מגן שמאלי שהגיע באמצע עונת 1983/1984 מהפועל ירושלים. ההגעה של מרילי מהפועל ירושלים לא הייתה קלה. הקבוצה מהבירה דרשה מהשחקן לעבור דווקא להפועל ת"א, אך מרילי הציב אולטימטום שהוא רוצה ללבוש רק את החולצה הירוקה וזה עבד. כבר בעונתו הראשונה היה שותף לאליפות הראשונה בתולדות המועדון, כשבמשחק האליפות במחזור האחרון הוא בישל את שער הניצחון למשה סלקטר. מרילי הוסיף למכבי את הערך המוסף שהיה חסר לה. הגרוש ללירה. מיד בהגיעו נטל את מושכות המנהיגות, הפך למגן השמאלי מספר אחת, תוך שהוא מפגין מומחיות גם בכיבוש עשרות שערים חשובים, חלקם הגדול בבעיטות מהנקודה הלבנה. בתולדות המועדון, מרילי הוא סגן "מלך הפנדלים" (מקדים אותו קשר שנות החמישים, זכריה בן-צבי). כאמור, כבר בעונה הראשונה שותף לאליפות הראשונה ומיד בעונה שלאחר מכן, רשם עוד אחת. מה שלא הצליח לבצע ב"דרבי הירושלמי" מול בית"ר, הצליח נגד הירושלמים שהפכו ליריבה הגדולה של מכבי במאבקי האליפות. מרילי גם כיכב באליפות השלישית ב-1989 והתואר היחידי שחסר לו הוא גביע המדינה. ציון שותף בשלושה משחקי גמר ולא זכה להניף את הגביע, פעמיים בגלל בעיטות הכרעה מ-11 מטרים. בנבחרת ישראל שיחק מרילי בין השנים 1985-1987. הוא השתתף בטורניר מוקדמות מונדיאל '86, ובסך הכול ערך 6 הופעות במדי הנבחרת וכבש שער אחד. מרילי כמנהיג וכמוביל של חיפה בשנות ה-80, תמיד ייזכר כאחד מהסגל שהפכו את קבוצתו לאימפריה. בשנת 2018 מונה ציון מרילי ל"שגריר של כבוד" של המועדון