגל, ואכן, כמו בשנת 1966 ( עונת העלייה הראשונה) הספיקה לחיפה רק עונה אחת כדי לזכות בכרטיס העלייה. עונת 1974/75 לא דמתה בכלום ל"טיול" הקודם בליגת המשנה, אבל איש לא התעניין בעובדה שהפעם מכבי חיפה חוזרת לזירת האריות ללא תשתית. הסתפקו בעלייה ותו לא.
היעדר הראייה לטווח הארוך פגע בקבוצה פגיעה אנושה. ויינברג, אדריכל העלייה, החליט להתפטר מיד אחרי המחזור הראשון, עקב אי שביעות רצונו מהתייחסות ההנהלה לשחקנים. ג'וני הרדי נקרא שוב לדגל, אך אפילו הוא "נשבר" אחרי מספר מחזורים ופרש. המועמד השלישי, הבלתי צפוי, היה שמעון שנהר (שלפנברג) שניסה להציל את קבוצת נעוריו והצליח.
רוני רוזנטל במדי אודינזה בה לא שיחק. ענף יצוא חדש לאירופה
לא לפני שקרה נס בעיירה. במהלך העונה שיחקה מכבי חיפה מול שמשון תל אביב במגרש מכבי נתניה. לקראת סיום המשחק כבשה שמשון שער ניצחון שאושר על ידי השופט יהושע לויה. מלבדו, איש לא הבחין בכדור שעבר את הקו. החיפנים מחו נמרצות, ודרשו מועדת הליגה לפסול את דו"ח השופט בטענה שאין בו מילת אמת אחת. ואכן, גרסתו של השופט לא התקבלה ונקבע משחק חוזר בין שתי הקבוצות, א ח ר י סיום המשחקים.
למשחק זה חיפה הגיעה עם מטרה אחת: תיקו ומעלה משאירים אותה ומורידים את הפועל פתח-תקווה שציפתה לסיוע משמשון. 12 אלף צופים, מרביתם "ירוקים", הגיעו לבלומפילד, ראו את יואב לוי כובש שער ניצחון ושולח שיירה עולזת צפונה.
רק לעונה נוספת אחת. מלאכת הטלאים לא צלחה, ובתום עונת 1976/77 מצאה עצמה חיפה בפעם השלישית בליגה השניה, הפעם בשמה החדש " הליגה הארצית". המאמן שנהר לא סיים את העונה. בהנהלת הקבוצה החליטו שמה שהיה טוב לעונה הקודמת לא טוב עכשיו והוחלט להצמיד לשנהר הצעיר יועץ בכיר. המאמן נאבק בהחלטה, וכשראה שמאבקו נועד לכישלון, התפטר ואת מקומו מילא אלי פוקס, מחולל הפלאים של שנות החמישים. הפעם נעלם לו מטה הקסמים וחיפה נאלצה לנשוך שפתיים ולרדת.
ארבע שנים לקח לה לשוב ללאומית. שלוש שנים כלל לא היוותה יריב של ממש. מאמנים באו והלכו, שחקנים הועלו מהנוער ואחרים הגיעו מקבוצות מרוחקות, וחיפה עדיין לא הצליחה להתרומם. שני מאמנים, משה ששון ומרדכי שפיגלר, התחילו ולא סיימו את העונה שלהם. בשני המקרים נקרא ג'וני הרדי למלא את מקומם. רק בעונה הרביעית, כמאמן ראשי מתחילת הדרך, הרדי הצליח במשימה. זה קרה בתחילת העשור הבא.
"שמחת עניים" – כך ניתן להגדיר את פתיחת העשור. והעיר חיפה צהלה ושמחה. מכבי הצליחה לחזור לליגה הבכירה אחרי ארבע שנות גלות בליגה הארצית.
וגם זה בא לה בקושי. שלוש קבוצות זכו בכרטיסי העלייה וחיפה ניצבה שלישית בלבד, אך מאושרת. המאמן ג'וני הרדי, הפעם לא על תקן של מאמן חירום, הצליח להצעיד קבוצה צעירה, כמעט חסרת מנהיגים בוגרים, שהתבססה על יוצאי קבוצת הנוער. רק חיפנים "שרופים" שמעו שמות כמו ירון פרסלני, אלי כהן, רפי אוסמו (הגדול), רוני רוזנטל, משה סלקטר, ברוך ממן, איתן אהרוני ואחרים. כולם תוצרת עצמית.
ה"ירוקים" חוגגים "דאבל" ב- 1991 צילום: מימל
ההרכב הזה הגיע עד שלב חצי גמר הגביע ונוצח על ידי בני-יהודה הלאומית, רק אחרי מאבק מהנקודה הלבנה. היו שראו ביכולת שה"ירוקים" הפגינו, אות וסימן שנבנית כאן קבוצה לטווח ארוך שעשויה לקצור פירות בעתיד. אליפות ? מי שהזכיר, היה מוקף בחשדנות לגבי מצב בריאותו.
השנתיים הבאות עדיין לא בישרו את בוא האביב למכבי חיפה. פה משחק טוב, שם התלהבות רגעית והעיקר להישאר בליגה. חריגה הייתה עונת 1982/83 כאשר מאמן הנבחרת לשעבר, ג'ק מנסל, הגיע בקול תרועה. הכל הלך הפוך. מנסל הסתכסך עם כוכבי הקבוצה, ירון פרסלני וברוך ממן, ביטל לחלוטין את יכולתם של הצעירים משה סלקטר ורוני רוזנטל ובקיצור, ניסה להיכנס עם הראש בקיר. לשווא.
אפילו זאהי ארמלי, כוכב המגזר הערבי והליגה הארצית שכבש בצרורות, הצטרף לעשרה מחזורים בלבד (הסכם מוזר וייחודי) ולאחריהם שב למכבי שפרעם עד תום העונה. כל אלה לא סייעו למנסל להאריך ימים כמאמן ובאמצע הדרך אמר שלום ולא להתראות ושב למולדתו. הרדי הוזעק בפעם המי יודע כמה לתקן ולהציל.
נקודת הציון היחידה באותה עונה היה משחק חצי גמר גביע המדינה. מעולם לא נראה משחק כזה בישראל. מכבי תל אביב הוליכה 0:2 וספגה צמד שערי תגמול. ה"צהובים" שבו להוליך וחיפה חוללה מהפך דרמטי ועלתה ליתרון 3:4 כאשר חסרו לה שתי דקות בדרך לגמר. הסתיים בתיקו ובהתרגשות חסרת תקדים וגם בפנדלים לא הלך קל. כמעט כל שחקני שתי הקבוצות בעטו עד שהגיע בני טבק, כובש שער השוויון לת"א במשחק וסגר עניין גם מהנקודה הלבנה.
ואז הגיעה העונה הגדולה (1983/84). כל הזכויות שמורות לבית"ר ירושלים. המאמן החדש של החיפנים, אלמוני בשם שלמה שרף, הגיע לנסות להזיז משהו. לא הצליח עד למחזור האחרון של הסיבוב הראשון. ירושלים דהרה לתואר האליפות הראשון שלה.
לפתע החלה לאבד גובה וחיפה התאוששה, הפגינה יכולת משופרת, ניצחה פה ושם על חודו של שער וראו זה פלא. הפער הלך והצטמק עד חמש נקודות בלבד, ערב "משחק העונה" ביניהן. התמודדות זו, שנערכה במגרש מכבי נתניה, עקב עונש רדיוס שהוטל על החיפנים הפכה למוקד העונה. מכבי חיפה ניצחה 1:2 וההפרש ירד לשתי נקודות בלבד.
אהרוני מניף את הגביע השלישי (1993) צילום: מימל
השלד הצעיר של חיפה, בתוספת שחקני הרכש המצוינים, המגן ציון מרילי וזאהי ארמלי ששב ללבוש ירוק, התרגש אבל השלים את המשימה. עוד הפסד ירושלמי ושני ניצחונות חיפנים ועיר הכרמל חגגה יום עצמאות פרטי. מהפך מדהים שנחשב לנס בכל מובן המילה. הרי בית"ר יכלה להרשות לעצמה להפסיד ארבעה (!) משחקים ועדיין היה לה "פור" בן נקודה.
סגל הקבוצה שעשה את ההיסטוריה: אבי רן, צדוק אברהמי, ברוך ממן, משה סלקטר, איתן אהרוני, אברהם אבוקרט, צדוק מלכה, אלי כהן, רוני רוזנטל, ירון פרסלני, ציון מרילי, זאהי ארמלי, רפי אוסמו ( הגדול), שלום לוי, יוסי קרמר, ראובן הלד, יחזקאל שירי, עופר רווה, הילל קפלן וגבי אמסלם.
את העונה לאחר מכן (84/85) פתחו חניכיו של שלמה שרף כמועמדים ודאיים לזכות באליפות שניה ברציפות. והם אכן הצדיקו את הציפיות, למרות שהפגינו עליונות מסוימת. בית"ר שימשה גם הפעם סוס מתחרה מעולה, וכמעט והצליחה לעולל לחיפה מה שעשו לה, הרבה בגלל משבר עמוק בשורות האלופה במשך חודש וחצי.
על סף סיום הליגה חיפה דחפה חזה קדימה ובשיניים זכתה בתואר השני בתולדותיה. יעברו ח"י שנים עד אשר תשחזר את ההישג הזה.
הפעם היו שותפים: אבי רן, איתן אהרוני, זאהי ארמלי, משה סלקטר, ברוך ממן, ציון מרילי, אלי כהן, אברהם אבוקרט, רוני רוזנטל, רפי אוסמו ( הגדול), שלום לוי, יוסי קרמר, צדוק מלכה, ליאור רוזנטל, רפי אוסמו ( הקטן), ירון פרסלני, עופר רווה, ניר קלינגר וירון גבעול.
