אל תזכרו את המשחק הזה לטובה. באמת שאין סיבה להתגאות, מלבד בשלוש הנקודות היקרות שפערו "בור" בעומק שמונה נקודות בין הראשונה, האלופה, המוליכה ומה לא.
על המגרש הגיעה לבני יהודה לפחות נקודה, אם לא יותר, אבל היה שווה להגיע לבלומפילד רק עבור תמונות שלא קשורות למכבי חיפה. לא כדורגל גדול, כמעט בלי איומים על שערו של וינסנט אניימה הניגרי, אבל לראות את כל ה- 11 של הירוקים נלחמים כאריות, כאילו הם נלחמים כנגד הירידה, זאת חוויה שלא נראית כל יום. שששששששששש... גברים בעבודה. הורידו את מדי השרד והפכו לחוטבי עצים ושואבי מים כמו בסרט כנר על הגג.

והם אכן על הגג, ולא במקרה. היום מכבי חיפה שיחקה נגד חצי מדינת ישראל. "כתב האישום" שהוגש נגדה, הריסת העניין בצמרת הליגה, מעניין את רוני לוי וחניכיו כשלג בפסגת ההימלייה.
מה איכפת להם שרוצים שהפער יצטמק ושיווצר מתח מלאכותי. הם רוצים להמשיך לרוץ ריצת אמוק, עד שבליגה יהיה הפרש מספיק לרוץ עם הדגל. מי שמחפש מתח, שיקרא אגאתה כריסטי.

חיפה פגשה הערב קבוצה טובה שאיבדה את הראש ואת ההיגיון שהביא לה את המקום השני. פתחה בסערה, החטיאה 3-4 כדורים מצוינים אך השקיעה הכל רק בעשרים הדקות הראשונות, ובשאר שבעים הדקות התרוצצה באפיסת כוחות מול הנעת הכדור הפנטסטית של החיפנים.
ניצן שירזי, מאמנה הכשרוני, טעה בכל פרמטר מול רוני לוי. הצבתו של אימורו לוקמן על יניב קטן הצליחה במשהו להקהות את המחץ החיפני, אך הכתומים איבדו שחקן חשוב שלא הצליח לבצע שום פעולה חיובית, מלבד לשמש "כלב שמירה" לחלוץ החיפני המצוין( לא היום).
גם הסטתו של אסי בלאדוט באגף הימני, במטרה לנטרל את עליותיו התכופות של אדורם קייסי, בלטה כמשגה. החיפני הקשוח הגיח פעם אחר פעם וניצל כראוי את הטאקטיקה הלקויה. תוסיפו לכך את השמירה האישית של קובאצ'ביץ על עידן טל, כך שחוליית הקישור של בני יהודה התעסקה יותר בניטרול ה"פצצה" מאשר במניעת ה"הפצצה".

מי שציפה לראות את משחקה הקולח של חיפה, התאכזב. הוא יכול להתנחם במראה עיניו וב"לוק" החדש של האלופה. כ-ו-ל-ם עושים הגנה ללא יוצא מהכלל, בפרט כאשר במחצית הראשונה ההגנה נזקקה לסיוע מאסיבי, בגלל חולשה בלתי מובנת.
גיבור המחצית הראשונה, משה ביטון, חלוץ המארחים, המצהיר השכם והערב שברצונו לשחק בעתיד במכבי חיפה, יכול היה לקנות את עולמו. דווקא הבלם הקשוח ועתיר הניסיון בליגה, אריק בנאדו, התקשה להסתדר מולו ורק נס מנע את הבקעת שערו של דוידוביץ, ממצטייני המשחק.
בערך בדקה ה- 25 נראה היה שרוני לוי ניצב בפני החלטה קיצונית, החלפת הקפטן הוותיק בדקל קינן, ואז בני השכונה נרגעו, חדלו מלתקוף ובמחצית השניה לקח את השמירה על ביטון, הצ'יליאני רפאל אוארה, שהעלים לחלוטין את החלוץ המוכשר כאילו היה אוגוסטו פינושה, לשעבר הדיקטטור בארצו.

קלמי סבן עדיין חייב לשחק יותר כדי להיות.. אלון חרזי, בעיקר בהבנת ההתקפות המתפרצות, אך בכל הקשור ללחימה וכושר גופני, אין לו מתחרים במגרש.
קייסי היה חדיר בתחילת המשחק ואיפשר לבטורינה ל"השתולל" באגף הימני, השמאלי שלו, בהמשך השתלט עליו והוציאו מהמשחק לחלוטין.
הערב היה יומו של הקישור ההגנתי של חיפה. תמיד משחקים בו שניים- הערב חמישה. דירסאו לא היה כבימים אחרים. קיבל יותר מדי חופש פעולה ולא ידע מה לעשות עמו. עוד ועוד כדורי סרק לרוחב, אפילו לא ניסיון בעיטה אחד לשער. במשחק כזה יכול היה לקחת פיקוד על חיל התותחנים.

