כל כך הרבה שנים המתינו אנשי מכבי חיפה לרגע הגדול בו תחל קבוצתם לתחר בליגה הראשונה בארץ-ישראל ומשסוף-סוף הצליחה להעפיל ולהגשים חלום גלוי, איש לא התחשב ברצונותיה ושאיפותיה.
קשה להצביע ולומר כי משחקיה הראשונים הלהיבו וכי ליקוט הנקודות ענה על הציפיות, אבל במכבי חיפה לקחו בחשבון את קשיי ההתאקלמות וגם שלושה הפסדים מארבעת המשחקים לא הבהילו איש.
נגד היריבות אולי היו לחיפה סיכויים מסוימים, נגד האויבים האמיתיים, מדינות ערב, לא הייתה להם תרופה.
וכך נאלצה חיפה לדחות את עונת הפרמיירה בשנתיים, להביט בשמחה בחיסולה של הליגה הארץ-ישראלית ולצפות בתקווה לליגה הישראלית. בינתיים השחקנים התפזרו ביחידות צבא שונות, בעיקר בחזית הצפון-מזרחית ושפת הכדורים היחידה ש"דיברו" הייתה שפת הנשק.

מכבי חיפה שילמה מחיר כבד במלחמת העצמאות. 7 משחקניה נפלו במערכה : אהרן רוזנפלד,שלמה פוליקמן (על שמו נקראה קבוצת הנוער המהוללת מכבי "שלמה" חיפה), מרדכי עדס, ישראל וולהנדלר, חיים גולדמן, הרי אדלמן. שחקן נוסף, טננבאום שמו, עדיין שיחק בקבוצת הנוער וכבר שימש טייס במטוס פרימוס שהופל. יהי זכרם ברוך !