בקיץ 1985 השתתפה חיפה בפעם הראשונה בתולדותיה במפעל אירופי כלשהו וגם כאן לא קטלה קנים. היא זכתה בראשות בית באינטרטוטו ושילשה לקופתה 50 אלף פראנקים שוויצריים.
אלופת 1994 – סיימה עונה שלמה ללא הפסד צילם: מימל
וכמעט האלופה זכתה בתואר שלישי רצוף. ארבע דקות חסרו לה בעונת 1985/86 לעקוב מקרוב אחרי הפועל פתח-תקווה, היחידה שזכתה בחמש אליפויות רצופות. החיפנים הוליכו בבטחה את הטבלה, שוב נקלעו למפולת נקודות, וגרמו לעצמם נזק בלתי הפיך. למחזור הנעילה הם הגיעו לבלומפילד כאשר נזקקו רק לנקודה אחת. היריבה שניצבה מולם, הפועל תל-אביב, חייבת הייתה לנצח כדי לחלוף על פני חיפה . בדקה ה- 86 במצב של תיקו עקר משערים נכבש שער חיפה משער של גילי לנדאו, חלוץ הפועל, ממצב של נבדל ברור.
השופט צבי שריר חיפש חיזוקים בכל מקום שאפשר, אבל מצלמות הטלוויזיה ששידרו באותו יום בפעם הראשונה בישראל משחק ליגה בשידור חי, הוכיחו שוב ושוב שהיה אופסייד. הייתה גם אליפות. ה-"ים האדום" הטביע את ה"גל הירוק".
ההפסד הטראגי גרם לירידת מתח כללית בקבוצה. אמנם, המאמן שלמה שרף ניסה לרענן את השורות, אבל את המכה הקשה קיבלה חיפה שעה שהכוכב הצעיר שלה, רוני רוזנטל , החליט שמספיק לרוץ בשדות ישראל ונמכר לפ.צ.ברוז' הבלגית תמורת סכום של 270 אלף דולרים, תגמול הגון לכדורגלן שגדל בחממת הנוער של המועדון.
במקומו הובא לארץ דניאל בריילובסקי, שחקן יהודי מארגנטינה שנמנה, ארבע שנים קודם לכן, על סגל נבחרת ארגנטינה למונדיאל. תלו בו תקוות רבות אבל מצב הרוח בקבוצה לא האיר פניו לכדורגלן האלגנטי בעל מסירות הזהב. החיפנים התגלגלו עד למקום ה- 9 בטבלה ואלמלא יכולתו הגבוהה של שוערם, אבי רן, מי יודע היכן כדור השלג היה נעצר.
נחמת פורתא הייתה לחיפנים בתום עונת 86/87 אבל גם כאן, בגמר גביע המדינה מול מכבי תל אביב, החיפנים הוליכו 2:3, ספגו שער שוויון ובפנדלים, חיפה כמו חיפה, תמיד מפסידה.
אבי רן לא פתח את העונה הבאה. השוער הנהדר שהיה על סף סיכום בקבוצה אירופית, נהרג בתאונה ימית בכינרת בחופשת הקיץ. אופנוע ים בו נהג, נפגע בידי בעל סירת מרוץ והסוף הקטלני הרס קודם את משפחתו, ואחר כך את מכבי חיפה ואוהדיה.
צבי וייצנר גדל בשכנות לאחד ממייסדי המועדון שמואל ביננהקר וממנו ינק את אהבת מכבי חיפה.
ברבות השנים הגיע וייצנר להתנדב כפעיל רשמי במועדון וזאת בשנת 1976.
בתחילת דרכו אסף וייצנר תרומות למחלקת הנוער ובהמשך התמנה לגזבר המחלקה עד שב-1979 התנה לתפקיד הרם של יו"ר מחלקת הכדורגל.
מתנחמים בגביע בשנת 1995 צילם: מימל
הקבוצה יחד עם וייצנר כיו"ר העפילה בחזרה לליגה הלאומית ובשיא התקופה קטפה שני תארי אליפות היסטוריים בעונות 1983-4 ו-1984-5.
בכך עשה וייצנר היסטוריה בכדורגל הישראלי כשהפך לעסקן והיו"ר הצעיר ביותר שזוכה באליפות המדינה, בטרם מלאו לו 36 שנים.
בהמשך עם הצטרפות יעקב שחר כספונסר ולאחר מכן כבעלים נשאר וייצנר חבר הנהלה וכיום הוא משמש כאחד מ-3 חברי הדירקטוריון של המועדון ונציג מכבי חיפה בהתאחדות לכדורגל.
בני ברנשטוק שנקרא לעזור לקבוצה בניהול הכספים, הגיע בעונת 1987/1986 ונשאר בה עד לשנת 1992. לפרטים מלאים על התקופה בה ניהל ברנשטוק את ענייני הכספים במועדון וניווט את הספינה יחד עם איציק אביעד והספונסר דאז, יעקב שחר, ניתן לקרוא בכתבה המצורפת
גם בואו של מאמן בכיר בדמותו של דרור קשטן לא שינה כלום. כל שחקני הקבוצה כמו קפאו על מקומם. עד כדי כך שבשמונת המחזורים הראשונים לא הצליחו לזכות בניצחון אחד וקיים היה חשש רציני לגורל הקבוצה. ניסיונם הרב של השחקנים לא עמד מול הטרגדיה הנוראה. החיפנים נשרו למשחקי הבית התחתון (עונת 87/88) ורק שם ראו מעט אור בקצה המנהרה.
בעיקר ייזכר משחק אחד שהפך סמל בתולדות הכדורגל הישראלי: מכבי חיפה הביסה את מכבי תל אביב 0:10 וזו הפכה לתבוסה הגדולה ביותר של הקבוצה המפוארת בארץ, היחידה שלא נשרה לליגה נמוכה יותר.
העונה השחורה חלפה ומיד אחריה הצליחו החיפנים לשוב ולתפוס את המקום הראוי להם. הפתיחה לא בישרה טובות (עונת 88/89). מכבי חיפה הוענשה בהפחתת שתי נקודות בגלל עבירה על תקנון התשלומים, ועם פיגור שכזה הצליחה למרות הכל לזכות באליפות. המאמן הותיק, אמציה לבקוביץ, גייס סביבו שחקנים "אפורים" שהשקיעו המון. ניר קלינגר, עופר מזרחי והותיקים ציון מרילי וזאהי ארמלי הצעידו את חיפה קדימה. בעונה זו התחיל לדרוך כוכבו של ראובן עטר, הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה בשנות התשעים, יחד עם איל ברקוביץ.
חיפה התבססה על הגנת ברזל שספגה 19 שערים בלבד וכמעט כל תוצאותיה היו צמודות. התקפתה לא הצטיינה במיוחד (49) אבל כל זה הספיק לזכייה בתואר ולהופעה בגמר הגביע. כאן נחלו האלופים אכזבה גדולה וחלום ה"דאבל" נגוז בשנית, ושוב בגלל בית"ר ירושלים שמנעה מהם את התואר הכפול, כמו בשנת 1985. במשחק הגמר הפגינה חיפה עדיפות מוחלטת על יריבתה, הרבתה להחמיץ שערים בטוחים ולבסוף (3:3) נזקקה לקרב בעיטות 11 מ' כדי להיווכח שוב שאם ברצונה לנצח בגמר הגביע אסור לה לעבור את הדקה ה- 120.
האלופים בפעם השלישית היו: גיורא אנטמן, אברהם אבוקרט, זאהי ארמלי, איתן אהרוני, יוסי קרמר, ירון גבעול, ראובן עטר, ניר קלינגר, מרקו בלבול, עופר מזרחי, ציון מרילי, דוד לוי, צדוק מלכה, איתי מרדכי, יוסי צרפתי, פביאן גרימברג, פביאן לגמן, פטריסיו סייג, אבי גולדר ורפי אוסמו ( הקטן).
גם בעונת 89/90 היוותה מכבי חיפה גורם בצמרת, בעיקר בפתיחתה, אבל חיש קל נחתה על קרקע בטוחה – מקום שלישי והשארת התואר לאחרים. לבקוביץ לא הצליח למצוא ממלאי מקום מוצלחים לזאהי ארמלי (עבר להפועל ירושלים) ולאיתן אהרוני (עבר להפועל כפר סבא בגלל סכסוך כספי). העונה הזאת היוותה במה טובה להרצת שניים מכוכבי ה"דאבל" שיגיע שנה מאוחר יותר.
טל בנין, כדורגלן צעיר (17 פלוס) הושאל מהפועל חיפה ולהרכב הוזנק, לדקות מעטות, איל ברקוביץ שסומן כאחת ההבטחות הגדולות של המועדון ושנות התשעים הוכיחו שעינם של המומחים לא טעתה.
העשור המוצלח ביותר של מכבי חיפה מאז נוסד המועדון. היא זכתה בדאבל ראשון, שתי אליפויות גדולות, ארבעה גביעי מדינה והגיעה לשלב רבע הגמר בגביע אירופה למחזיקות גביע.
הנשיא הירוק הראשון- יעקב שחר שהציב רף גבוה
כבר בפתיחת העשור קבעה חיפה היסטוריה. בעונת 1990/91 , עם שובו של המאמן שלמה שרף, שהוליך אותה לשתי אליפויות בעשור הקודם, צעדה חיפה לעבר התואר הכפול והיוקרתי ביותר בכדורגל. למרות חריקות ו"זחילה" אל תואר האליפות שהסתיימה בהצלחה רק במחזור הסיום, הצליחו צעירי חיפה בראשותם של ראובן עטר, איל ברקוביץ, אלון חרזי, טל בנין והותיקים אברהם אבוקרט, איתן אהרוני, רפי אוסמו (הגדול) וליאור רוזנטל, להוות שלד בריא ומוצק שהקדים בפוטו פיניש את הפועל פתח-תקווה, לגזול ממנה את האליפות ולזכות על חשבונה גם בגביע המדינה, אחרי ניצחון 1:3 בגמר.
