צילום: ראובן כהן

בשורה טובה למכבי חיפה: היא הובסה "רק" על ידי קבוצה מליגת העל. הבשורה הרעה: מהיום, גם את ההתקפה צריך לחפש במשקפת.
אחרי למעלה מארבעים שנים, זה חצי הגמר היחיד בו חיפה לא הצליחה לממש את הציפיות ממנה. תמיד, גם כאשר שיחקה בליגת המשנה, ידעו הירוקים לתת פייט טוב ליריבות, ולא חשוב מי ניצב מולה. הפעם, המחדל זעק לשמיים. למזלה של הקבוצה, רק מעטים מ-800 אלף אוהדיה בארץ, הרהיבו עוז להגיע לאצטדיון הלאומי. גם הם חשדו שמי שלא "מבשל" בשבת (נגד בני יהודה) עלול להישאר רעב ביום שלישי.

קשה היה לצפות במכבי חיפה או בשאריות מהקבוצה הגדולה. כמה זמן עבר מאז דצמבר ? ארבעה חודשים בסך הכל. לא ביג טיים. בכזאת צניחה חופשית ברמת הקבוצה, קשה להיזכר ואולי עדיף לשכוח.
בדרך כלל, חצי גמר הוא חגיגה לנשכנים, לעושי הגליצ`ים ולאלה שיודעים שבשלב הבא מחכה להם הנשיא.
הפעם ההפסד היה הרבה יותר כואב בגלל הצורה. מקבוצה שכבשה 60 שערים בעונה בליגה, שנים עשר בליגת האלופות ועשרה בגביע, שלא לדבר על ים השערים בגביע הטוטו, מותר לדרוש לפחות שתי התקפות במחצית השניה. הדרישה לא מוגזמת ולא אכזרית. במקרה הזה חיפה יכולה לעמוד בגזירה. וגם זה היה מעבר לכוחותיה הערב.

דווקא כאשר היא ניצבת על סף הופעה מספר 13 בגמר, התמוטטה הגברת הזקנה שחוגגת השנה 90 להולדתה. הנחמה היחידה: הפעם אין אשמים בהפסד לבאר שבע. כ-ו-ל-ם לא הגיעו למשחק, מעמדת השוער ועד אחרון החלוצים.
אפשר והשער הראשון שחיפה ספגה מוטט אותה מוראלית. מסתבר שבתקופה האחרונה, למעט הדרמה בירושלים, קשה לחיפה לחזור למשחק כשהיא מפגרת בתוצאה. מנטלית, השחקנים מנסים להמר על כל הקופה, ובשעה שהם שועטים להציל את המולדת, היריבה מנצלת זאת כראוי והולמת שוב ושוב.
מוזר קצת לדבר על אלופת השנתיים האחרונות במושגים של "רוצה ולא יכולה". שחקנים עם כל כך הרבה ניסיון לא גילו במשחק זה אפילו 20 אחוזים מיכולתם האמיתית. חיפה לא גרמה לעבירות ואפילו בכדורסל שחקנים מבצעים יותר. אם השנה נהגו להאשים את ההגנה והתייאשו, כי 40 שערי חובה מדברים בעד עצמם, חולית החוד דוממה מנועים. במחצית הראשונה עוד השמיעה קולות של מנוע משתעל, ב-45 הדקות האחרונות לא נשמעו קולות ברחבת באר שבע.

מישהו עוד עלול לחשוב שבאר שבע שיחקה מצוין. לא דובים ולא יער. היא שיחקה נכון, וגדולתה, בהצלחתה להפוך משחק קל למשחק קל מאוד. שחקני ההגנה שלה לא נזקקו למאמץ מיוחד כדי לבלום את ניסינות החדירה של קשר וחלוצי חיפה. המגינים ניצלו עד תום את חופש הפעולה שנתנו להם קשרי חיפה וגם מגיניה שכמעט ולא תמכו בחלק הקדמי.
כל המערך ה"אדום" ששאב עידוד מניצחון הפועל רמת גן בהצגה המוקדמת נגד מכבי תל אביב (1:2), התנהל בסדר מופתי מול האנדרלמוסיה החיפנית.

החולשה החיפנית, המופגנת מחדש מדי שלושה ימים, במהלך החודשיים האחרונים, לא נעלמה מעיניו של מיכאל קדוש, מאמן באר שבע. חניכיו נטלו את רסן השליטה במשחק, לא הפקידו שמירות אישיות על שום "כוכב" חיפני ויצאו להתקפות מתפרצות שהניבו מעט מצבים אבל הרבה שערים, באדיבותה הרבה של הגנת חיפה.
כך נכבש השער הראשון בדקה השביעית שגרם למעשה להתמוטטות החיפנית. ומדובר בקבוצה שידעה לחזור גם מפיגור בן שני שערים, אפילו באירופה. רק השם והתלבושת הגיעו הערב לרמת גן.
באותה דקה שלח יז`רסקי מסירה לאלעד בונפלד שרץ בקלילות באגף הימני. אלון חרזי הספיק להגיע בריצה ממרכז (!) השדה אבל הכישרון הדרומי לא המתין לו אלא ירה פנימה- 0:1 לנגב.
בדקה ה-23 הצליח קטן החלש לעבור את מדונוביץ ואת דהרתו בלם אסי רחמים ללא קושי. הדקה ה-36 רק הדגישה עוד יותר את מצב הרוח החיפני. ג`ובני רוסו נתקל בבנאדו, הכדור הגיע לבונפלד שמסר ליז`רסקי שלא התקשה לבעוט מול אוואט. שער נוסח סביליה בשבת.
כאמור, המחצית השניה הייתה כל כך חסרת היגיון, למי שמכיר ולא ראה את חיפה, שלא נרשמו בה אירועים ליד שערו של אסי רחמים. מסכן השוער הותיק, ודאי נטל גלולות שינה כדי להירדם ערב המשחק, והנה הכדורים מגיעים אליו, במקרה הטוב בדרדל`ה.

כמעט ושכחנו את השער השלישי. סגרון הגביה מימין, הגנת חיפה אחרה להגיב ואופיר חיים שנכנס כמחליף בעט (65) כדור שפגע בבאדיר, עבר דרך ברכו של בנאדו וחדר לרשת.0:3 מוצדק שיכול היה להתעצם לו שלח רמי אבו-לאבן כדור אימים בבעיטה חופשית (82) למשקוף.
הלך הגביע, הלך הדאבל, עכשיו נשאר לשמור על האליפות ואולי לנסות לזכות בקומבינה אחרת של "דאבל"- אליפות וגביע הטוטו. נחמת עשירים.
הנזק הישיר של ההפסדים האחרונים: כבר לא מפחדים מה"שדים הירוקים".
הרכב הפועל באר שבע: אסי רחמים, תומר חליבה,דרגאן מדונוביץ, עוז יפרח, שוקי נגר, סתיו אלימלך, רמי אליהו (הוחלף ע"י אורן סגרון בדקה 55), בלסינג קאקו, אלעד בונפלד, ברטוש טרכולסקי ( הוחלף ע"י אופיר חיים בדקה 58), רמיק יז`רסקי ( הוחלף ע"י רמי אבו-לאבן בדקה 77).