המשחק הזה הוכיח מה ערכו של עידן טל. רחוק מיכולתו הטכנית הגבוהה, כמעט ללא יכולת הרתעה בבעיטות, מלבד בעיטה אחת )איזו בעיטת תותח!!), לא מוגזם לומר בזבוז של שחקן, אבל הוא לחם כאריה פצוע, חילץ אין ספור כדורים והפכם למסירות נגד. אין ספק שחיפה חסרה את טל באגף השמאלי, למרות יכולתו הגבוהה של מיכאל זנדברג.
כן, המרוויח הגדול מעזיבתו של ואליד באדיר, ממשיך לפרוע שטרות וקולע למטרה במשחקי הכרעה. אם זנדברג מסוגל לבצע גליצ'ים בתוספת הזמן, ימות המשיח. אם הוא כובש את שער הניצחון באלגנטיות- הוא המשיח. במחצית הראשונה איבד המון כדורים וגם היה הרוח החיה. בשניה שיחק מצוין והיה בכל מקום במגרש.

לוחם חטיבה קבוע, גוסטבו בוקולי, עזב את המגרש שלוש דקות לסיום הרשמי. עייף, חבול בברכו ומחייך מאוזן לאוזן. הבחור השקיע כמו שרק הוא יודע להשקיע. נע ככספית על הקו הימני מעמדת המגן הימני של חיפה ועד לדגל הקרן השמאלי. ביטל לחלוטין את פריצות העומק של רוני גפני, המגן הנמרץ של בני יהודה.
החוד, אוי החוד. אם לגבי יניב קטן עדיין ניתן להבין שנשמר בצבת רגליו של לוקמן, לשלומי ארבייטמן זה היה משחק מאכזב נוסף. הבחור הצעיר והנמרץ, לעתים נמרץ מדי, ולמזלו השופטים לא הבחינו בפעולה בלתי ספורטיבית שלו נגד יניב אלול, מתקשה לפלס לעצמו מצבי הבקעה וביום בו החבר'ה מגוייסים אך ורק למען הניצחון, לא היה לו מה לחפש בהגנת בני יהודה החסונה.
מחליפו במחצית, רוברטו קולאוטי, עדיין מתקשה להתאושש ממכת הפציעות הפוקדת אותו. נייד פחות, לא חד ולא מאיים.

לא שכחתי את ניר דוידוביץ. עוד הופעה אמיצה, חסרת שגיאות. אם ניסו להשוות בין שוער נבחרת ניגריה לשוער נבחרת ישראל, לא הערב. אם אניימה היה ניצב בשער חיפה אולי היה סופג. לרוע מזלו נהנה מפקודת "חדל אש" בצד החיפני. מלבד הנסיגה לשערו כדי להתכופף ולהוציא את הכדור מרשתו, לא אולץ להתאמץ.
מגני השכונה לא שיחקו תפקיד. אלי אברבנאל בימין לא הרשה לעצמו לעבור את קו האמצע. זנדברג וקייסי המתינו לו, ומי ירצה להסתבך מולם? משחק טוב מאוד לאדריאן גמאן ויניב אלול ורע לקישור הזהוב שנבלע ונעלם מול ה"פועלים השחורים" מהכרמל.
לא בן לוז, קצת בטורינה, מעט קובאצ'יץ, לוקמן ש.ג. של קטן ונשאר משה ביטון. הוא יהיה חלוץ גדול ב... מכבי חיפה. מיקום מצוין, השתחררות מהירה מאחיזת החנק של בנאדו והחטאות חסרות מזל.

עד הדקה ה- 20 יכלו שחקני בני יהודה להתחבק יותר מפעם אחת. אלה יכלו להיות שלוש דקות מטריפות. אחרי ששער של זנדברג נפסל(14) בטענת נבדל מוצדקת, בטורינה הגביה מימין(17) וביטון בעט לקורת שערו של דוידוביץ המופתע. בקושי חלפה דקה, גפני עקף את סבן ומסר למרכז, ביטון שוב מול השוער באפור, והפעם הצלה גדולה לקרן.
רגע של מחלוקת בחלוף דקה נוספת. ביטון קיבל כדור מצוין, חלף על פני דוידוביץ שניסה למנוע ממנו ושלח ידיו, ואלמלא הגעתו של אולארה ששלח גוף בריא לפניו, מי יודע איך ההתקפה הייתה מסתיימת. לשופט אלון יפת (מצוין) לא היה ספקות שאין כאן מקום להורות על הנקודה הלבנה.
הניסיון הראשון של חיפה ממצב רציני הגיע כאשר רוני גפני סיכן את... אניימה שהדף לקרן(42) ובאותה דקה ממש עידן טל הגביה משמאל, אלול וארבייטמן החטיאו את מסלול הכדור וזנדברג נותר בודד ושלח בקלילות לפינה הנגדית- 0:1 לא מוצדק אבל חשוב.

במחצית השניה שליטה חיפנית מוחלטת, ללא מצבי הבקעה. קטן הגביה לאגף הימני ובוקולי ניצב לבד ובעט לידיו של הניגרי(73) ובהתקפה נגדית כמעט שוויון. בטורינה פרץ משמאל ומירכז לבן לוז שבעט מחמישה מטרים ושוב דוידוביץ היה במקום כדי להציל שתי נקודות.
אקורד הסיום שייך לעידן טל שלפתע ירה כדור אדיר מ- 30 מ' שנתקע בחיבורי הקורות. חיפה ניצחה בפעם השביעית בהפרש של שער. לא הגיע לה יותר.

הרכב בני יהודה: וינסנט אניימה, אלי אברבנאל, אדריאן גמאן, יניב אלול, רוני גפני, אימורו לוקמן ( קובי דג'אני/ 72), בן לוז, מטה בטורינה (ראובן עובד/ 80), קובאצ'יץ, אסי בלאדוט( אלי ביטון/ 65), משה ביטון.