אצל מכבי חיפה הכל הולך בסטייל. אם היא מנצחת אז אין ספק שהיא ראויה לנצח בגלל עליונות מוחלטת ולהפך, אם היא מפסידה נקודות, גם אז זה בגדול: מורחק אחד ושני שחקנים שספגו הערב את הכרטיס הצהוב החמישי שלהם, ולא ישחקו בעוד שבועיים מול בית"ר ירושלים בקריית-אליעזר. ועל מה הם קיבלו ? זנדברג על התחזות שלא הייתה ובמקום לקבל פנדל יצא בשן ועין, ודירסאו על "שיחה" לא ידידותית עם השופט אלון יפת.

מלבד העצירה הזמנית בתחנת דוחא בסכנין, אובדן רצף הניצחונות ומורחק ראשון, רוני לוי צריך להיות מודאג ממה שעיניו קלטו הערב בסכנין הנלהבת. המארחת אולי תשחט הערב כבשים לכבוד המאורע החריג בנוף הכדורגל הישראלי, למאמן החיפני יש מספיק סיבות לחוש אי שביעות רצון, ערב היציאה לפגרה בעוד שלושה שבועות, כאשר מולו תשחקנה מכבי פתח-תקווה, בית"ר ירושלים והפועל תל-אביב.

מכבי חיפה שיחקה הפעם, כמעט כפי שהרגילה אותנו, רק במחצית אחת. כי כך היא רצתה לנווט את העניינים. גם הפעם, אלא שבניגוד לפעמים הקודמות, הפעם רצתה ולא יכלה לנצח. קורה לקבוצות הכי טובות בעולם. אם שאלנו אם חלפה התופעה של חלוקת נקודות לקבוצות תחתית, התשובה בתוצאה.

אחרי שהצליחה כל כך יפה להתאושש מהלם הפתיחה ומשער חובה כבר בדקה השניה, חוללה מהפך ונכנעה ל"טיל" מרגלי עבאס סואן, נראתה האלופה במופע חלש ואנמי. לא הגנה, לא קישור ועל התקפה אין מה לדבר.
גם אם היו מבקשים משחקני חיפה לשחק רע ומשלמים להם, ספק אם היו מצליחים לרדת לרמת בינוניות שהזכירה קבוצות ממחוזות אחרים. מה קרה לאדורם קייסי, ליניב קטן, לדירסאו ובעצם, מי היה טוב ?
כל הסופרלטיבים שהונחתו על ראשם של האלופים היו נכונים עד השעה 19.45 ואפילו התיקו הזמני במחצית, שהפך לסופי, לא סימן מה מצפה לנו במחצית השניה. קיבלנו קבוצה מאוד לא רגועה, הנעת הכדור נותרה אי שם במחשבות ולחץ, מילת המפתח בלקסיקון החיפני, הפכה ללחץ ועצבים שליליים שהתבטאו בנזק שבכרטיסים הנשלפים.

ניר דוידוביץ לא אשם בצמד שספג. הראשון מקרוב והשני "בומבה" בלתי ניתנת לעצירה כמו שרק עבאס סואן יודע לירות. המגנים, אלון חרזי ובעיקר אדורם קייסי היו חלשים וחדירים. קייסי לא הסתדר עם גבריאל לימה, השער הראשון הגיע מאגפו וכלל לא סייע להתקפה. ואם לא די לו באלה, בא הכרטיס האדום, שלא הגיע לו, ומסכם משחק עגמומי עבורו.
מרכז ההגנה לא היה בשיאו. בנאדו שיחק בצורה סבירה, אולארה נראה עצבני מאוד ובסיום נגרר לתקרית מיותרת. צריך להסביר לו שחיפה אמנם הכי טובה בארץ אבל אין לה ביטוח נגד הפסדים.

הקישור המצוין איבד את המצוינות. דירסאו שוב חלש, עצבני ומרבה לנהל מו"מ עם השופטים שלא מבליגים ושולפים לו צהובים על ימין ועל שמאל. עידן טל היה היחיד שניסה, אמנם לא הצליח, בעיקר לא בהכנת מצבי הבקעה. החלפתו בשלב מוקדם (דקה 66) החלישה עוד יותר את הקבוצה שאיבדה לחלוטין את כוח ההרתעה שלה שממילא היה נעול הערב במחסנים. מיכאל זנדברג שיחק היטב במחצית הראשונה, כבש שער "חכם" אך בהמשך רץ בניוטרל והוחלף.
יניב קטן בהופעה גרועה במיוחד לא תרם מאומה, בוקולי נעלם במחצית השניה ורוברטו קולאוטי, מלבד בישול השער הראשון, לא הגיע למשחק. לניקולאי בוגדן ולמחליפו, גבע ברקאי לא היו בעיות מיוחדות בחסימתו.