סגל האלופים מנה את: ויקטור צ'אנוב, גיורא אנטמן, איתן אהרוני, אלון חרזי, טל בנין, אייל ברקוביץ, ראובן עטר, אברהם אבוקרט, רפי אוסמו (הגדול), משה אייזנברג, ליאור רוזנטל, דני מלכין, איתי מרדכי, ירון גבעול, יניב כהן, יוסי צרפתי, מרקו בלבול, עופר מזרחי, שמואל טרגן, ולדימיר בסונוב ושגיא גונן.
להישג הנפלא לא היה המשך בעונה לאחר מכן (91/92) כאשר הקבוצה קרסה מקצועית ומנטלית, ולא היוותה יריב ראוי לשמו לאלופה, מכבי תל אביב. 27 נקודות הפרידו בין האלופים לחיפנים.
גם עונה לאחר מכן (92/93) בוזבזה ללא תכלית. המאמן החדש, גיורא שפיגל, הפך את מכבי חיפה למעבדת ניסיונות והזרים לתוכה כמויות לא מבוטלות של שחקנים אלמוניים שלא יכלו להוות בסיס איתן לקבוצת צמרת.
דוידוביץ ובנאדו מקבלים מהנשיא וייצמן את גביע 1998 צילם: מימל
העובדה החשובה ביותר נקבעה עוד לפני פתיחת העונה. יעקב שחר, איש עסקים מתל-אביב, החליט לרכוש את הקבוצה מידי מועדון מכבי חיפה. שחר , שסייע רבות לחיפה מאחורי הקלעים מאז שנת 1984 ,פתח למעשה עידן חדש בכדורגל הישראלי. הוא נתקל בחבורת עסקנים חיפנים שניסו להראות לויאליות למועדון, אך בפועל מכבי חיפה עמדה על סף קריסה ופשיטת רגל, בגלל חובות ענק, ושחר, אחרי מאבק קצר קיבל את הקבוצה לידיו בדרך להפיכתה למלכה האמיתית של הכדורגל הישראלי. למרות שגם קודם לכן זכתה בארבע אליפויות.
למרות העונה הכושלת הצליחה מכבי חיפה להגיע לגמר הגביע ולנצח 0:1 את מכבי תל אביב משער של ראובן עטר, שהקנה לה את הזכות להשתתף בפעם הראשונה במסגרת אירופית רשמית (למעט האינטרטוטו).
הניסיון המר בעונה הקודמת הביא את שפיגל ללכת בדרך שונה בעונת 1993/94 שהפכה לעונה הגדולה ביותר בתולדות המועדון בפרט והכדורגל הישראלי בכלל. אל הצוות הישן שכלל את ראובן עטר, איל ברקוביץ , איתן אהרוני, אלון חזן ורוני לוי שנרכשו עונה קודם לכן, הצטרפו השוער רפי כהן מהפועל פתח-תקווה, החלוץ אלון מזרחי מבני-יהודה ושלושה זרים מאוקראינה, הבלם רומן פץ, הקשר סרגיי קנדאורוב והחלוץ איבן גצקו, בנוסף לאלון חרזי, אריק בנאדו, משה גלאם, שי הולצמן, צבר דניאל, מרקו בלבול וגולן דרעי.
הצוות הזה ריתק את חובבי הכדורגל בארץ ביכולתו הגבוהה והמספרים מדברים בעד עצמם. מכבי חיפה סיימה את העונה הארוכה ביותר בתולדות הליגה (39 מחזורים) כאלופה מבלי ש ה פ ס י ד ה ולו משחק ליגה אחד. היא כבשה 97 שערים וספגה רק 27 תוך הפגנת תצוגות שיא. מי שליוותה אותה כמעט עד שלבי הסיום הייתה מכבי תל אביב שתפסה גם היא עונה גדולה (88 נקודות) אבל גם שחקניה העידו שלא היה להם סיכוי מול המכונה החיפנית.
העונה הזאת גרמה לחיפה לרשום רצף של שיאים ישראליים כמו 46 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד (בצרוף עונות לפני ואחרי), כיבוש שערים ב- 39 משחקי ליגה ברציפות, היעדר הפסדים ב- 30 משחקי חוץ רצופים ועוד כהנה וכהנה.
ולא רק בליגה מכבי חיפה השאירה טביעת אצבע ברורה. היא הביאה כבוד רב במישור האירופי שעה שחלפה על פני קבוצה כטורפדו מוסקבה (מחקה פיגור של 1:0 ברוסיה וניצחה במשחק דרמטי בגומלין 1:3) ובשלב שמינית הגמר חסר לה מזל כדי לעבור את הקבוצה האיטלקית המפורסמת, פארמה. במשחק הראשון בחיפה הפסידו החיפנים 1:0 משער שספגו בדקת הסיום, ומי שסתם עליהם את הגולל לקראת המשחק בארץ המגף נדהם אף הוא מהסנסציה. מכבי חיפה ניצחה 0:1 משער של אלון מזרחי וגררה את המקומיים לדו-קרב בעיטות 11 מ' שרק בסיומו עלזו ושמחו. באותה עונה זכתה פארמה בגביע אירופה למחזיקות גביע.
ואם לא די באלה, בפעם הראשונה בתולדות המועדון הוכנס לארון הפרסים גם גביע הטוטו אחרי שחיפה ניצחה 0:2 את בית"ר ירושלים בגמר.
לעונת 94/95 עלתה חיפה כפייבוריטית. איש לא נתן סיכוי כלשהו למישהי אחרת לזכות בתואר. בשורות הקבוצה התחוללה מיני מהפכה. ראובן עטר, השחקן הכי מזוהה עם קהל האוהדים, הדהים בדרישתו לעזוב את המועדון לטובת הפועל חיפה שהציעה לו סכומי עתק. נשיא הקבוצה, יעקב שחר, החליט שאי אפשר להחזיק שחקנים בכוח ואחרי הליך בוררות שילם נשיא הפועל חיפה, רובי שפירא, סכום חסר תקדים עבור הכרטיס של עטר.
אלופת המילניום החדש- 2001 צילם: ראובן כהן
במקביל היה על שחר להביא תחליף ראוי לעטר והמטרה המסומנת היה כוכב עולה, חיים רביבו מהפועל תל-אביב. מרכז "הפועל" הפגין שרירים אך בסופו של דבר, רביבו לבש את המדים הירוקים, אחרי ששולם עבורו סכום גבוה יותר, מאשר עבור עטר, בכדורגל הישראלי.
בואו גרם לכוכב אחר, אלון מזרחי (מלך השערים בעונה החולפת עם 28 כיבושים), לעזוב ובמקומו חיפה צרפה את עופר שטרית, אף הוא כובש מצטיין. השינויים השפיעו לרעה על הקבוצה. אמנם, רביבו כבש שערים רבים (זכה פעמיים ברציפות בתואר מלך השערים בליגה) אבל מ"מכונה משומנת" הפכה חיפה לקבוצת כוכבים. גם המאמן שפיגל תרם את חלקו במספר החלטות תמוהות ושגויות, ובסופו של דבר, מי שנהנתה מהמחדלים החיפניים בשטח המקצועי הייתה מכבי תל-אביב שלא חלמה לזכות בתואר. מכבי חיפה הגשימה לה את החלום.
רק גביע המדינה בו זכתה הקבוצה בסיום העונה, אחרי שגברה על הפועל חיפה 0:2 (שערים: עופר שטרית ומשה גלאם) המתיקו במעט את הגלולה המרה.
ההרכב שזכה בגביע: רפי כהן, מרקו בלבול, אלון חרזי, צבר דניאל, משה גלאם, רוני לוי, אלון חזן, איל ברקוביץ, חיים רביבו, סרגיי קנדאורוב, עופר שטרית. שותפו: רומן פץ ונג'ואן גרייב.
סימפטום ה"סגן של בר-כוכבא" פגע בקבוצה גם בעונה לאחר מכן. אמנם היא הרבתה לכבוש (74) לעומת היריבה העיקרית, האלופה מכבי תל אביב, אבל לחיפה לא הייתה תשובה הולמת ליציבות המדהימה של ת"א ורק חיים רביבו "הרוויח" משהו מהעונה הזאת כאשר הוכתר בפעם השניה כמלך השערים של הליגה.
בעונת 1996/97 החלה הנפילה הגדולה של מכבי חיפה. על הנייר היא אמורה הייתה להמשיך ולנסות להיאבק על כל התארים, אך בפועל קרו דברים אחרים. חיים רביבו קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה, מהקבוצה הספרדית, סלטה ויגו, ונמכר וחודש אחריו, נאלצה חיפה לומר שלום אחרון גם ל"מאסטרו" שלה, איל ברקוביץ שארז מזוודות ונסע לסאותהמפטון מהליגה האנגלית הראשונה.
בלי השניים הללו לא היה לחיפה שום סיכוי לאיים על הכתר וגם החזרתו של ראובן עטר לחצי עונה והשאלתו של החלוץ עמיר תורג'מן, שניהם מהפועל חיפה, לא הועילה והקבוצה מצאה עצמה מסיימת במקום החמישי, הרחק מנוף הצמרת.
עונה לאחר מכן (97/98) התחוללה דרמה בין כותלי המועדון. המנג'ר גיורא שפיגל שוב לא הצליח, הקבוצה נחלשה עוד יותר בעקבות מכירתו של הקשר האוקראיני, סרגיי קנדאורוב, לקבוצת בנפיקה ליסבון המהוללת, ונותרה רק שאלה של זמן מתי תפקע סבלנותו של נשיא המועדון, יעקב שחר. ההפסד הביתי הצורב להפועל כפר סבא (4:0) היה הקש ששבר את גב הגמל. שפיגל התבקש לעזוב, אחרי חמש שנים וחצי, ואת מקומו תפס אחד מעוזריו, דניאל בריילובסקי.
