וינסנט אניימה, שוערה המצטיין של בני-יהודה, יכול עכשיו רק להתפלל שקבוצתו לא תוגרל בחצי גמר גביע המדינה מול מכבי חיפה.
לזכותו ייאמר שהוא היחיד מבין כל שחקני ליגת העל שהטיל ספק בעליונותה המקצועית של חיפה, ומדי פעם "עקץ" ושאל: "מי זאת מכבי חיפה שצריך לפחד ממנה ?". מומחים לפסיכולוגיה ממליצים לדבר על ה"בעיה" כדי להשתחרר מהפחד. אולי זה המקרה.

הערב, אחרי הרביעייה שספג, ובסך הכל חמישה שערים (אחד נוסף ספג שוער המשנה) אניימה קיבל תשובה מוחצת, מוחלטת עם פלומבה של נוטריון.
אחרי משחק הנפל מול מכבי פתח-תקווה בגביע, לא היה ספק שחיפה שאבה עידוד רב מניצחונה, ועוד בפנדלים (!!), תופעת טבע נדירה. שחקניה שעשו מאמץ אדיר בחודש האחרון וחצי כדי לנער מעליהם את גלימת האלופה המאובקת, נוכחו לדעת שהימים של רוצים ויכולים שבו לבסיסם בשלום.
חיפה שיחקה היום מצוין, מבלי להתייחס ליריב שהקל עליה. כל מה שלא נראה במשחקים האחרונים, חזר הערב. הנעת כדור פנטסטית, חוליית קישור מצוינת בראשות עידן טל ומיכאל זנדברג, שעשו ככל רצונם במגרש ומחץ, מילת המפתח שהגנות היריב ניסו לאפסן בכספת ולזרוק את המפתח לים.

כמעט ולא היו שחקנים חלשים. פה ושם כדרורים מיותרים, בעיקר מצדו של ליאור רפאלוב הפזיז, ברוב הדקות משחק מאוד אחראי, לעתים שובה עין כשהכדור נע מרגל לרגל, וליריב לא נותר אלא להתרוצץ ולהמתין לדקת הסיום.
בני יהודה באה לשחק כדורגל נטו ושילמה את מחיר הרצון. מאמנה, ניצן שירזי, מפרגן סדרתי לחיפה וגם מבין למה, לא הציב שמירות אישיות, ניסה לשחק באיזון מסוים, אך גם הוא יודע שמי שמשחק פתוח, מקבל בראש וגם לא משנה אם התוצאה הסתיימה בארבעה שערים ברשתו של אניימה או 0:1 קטן כמו בשני המשחקים הקודמים.
תענוג היה לצפות היום בשני ה"שמאלנים" של חיפה. עידן טל שיחק יותר ממצוין. מה הוא לא עשה ? רץ, מסר, ליהטט ואפילו כבש שער נהדר בבעיטה חופשית. הזכיר את יכולתו הגבוה מ...העונה הקודמת והיה הכל יכול במגרש. אחדות ממסירותיו היו מלאכת אמן שרק בנס לא הסתיימו בשערים נוספים.

הבשורה ה"רעה" למגני היריבות לעתיד, מיכאל זנדברג חוזר להיות קשר המחץ. בכל המשחקים הוא משקיע המון אנרגיה ולא תמיד נהנה מפירותיה. אלמלא משחקו הגדול של טל, הוא היה כוכב המשחק. הפרס המיידי ש"זכה": אותם אוהדים בוגדנים ששרקו לו בוז לפני חודש, קמו היום על רגליהם וביקשו: "תישאר, תישאר". לכו תבינו אותם.
והשלישי שכנראה ישאיר קטע לא מתוק מאחריו, רוברטו קולאוטי שסתם את הפה לכל מיני קשקשנים מהפרובינציה. כבר התחילו לחפש לו בציציות, בדקו אם האשם באשתו הטריה, וקולאוטי כמו חלוץ גדול, גדול בשני מספרים מעל כל אלה שהספידוהו, בעיקר חלוצי עבר, שתק והמתין ל"זהובים". תמיד הולך לו נגדם ומתוך 29 השערים שכבש בליגה, יותר מרבע (8) ספגה בני יהודה. עכשיו שיחשבו אם 29 שערים ב- 52 משחקים זו מנה של חלוץ חלש. ממוצע של 0.55 למשחק. יוצא מהכלל.