מחמאות ונקודה מגיעות למאמן סכנין, מיכאל קדוש. אמת, אם הוא סיים את 45 הדקות הראשונות בתיקו, עליו להודות לשחקני המוליכה הגאה. הם יכלו לכבוש יותר משני שערים, ואז הגנת המסננת של סכנין עלולה הייתה לקרוס שוב ושוב.
קדוש, בניגוד למאמנים אחרים, הימר על שלושה חלוצים, גבריאל לימה, יניב אברג'יל ופסקל קונדופוני, במטרה להפעיל לחץ על הגנת חיפה. הצליח לו, כי חיפה נקלעה ליום רע ולא בגלל סכנין. עם היכולת הרגילה של חיפה, למרות הלחימה העיקשת של המקומיים, לא היה ספק מי המנצחת.
הגנת סכנין, שספגה את מספר השערים הגבוה בליגה, נראתה מבוהלת במחצית הראשונה, נכנעה פעם אחר פעם לגיחות מהאגפים. התמזל מזלה שחיפה לא התייצבה למחצית השניה במלוא כוחה.
הקישור של סכנין התרכז בשמירה על שחקני חיפה(לא אישית) וכשחולייה המרכזית של חיפה התפרקה לרסיסים, עקב חולשתה והחלפת חלק מרכזי ממנה, לא ידעה כיצד לנצל זאת ואולי להשיג ניצחון סנסציוני. לא בכל יום ניתן לתפוס את הירוקים חלשים ובעשרה שחקנים. הטוב בשורות סכנין היה עבאס סואן.

הפתיחה הזכירה את קריית-אליעזר מלפני 21 שנים: בנאדו וחרזי עדיין למדו בבית ספר כשהדשא בחיפה "הוצהב" ערב משחק ההכתרה נגד רמת-עמידר, במשחק שהכתיר את חיפה לאלופה בראשונה.
ה"צהוב" אמור היה להריץ את החיפנים שרצים בכל פעם שהם רואים צהוב, אך הפעם סכנין לא האמינה למראה עיניה. "חור" באגף שמאל ונחישות של לימה שפרץ באגף ומסר לקונדופוני שדחק לרשת ליד ידיו של דוידוביץ שיתקשה לספר מתי ספג שער כזה בפתיחה- 0:1 לסכנין.
כמו בשבוע שעבר, חיפה לא נבהלה מהפתיחה הרצחנית ומיד הגיבה בזעם. בוקולי הריץ את קולאוטי וזה, בפעולה החיובית היחידה במשחק, שלח לעבר זנדברג שהתמקם קרוב לשוער מאיר כהן ושלח לימינו- 1:1.
חמש דקות מאוחר יותר, התקפה חיפנית יפיפיה. אחרי שניסיון ראשון נכשל, עידן טל הגביה ובוקולי, השחקן הנמוך במגרש, נגח מקרוב לרשת- 1:2 לחיפה וכולם כבר הוציאו מחשבונים מהכיסים.

והם ידעו גם מדוע. מאיר כהן הדף כדור נמוך ומסוכן מרגלי זנדברג(22) ואותו זנדברג ניסה לדחוף בעקבו כדור לשער ממסירה מדויקת של יניב קטן(29). כשלא הצליח, נאלץ לחזות בשברון לב כיצד עבאס סואן(31) התנהל בחופשיות במרכז המגרש וכשהגיע לטווח 25 מ' ירה לרשת העליונה כדור נהדר שנעצר רק ברשת.
השוויון החזיק מעמד, גם בגלל שאלון יפת לא שרק לפנדל, אחרי שזנדברג הוכשל בבירור, ובמקום זה שלף לו כרטיס מיותר על התחזות, וגם בגלל התקפה נאה של סכנין( שוב מאגף שמאל הפרוץ) שהסתיימה בנס ובהדיפה ברגלי אלון חרזי שניצב על קו השער ומנע שער ודאי.
במחצית השניה, שליטה סכנינאית במרכז המגרש, ויתור חיפני על ניצחון בעקבות חילופים של עידן טל וזנדברג, שהותירו את חיפה חסרת מחץ לחלוטין ו... הרחקה מצחיקה של אדורם קייסי (69) שהסתבך ברגליו עם קשר סכנין, נראה לכאורה בועט בו ללא כדור ואלון יפת מצא זמן להראות שהוא חכם על חזקים.
כדורגל חיפני במחצית השניה? לא הייתה חיה כזאת. ארבייטמן נכנס כדי להצטרף לחוסר המעש, סבן הוכנס כדי שאלון חרזי יעבור שמאלה ומי שנראה מאוכזב מהתיקו חסר התקדים בעונה זו, היא המארחת.
היא לקחה בחשבון שפעם בעונה חיפה נותנת למרוט מעליה מספר נקודות זעום. לפחות הפעם, כמו בשלהי העונה הקודמת, כולם יבינו שלא תמיד חיפה יכולה לנצח. מכונות אנושיות לכל דבר.

הרכב סכנין: מאיר כהן, נידאל שלעטה, ניקולאי בוגדן( גבע ברקאי/ 35), באסם גנאים, אחמד קאסום, עבאס סואן, חאלד חלילה( עבד ראבח/ 48), סלאח חסארמה, יניב אברג'יל( שאדי זבידאת/ 75), גבריאל לימה, פסקל קונדופוני.