אם היו מעניקים לאוהדי מכבי חיפה פתק אחד ועליו כתוב תיקו מול הפועל כפר-סבא בליגה או העפלה לרבע גמר גביע המדינה, מה לדעתכם היו בוחרים גיבורי היציע ?
ואם היו שואלים באיזה דקה הם רוצים שהמשחק יוכרע, באיזו היו בוחרים, מתוך הנחה ש- 100% היו בוחרים בגביע. כמובן שעמוק-עמוק בתוספת הזמן, בשער נוק-אאוט שאין ממנו חזרה.
הנה לכם, הגלגל נע ואם מול האחרונה בטבלה חיפה חטפה שער משווה בדקה ה- 93 וכולם הכניסו אותה למשבר עמוק, בא משחק הגביע והחזיר את המזל לאלופה, כי תמיד המזל הולך עם הטובים.
הדבר האחרון שרוני לוי וחניכיו היו צריכים על הראש, הארכה מול הפועל באר-שבע. היא והמשחק הבינארצי מול דנמרק היו שוחקים עוד יותר את החבר'ה שממילא עושים עבודה נהדרת בכל הקשור לרצון, מוטיבציה והכרה במטרה.

מחצית ראשונה מוזרה

את הכסף סופרים במדרגות, ואיש לא יטיף לחיפה, לפחות לא במשחק קשה מול הפועל באר-שבע, אם היא שיחקה טוב או חלש. ה"ירוקים" כבר לא צריכים להוכיח כלום, אחרי ששיחקו הרבה יותר טוב מהיריבות והפסידו, בגלל פנדלים, ארבעה גביעי מדינה.
עם כל הכבוד להיסטוריה, עדיף לזכור את הניצחון המפרך על הפועל ירושלים ב- 98' אחרי הארכה, מאשר את ההפסד בפנדלים לבית"ר ירושלים עשר שנים קודם לכן (3:3 מלהיב). בגביע אין נקודות, יש שמפניה ובדרך אליה, צריכים לעבור מכשולים גבוהים. תשאלו את ה"גויים", לואיס פרננדז וטון קאנן כמה היו מוכנים לשלם כדי לשחק בעוד שלושה שבועות ברבע הגמר.
ועם ההרגשה הזאת חיפה הדרימה וידעה שמצפה לה יריבה לא קלה, ולא בגלל שמאמנה, מרקו בלבול, מכיר כל "שטיק" של שחקן חיפני. גם הפעם הכל היה תלוי בחיפה וכך היא התנהגה.

בגלל אילוצים, עידן טל ואריק בנאדו (צהובים) וקלמי סבן (חולה) חיפה נאלצה להופיע בהרכב מאותר, מהפכני במקצת. פרננדו לורפיסה הוצב לראשונה בחייו כמגן ימני וחיים מגרלשווילי כקשר שמאלי.
שניהם ודאי היו מעדיפים את העמדות המוכרות להם, אך כאשר מקבלים צו 8 אין מקום להחמצת פנים. הארנטינאי יוכל פעם לספר ששיחק כמגן ימני ולא הלהיב. קשה לדרוש ממנו הרבה, אבל לזכותו ייאמר שלחם על כל כדור ועשה את המכסימום. המקומיים הבחינו ביכולתו המוגבלת בתפקיד החירום ועבדו כל הזמן על אגפו, כאשר ברור היה להם שאין מה לחפש באגף השמאלי, שם קייסי הוא "באנקר" בלתי ניתן לפיצוח.
מי שהשגיח על תנועותיו של לורפיסה היה אלון חרזי והיה לכך מחיר מסוים ביציבות מרכז ההגנה, שבאחת הפעמים נמצאה לא עירנית וספגה שער. חרזי ואולארה היו טובים ובמשחק כזה בא לכלל ביטוי ניסיונם העשיר שאיפשר להם להיות בכל מקום ובזמן הנכון.

איך אפשר להניע כדור על משטח כזה ?