הוא הצליח לארגן את הקבוצה במהירות והצעיד אותה לזכייה חמישית בגביע המדינה אחרי ניצחון 0:2 על הפועל ירושלים בתום 120 דקות. התואר הזה לא היה בבחינת נחמה, הוא שימש מקפצה לעונה הבאה בה קבעה חיפה רף גבוה במשחקי גביע אירופה למחזיקות גביע.
ההרכב שהביא את הגביע החמישי לארונה של מכבי חיפה כלל את: ניר דוידוביץ, גולן דרעי, סרגיי בלנצ'וק, מרקו בלבול, אריק בנאדו, אדורם קייסי, אופיר קופל, אבישי ז'אנו, איברהים דורו, ולדימיר נידרגראוס, אלון מזרחי. שותפו: רג'יד בארנסי, גיא מלמד וחזי שירזי.
עונת 1998/99 אמורה הייתה להיות עוד שנת שיא בתולדות המועדון. הקבוצה רצה כתף אל כתף בליגה עם היריבה העירונית, הפועל, אך את מירב תשומת הלב השקיעה באירופה. המאמן הצ'כי של חיפה, דושאן אוהרין, החדיר בשחקניו את האמונה שאפשר להצליח בגדול. ואכן, החיפנים הצליחו להעיף בדרכם קבוצה מפוארת מצרפת (פריס סן ז'רמן). במשחק הראשון בפריס סחטו תיקו מחמיא (1:1) ובגומלין דרמה בלתי נשכחת. חיפה הוליכה 0:1 ו- 1:2 אך הצרפתים השוו סמוך לסיום. בתוספת זמן פציעות הצליח אלון מזרחי לכבוש שער ניצחון מדהים ואירופה נותרה המומה. בשמינית הגמר חיפה חלפה על פני ס.ו.ריד האוסטרית ( 2:1 באוסטריה וניצחון 1:4 בגומלין) והגיעה לרבע גמר הגביע.
שחר וג'ובני רוסו מאושרים אחרי העלייה לצ'מפיון ליג צילום: ראובן כהן
בעונה זו החל להתבלט כדורגלן צעיר שהושאל לארבע שנים מהפועל באר-שבע. יוסי בניון. פוטנציאל ענק שהוכיח, בעיקר מול הצרפתים, שחיפה עשתה עסקה יקרה אבל משתלמת. לכולם היה ברור שחיפה תצליח גם בזירה האירופית וגם בליגה אלא שאז התמוטט מגדל הסיכויים. החלוץ אלון מזרחי, קיבל החלטה (שהתבררה בדיעבד כאומללה) לעזוב את הקבוצה לאנחות ולצאת לשחק בצרפת, בקבוצת ניס מתחתית הליגה השניה. כל ניסיונות ראשי המועדון לדבר על לבו נפלו על אוזניים אטומות. מזרחי ברח ולחיפה נותר מעט מאוד זמן להתארגן ולמצוא לו מחליפים נאותים. הפור נפל על רונן חרזי, חלוץ מצוין לשעבר שהיה רשום בקבוצה טורקית ולא שיחק בה, ועל ויקטור פאצ'ה, חלוץ שהובא מהפועל ירושלים.
שניהם יחד לא הצליחו להיות אלון מזרחי אחד, בגלל הזמן המועט שנותר להם להיכנס לכושר. הבאתו של הקשר הפולני, יז'י בז'צ'ק כחיזוק לקראת המשחקים הקובעים, לא הורגשה כלל ומכבי חיפה ניזוקה בשני המישורים. בליגה היא נסוגה לאחור והשאירה את הכתר בידי הפועל חיפה ובגביע אירופה נכנעה לקור הרוסי, הפסידה 3:0 במוסקבה ו- 1:0 בגומלין ורק העובדה שהגיעה לרבע הגמר חיממה את הלב.
אובדן הסיכויים וההדחה מהמשך המשחקים בגביע המדינה, גררו את התפטרותו של המאמן אוהרין ואת מקומו שב ותפס עוזרו, דניאל בריילובסקי שהפעם לא הצליח במיוחד. החיפנים סיימו את העונה במקום השלישי בהרגשה של החמצה גדולה.
הרגשה לא פחות מסובכת הייתה מנת חלקם בעונת 1999/2000. החיפנים, בהדרכת המאמן אלי כהן, נראו קבוצה מצוינת, כזאת שקשה יהיה לבלמה. הם הציגו כדורגל שובה עין אבל "פרשות משמעת" אפשרו להפועל תל אביב לחלוף על פניה ולזכות באליפות, לא לפני שמאמן חיפה הלך הביתה לקראת סיום העונה ואת מקומו תפס רוני לוי שהוזעק מאימון קבוצת נערים . המכסימום שלו הסתכם בהגעת הקבוצה לחצי גמר הגביע בו נוצחה על ידי … הפועל תל אביב בבעיטות מהנקודה הלבנה.
על סף סיום המילניום וסיכום שנות התשעים, מכבי חיפה יכלה לסכם עשור סוער אם כי ההרגשה שנותרה הייתה שניתן היה להשיג הרבה יותר. לפחות שתי אליפויות אבדו באשמת החיפנים.
אחרי שבע שנות בצורת פתחה מכבי חיפה את המילניום החדש בסערה וזכתה בשתי אליפויות רצופות, תופעה די נדירה בנוף הישראלי. חיפה כבר זכתה פעמיים רצופות בתארים באמצע שנות השמונים, אבל בישראל, לא הייתה תופעה שקבוצה אחת זוכה בשני תארים, והפעם האחרונה שזה קרה ארעה בתחילת שנות השישים כאשר הפועל פתח-תקווה זכתה בחמש אליפויות רצופות.
היסטריה והיסטוריה. נציגת ישראל בליגת האלופות צילום: ראובן כהן
מכבי חיפה שלטה שלטון ללא מיצרים בכדורגל הישראלי, זכתה באליפויות בקלות יחסית ( החמיצה "דאבל" בעונת 2001/2002 אחרי הפסד בפנדלים למכבי תל אביב. 0:0 הייתה התוצאה בסיום 120 דקות) תוך שהיא מבליטה צוות שחקנים מעולה שכלל את השוערים, ניר דוידוביץ ודודו אוואט (הגיע כמושאל לעונה אחת מהפועל חיפה בגלל פציעת דוידוביץ במשחק בינארצי מול ספרד ), שחקני ההגנה הותיקים, אלון חרזי, אריק בנאדו, אבישי ז'אנו, אדורם קייסי והבלארוסי, אנדריי אוסטרובסקי. בקישור הופיעו ואליד באדיר שהגיע לחיפה אחרי סיבוב קצר בוימבלדון האנגלית, ננאד פראליה וג'ובאני רוסו הקרואטים, יוסי בניון, ריימונדס ז'וטאוטאס הליטאי, ראובן עטר שתרם את חלקו, גם כאשר נאלץ לשבת משחקים רבים על ספסל המחליפים ואייל אלמושנינו, שחקן רכש מאשדוד. בהתקפה כיכבו חלוץ ניגרי צעיר, יעקובו איגביני והמולדבי, סרגיי קלשצ'נקו, יניב קטן, רפי כהן וניר סביליה.
מאמן האלופה החדשה- ישנה, אברהם גרנט החליט להמשיך לפחות שנתיים נוספות, אבל לבסוף לא עמד בפיתוי ועזב לטובת אימון נבחרת ישראל.
מי שחשב בישראל שהוא כבר ראה הכל, חלם בהקיץ.
מכבי חיפה הצליחה להדהים את כל המומחים ולהעפיל, לראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי, לליגת האלופות עם קבוצות מרשימות כמנצ'סטר יונייטד, באייר לברקוזן (גרמניה) ואולימפיאקוס (יוון). אחרי הפסד סביר באולד טראפורד של מנצ'סטר (5:2) הלמה חיפה ביוונים 0:3 והפסידה פעמיים לגרמנים ( 2:0 ו- 2:1).
גולת הכותרת הייתה הניצחון המפואר על מנצ'סטר יונייטד 0:3 שתובל בשערים נדירים מרגלי יניב קטן וריימונדס ז'וטאוטאס.
לרוע מזלם של החיפנים, אותם אימן יצחק שום, המצב הביטחוני המעורער בישראל, גרם לאופ"א לשלול ממנה את הביתיות. במקום לארח בקריית אליעזר הקומפקטי והחמים, נאלצה חיפה להפוך את האצטדיון בניקוסיה (קפריסין) למגרש ביתי. לא רק השחקנים התעלו. אוהדי הקבוצה ליוו את האלופה הגאה לכל מקום. למנצ'סטר נסעו 7000 ולמשחק הגומלין מול מנצ'סטר (בקפריסין) יצאו במטוסים ובאניות למעלה מרבבה.
יניב קטן חוגג שער ראשון במנצ'סטר צילום: ראובן כהן
בסיום בית מספר 6 חיפה טרפה את כל הקלפים והתחזיות המוקדמות. היא לא סיימה אחרונה. המקום השלישי הבטיח לה התמודדות על מקום בגביע אופ"א, אך כאן כשלה בגדול והובסה פעמיים ( 4:0 ו- 4:1). ההפסדים הצורבים לא קלקלו את הרושם האדיר שחיפה השאירה ביבשת.
בעיקר צד את העין חלוצה הניגרי הצעיר, יעקובו איגביני (20) שהגיע לשיאו בכיבוש צמד מול שטורם גראץ (אוסטריה) במוקדמות וגדול מכך, שלושת השערים שהבקיע לרשת אולימפיאקוס. יכולתו לא נעלמה מעיני ציידי הכשרונות באירופה. בתחילת ינואר, ארבעה חודשים אחרי שחזר מאוכזב מניסיון הצטרפות לקבוצת "דרבי" האנגלית, הושאל איגביני לקבוצת פורטסמות' מהליגה השניה וסייע לה לחזור לליגה הראשונה.
