אני בטוח ששחקני מכבי חיפה ירדו לחדר ההלבשה עם אותה הרגשה איומה בבטן, הרגשה מדכאת. כל כך קרוב, נצחון ב- 120 דקות הגומלין, הופעה נהדרת, אבל לא קרוב מספיק.
נכון, חבל. אבל אנחנו מסתכלים על הצד החיובי בחיים. והיה כאן אמש בפארמה מה לראות, ממה ליהנות.
מכבי חיפה נתנה כאן הצגה יוצאת מהכלל. חוץ מ- 25, אולי 30, דקות במחצית הראשונה, היא היתה יותר טובה מפארמה. נכון, הקבוצה המקומית שלטה, אופטית, החזיקה יותר בכדור, אבל לא עשתה עם אחזקת הכדור כלום. אולי על הספסל של חיפה עברו רגעים של דפיקות לב חזקות, אבל למעלה, ביציע, היינו ישראלים רגועים.
פארמה, כמו שאמר שפיגל לפני יומיים, היא קבוצה שנכנסת מהר ללחץ, ואז היא לא מתפקדת.
עד ה- 16 עוד הגיעו שחקני פארמה, גם כאן לא בקלות, אבל משם - כלום. לא אספרייה, לא זולה, לא ברולין, לא קריפה ולא גריפה. שום כלום.
והקרדיט מגיע לכלום, אבל הגדולים מכולם היו שניים: רומן פץ ורפי כהן. המחמאות הבאות הן משותפות: איזה שקט נפשי, איזה בטחון, שום טעות, שום התרגשות מלחץ או מבעיטות, ניסיונות הסלאלום של אספרייה. כאילו שהם היו במעמד הזה כבר שנים.

במחצית השניה, כשעטר וברקוביץ`, שלא היו כמעט במגרש ב- 45 הדקות הראשונות, התחילו להשתחרר, וכשפארמה נעשתה יותר ויותר עצבנית, היתה חיפה הטובה יותר. בדיוק כך. המצבים המסוכנים ביותר היו שלה, את השער היא הבקיעה. ופארמה ? חוץ מכדור לקורה של ברולין - כלום.
הנה קצת בכי על מה שיכול היה להיות ( מבלי להיכנס לשער הטפשי שספגה חיפה בדקה ה- 90 בארץ). עטר וברקוביץ עשו פורפרות (בדיוק כך, זו לא הגזמה) ב- 3 דאבל-פאסים ביניהם (54). ראובן בעט מתוך הרחבה כדור שבוצ`י לא הסתדר איתו, אבל הקפיצה שהוא קיבל היתה החוצה, במקום לרשת. עטר בעט כדור עונשין בדקה ה- 63 שפגע בחומה, שינה מעט כיוון ויצא ליד הקורה. ברקוביץ היה פתוח לגמרי ברחבה (75) אבל מזרחי מסר לא טוב. בדקה ה- 82 פרצו עטר, מזרחי וגצקו (מצוין, נלחם בלי הפסקה) מול שני מגינים של פארמה, אבל אייל איחר בחלקיק השניה במסירה, והלכה הזדמנות מצויינת.

הרכב הקבוצה הביתית

זה כבר היה כשחיפה הובילה 0:1, ועוד שער היה סוגר ענין. אלון מזרחי חתום על ה- 0:1. אם תשאלו אותו איפה הוא היה ב- 45 הדקות הראשונות, התשובה שלו תהיה אולי : "לא בהכרה". אבל מה זה משנה, אם בדקה ה- 51, כשהוא קיבל כדור אחרי פריצה מצויינת של חרזי מימין (עבר לשם אחרי שבלבול נפצע ועזב, ובנאדו נכנס כדי לעשות עבודה מצויינת על אספרייה ). מול שני מגינים של פארמה , היה נראה לרגע שמזרחי מאבד את הכדור, אבל אז, מ- 18 מ`, הוא שיחרר כדור בחלק החיצון של נעל ימין. נכדור טס על הדשא ונכנס ליד הקורה השמאלית.
יופי של גול !
בהארכה, העייפות היתה ברורה, אבל של שתי הקבוצות. שום נחיתות גופנית, שום סיפור על שרירים קצרים וארוכים. בדקה ה- 15 של ההארכה, קיבל קריפה כדור ברחבה, במה שנראה מהיציע כנבדל ברור. חרזי הכשיל אותו מאחור, השופט שרק לפנדל, שחקני חיפה תבעו שינוי החלטה, שלא בא כמובן - אבל זולה (איום ונורא) בעט חלש לשמאל, ורפי כהן לקח בלי בעיות.
חיפה ניצחה את המשחק בצדק, חבל רק שהיו בעיטות ההכרעה מ- 11 מ`, וחבל ששתי הזדמנויות נפלאות לא נוצלו. כמו בדקה ה- 101 פרץ ברקוביץ ומסר נפלא למזרחי. העמיד אותו לבד מול בוצ`י. אלון היה צריך להגיע לכדור, אבל העייפות אחרי ריצה בלתי פוסקת במחצית השניה, הכריעה. בוצ`י הקדים אותו באלפית השנייה.
בדקה ה- 110 עשו אייל ועטר עוד קצת קסם במרכז המגרש, שוב 3 על 2 , אבל אייל, במקום למסור לראובן שהיה פנוי לגמרי בצד שמאל, הצד האהוב עליו, העדיף לנסות בעיטה מדוייקת - חלש מדי, לא מדוייק מספיק ובוצ`י קלט.
ההרגשה היא של התרוממות רוח. פעם היינו באים למשחקים כאלה ומובלים פחות או יותר כשה לטבח. אחר כך בא תור ההצגות המכובדות וההפסדים בכבוד. אם מכבי חיפה מגיעה הנה ונותנת כזאת הצגה, אם חיפה מגיעה הנה ולא עולה שלב רק בגלל הפסד ברולטה, ולא בגלל שלא הגיע לה, למה שלא תהיה הרגשה של התרוממות רוח.

דו-קרב הפנדלים: אלון מזרחי - חזק שמאלה, הכדור פוגע בקורה ויצא החוצה. מאסימו קריפה - חזק למרכז השער, פנימה. 0:1 לפארמה. משה גלאם - חזק למרכז ומעט שמאלה, בסופו של דבר התברר שזה השער היחיד שהבקיעה חיפה בבעיטות ההכרעה - 1:1. לורנצו מינוטי - ימינה, לרפי כהן לא היה סיכוי. 1:2 לפארמה. אלון חרזי - כמו בהכנות לפנדלים שלשום, גם אמש הוא לא הצליח. חלש, שמאלה ובוצ`י לקח בקלות. תומס ברולין - היטעה את רפי כהן, שלח אותו ימינה ובעט שמאלה. 1:3 לפארמה. ראובן עטר - אם הוא מפספס, הסיפור נגמר. הבעיטה היתה טובה, ההדיפה של בוצ`י עוד יותר טובה. המסך ירד.

( אמיר אפרת - " ידיעות אחרונות")

הרכב פארמה: בוצ`י, באנריבו (הוחלף ע"י באלרי בדקה 64), מינוטי, אפולוני, די-קיארה, מטראקנו, ברולין, פין (הוחלף ע"י זוראטו בדקה 80), קריפה, זולה, אספרייה.