לא צריך, להשתגע. כולה מכבי תל-אביב, ששלחה לחיפה את אחת הקבוצות החלשות שביקרו כאן בעשרים השנים האחרונות.
הרעש והצלצולים לא הזיזו כהוא זה לחיפה, שמציגה השנה את הכדורגל הדורסני, שאינו נותן ליריב, מלבד למספר דקות, לצאת מההסגר המוטל עליו, ומיד אחר כך הכל שב לקדמותו. אם היריב , כמו הערב, מצליח למצוא גרגר כמו אותה תרנגולת עיוורת, מתקבלת תוצאה שקרית, חסרת היגיון ונוטעת אופטימיות בלב המפסידים.

לא נעים היה לראות הערב את ניר קלינגר, מאמנה של מכבי תל-אביב, ומנגד את רוני לוי. שניהם גדלו באותו הכפר, שניהם זכו עמה באליפויות ולמרות הכל, הניצחון החיפני, על אף היותו מצומק ונזיל, רק הוכיח שהמרחק בין שני המועדונים הגדולים (אחד לשעבר, ולא חיפה) כמוהו כמרחק בין שתי המאמנים . יום ולילה.
לזכותו של מאמן ת"א ייאמר שהוא חשש מהמשחק האבוד הזה. כשרוני לוי פילס דרכו ב"ג'ונגלים" של ברזיל, עמיתו ישב רגל על רגל וליקט את הביצים השבורות שפעם היו פיגורות במכבי חיפה. כך זה נראה במגרש.

מתי מכבי תל-אביב לא בעטה ולו כדור אחד לשער במחצית הראשונה? אפילו קבוצת נוער מגיעה פה ושם למצב וחצי. קלינגר חשש, והמערך שהציב לימד שאין לו את הכלים המתאימים לשחק בשוויון כוחות מול מכבי חיפה. לא הגנה, לא קישור שלא לדבר על התקפה. ש..ש..ש..- ישנים בעמידה.
התפאורה הפנטסטית שהקהל החיפני סידר ( ומגיעה גם מילה טובה לאלפיים אוהדי מכבי ת"א , שידעו שהם יובלו כצאן... ובכל זאת הגיעו) הדליקה את שחקני חיפה כבר מההתחלה.
ואלה החזירו לו באהבה וב...דריסה. אין כאן מקריות, ישנה כאן שיטת משחק אכזרית, קטלנית שרק בנס מסתיימת בתוצאות נמוכות. אולי בגלל שרוברטו קולאוטי, שבע הפציעות, עדיין לא חד ושעריו חסרים לקבוצה.
יותר מדי שחקנים היו היום בכושר טוב, ומכאן שהאורחים הנבוכים לא הצליחו אפילו לדגדג את המובילה. גוסטבו בוקולי לדוגמא. ציון 8 קטן עליו. גם כבש צמד שערים, גם ליהטט באגף ימין וגרן למגן אבו-סיאם סחרחורות, ואם לא די באלה, שיתוף הפעולה שלו עם יניב קטן, הפיק מספר מהלכי כדורגל מבריקים, גם אם לא הוו סכנה ממשית על שערו של שטראובר הטוב, שהציל ומנע שערים נוספים.

קטן מסרב לדבר על כך, אבל נראה שהליגה הישראלית באמת קטנה למידותיו. בגלל אופיו הווינרי, לא מרגישים זאת וההשקעה שלו מכסימלית והרסנית מזווית הראייה של היריב. חוויה לראות אותו נלחם בדקת הסיום כמו בדקת הפתיחה.
היום ההגנה הייתה טובה יותר מתמיד, והתוצאות הורגשו בשטח. משחק מצוין היה לאריק בנאדו, אולארה וקייסי ששיתקו כל ניסיון צהוב להתקרב לשערו של דוידוביץ המשועמם. כמעט ולא היו מרווחים בין ההגנה לקישור ומי שסבל היה אבי נמני. הוא נסגר בצבת ולא הגיע למצבי הבקעה, כהרגלו. גם השער שכבש, נבע יותר מתשורה שהעניק לו אלון חרזי, מאשר מבישול של חבריו.

