מסכנים, אנשי הצוות המקצועי של מכבי חיפה. כל השנה הם עומדים בצילם של שחקני הקבוצה הנפלאים, הערב הזה כולם הפכו ל"שקים" שנישאו אנה ואנה.
פיני שרון, הכי ותיק במועדון, חווה את כל התארים האפשריים, מלבד גביע אירופה כבר אי אפשר להפתיע אותו, והיום התחחנן על חייו, התכרבל ונדבק לדשא כאילו היה עולה חדש שמבקש לנשק את אדמת ארץ הקודש. והשחקנים, בוקולי וסבן בסך הכל רצו להרים אותו על כפיים. מה יש? פעם בשנה רצו ל"טפל" בו.

רס"ר רוני לוי דווקא הסכים. כל שחקני הקבוצה סחבו אותו אל מול בימת הכבוד וטלטלו אותו כמו היה נחקר בשב"כ שמבקשים להוציא מפיו מאיפה הגיע חומר הנפץ לידיו, ה"חומר" שפוצץ לליגה את הצורה.
וכך, אחד אחרי השני, כשהם לא שוכחים איש, רצו-אצו השחקנים מצד אל צד וצדו את הקורבנות. ומי סבל הכי הרבה ? גיורא אנטמן, מאמן השוערים הותיק. הוא הרי מכיר את הקורות והרשתות בקריית-אליעזר, כמו את המשקופים והתריסים בביתו. לא כך ציפה להיפגש עימן שוב.
כולם, אבל כולם לקחו אותו בידיים, ורצו איתו חופשי. הגנת נצרת -עילית כבר לא הייתה כדי להפריע, ואנטמן נבעט לתוך הרשת כשכל החבר'ה בלבן שואגים כמו היו עדת לוחמים משבט הזולו.

בנאדו מככב בסרט הזוי- כבש צמד

שחקני חיפה הוכיחו היום שברגע שמרשים להם הם מתפרקים כמו שכתוב בספר. אבל ברגע לא מרשים, הם מפרקים כל מה שזז מולם.
איש לא יזכור את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו. לבי, לבי עם עדן בן-בסט ואריק בנאדו. הם חיו היום בסרט הזוי.
הילד כבש צמד נפלא, ראשון בבוגרים, ואריק מלך הצלחות הבקיע צמד. זה עוד לא קרה לבנאדו וקשה גם למצוא משחק שבלם (!) במכבי כבש צמד. הלזה ייקרא ערב נורמלי ?

הערב היה סטרילי, כפי שערב כזה חייב להיות. הכל דפק כמו שעון שוויצרי, הקהל הריע ארוכות לאליליו ואלה החזירו לו בגדול בניצחון רב שערים לפני 12 שנים חיפה הגיעה לכפר סבא והביסה את בעלת הבית 1:4 , גם הדביקה בול על המעטפה ששלחה אותה לליגה השניה והערב, אותה כפר סבא החזיקה לה אצבעות.

שני קטעים מצחיקים/ עצובים התלוו למשחק הערב. הרינונים והשמועות שחיפה לא תתאמץ או שרוני לוי יעלה בהרכב הפותח שחקני בוסר, והשני, רעיון נחמד של איזה "מומחה" שיעץ לנצרתים להרבות בגליצ'ים כדי לעצור את האלופים.
הרביעייה שנצרת חטפה מלמדת שה"חשש הראשון" התאמת. אם חיפה הייתה בכושר מלא ולא ממתין לה משחק חצי הגמר, השוער רונן דהאן, יוצא מכבי חיפה, היה נזקק לחצי לילה כדי לספור את השערים שיכול היה לספוג. ובאשר לגליצ'ים, מוטב שיצפינו למטולה, להחלקרח.
מול מכבי חיפה צריכים לפעמים לשחק כדורגל, מה לעשות. עברו הזמנים שקבוצות כמו קריית-גת, טייבה ובית"ר נתניה הסתגרו בהגנה וניצחו או סחטו נקודה. חיפה הפסידה השנה נקודות לקבוצות תחתית שידעו גם לתקוף ולסכן את שערו של דוידוביץ.
השוער הלאומי שסיים את מסע הדילוגים בכותרות, הקרין ביטחון רב ובמקרה אחד מנע שער ודאי. הנצרתים ניסו להפתיע אותו מרחוק, חשבו שתפסו פראייר.

שער ראשון בהתקפה היחידה

הגנת חיפה לא נאלצה להתאמץ, גם בגלל שהאורחים לא באו לנצח ורק אלוהים מבין מה רצו להוציא מהגיהנום הירוק, וגם בגלל שלנצרת אין התקפה בכלל. מלבד בעיטות ארוכות טווח של גז'רמו ישראלביץ, אולי כדאי לשלוח את שחקני נצרת לבדיקות אנמיה.
הקישור החיפני הניע היטב את הכדור, יותר במחצית השניה, כי בראשונה הם היו עסוקים במילוט רגליהם מהגליצ'ים המיותרים. אוי ואבוי לחיפה, אם היא הייתה זקוקה לנקודות. היא הייתה "מחזירה" וכשהיא מחזירה, אמאל'ה, זה כואב שבעתיים...
שוב פרננדו לורפיסה בלט עד להוצאתו ובמחצית השניה עידן טל ומיכאל זנדברג ניצלו את פתיחת המערך הנצרתי וחגגו, הפעם בלי אנטמן...