כל השאר השתלבו היטב במשחק הצירופים הנאה. דקות טובות היו לגוסטבו בוקולי במחצית הראשונה, דירסאו טייל היום ואיש לא הפריע לו במרכז המגרש, סבן וקייסי פרצו מימין ומשמאל וקדימה, ובחלק האחורי, היציב ביותר היה הבלם רפאל אולארה שנח בגביע וחזר רענן. ברגע שחלוץ בני יהודה הוחלף (68) וכולם שאלו איפה היה עד הדקה הזאת, הקרדיט להגנה הירוקה שחסרה היום את אריק בנאדו הפצוע שישב ביציע הכבוד בחולצה...כתומה.
מבין המחליפים, חיים מגרלשווילי שיחק טוב. עדיין טירון כקשר שמאלי, אך ברגע שקייסי יצא עקב פציעה וחיים הוסט לעמדתו הטבעית, האגף הימני של בני יהודה נפרץ ונראה כמו גבינה שוויצרית.
הניצחון ה- 19 הגיע בזמן, אחרי שבועיים של משחק בכל ארבעה ימים. קצב רצחני גם לקבוצה מחוץ לישראל. שתי הקבוצות שיחקו 120 דקות בגביע, וגם כאן ניתן היה להבחין בהבדל העצום בכושרן הגופני. ה"זהובים" הרוויחו יממה, שכן משחקם מול הפועל עכו (1:2) נערך ביום שלישי, בעוד לחיפה ציפה יריב קשה ביותר (מכבי פ"ת). אם חיפה נראתה רעננה יותר במחצית השניה, המסקנות ברורות.

מפתיחת המשחק נראה היה שחיפה מבקשת ל"התפוצץ" על הגנת יריבתה. לא נראו התקפות סוערות, המגמה אובחנה באופק. בדקה ה- 16 אניימה ספג את הרסיסים. דירסאו שלח את בוקולי באגף ימין, זה העביר לקולאוטי שבסיבוב האופייני לו הדביק כדור לרשת והקפיץ את חבריו לזרועותיו הפרושות.
בדקה ה- 21 חטיפת כדור, דומה לשוד ברחוב, כאשר בוקולי סחב מגפני, הכניס כדור עומק לזנדברג שהרים את הרשת, שניה אחרי שהקוון הניף דגל לנבדל.
מיכאל לא התייאש והחל במהלך (25) מתוכנן שהניב את השער השני. תקתוק לקייסי שהגביה למרכז הרחבה, הכדור הגיע איכשהו לרגליו של קולאוטי שלא החמיץ. להחמיץ מול בני-יהודה ? 0:2 לחיפה.
ומי שרצה לראות עד כמה החלוץ הזה גם מבין בכדורגל, צריך היה להתרכז בדקה ה- 33 בה החזיר בראשו (!) כדור ממרכז המגרש ל.. דוידוביץ כי ראה שהוא רחוק משער היריב ואין לו למי למסור.
על השער השלישי היה כתוב באותיות קידוש לבנה "גול"- עוד בטרם נבעט. רפאלוב הוכשל על סף הרחבה, בוקולי הטעה ועידן טל בעט, ומה נותר לאניימה ? להסתכל, ליהנות בשקט ולנחם את עצמו שמול מכבי חיפה זה שונה.

דווקא בפתיחת המחצית השניה, בני-יהודה עשתה קולות של קבוצה שמחפשת לפחות שער, בתקווה שדוידוביץ לא יקבל פרמיית ניצחון ללא מאמץ. בדקה ה- 54 ראובן עובד ירה מזווית קשה ודוידוביץ זינק והדף לקרן.
שתי דקות מאוחר יותר, קלמי סבן הגביה כדור נפלא ומגרלשווילי, מזווית אפס זיעזע את משקוף השער בכדור שחמק החוצה. העימות בין עובד לדוידוביץ שוחזר (59), אחרי שהקשר הכישרוני הערים על קלמי סבן ובעט כדור מאוד מסוכן אותו עצר השוער הלאומי.
ואז הגיעה הדקה של זנדברג ש"מת" להבקיע. התנהל עם כדור(66), פרץ באמצע כשמגרשווילי וקולאוטי בצדדים, ולפתע שלח כדור חד, מדויק ומפתיע שחמק מתחת לידיו של אניימה. וינסנט אניימה ? וינסנט ואן-גוך...
מכאן ואילך בני יהודה הלכה לישון וחיפה חיפשה את החמישי כדי להשלים את הסימפוניה הגמורה. זנדברג קיבל תיאבון(70) ושלח עוד "פצצה" אותה הדף הפעם אניימה וקולאוטי איחר להגיע לריבאונד. אחרי מבצע משולב בין טל וזנדברג(79) הקהל הצביע בעד הישארות מיכאל ובדקה ה- 86 עוד מהלך נפלא. דירסאו הגביה, אולארה נגח מפינת הרחבה וזנדברג מקרוב, החוצה. גם חיים מגרלשווילי כמעט וכבש (87) לפני שהשופט ערן פרוסט שרק לסיום בדקה התשעים, מינוס שתי שניות. איש 'אכזר'. ביום כזה, עוד שתי דקות הנאה מוסיפות לבריאות.

הרכב בני יהודה: וינסנט אניימה, אלי אברבנאל, יניב אלול, יאיר אזולאי, רוני גפני, אימורו לוקמן, הרווה קובאצ'יץ, אסי בלאדוט( אלי ביטון/ 69), ראובן עובד, אלירן עטר( קובי דג'אני/ 46), משה ביטון (ברק בדש/ 68)