במכבי חיפה הבינו כי במצב הכלכלי הקשה בישראל ובפרט בכדורגל שלנו, אין מנוס ממכירת שחקנים דוגמת איגביני. אפילו על חשבון היחלשות יחסית. במקומו ומתוך ראייה לטווח ארוך, הובאו לקבוצה שני שחקנים צעירים, מיכאל זנדברג מהפועל פתח-תקווה ואליניב ברדה מהפועל באר שבע. כמו כן צורף עידן טל שחזר מקבוצת ראיינו ואייקנו הספרדית.
האנשים שהביאו את התהילה לציון היו: דודו אוואט, ניר דוידוביץ, תום אל-מדון, אלון חרזי, אבישי ז'אנו, אריק בנאדו, אריק אג'יפור, אדורם קייסי, ריימונדס ז'וטאוטאס, ואליד באדיר, ננאד פראליה, ג'ובני רוסו, אייל אלמושנינו, מיכאל זנדברג, יניב קטן, רפי כהן, גיירמו ישראלביץ, ניר סביליה, יעקובו איגביני, ערן לוי.
עד שיעקובו איגביני עבר, מכבי חיפה הוליכה את הטבלה והתמודדה עם הקשיים האובייקטיביים שמשחקים באירופה גובים. היא ניצבה בראש הטבלה, לעתים בפערים משמעותיים ( עד שש נקודות), ולאיש לא היה ספק שזאת הקבוצה שתזכה באליפות השלישית ברציפות.
רק השחקנים, המאמן, הצוות הניהולי והמקצועי חששו מהרגע שבו תחל העייפות לתת את אותותותיה בשחקנים. לכולם היה ברור שאחרי שיא חסר תקדים, יגיע גם השפל. כל מי שקשור לקבוצה עשה את מירב המאמצים שלא יימשך יותר מדי זמן. לא כך נראו הדברים במגרש. הקבוצה איפשרה לשתי התל-אביביות, הפועל ומכבי, לנהל עמה מאבק משולש צמוד עד לשלבים הסופיים של העונה.
רוני לוי החזיר את האליפות למקומה הטבעי. אלופת 2003/2004 צילום: ראובן כהן
המאמן יצחק שום, שזכה לשבחים רבים על ניהול הקבוצה באירופה, השתמש במספר מצומצם של שחקנים , ולא יחסית, כאשר המטרות היו מסומנות מתחילת העונה. אליפות, גביע המדינה וגביע הטוטו.
ההתבססות על 15-16 שחקנים במקרה הטוב, חיסלה את מלאי הכוחות שנותרו לשחקנים. למרות זאת הם הוכיחו את עליונותם, עד למחזור ה- 30 שעה שחיפה הגיעה ביתרון נקודות לישורת האחרונה. עונה שלמה נפלה בגלל משחק אחד. תיקו 2:2 נגד בני-יהודה, קבוצת תחתית שרק שבוע קודם לכן הבטיחה את הישארותה בליגה. ה"פאשלה" הזאת אילצה את החיפנים לנהל מירוץ אדיר בשלושת מחזורי הסיום אחרי הפרש שערים, מאחר וכבר היה ברור שקבוצה שתפסיד נקודות, תזדקק לו כאוויר לכתר.
הפועל תל אביב נשרה בגלל תיקו ביתי, חיפה ומכבי תל אביב המשיכו בדרכם המרתקת. ניסיון של שלוש הקבוצות לשנות את שיטת ההכרעה ולקיים "פליי-אוף אליפות" נכשל, ומכבי חיפה עשתה את המכסימום מצידה. ניצחה את הפועל פתח-תקווה במבצרו (0:5) את הפועל כפר סבא בביתה (1:5) ואת מועדון ספורט אשדוד בביתו (1:5) וכל זה הספיק לה רק למקום השני. כצפוי, מכבי תל אביב "חתכה" את הפוטו-פיניש ראשונה עם אותו מספר נקודות (69) וביתרון בן שני שערים בלבד. אלופי השנתיים האחרונות נאלצו להסתפק רק בזכיה שניה בגביע הטוטו ( ניצחו בגמר 0:2 את הפועל תל אביב).
לא במקרה נחשבת מכבי "הונדה" חיפה לקבוצה של המדינה. הישגיה מדברים בעד עצמם.
התקר שקרה לה לא ריפה את ידי נשיא המועדון שהחליט ל"המר" על מאמן צעיר בדרך להכנות לעונת 2003/04 והפור נפל על רוני לוי, מאמן קבוצת הנוער, ולשעבר מאדריכלי הקבוצה הגדולה ביותר שהייתה אי פעם למכבי חיפה ולכדורגל הישראלי.
לוי, שהחליף את יצחק שום, שקיבל הצעה מפתה מהקבוצה היוונית פאנאתינייקוס, התגלה כמאמן יסודי ביותר וכבר בעונתו הראשונה הוליך את חיפה לתואר נוסף, הישג ללא אח ורע בכדורגל הישראלי ואולי גם בכדורגל העולמי.
הקבוצה גילתה יתרון בולט על כל יריבותיה וזכתה בתואר מספר מחזורים לקראת סיום העונה. היא גם הגיעה לגמר גביע הטוטו אך הובסה בידי מכבי פתח-תקווה (3:0) ונותרה עם התואר החשוב ביותר שהקפיץ אותה לגביע האלופות, ולא רק, אלא לסיבוב השלישי, בפעם הראשונה בכדורגל הישראלי.
האלופה התשיעית- אלופת 2003/2004
וכאן נכונה לרוני לוי וחניכיו, ואולי בתולדות מכבי חיפה, האכזבה הגדולה ביותר. חיפה הוגרלה לשחק נגד רוזנבורג הנורבגית . במשחק הראשון הנורבגים ניצחו 1:2 ובגומלין הירוקים הוליכו 0:2 וחסרו להם מאה שניות בלבד (!) כדי לעבור לבית האלופות בפעם השניה.
...ואז חיפה ספגה שער מבעיטה חופשית מחוץ לרחבה, ובהארכה שחקניה נשברו מוראלית ונוצחו 3:2 לעיני 30 אלף צופים מיואשים. שלא לדבר על הכסף הגדול , עשרות מיליוני ₪, שחיפה הפסידה בגלל דקה.
בשעה שכולם ביכו את אובדן הכסף, חשבו בחיפה כיצד לאסוף את השברים מבחינה מקצועית, והתוצאה הייתה יותר מלהיבה מהאליפות הקודמת. השליטה החיפנית בכדורגל הישראלי קיבלה חיזוקים וחמישה מחזורים לסיום כבר הוכתרה כאלופה.
בהרכב החיפני השתלבו להפליא שלושה כדורגלנים דרום-אמריקניים, הברזילאים, גוסטבו בוקולי ששיחק בשתי קבוצות ישראליות קודם לכן, הקשר האלמוני חבייאר דירסאו והחלוץ הארגנטינאי, רוברטו קולאוטי, שהושאל מבוקה ג'וניורס המפורסמת.
אלה פלוס הצוות הישראלי הבכיר, עשו שמות ביריבות ומתחילת העונה עסקו בניחושים באיזה מחזור חיפה תוכתר בפעם התשיעית. כמו עונה לפני כן, רוני לוי שצבר יותר ניסיון ידע לשלב את "סלט השחקנים" שהחזירו לו בגדול. חיפה סיימה את העונה בפער 11 נקודות מהמקום השני, תוך שהיא שוברת מספר שיאי מועדון וגם שיאים ישראליים.
ומי שחשב שהברק לא מכה פעמיים באותו מקום, צריך היה לחזור לגביע אירופה לאלופות. מכבי חיפה הוגרלה פעם נוספת נגד יריב סקנדינבי, והפעם מול מאלמו השבדית.
אחרי הפסד "סביר" בחוץ (3:2) כמעט ולא היה ספק שחיפה תצליח לחלוף על פני היריב האפור, למרות הרקורד המפואר יותר שלו. שוב, עד לדקה התשעים הכל נראה מצוין. חיפה הוליכה 1:2 למרות ששיחקה בעשרה שחקנים, אחרי הרחקתו של כובש השער השני, שלומי ארבייטמן בגלל הדיפת כדור בידו. שער שוויון על סף השריקה לסיום הלם בחיפה.
הפעם "היה ברור" שחיפה עומדת לאבד את ההגמוניה בישראל. מילא, פעם אחת נכשלים, אבל פעמיים ובאותה דקה ? בפרט, כאשר היריבות המרכזיות, מכבי תל-אביב שרצתה לחגוג מאה שנים להווסדה התחזקה בכוכבי עבר שנס ליחם, דוגמת ג'ובני רוסו שהעדיף אותה על חיפה, איל ברקוביץ שרצה לסיים את הקריירה בקבוצת נעוריו ונדחה ואחרים. גם הפועל תל-אביב ובית"ר ירושלים השקיעו כסף רב ובין השאר, חיפה "איבדה" לטובת ה'אדומים' את הקשר ואליד באדיר והחלוץ אליניב ברדה.
כנגד כל הסיכויים, חיפה זכתה באליפות העשירית, השלישית הרצופה, לראשונה בתולדותיה, כאשר רוני לוי הופך למאמן הראשון בישראל המוליך קבוצה לשלישיית תארים רצופה.
ההימור הבטוח של הנשיא שחר. רוני לוי קבע שיא של שלוש אליפויות רצופות. צילום: ראובן כהן
ואיך היא עשתה זאת ? בגדול. החיפנים ניצחו בכל 11 משחקי הסיבוב הראשון, צברו 33 נקודות מלאות (כמו מכבי תל-אביב בעונת 93/94) ויצרו פער עצום מהמקום השני. בשום שלב, הכתר לא הועמד בסכנה ממשית. הצוות החיפני, אליו נוסף בלם נבחרת צ'ילה, רפאל אולארה, השאיר פירורים לאחרות. מלבד האליפות זכו גם בגביע הטוטו בפעם השלישית, אחרי ניצחון חלק על מ.ס. אשדוד 0:3 . חיפה שעטה לעבר ה"טראבל" (אליפות, גביע וגביע הטוטו) אך כשלה בחצי גמר הגביע מול בני יהודה (2:0) אחרי הארכה.
