מסכן, ג`ובאני רוסו. היום (שלישי) נוכח לדעת כיצד הגלגל של פורטונה מסתובב, ולפעמים מחמיץ פנים ליפים והאמיצים.

רק לפני חמש שנים רקד ופיזז על אותו משטח דשא ברמת-גן, ובמו רגליו הביא להפועל באר-שבע את הגביע . מול מכבי תל-אביב. הוא כבש שער מהסרטים, ממצב כמעט בלתי אפשרי לכיבוש.

רק לפני שבועיים הוא היה על גג העולם. כולם בחרו בו לכדורגלן העונה ובצדק. הוא היה אחד ממנועי האליפות והרוח החיה של חיפה. והנה, כאשר נותר לו "ניגוב" אחד בצלחת ההצלחה, הפיל ושבר אותה.

בדיעבד, כולם חכמים ומדברים שאסור היה לרוסו לבעוט את הפנדל האחרון. חכמים בלילה. קרה לרוסו מה שקרה לכדורגלנים גדולים בעולם. ברגע האמת הם מחטיאים. לא נורא. עצוב היה לראותו שוכב על הדשא הלח, רועד מפחד כשחבריו בעטו בהצלחה, ועוד יותר מדכא היה להביט בו אחרי שחרץ את גורל המשחק. שכב ומירר בבכי. עולמו חרב עליו, שמחת החיים שלו נעלמה כלא היתה.

ואיש לא כעס עליו. אדרבא, כל השחקנים והצוות המקצועי ניגשו לנחמו. הוא הפסיד את הדאבל הראשון בחייו, כך גם האחרים. בעיקר המאמן אברהם גרנט. לא הולך לו עם רוסו. לפני חמש שנים הקרואטי איכזב אותו כשאימן במכבי תל-אביב, היום כששניהם באותה סירה, שוב גרנט ירד בפנים נפולים.

אבל רוסו יכול היה להיות המאושר באדם לו כבש את שער הניצחון, שניות ספורות לפני סיום 90 הדקות. ביום רגיל, כאשר בנאדו שלח אליו כדור סרגל והותירו חופשי מול שטראובר (איך הוא מצליח תמיד להצטיין מול מכבי חיפה ?), הוא היה שואל את לירן לאיזו פינה הוא רוצה. הערב הוא לא שאל, פשוט בעט רע ואיפשר לשוער להדוף ולהציל את הגביע.

לא יהיה זה הוגן להטיל את האשמה על כתפיו הצרות של ג`ובאני. כשמגיעים לפנדלים, אין אשם ולא אשם. יש מזל, בועט טוב ושוער סבלני. התפאורה הנפלאה של 42 אלף אוהדים, מחולקים לירוק וצהוב, לא גררה את האלופה החדשה ומחזיקת הגביע הישנה למשחק מעולה.

במגרש התנהל משחק פושר, בעיקר במחצית המגרש, כאשר כולם עסוקים בנסיונות להכריע. חיפה, בעלת ההתקפה הפוריה בארץ ביתרה ללא בעיות את ההגנה היציבה בליגה. מה יצא לה מההזדמנויות הרבות ? רק שברון לב.

יעקובו איגביני, אחרי אכזבת הניפוי מנבחרת ניגריה, השקיע מאמץ רב, אך היום איבד הרבה מחדות המשחק שלו ברחבה. כך בדקה השמינית קיבל כדור על מגש כסף מז`אנו, ניער מעליו את שומרו, טל בן-חיים, וממרחק אפסי שלח בשמאלו כדור החוצה. אפילו לא למסגרת.

