בשתי מילים: תודה רבה. תודה לבית"ר ירושלים ולמכבי חיפה, על ההוכחה שעדיין אפשר לעשות חגיגה גם מכדורגל ישראלי. עם שישה שערים, עם פנדלים, עם דרמה אמיתית, עם קצב, עם נחישות. אילו אפשר היה לעשות "צדק", היתה ההתאחדות לכדורגל מעניקה שני גביעים ? אחד לכל קבוצה ?
כשאתה רוצה לכתוב על ערב כזה באיצטדיון ר"ג, יש לך בעיה כי אתה לא יודע עם מה להתחיל : עם שער השוויון המסחרר של עופר מזרחי החיפני בזמן הפציעות שלאחר תום 90 הדקות ? עם שלושת השערים של השניים ? אורי מלמליאן ואבי כהן ? שאמורים להיפרד מבית"ר לטובת מכבי ת"א ? עם העובדה שבית"ר השיגה גביע שלישי ב- 5 עונות ? עם כך שמכבי חיפה כשלה בגמר ב? פעם השלישית ב- 5 עונות ? עם מכבי חיפה שהפסידה באותה צורה, 3:3 ודו-קרב פנדלים למכבי ת"א לפני שנתיים ? או אולי עם הערב השחור של זאהי ארמלי ?
תן לכדורגלנים מזג אויר נוח ב- 8 בערב, 30 אלף צופים, הצב בפניהם גביע שאמור להיות מוענק ע"י נשיא המדינה ? והתווכח שגם אם אין לנו כדורגל ברמה של איטליה או ספרד ? עדיין יש אצלנו סיכוי לכדורגל טוב.

בסיכומו של דבר, רק קבוצה אחת זכתה בגביע, היתה זו קבוצת הגביע הטיפוסית, בית"ר ירושלים. חרף העובדה שבהשוואה של אחד-על אחד מכבי חיפה טובה ממנה, למרות שגם אתמול גילו ה"ירוקים" עליונות ? היתה זו שוב ה"מנורה" של בית"ר ירושלים שניצחה וזכתה בגביע. איך אומרים ? עסקים כרגיל.
חיפה, 25 אחרי הגביע האחד והיחיד שלה ? נצחון מול מכבי ת"א בגמר חוזר בי-ם (2:5) ? היתה יכולה להכריע את המשחק כמו אז. בירושלים של 62` היא הובילה 0:5 כבר בפתיחה, אולי נגזים אם נאמר שהיתה צריכה להוביל אמש 0:5 במחצית, אבל 0:3 אולי 0:4 היתה תוצאה שהיתה משקפת נאמנה את מה שראינו ב- 45 הדקות הראשונות.

ראובן עטר הבקיע שער יתרון מהיר. ואז בא זאהי ארמלי, שבצורה שלומיאלית, שלא הזכירה במאום את יכולתו המצויינת בתקופה האחרונה, החמיץ פעמיים במצבים נוחים ביותר. ניר קלינגר מיהר להצטרף אליו בפסטיבל הפיספוסים. ירושלים שנראתה על הפנים, נוצחה רק ב"נקודות" במחצית הראשונה ? אך עדיין לא בנוק-אאוט.
ואז, נכנס לפעולה דרור קשטן. הבחור שהשיג בכל אחת משתי העונות הקודמות שלו בבית"ר ? ב- 1986 ו- 1987 ? תואר, גביע ואליפות, הבין שכמו שבית"ר ששיחקה במחצית הראשונה ? אין לה כל סיכוי לנצח את מכבי חיפה. תחילה העלה את יעקב שוורץ (לאחר פציעה) לשדה במקום עופר מזרחי. ואחר כך בא החילוף הטאקטי שניצח לו את המשחק. עם תחילת המחצית השניה, הסיט את אבי כהן לעמדת ה"שפיץ", ואז התברר פתאום כי מרכז ההגנה של מכבי חיפה הוא איטי למדי, כבד, עושה חורים.
אבי כהן, שעבד כל כך קשה כמגן ובלי הצלחה מיוחדת מול עופר מזרחי החיפני התחבולן, שחה במהירות של אלוף ירושלים ב- 100 מ` חופשי, ב"מסלול" הפרוץ של יוסי קרמר ודוד לוי. גיורא אנטמן גם הוא הגיב מאוחר, ואז חזרה ירושלים ? ועוד איך חזרה ? לתמונה.

בית"ר הישוותה אפילו הובילה 1:2, כמעט הניפה את הגביע כבר לאחר 90 דקות ? אבל עופר מזרחי החיפני דחה את חופשת הקיץ שלה במחצית השעה. הנדנדה של שער- לכאן ושער לשם נמשכה גם בהארכה, עד ש"הנקודה הלבנה" שוב היתה שחורה עבור מכבי חיפה.
כמו לפני שנתיים נגד מכבי ת"א, עם בוני גינצבורג בשער. אגב, גם אז היתה התוצאה בפנדלים 3:4, גם אז עצר בוני כדור 11 מטר של ארמלי. רבותי, ההיסטוריה חוזרת.