גם כך הוכתרה כ"מלכת המדינה" ובשלב מוקדם מאוד החלו קבוצות צמרת, לכאורה, לטכס עצה כיצד למנוע ממנה את האליפות ה...רביעית הרצופה.
ההישג החיפני גדול יותר, כי במהלך העונה נאלצה לוותר על אחד מכוכביה, יניב קטן, שהועבר לקבוצת ווסטהאם האנגלית, יחד עם חיפני אחר למחצה, יוסי בניון שהשתלב היטב בשורותיה.
שחקן אחר של הקבוצה, עידן טל, הוחתם אף הוא בקבוצה האנגלית בולטון, אך המשיך לשחק עד הסוף. השחקנים הזרים המשיכו לתת את הטון וחיפה של עונת 2005/2006 סיימה את העונה בפער הכי גדול בכדורגל הישראלי אי פעם- 16 נקודות מהמקום השני (!).
אחרי חמש אליפויות בשש שנים, טבעי היה שתגיע ירידה מסוימת. אמנם, איש לא שיער שבסיום העונה האלופה היוצאת תפגר ב- 16 נקודות אחרי האלופה הנכנסת, בית"ר ירושלים ותסיים במקום החמישי בלבד, אבל גם בעונה שחונה כל כך, ללא שום תואר בארץ, שבו ה"ירוקים" והוכיחו שכאשר מדובר במשחקים בגביע אירופה, אין עליהם והשמיים הם הגבול.
חיפה הופיעה במשחקי גביע אופ"א ונכנסה לשלב הבתים, לראשונה בתולדותיה. לפני שצנחה אליו, התמודדה בכוחות שקולים מול ליברפול האגדית מאנגליה ונתנה לה פייט רציני. באנפילד האיום, חיפה נוצחה רק 2:1 משער בדקה ה- 88 ובגומלין, שנערך באצטדיון בקייב, אוקראינה, עקב איסור של אופ"א לארח בארץ עקב המצב הביטחוני, האנגלים היו על סף הדחה ממשית והצליחו לסחוט תיקו 1:1 שמנע סנסציה עולמית.
תיקו מכובד נוסף באיטליה. הפעם בליבורנו.
חיפה המשיכה באמור, באופ"א וחלפה בשלב הראשון על ליטקס הבולגרית. בשלב הבתים נגזר עליה לשחק מול קבוצות מפורסמות והירוקים לא "עשו במכנסיים". למרות שהמשחקים הוחזרו לישראל, החיפנים אולצו להעתיק את ביתיותם לבלומפילד שהאיר להם פנים.
הם גברו על אוקזר הצרפתית (1:3), הפסידו בגלזגו לרינג'רס המפורסמת 2:0 ושבו הביתה כדי לנצח את פרטיזן בלגרד 0:1.
גם כשיצאו לאיטליה, למשחק מול ליבורנו מהליגה הראשונה ניהלו מאבק צמוד וסיימו בתיקו מכובד 1:1.
חיפה עברה לשלב הביניים ובו השיגה תוצאה פנטסטית מול צסק"א מוסקבה, בעלת האמצעים הבלתי נגמרים. במוסקבה חיפה שלפה תיקו 0:0 מכובד ובגומלין, שער של רוברטו קולאוטי בדקה ה- 13 קבי היסטוריה בכדורגל הישראלי: לראשונה, קבוצה ישראלית מגיעה לשלב שמינית הגמר בגביע אופ"א בשיטה החדשה.
כאן נתקלה ביריב ספרדי מעולה, אספניול ובסיום שני המפגשים (0:0 בבלומפילד- 4:0 בברצלונה) חיפה אמרה שלום אך השאירה המון כבוד ו...שילמה ביוקר על עייפותה. תריסר המשחקים במסגרת הזאת סחטו מהשחקנים את כל מה שהיה להם והתוצאות בליגה היו בהתאם.
גביע הטוטו הרביעי בו חיפה זכתה והשוותה את שיא הזכיות. צילום: יוסי שקל
העונה החמישית של רוני לוי במכבי חיפה(07/08) נפתחה ב"רגל שמאל", כאשר הודחה באינטרטוטו על ידי קבוצה רומנית בינונית ועם שלושה הפסדים רצופים. הקבוצה נקלעה לחוסר יציבות, לא נהנתה מרצף משחקים מוצלחים וכשנדמה היה שאו-טו-טו היא עולה על דרך המלך, שוב נסוגה לאחור.
הנחמה היחידה, הזכייה בגביע הטוטו, בפעם הרביעית בתולדות המועדון. בכך השוותה את שיא הזכיות של קבוצה בגביע הזה (הפועל פתח תקווה).
חיפה סיימה במקום החמישי ואחרי שנים רבות נאלצה להדיר את רגליה ממפעל כלשהו בגביע אירופה. בסיום העונה נפרד רוני לוי מהקבוצה אותה שירת כשחקן, מאמן נערים ונוער וכמובן, קבוצת הבוגרים אותה הדריך תקופה ארוכה.
השנתיים הרצופות בהן חיפה היתה מחוץ למאבק האליפות לא נראו בקיץ 2008 שונות ונראה היה שתהיה להן המשך מינורי. הנשיא יעקב שחר הטיל על המאמן אלישע לוי, שחקן עבר של חיפה בעונת 1982/83 שהגיע מהפועל בית שאן, את מלאכת האימון כשבאמתחתו אין תארים. לא אליפויות, לא גביעי מדינה ואפילו לא גביעי טוטו.
לוי אימן רק קבוצות שהתרכזו במשימות הישרדות בליגות דוגמת בית- שאן, אשדוד, כפר סבא, ראשון לציון ואחרות. הפעם "נפל עליו" תיק רציני. גם כאשר הנשיא שחר הכריז שזאת עומדת להיות שנת בנייה, לאור חילופי הדורות שאמורים היו להתבצע, עדיין ניסרה באוויר הכמיהה לשוב לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי.
האליפות האחת עשרה עם אלישע לוי
חיפה פתחה מצוין את העונה, צברה ביטחון גם כאשר בהרכבה שלל שחקנים בלתי מנוסים ןחסרי תארים, בתוספת לצעירים מוכשרים שטרם מלאו להם שמונה עשר אביבים, ולפתע מצאה עצמה מוזכרת מועמדת לתואר.
גם בהמשך הדרך היה קשה מאד להכניעה. מתוך 33 מחזורים הקבוצה הוליכה את הטבלה ב- 26 מחזורים, ניערה מעליה בשלבי הסיום את כל יריבותיה האפשריות וחצתה את קו הסיום בדרך לאליפות האחת עשרה.
התואר גרר עימו שתי נקודות ציון ראויות לצל"ש. חיפה סיימה את משחקי השליש האחרון ללא הפסד ולא פחות חשוב, לראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי מאז הקמת המדינה, קבוצה זכתה בשש אליפויות בעשור מסוים, תקדים היסטורי.
חיפה גם ניצבה על סף זכייה ב"דאבל" שני, אך גם הפעם הצליחה בית"ר ירושלים, הדאבליסטית היוצאת, למנוע מחיפה בפעם השלישית את התואר הכפול. אחרי שנתיים חיפה שבה לאירופה.
איש לא הכין את אנשי מכבי חיפה לאחת העונות ההזויות שניתן להמציא.
ישבו יו"ר ההתאחדות אבי לוזון וחלק מחברי הנהלת ההתאחדות לכדורגל והחליטו לשנות את שיטת הניקוד בליגה. הכל נשאר כבעבר אולם הם קבעו שבתום העונה יקוזז מאזן כל קבוצה בחצי ממה שהשיגו ויתבצע "פליי-אוף" בין שש הראשונות שבסיומו תיקבע האלופה החדשה.
מכבי חיפה, אחרי שהצליחה להתברג פעם שנייה לבית האלופות וקבעה שיא שלילי במפעל לדורותיו, אפס ניצחונות, אפס נקודות ואפס שערי זכות (נוצחה חמש פעמים 1:0 על ידי באיירן מינכן הגרמנית, יובנטוס האיטלקית ובורדו הצרפתית), השליכה יהבה על הליגה והשיגה את המטרה הראשונית- מקום ראשון בסיום 30 המחזורים עם 77 נקודות לעומת 71 שנזקפו לזכות הפועל תל-אביב.
הלם ביציע בעקבות אובדן האליפות בגלל הקיזוז. צילום: ראובן כהן
עם הקיזוז צנח היתרון לשלוש נקודות בלבד (39 לעומת 36 כאשר עיגלו את המספר כלפי מעלה במקרה של מחצית הנקודה) ואחרי שהפועל תל-אביב ניצחה ב"משחק העונה" בחיפה, היא עברה להוליך בהפרש שערים.
מכבי לא נשברה, המשיכה לנצח בשעה שהפועל איבדה נקודות וערב מחזור הסיום נוצר מצב שחיפה הוליכה ביתרון בן שתי נקודות וכל מה שעליה היה לעשות- לנצח בבלומפילד את בני-יהודה מחוסרת העניין בליגה.
בפועל התרחשה דרמה. חיפה נכנעה להתרגשותה, סיימה בקושי רב את המשחק החשוב בתיקו 1:1 וכשנדמה היה שגם הפועל תל-אביב לא תכניע את בית"ר ירושלים בטדי, הצליחה לכבוש עמוק בתוך תוספת הזמן ולחזור למקום הראשון כדי לחבוש את כתר האליפות על ראשה בהפרש שערים. שתי הקבוצות סיימו עם 49 נקודות מקוזזות כאשר הפרש השערים של ה"אדומים" 26-87 ושל ה"ירוקים" 16-72.