המחצית הראשונה הבליטה את העוצמה שברגלי עידן טל (מצוין) ומיכאל זנדברג שלחצו על מובילי הכדורים של ת"א, והערב לא היו כאלה. לחבייאר דירסאו היו שתי מחציות שונות. ב- 45 הדקות הראשונות ניסה לעשות דברים שלא ראינו ממנו, מאז הגיעו לישראל: להשתעשע, להעביר כדורים תוך השתעשעות, ולא פעם הקבוצה נכנסה לכוננות ספיגה. בשניה לא חזר לעצמו, כן שינה את סגנון משחקו המושתת על מסירות מסוגים שונים, בעיקר ארוכות טווח.

כאמור, ליריב לא היה מה להציע בתמורה לרמת הציפיות שנדרש. שטראובר היה בסדר, כי בחיפה הוא תמיד בסדר, שפונגין יספר מחר לחברים איך נראים העקבים של עידן טל וזנדברג, ובתוספת לקייסי שעלה כל הזמן לעזרת ההתקפה, היה לו יום קשה. בדקות הסיום התאושש וראינו ממנו מספר פריצות עומק נאות, שלא הניבו פרי, כי למכבי תל-אביב אין התקפה. נקודה.
דיברו על דוארטה כמתחרה לקולאוטי. חבל על הזמן, כמו להשוות בין וולוו לכרכרה של מונטיפיורי. לא בטוח שקולאוטי יצליח להבקיע מולן אולארה ובנאדו, בגלל זה הוא משחק לצדם...
בלסינג קאקו, כקשר אחורי, ותמיר כהן, בתוספת לארז מסיקה, שהופקד לשמור על בוקולי, נרדם בשמירה ונענש בשני השערים. ההגנה אינה להיט ובשורה התחתונה, חיפה לחצה, תל אביב לא התמוטטה והשתיים נפרדו, גם בטבלה, לתקופת זמן בלתי מוגדרת.

עצוב היה לראות היום את מספר 11 צהוב. באמת עצוב. נותר ממנו רק השם והחולצה. אמנם, הקהל מירר את חייו, אבל רוסו כבר התרגל לאוהדי מכבי חיפה כששיחק ב... הפועל חיפה. במשך 57 הדקות ששיחק, נראה חסר תועלת, נעבעך ואחד שמחפש רק שיחליפו אותו. כל המשימות שהוטלו עליו, מניעת עלייתו של קייסי ועזרה לשפונגין הצעיר, נשארו על לוח הטאקטיקה בחדר ההלבשה. בעיטות לשער- אפס, שתי מסירות מדוייקות, עשרה איבודי כדור. עם הנדוניה הזאת חזר לעיר הכרמל. צריך קצת יותר.

השער הראשון (11) היה מרהיב, מבחינת המהלכים. אולארה שלח כדור שמאלה, קטן פישק רגליו ונתן לכדור לחלוף בין רגליו. קייסי המשיך לדהור, מסר לקולאוטי שהסיט לזנדברג וזה בעט בעוצמה. שטראובר הבחין בסכנה, הדף לרגלי בוקולי ששלח לרשת החשופה- 0:1 לחיפה.
חיפה המשיכה בלחץ הכבד. זנדברג הגביה כדור מדוד לראשו של קטן(17) שנגח חלושות לידיו של שטראובר שניצב על קו השער. בדקה ה- 35 שוב בוקולי על כתפי חבריו. קטן, חסר המעצורים, פרץ משמאל, שלח למרכז שם ניצב "צהוב" שהתבלבל ובוקולי שלח את השפיץ של הנעל כדי להקפיץ 12 אלף צופים בירוק.
קולאוטי(43) במבצע היחידי המוצלח לא ניצל הגבהה מאגף ימין(חרזי) ונגח לידי שטראובר והמחצית הסתיימה מבלי שדוידוביץ יתאמץ.

המחצית השניה לא התעלתה ורק שני אירועים ראויים לציון. הראשון, הפקה של אלון חרזי שהדף לא טוב כדור לרגלי אבי נמני שאינו שונא או כועס, כשמעניקים לו מתנות(63) והדיפה מצוינת של שטראובר שהדף כדור אדיר שבעט פרננדו לורפיסה(85).
חיפה עוד חששה מהדקות האחרונות, הפעם לא היה מי שילחיץ אותה.

הרכב מכבי תל אביב: לירן שטראובר, יובל שפונגין, אבי סטרול, אבי יחיאל, סאלם אבו-סיאם, ארז מסיקה( רועי דיין/ 83), אבי נמני, ג'ובני רוסו( אוג'ין טריקה/ 57), בלסינג קאקו, תמיר כהן, ז'וז'ה דוארטה (אופיר חיים/ 72).