הטוב במגרש היה עדן בן-בסט. לא קשוח אבל חכם כמו שלמה המלך. גם הוא ריחם על שחקני נצרת. במקרים לא מעטים, כשקיבל כדור העדיף למסור אחורה במקום לחפש קדימה. כשהוא היה קדימה, הכדור נח פעמיים ברשת הנכונה.
הטכניקה ועבודת הרגליים שלו מרשימים. בשער הראשון שלט היטב בכדור וכבש בבעיטה מדוייקת ואת השני צריך להכניס לספר וללמד. ליאור רפאלוב במסירה ענקית ממרחק מצא את הסקורר ששיחק עימו בנוער בפינה הרחוקה ואיזו נגיחה יצאה לבן-בסט ? הרימה את כל היציעים.
המאמן רוני לוי אפשר לרוברטו קולאוטי וגוסטבו בוקולי לנוח, כשהוציאם בדקה ה- 51 ולקהל היה כייף לראות קבוצה שגם ביום שהיא משוחררת, עדיין כבולה למסורת ולא "נותנת משחקים".

כאמור, נצרת לא הוותה יריב לחיפה בשום שלב של המשחק. בעיטה מפתיעה של ישראלביץ, שבע עשרה שניות מהפתיחה, גרמה להרגשה ששוכני המרתף הטחוב של הליגה, באו לנצח. חיפה התנהגה אליהם בנימוס ועד הדקה ה- 25 לא נבעטה בעיטה אחת לכיוון שערו של דהאן.
בהתקפה הרצינית הראשונה נרשם ה- 0:1 . בן-בסט קיבל כדור על סף הרחבה, עשה פליק-פלאק ברגליים והשכין בפינה השמאלית. אחר כך הרביץ ריצה לעבר יציע ג' כאילו שהמשטרה רודפת אחריו. והשנה גם היא לא הצליחה לבלום את חיפה.
בדקה ה- 40 שביב של תקווה לאיזון. חיים בנון האנרגטי שיגר כדור רב עוצמה, דוידוביץ הצליח רק להדוף ומיד זינק שוב כדי שקוקול יבעט לגופו והכדור יחמוק לקרן. מלבד השער והאווירה, השופט משיח יכול היה להתחיל את המשחק מהדקה הארבעים ושש.

סרט אקשן מלווה בתרגום משולש

המחצית השנייה כבר הייתה קצבית כי שחקני חיפה הבינו שהקהל רוצה גם ניצחון משכנע. זנדברג (53) נכנס ושלח בצד החיצוני של הנעל כדור מדויק שאילץ את דהאן להדוף לקרן. לא היה לו יותר מדי זמן כי בוקולי הגביה, השוער תפס אוויר ובנאדו נגח בעוצמה לרשת - 0:2 ואם אתם שואלים מתי אריק כבש שער ליגה אחרון, זה קרה ב- 15 בפברואר 2004 מול מכבי פתח-תקווה (0:2).
השער "הרגיז" את הנצרתים שרצו לצאת עם משהו. ישראלביץ בעט כדור שטוח מאוד מסוכן ודוידוביץ עצר בקלילות ושוב הארגנטינאי היה מעורב במהלך שכמעט וגרם לשער. הגבהה קצרה למרכז הרחבה, קלמי סבן נרדם בשמירה וההונגרי פולופ היה מספיק מוכשר כדי לבעוט משני מטרים מעל לשער.
בדקה ה- 67 הרמה מצוינת של סבן מימין וארבייטמן, לבד מול שער חשוף, נגח החוצה, ואם הקהל לא הספיק לראות את המהלך הזה, הוא קיבל שחזור מרתק יותר. רפאלוב שלח כדור גובה כל כך מדויק שלעדן בן-בסט לא הייתה ברירה אלא להכניס ראש בריא ולנעוץ את השלישי ברשת.
וביום שהכל הולך, פתאום גם אריק בנאדו רץ למלכות השערים. דקה לסיום עידן טל הגביה מימין, נוצר פלונטר שהסתיים ברגלו של הקפטן שבעט לקורה ולרשת- 0:4 והייתם צריכים לראות איך השועל הוותיק חגג. אקסטזה בזעיר אנפין. זהירות קולאוטי, אריק מאחריך !

תם ולא נשלם. חצי גמר, עוד 270 דקות לעיבוי ההישג הפנטסטי ואולי גם הופעה בגמר. מי יודע, אם לא יהיו פנדלים...