השיטה הנפסדת שגזלה בעקיפין את התואר מחיפה בשנה הקודמת (למרות שיכלה לעקוף אותה לו ניצחה בסיום) נוסתה שנה שנייה ברציפות וגם הפעם התמודדו "ראש בראש" מכבי חיפה והפועל תל-אביב.
ודומה ששום דבר לא השתנה. מלבד העובדה שחיפה נאלצה לוותר על ארבעה משחקני המפתח שלה שעזבו לאירופה, הבלם הפורטוגלי ג'ורג' טאקסיירה, הבלם דקל קינן שמצא קבוצה באנגליה, החלוץ שלומי ארבייטמן שעבר לגנט הבלגית והקשר בירם כיאל שנמכר לסלטיק הסקוטית.
אלופת 2010-2011
הפעם חיפה לא נרדמה בשמירה, לחצה על הדוושה וחצתה את קו הסיום בהפרש גדול- 45 נקודות מקוזזות לעומת 38 של הפועל.
השמחה הגדולה בעיר הכרמל לא הייתה מושלמת מאחר ויריבתה למאבק האליפות התמודדה מולה גם בגמר גביע המדינה וגברה עליה 0:1 שמנע ממנה "דאבל" נוסף.
את עונת 2011-2012 פתחה האלופה, מכבי חיפה כבר בחודש יולי, כשהחלה במסע לעבר ליגת האלופות. לאחר שעברה את בוראץ' הבוסנית ומאריבור הסלובנית, פגשה מכבי את גנק הבלגית. לאחר ניצחון "בבית" על הבלגים 2:1 הגיע הגומלין בחוץ בו הפסידה מכבי 2:1. המשחק הגיע להארכה ופנדלים, בהם ידה של מכבי הייתה על התחתונה. את ההדחה הכואבת ריככה העובדה שמכבי נחתה היישר לשלב הבתים של הליגה האירופאית, בבית שכלל את שאלקה 04 מגרמניה, סטיאווה בוקרשט וא.א.א.ק לרנקה. גם את שלב הבתים הזה סיימה מכבי במקום השלישי ולא עלתה לסיבוב הבא.
הירוקים לפני המשחק נגד שאלקה04 (ראובן כהן)
בליגה מצבה של הקבוצה לא היה טוב בהרבה. 14 שחקני רכש שהגיעו בתחילת העונה ובמהלכה לא עזרו לירוקים, שלאחר עונה חלשה שבה הרבו להפסיד ולהציג יכולת חלשה, סיימו במקום החמישי ללא כרטיס לאירופה. עונה זו הייתה גם עונתו האחרונה של המאמן, אלישע לוי, שלאחר 4 שנים רוויות הישגים והצלחות, סיים את העונה במשחק גמר גביע נוסף נגד הפועל תל אביב. במשחק זה הפסידה מכבי 2:1 בדקה האחרונה של המשחק משער של נוסא אייגבור ונותרה ללא הכרטיס הנכסף לאירופה וכמובן ללא גביע המדינה.
אך ההפסד והעונה הלא טובה של הירוקים לא היו הדבר הרע ביותר שקרה למועדון בעונה זו. במהלך משחק הגמר התבשרו אנשי המועדון על מותו של מנהל האדמינסטרטיבי של הקבוצה, דוד "לולו" ירון, ממחלה קשה. על פועלו של לולו ניתן לקרוא בכתבה
יהי זכרו ברוך.
דוד "לולו" ירון. יהי זכרו ברוך
לאחר הכרזתו של נשיא המועדון, יעקב שחר, על ראובן עטר כמאמנה החדש של מכבי חיפה, פתחה הקבוצה את הכנותיה לעונת 2012-2013 במחנה האימון באוסטריה. הקבוצה, שלא העפילה למפעל אירופאי לאחר הסיום העגום של העונה שעברה, הביאה מספר שחקני רכש במטרה להסתער על תואר האליפות. שחקנים ובהם: אביחי ידין, לירוי צעירי, אנדריי פיליאבסקי (חזר משנת השאלה), דינו אנדלובו, דקל קינן (שחזר הביתה לאחר "גלות" באנגליה) והצעירים רועי עטר ודור כוכב, הצטרפו לשלד המצויין של הקבוצה. והציפיות היו גבוהות. אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד. הקבוצה ניצחה לראשונה רק במחזור השישי ולאחר 9 מחזורים עמד מאזנה העגום על ניצחון בודד, ארבעה תוצאות תיקו וארבעה הפסדים. לאחר משחק נוסף שהסתיים ללא ניצחון, הפעם בחוץ נגד עירוני רמת השרון, החליט נשיא הקבוצה, יעקב שחר, לשחרר את המאמן, ראובן עטר מתפקידו כמאמן הקבוצה. למשחק הליגה נגד בני סכנין, מונה זמנית מאמן קבוצת הנוער ושחקן העבר, אריק בנדו. בנדו סיים את משחק הבכורה שלו על הקווים בתיקו 0-0 אך דבר זה לא מנע מהמינוי הזמני להפוך לקבוע ונשיא המועדון קבע כשבוע לאחר מכן כי אריק בנדו הוא מאמנה של מכבי חיפה להמשך עונת המשחקים.
המינוי שהפתיע רבים הוכיח את עצמו. מכבי חיפה השיגה רצף של אחד עשר משחקים ללא הפסד והעפילה מהמקום ה-12 (8 נקודות) עד למקום השני כשבאמתחתה 36 נקודות. 5 נקודות פחות מהמוליכה, מכבי תל אביב.
ראובן עטר ועוזרו, צדוק מלכה. המאמן סיים את תפקידו בקבוצה לאחר תשעה מחזורים (ראובן כהן)
במחזור ה-21 הגיעו הירוקים למשחק חשוב בבלומפילד נגד בני יהודה בתקווה להמשיך את הרצף המדהים, אך הפסידו 2:0 במה שהיה הפסדו הראשון של המאמן החדש בליגה. עד לסיום העונה איבדה הקבוצה נקודות נוספות שהגדילו את הפער מהצהובים ל-13 וזיכה את הירוקים במקום השני המכובד.
בגביע הטוטו הודחה הקבוצה בשלב רבע הגמר לאחר שמכבי נתניה ניצחה אותה בביתה 3:2. הגומלין בקרית אליעזר לא האיר פנים למכבי חיפה שסיימה בתיקו 1:1 (איסמעיל ריאן עם שער הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת).
ומה עם גביע המדינה, אתם שואלים? אזי עולם כמנהגו נוהג. הירוקים שלא זכו בגביע מאז שנת 1998 העפילו בפעם השלישית ברציפות לחצי הגמר, אך נתקלו במשוכה גבוהה בדמות אלופת המדינה היוצאת, עירוני קרית שמונה שניצחה את מכבי חיפה בתוצאה 2:1 לאחר ההארכה. בתום העונה הוחלט כי המאמן בנדו ימשיך לאמן את מכבי חיפה עונה נוספת ויקבל הזדמנות לבנות את הקבוצה בצלמו ובדמותו וזאת במטרה לסיים מקום אחד גבוה יותר מהעונה שעברה. כמו כן הבטיחה הקבוצה את מקומה במוקדמות הליגה האירופאית.
את עונת 2013-2014 פתחה מכבי חיפה כאשר היא מציינת את שנת ה-100 להיווסדו של המועדון. הירוקים החלו לשחק במסגרות הרשמיות כבר בחודש יולי, כאשר אירחו את חזאר לנקראן מאזרבייג'ן במסגרת הסיבוב השני של מוקדמות הליגה האירופית.
אריק בנדו. המינוי הזמני הפך לקבוע (ראובן כהן)
2:0 במשחק הראשון בקריית אליעזר ו-8:0 היסטורי באזרבייג'ן העלו את הירוקים לסיבוב השני, בו גברו על ונטספילס הלטבית בדרך לקרב בפלייאוף העלייה נגד אסטרה הרומנית. הירוקים גברו על הרומנים 2:0 ותיקו 1:1 בחוץ הספיק להם על מנת להעפיל אל שלב הבתים של הליגה האירופית, בפעם השנייה בתולדות המועדון.
את שלב הבתים, שכלל את קבוצות AZ אלקמאר (הולנד), פאוק סלוניקי (יוון) ושחטאר קרגאנדי (קזחסטן) סיימה מכבי חיפה במקום השלישי.
למרות השאיפות הגדולות, משחקי הליגה לא האירו פנים לבנדו וחניכיו ולמרות פתיחה טובה נגד עירוני קריית שמונה במחזור הראשון בקריית אליעזר, בה השיגו ניצחון 3:1. ההמשך היה טוב הרבה פחות והירוקים סטו ממסלול הניצחונות. בסיום העונה הגיעה הקבוצה למקום החמישי והמאכזב ולא הצליחה להעפיל למשחקים באירופה.
גם בגביע המדינה המשיכה הקבוצה ביכולת הלא טובה והפסד בפנדלים להפועל רעננה, כבר בסיבוב ח' של המפעל הוביל להדחה כואבת.
בסיום העונה הודיעה הקבוצה על פרידתה מהמאמן, אריק בנדו וצוותו ועל החתמתו של המאמן הסרבי, אלכסנדר סטנוייביץ'.
אלא שירח הדבש עם המאמן הזר שהגיע אחרי 15 שנים בהן לא דרכה רגל של מאמן מהיבשת, נמשך לאורך חמישה עשר מחזורים בלבד. ה"ירוקים" לא הצליחו להתרומם לעבר הצמרת הגבוהה למרות מספר שחקנים טובים שהובאו, סטאנויביץ היה מספיק הוגן כדי לקחת את האחריות על עצמו והחזיר את המפתחות לנשיא המועדון. האחרון התלבט ולבסוף הניח את שרביט האימון בידיו של מרקו בלבול, שחקן עבר ושותף לתארים רבים בקבוצת האם שלו. ברור שהיה שתואר האליפות יונח על ראשה של קבוצה מעיר אחרת, בלבול ששימש בעבר עוזר מאמן במכבי חיפה תחת אברהם גרנט בתחילת שנות האלפיים וזכה בשני תארי אליפות נוספים מעבר לקווים, ניסה להכניס את חיפה לאחת מארבע הראשונות בליגת העל, ממש בפוטו-פיניש הפסיד את הזכות וחיפה דורגה פעם נוספת חמישית.