ננאד פראליה, ביום לא טוב מי יודע מה, ניסה להיכנס למשחק (דקה 9) ומול שטראובר שיצא מולו בעט כדור מסובב שלא הגיעה לכתובת הנמען. לפראליה, שלא שיחק בשבועיים האחרונים, היתה הזדמנות לתת לנו לטעום שוב מהשערים הנדירים שלו. דקה 22, איגביני משמאל מגביה, שטראובר הקדים את רוסו, הדף למרכז ופראליה מול שער חשוף בעט גבוה. חברו ליחידה, רוסו, יכול היה לקנות את עולמו במבצע עולמי. פראליה העמיד אותו באמצעות עקבו אחד על אחד וגם הפעם בעט לחוץ. הוא גם עמד במצב טוב (42) והשתהה עד שבן-חיים הרחיק לקרן בלתי מנוצלת.

את המחצית השניה תעדיף חיפה לא לזכור, ולא בגלל שהצהוב השתלט על המגרש. רק הדקה האחרונה הסעירה ועוררה תקוות. כאמור, ההחטאה מסמרת השיער של רוסו ומיד פריצה סוחפת של יוסי בניון משמאל שבסיומה בעט ושטראובר זינק וקלט.

עד עכשיו ניתן להבין כאילו מכבי תל אביב שיחקה על תקן של קונוסים ולא היא. מחזיקי הגביע לחמו על כבודם, על הרכוש ועל הזכות למנוע מחיפה את ה"דאבל". מספיק סיבות להתאמץ.

והיו להם מספר מצבים, לא כמו לחיפה, אבל דודו אוואט היה במקום כשנזקקו לו. בדקה ה- 12 קלט כדור מדויק וחלש של ביטון, כעבור שש דקות בן-דיין הגביה מצוין משמאל, ברוך דגו נגח לחיבורים ודודו התעופף והדף לקרן. גם בנין רצה להשתתף בחגיגה וכדור שהכין לו ראובן עובד שרק ליד קורת חיפה (24).

רבע שעה בפתיחת המחצית השניה היתה שייכת לתל-אביב. ודז`ינסקי, גדי ברומר, בנין ושוב ודזינסקי ניסו להכניע את אוואט, לשווא. אחר כך נעלמו עד לדקה ה- 92 כאשר בנין הגביה כדור חופשי ונמני זינק במאוזן, נגח בעוצמה ואוואט בזינוק כפול סיכל בהצלחה את הניסיון האחרון של חניכי לוין, מהמוהיקנים האחרונים שהפסידו למכבי חיפה את ה"דאבל", אז כשחקן הפועל פתח-תקווה. גם אז גרנט היה בצד המפסיד.

בפנדלים אין לחיפה מזל. כמו תמיד, בהתחלה הכל נראה ורוד. ז`אנו, יעקובו, קייסי ובאדיר כבשו ללא דופי. עמיר תורג`מן, בן-חיים, ברוך דגו ודדי בן-דיין לא פראיירים וכאשר התוצאה 4:4 המתח גואה ומישהו חייב ל"פספס". הפעם רוסו היה `חניך תורן` ואבי נמני, שכמעט ולא הורגש רץ לקהל כמעט לפני שבעט.

בשורה התחתונה חיפה מאוכזבת. אם חודרים יותר לעומק, זאת לא היתה האלופה הדורסנית. משהו נעצר בה בשלושת השבועות האחרונים, היא נראתה תשושה , משחקה היה סטטי ואיטי והכי חשוב: התקפתה המאיימת לא נראתה במגרש. יותר מדי שחקני מפתח, אלה שבמבצע בודד מסוגלים לגמור משחק, היו בכושר בינוני ומטה. אז מה הפלא ששטראובר נשאר עם רשת נקיה ?

להתראות בשמחות.

הרכב מכבי תל אביב: לירן שטראובר, גוז`וז ודזינסקי, גדי ברומר, טל בן-חיים, דדי בן-דיין, טל בנין, ראובן עובד( הוחלף ע"י גל פיליאן בדקה 70), אבי נמני, ברוך דגו, אלי ביטון, רודריגו גולדברג (הוחלף ע"י עמיר תורג`מן בדקה ה-91)