ראי, ראי, מי המלכה הכי יפה בקופסא ? מלכתי, מלכתי, יש בליגה קבוצה יותר יפה ממך !
לכי ו"המיתי" אותה במהירות האפשרית כדי שאחזור להיות היפה של הקופסא. "מצטערת, ליגתי, אני קטנה וחלשה ולא אוכל לדגדג את הכי יפה, כי היא גדולה ומפחידה". סורי מדרכי, זעקה מלכת העבר, אם איני יכולה לעשות סדר בביתי, מה יועילו לי החלומות שאני הכי יפה.

לפעמים, ולא כמו באגדות הילדים, חלומות מתנפצים. כמה תלו תקוות במכבי נתניה שתצליח לנצל את מגרש הקופסא שלה, ששחקניה הצעירים יוכלו להצר את צעדי מכבי חיפה ואולי, אולי, לגנוב איזו חצי כותרת. עבור עצמה, עבור הליגה, עבור מחפשי הסנסציות.
איך אומרת לובה, הקופאית הכי מפורסמת? צ'טערת, אדוני !

עדיין לא כדאי לצאת במחולות, בתופים ובמצילתיים, היום בערב, במגרש שאינו אהוב במיוחד, הוכיחו שחקני מכבי חיפה שיותר קל לכופף מוט ברזל בעובי 5 צול מאשר את הקבוצה.
עיזבו לרגע את היום ההיסטורי, השוואת השיא הישראלי של מכבי תל-אביב (11 ניצחונות רצופים מפתיחת העונה) ואת העובדה שבפעם הראשונה קבוצה משלימה שליש עונה עם 00 ולא על דלת בית השימוש. אפס הפסדים, אפס תוצאות תיקו- כל 33 הנקודות בכיס. עמוק-עמוק.

מה שמכבי חיפה הוכיחה הערב חורג מגבולות קבוצה ההופכת פיגור, תופעת טבע בחיפה של רוני לוי, לניצחון גבוה. גם כאשר אלן מסודי, שחקנה המסוגנן של נתניה הדהים בשער יתרון שהיה תלוש מיחסי הכוחות באותם רגעים במגרש.
החשש מממדי המגרש לא היה לשווא. נפגעו מכך בעיקר השחקנים הטכניים בירוק. מיכאל זנדברג, גוסטבו בוקולי לדוגמא, לא הגיעו למשחק עד רבע שעה לסיום. ולא בגלל ששיחקו רע. חמודי בריק, מגנה השמאלי של נתניה נצמד לגוסטבו וכמעט חיסל אותו. כך גם אמיר טאגה, בחור מאוד כשרוני שגויס ל"חברת השמירה" וניסה לעצבן את יניב קטן ולהוציאו משווי משקלו. בזה הצליח מעל משוער. ברגע שקטן, בחור צנוע ושקט מתחנן בפני השופט שיוריד מעליו את השומר הלא עדין, סימן שמשהו העיק על חיפה.

בניגוד למשחקים אחרים בליגה, הפעם חיפה לא שיחקה רק מחצית אחת. היא שלטה 90 דקות מלאות כולל חמש דקות זמן פציעות. לכאורה, נתניה שיחקה הגנתי, בונקר - בלשון העם, אלא שלא אחד כמאמנה, ראובן עטר, הדוגל במשחק התקפי, יהמר על הגנה מחוררת.
שחקניו ניסו לצאת מהמגננה, חיפה בהתלהבותה הבלתי נלאית לחצה על הגז עוד ועוד, ולא קשה היה להבחין שנתניה דומה במחצית השניה למתאגרף המתנדנד בזירה וכל תפילתו- בקשתו, שיחטוף את הסנוקרת שתנחית אותו על הקרשים בדרך לחדר ההלבשה.

כל מה שנתניה ניסתה, חיפה הצליחה יותר. הנעת הכדור שלה כל כך מושלמת עד שהתרוצצות שחקני היריב גוזלת מהם כוחות שאין להם. כבר בדקה ה- 60 אזל מלאי האוויר בריאות המארחים, והשאלה היחידה שניסרה בחלל האוויר הייתה אם חיפה נקלעה למשחק חסר מזל כשהעצבים יבגדו בה.
והיו עצבים. במשך 5-6 דקות ראינו תמונות שחיפה אינה מפגינה כל יום. יכולת מצוינת של שוער העבר החיפני, אבי פרץ, החטאות ומשחק גופני לא ספורטיבי מצד נתניה, הוציאו מהכלים שחקנים שקטים בדרך כלל כמו בנאדו, דירסאו וקטן.

האיש הכי מתוסכל במגרש, אם מותר אחרי ניצחון לבחור אחד כזה, ניר דוידוביץ. כמעט ולא נגע בכדור. מדוע כמעט? לא נגע. את הבעיטה הראשונה והיחידה לשערו, שהסתיימה בשער, לא יכול היה למנוע.
לחוליית ההגנה לא היה על מי לשמור. אמנם, פפי קימוטו עשה קולות של חלוץ אימתני, אך לבד מה יש לו לחפש מול אולארה ובנאדו הקשוחים. לחרזי ולקייסי לא היה על מי לשמור. נותר להם רק להשתתף במשחק ההתקפה ואת זה עשה קייסי טוב יותר. משום מה, חרזי בעל הבעיטה הרכה יותר, התקשה להגביה כדורים לרחבת נתניה העמוסה בירוק-צהוב ורובם ככולם הורחקו ללא בעיות מיוחדות.
אחרי שזנדברג, בוקולי וקטן לא נהנו ממרחב, נותרו רק עידן טל ודירסאו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם. בפעם הראשונה העונה עידן טל שהה ברוב חלקי המשחק ליד רחבת היריב. חבל שניסה יותר מדי פעמים לסדר לעצמו מצבי בעיטה נוחים יותר, לרגלו השמאלית.
דירסאו עשה את העבודה ההגנתית שלו בצורה מושלמת. איש מהכוחות הצהובים לא התקרב לתחום הירוק. מפריע רק שבמשחק כזה, כאשר הוא חופשי לחלוטין, לא ניסה, למעט פעם אחת, לאיים מרחוק על שערו של אבי פרץ.