מרקו בלבול, שב כמאמן ראשי. צילום: האתר הרשמי מכבי חיפה.
יעקב שחר חיפש את האיש שיחזיר לחיפה את תשוקת הצמרת המסורתית והפור נפל על רוני לוי, המאמן היחיד בתולדות הכדורגל הישראלי מאז קום המדינה שזכה עם קבוצתו בשלוש אליפויות רצופות.
רוני לוי, שב לקדנציה נוספת במועדון הירוק. צילום: האתר הרשמי (ראובן כהן).
שובו של רוני לוי לא עבר חלק בתחילת העונה. שרשרת הפסדים ובעיקר בצורת חסרת תקדים במהלכה חיפה לא כבשה ולו שער זכות אחד לרפואה, גרמה לאי-יציבות בהרכבים השונים כאשר המאמן מחפש את הצוות הנכון כדי להוציא את העגלה מהבוץ. במהלך העונה נראה היה שהשנה הקבוצה לא תצליח להגיע למשחקי ה"פלייאוף" העליון ובכך לסטות מ"מנהגה" מאז רכישתה על ידי הנשיא יעקב שחר- סיום עונה לא פחות מהמקום החמישי.
אט-אט הקבוצה התייצבה, החלה להקשות על יריבותיה העדיפות ולשיאה הגיעה בתזמון מושלם. הקבוצה רצה במסלול מואץ לעבר הנקודות, ניצחה וצברה נקודות שהקפיצו אותה לעבר שש הראשונות ובמסגרת המאבקים הפנימיים, למרות שפתחה עם שני הפסדים רצופים לבית"ר ירושלים והפועל רעננה, התאוששה בצורה נפלאה וביססה עצמה במקום הרביעי שהחזיר אותה לאירופה אחרי שלוש שנים למסגרת הליגה האירופית. חיפה גם הייתה מעורבת בעקיפין במאבק האליפות כאשר קיזזה נקודות יקרות ממכבי תל אביב והפועל באר שבע שזכתה לבסוף בתואר.
הגביע שוב שלנו- בפעם השישית
כמו בארוחה לא טעימה בה מגיע הקינוח ומחפה עליה, השאיפה לזכות בגביע המדינה גברה. עבור קבוצה מעוטרת כמכבי חיפה, האכזבות ממסגרת הגביע מאז זכייתה האחרונה ב-1998 היוו עבורה תמריץ. לעולם לא יהיה ניתן לדעת מה עבר לשחקני הקבוצה בראש כאשר שמעו על הגרלות הגביע. המסלול נראה בלתי עביר ושום קבוצה לא עברה כמותו. בסיבוב הראשון חיפה גברה על השלישית בטבלה בית"ר ירושלים (1:2) שמעולם לא נוצחה בגביע בחיפה (רק פעם אחת חיפה ניצחה בפנדלים), בשמינית הגמר המתינה לה היריבה העירונית הפועל חיפה וב"דרבי" הגביע הראשון באצטדיון החדש בסמי עופר, מכבי ניצחה 0:1.
גם ברבע הגמר המתינה לה יריבה עיקשת מליגת העל. מדובר בהתמודדות כפולה מול בני-יהודה. בבלומפילד השתיים סיימו בתיקו 2:2 אבל בגומלין חיפה הפגינה עליונות, פיגרה 1:0 וחוללה מהפך אדיר וניצחון 1:4. בחצי הגמר כבר היה ברור שחיפה תיפול על אחת מאריות הליגה, ההגרלה קבעה: האלופה שבדרך הפועל באר-שבע. חיפה לא "עשתה במכנסיים", שיחקה את משחקה הטוב ביותר העונה וניצחה 1:3 בדרך לגמר מול אלופת שלוש השנים החולפות ומחזיקת הגביע, מכבי תל אביב.
משחק הגמר הזכיר נשכחות. בגביע הראשון בתולדותיה מכבי חיפה זכתה בירושלים (אצטדיון האוניברסיטה) על חשבון מכבי תל אביב (2:5) וגם הפעם הגביע עשה 160 ק"מ מאצטדיון טדי צפונה, הגביע השישי של מכבי חיפה , בתום ניצחון מורט עצבים- 0:1 משער מרגלי חן עזרא במחצית הראשונה. עונה בעלת רגשות מעורבים. לפחות הפינאלה השאירה טעם מתוק.
/Untitled-1.jpg)
הירוקים חוגגים זכיה בגביע המדינה (2016) צילום: ראובן כהן
תואר בר המצווה חזר לעיר הכרמל
בחיפה המשיכו לחפש את התואר המיוחד שלא נראה בכרמל זמן רב. ואז הגיע ברק בכר, בדרך להיות אחד המאמנים המצליחים בכדורגל הישראלי בשנות האלפיים. הוליך את הפועל באר שבע לשלוש אליפויות רצופות ובחיפה המתינו בקוצר רוח שיעשה זאת גם עם ה"ירוקים".
למרות מכשולים מסוימים בדרך, שנבעו בעיקר מחוסר ביטחון עקב בעשור השחון מתארים, חיפה שלטה בליגה והציגה רמה טובה. מספר זרים שצורפו, הבלם הסרבי בוגדן פלאניץ', הספרדי חוסה רודריגז, החלוץ גודסוויי דוניו העלו את רמת הקבוצה. אולם "שובר השוויון" הגיע בדמות עומר אצילי שחזר מקפריסין בחודש ינואר 2021 והוסיף מימד חדש לאלופה שבדרך.
מכבי חיפה סיימה את העונה הרגילה ראשונה, בפער נקודה ממכבי תל אביב ובתום הפלייאוף הגדילה אותו לארבע נקודות. משחק ההכתרה נערך אל מול אצטדיון עם יציעים "מפוצצים" ב-30 אלף צופים שחזו ב-2:3 על הפועל באר שבע. לראשונה מאז נבנה, אליפות ראשונה ב"סמי עופר". ניקיטה רוקאביצה הוכתר ל"מלך השערים" בליגת העל עם 19 שערים, השוער ג'וש כהן זכה להיבחר כ"כדורגלן העונה" וחיפה עם ההתקפה הפוריה בליגה (72) וההגנה הטובה ביותר (29) חזרה לרקוד.
חזרה הביתה אל הכרמל. האליפות ה-13
יש צלחת נוספת ויש קונפרנס
ברק בכר אוהב את האליפויות שלו בצמדים ובשלישיות. בעונה השנייה במכבי חיפה הוביל אותה לשורה של הישגים כבירים עם שלושה תארים והופעה מכובדת במפעל אירופי חדש.
בליגה, חיפה שלטה ללא מיצרים. פה ושם החליקה במשחקים מסוימים אך בסיכום הכללי סיימה את העונה עם תואר אליפות מספר 14 שכלל 24 ניצחונות, 6 הפסדים וכמות דומה של משחקי תיקו. שוב, למכבים מעיר הכרמל הייתה את ההתקפה הטובה בליגה (78) ואת ההגנה היציבה ביותר (27).
לפני פתיחת העונה ה"ירוקים" זכו בגביע "אלוף האלופים" בנצחם את מכבי תל אביב 0:2 ובנוסף, בגביע הטוטו אחרי ניצחון בפנדלים על הפועל באר שבע. וכאילו לא די באלה, בכר וחבורתו ביקשו להיות הקבוצה הראשונה אשר זוכה בארבעה תארים בעונה אחת. לרוע מזלם שני השוערים הבכירים נפצעו ולא היו כשרים להופיע וגם כך האלופה הטרייה נכנעה להפועל באר-שבע רק בסדרת בעיטות מהנקודה הלבנה אחרי 2:2 בסיום ההארכה.
גם בזירה האירופית חיפה ציינה העפלה לשלב הבתים במפעל חדש, הקונפרנס-ליג, ולא נפלה ביכולתה מול פיינורד ההולנדית, סלביה פראג הצ'כית ואוניון ברלין הגרמנית. שתי הראשונות הגיעו עד שלב חצי הגמר והתמודדו זו מול זו, ההולנדית שיחקה בגמר.
הצטרפותם של שחקני איכות מהמעלה הראשונה, עלי מוחמד, דין דוד, שון גולדברג ואחרים, חיזקה את מכבי חיפה. בעיקר בלט עומר אצילי שזכה בתואר "מלך השערים" (20) ו"מלך הבישולים" (10) ובעקבותיהם הוכתר ל"כדורגלן העונה". בכך הפך לכדורגלן הרביעי בתולדות הכדורגל הישראלי אשר סיים עם שלושת התארים האישיים. קדמו לו מרדכי שפיגלר, אורי מלמיליאן ועודד מכנס.
לנשיא המועדון, יעקב שחר, הייתה זאת שנת עדנה מיוחדת. במהלך העונה הגיע ל-1000 משחקי ליגה מאז רכש את הקבוצה ב-1992. בכך הפך לבעל הבית הראשון בכדורגל הישראלי שרשם עשר אליפויות. כאות הוקרה, עיריית חיפה קראה על שמו רחוב בשכונה הסמוכה לאצטדיון סמי עופר.
תעודת כבוד ללא תעודה, לזכותו של קהל האוהדים אשר נהר בהמוניו אחרי הקבוצה. לא פחות מ-472 אלף מהם הגיעו למשחקי הבית ושברו את כל השיאים בכדורגל הישראלי.
אליפות שנייה ברצף ו-14 בסה"כ