המשחק התחיל כל כך מבטיח עבור חיפה : דקה 14, ראובן עטר בכדור הגבהה נפלא מצא את ניר קלינגר, ברחבת ירושלים. ניר נראה לרגע מאבד את ההזדמנות, אבל החזיר לעטר המתקדם. שטוח, בקור רוח, 0:1, שנראה טבעי נוכח יחסי הכוחות.
וזה היה יכול להימשך בקצב הזה: ארמלי, 24, הקפיץ מעל גינצבורג שהותיר את שערו חשוף ? אבל אודי אשש הדף את הבעיטה החלשה. בוני הדף (31) כדור טוב של קלינגר, ולקראת סיום המחצית החמיצו קלינגר (40) וארמלי (44, לאחר "חור" של אופיר שמואלי), מול שער ריק. בספסל החיפני פשוט סירבו להאמין. מישהו ביציע אמר שזה יעלה לחיפה ביוקר. כמה שהוא צדק.

האיתות על ירושלים-אחרת ניתן מיד עם פתיחת המחצית השניה. רונן רוקמן, עם שריר כואב, פרץ מימין והעלה לאבי כהן שהמשיך בנגיחה לאורי מלמיליאן. שאורי יחמיץ מ- 10 מ`, במעמד כל כך חשוב ? הקפיץ נפלא מעל השוער. יוסי קרמר שניסה להציל, רק דחק פנימה. 1:1 והכל נפתח מחדש.
עופר מזרחי החיפאי שלח לרשת החיצונית בדקה ה- 68, וכעבור 5 דקות כבר רץ אבי כהן עם ידיים מונפות, הפעם לא בנוסח-ארוק, לעבר האוהדים: דאבל-פאס כפול בין מלמיליאן לשוייג, מצא את האחרון מוסר לאבי כהן. סיבוב ובעיטה טובה, ואנטמן הדף לקורה ולרשת.
הדקות חלפו, גם הדקה ה- 90, ליד הספסל הבית"רי עמדו כולם וציפו בהתרגשות לשריקה, שבוששה לבוא. אוהדי בית"ר שביציעים שרקו לשופט עובדיה עובדיה צבי שיסיים כבר את המשחק.
היה נראה כי חיפה ויתרה על חלום הדאבל. אבל אז, שתי דקות וחצי בתוך זמן הפציעות, הופיע עופר מזרחי מאי-שם, פרץ כמו סופה בכידרור המלוטש שלו כשהוא חולף על פני כמה וכמה משחקני בית"ר, ושלח מ- 20 מ` כדור אדיר לרשת הגבוהה. 2:2 עם השריקה !
להביט על ה"שגעון" של הספסל הירושלמי, עם המנהל אברהם לוי, ולהבין הכל.

הארכה. הדראמה עוד לא הסתיימה. מרכז ההגנה החיפני, כבד כמו דב, ראה שוב את אבי כהן מאיים על אנטמן. פריצה, הקפצה קטנה מעל השוער בכחול, ו- 2:3, דקה 94. סוף ?
מה פתאום! אופיר שמואלי, בנסיון הרחקה, "מצא" דווקא את הרגל של ראובן עטר, דקה 100, הכדור המקרי עשה קשת גבוהה וגינצבורג נאלץ להוציא את הכדור השלישי מן הרשת. 3:3.

השופט עובדיה צבי אירגן את קרב ההכרעה. אלי אוחנה הסתובב במגרש, במתח של כאילו שחקן בית"ר. מרילי וקרמר, מול אבי כהן ובן-הרוש, קבעו 2:2. זאהי ארמלי, ביום כזה, נתן לגינצבורג את הצ`אנס לעצור. חנן אזולאי ויעקב שוורץ לירושלים, ראובן עטר לחיפה יצרו מצב של 3:4. קלינגר ניגש, בעט לקורה ו? זהו. מלמיליאן אפילו לא נדרש לבעוט.
ודרור קשטן, בחיבוקים עזים עם? אוחנה, יצא עם תואר שלישי בבית"ר.
רוצים לעשות צדק בית"ר ? קחו את הגביע ותתענגו עליו. אבל אחרי חצי שנה תעבירו אותו לחיפה.

( "ידיעות אחרונות" )

הרכב בית"ר ירושלים: בוני גינצבורג,מאיר קדוש, משה בן-הרוש,אהוד אשש, אופיר שמואלי, עופר מזרחי ( הוחלף ע"י יעקב שוורץ בדקה 34), אלי יאני, רונן שוויג, אורי מלמליאן, אבי כהן, רונן רוקמן ( הוחלף ע"י חנן אזולאי בדקה 66).