עד לדקה ה- 75 היינו בטוחים שרוברטו קולאוטי מועמד לסמן "וי" ליד משחק חלש נוסף בתקופה האחרונה. לא היה לו את הלוקסוס לרדת למחצית המגרש כהרגלו, כדי למשוך את הגנת היריב, מחשש שכולם יגיעו עד ...ניר דוידוביץ, וקשה היה לו בתוך סבך הרגליים ברחבה.
ברבע השעה האחרונה כבש שני שערים (כמו בגביע הטוטו לפני חודש מול נתניה) שיחזירו לו את הביטחון וחדוות ההבקעה.

על נתניה כבר נאמר הכל. באה לשחק כדורגל, הופרעה במלאכתה, ומצאה עצמה בשדה לא מוכר לה, למרות היותה ביתית. לחץ כזה לא הופעל עליה זמן רב, אם בכלל. כל שם שנזכיר עשה את המכסימום, ומול ריקוד המכונה עשו את המיטב. נתניה יכולה להתנחם בעובדה שגררה את חיפה לחרוק שיניים בשתי מחציות. בדרך כלל, את הצ'ופר של יתרון בתוצאה, חיפה לא איפשרה לאף קבוצה אחרת. אולי בגלל ראובן עטר.

פפי קימוטו ניסה להפתיע(6) את דוידוביץ כשירה כדור אדיר הרחק מעל למשקוף החיפני, ומיד זכה לתגובה. יניב קטן, כמו טנק חסר מעצורים, חלף על פני גולן חרמון ואילץ את אבי פרץ להפגין את הראשונה שבהצלותיו.
בדקה ה- 11 זנדברג הגביה לקולאוטי שנגח לקרקע וכדורו עשה דרכו לעבר הרשת, אלא שפרץ מתח את אבריו והדף למשקוף והצידה. ואז, כמו בכדורגל, איברהים עבדול ראזק, האיש שהבטיח לנצח את חיפה, החל במהלך להגשמת הבטחתו. מסירת עומק מצוינת לעבר אלן מסודי שנותר לבד באגף השמאלי (איפה היה קייסי?) וזה ירה לקורה השמאלית ולרשת- 0:1 ממנו נדף ריח של הפתעה.

חששות חיפה גברו כאשר השוער פרץ הדף ברגלו כדור מרגלי עידן טל(29) ונגיחה ממצב קשה שנגח קולאוטי(41), עד אז צל של עצמו.
המחצית השניה הפכה למשחק "חתול ועכבר" בין מגני, קשרי וחלוצי חיפה להגנת נתניה שהזעיקה אחורה את כל כוחות ההצלה. דאבל-פס נפלא בין קולאוטי לקטן שלח החוצה כדור שהאחרון בעט(49), פרץ המשיך לעמוד בפרץ מול עידן טל(62) ולשיאו הגיע בהדיפה אינסטקטיבית (69) לבעיטה מסובבת של דירסאו שהוכיח שכאשר הוא רוצה, יש לו את זה.
בדקה ה- 76 הסכר נפרץ לראשונה. בוקולי שלח נהדר את קולאוטי לעומק ההגנה שלפתע איבדה אותו, ירה מימין לשמאל ולכד את שער השוויון המיוחל.
מכאן ועד לסיום כולם שאלו אם הזמן יספיק לחיפה לנצח. אחרי שבנין העייף הצליח איכשהו לבעוט בעוצמה מעל לשער(81) שלח קטן את זנדברג, בריחה לקו הרוחב ומול שער חשוף לא הייתה לקולאוטי בעיה לדחוק לרשת- 1:2 מוצדק.
קטן ביקש להשתתף בחגיגת השערים, אבי פרץ לא הסכים והדף ברגלו, אך מיד (90) בהתקפה נגדית בוקולי עקף את טאגה שזנח את משמרתו ומ- 18 מ' שלח בסטייל לפינה הרחוקה.
בזמן פציעות שלח רוני למערכה את רפאלוב, בן-בסט ומגרלשווילי כדי לטעום ולחוש שהשד לא נורא, גם אם הוא היה כלוא שלוש שנים בקופסא.
אקורד הסיום העיב על המשחק ההוגן בדרך כלל. דוידוביץ קלט זינוק לא מסוכן וקימוטו, שלא מכיר את גליון הפציעות של השוער הלאומי, הסתער ופגע בו בצורה בלתי ספורטיבית. כאילו שלא הספיק לראות שעה וחצי את הירוק שוצף וקוצף, ראה הפעם את האדום מידי השופט ערן פרוסט.
ואם חיפה תנצח בשבוע הבא בסכנין יהיה לנו... טפו, טפו. קודם שינצחו.

הרכב מכבי נתניה: אבי פרץ, עופר טלקר, גולן חרמון, ליאוניד קרופניק, חמודי בריק, טל בנין, אמיר טאגה, גיא טוביאק( רפי סרוסי/ 83), אלן מסודי, איברהים עבדול ראזק( שלומי אדרי/ 78), פפי קימוטו.