גם בחוליית הקישור בוצעו שינויים מהותיים. דירסאו היה היחיד ששיחק בעמדה שלו. חברו אליו גוסטבו בוקולי, המצטיין במגרש, שעבר לשחק באמצע והותיר את חבייאר ללא חברים בקישור הדפנסיבי. מגרלשווילי, בעמדה מעניינת הוכיח שוב שהרבה יותר קל לו לשחק עם הפנים לשער היריב , מאשר כקשר שמאלי, אך גם לזכותו ייאמר שעד ליציאתו (66) עבד קשה והשקיע. שאפו למיכאל זנדברג, המצליח להתרומם מעל הקנטות קטנוניות מצד חלק לא קטן מאוהדי הקבוצה, והוכיח שהשנה הוא שחקן אחר. לא רק בגלל השער הנפלא שכבש אלא בזכות המשחק המצוין שלו במחצית השניה שהעביר את ההכרעה לטריטוריה האדומה. מי שראה את זנדברג בסיום המשחק צועק שוב ושוב "יש" "יש" מבין שהבחור מקצוען אמיתי ורוצה להגיע עם חיפה לתקרת ההישגים.
חיפה סבלה הרבה יותר ממשטח הדשא הגרוע שבלם את מהירות משחקה ושחקניה התקשו להריץ את הכדור קדימה. כמעט ולא היה זכר להנעת הכדור הסבלנית, סמלה המסחרי, והמקומיים ניצלו זאת להתקפות מתפרצות מסוכנות.
החוד החיפני לא יצא בהרגשה טובה מהמשחק, לא ארבייטמן ולא קולאוטי, ולו רק בגלל שהגנת היריב כמעט ולא ביצעה היום עבירות.

לא להאמין, במחצית הראשונה באר-שבע ביצעה שלוש עבירות בלבד ובשניה עוד חמש וספגה שלושה צהובים. מאזן מדהים שספק אם יש כמוהו בספר השיאים של גינס. בדיוק כפי שבמאזן הבעיטות למסגרת של חיפה במחצית הראשונה לא נרשמה ולו בעיטה אחת !!
אם אילן בוארון, מגנה השמאלי של באר-שבע, הסוחב אחריו "קופת צהובים ואדומים" שאת זנבה לא רואים, ביצע את העבירה הראשונה שלו בדקה ה- 88 ניתן להבין עד כמה שתי הקבוצות היו להוטות לשחק כדורגל נטו ולנצח. איזה כייף לשופט לירן ליאני שכלל לא הורגש.
מרקו בלבול, כמו אורי מלמיליאן יממה קודם לכן, מול בית"ר ירושלים, ודאי חלם על הפתעה שתגביר את ההכרה ביכולתו. על פי ניהול המשחק שלו ודרגת הקושי, ניכר שהשנים כעוזר מאמן בחיפה יועילו לו, גם כאשר יעמדו לרשותו שחקנים פחות טובים מאלה שראה במכבי חיפה. בדומה ליוצא חיפני אחר, ראובן עטר במכבי נתניה, שניהם מבינים שהדוקטרינה החיפנית לדורותיה, המבוססת על רצון לנצח, מנצחת בסופו של דבר. איך נוהג לומר מיכאל קדוש, מאמן סכנין: למה לנסוע להשתלמות בחו"ל אם אפשר בחינם להשתלם במכבי חיפה. צודק. אם רוני לוי משתלם אצל מוריניו, יש למי להעביר חומר. מין חד-גדיא ספורטיבי.

רוני לוי, שראה כמו כולם, את חוסר היכולת ההתקפית להגיע למצבי הבקעה, ערך במחצית השניה חילופים מצוינים וזכה לתמורה מלאה. ברגע שזנדברג עבר לשחק באגף הימני ורפאלוב הוכנס לאגף השמאלי, חיפה לחצה והלחיצה את באר-שבע לעבר שערה והתוצאות לא איחרו לבוא.
ההזדמנות הראשונה והיחידה במשחק ניתנה דווקא לחיפה (16). זנדברג הכניס למגרלשווילי כדור נהדר והאחרון בעט בשמאלו לאגף הנגדי, מעבר למשקוף. אחר כך המארחת החלה לנצל את המרחקים הגדולים בין שחקני חיפה שלא צופפו ובאו על עונשם.
אייל שן (26) הבחין במיקום יוצא מהכלל של חנן פדידה בין בלמי חיפה שיצאו למלכודת הנבדל, אבל בוקולי שירד לעזור ללורפיסה, נותר מאחור וראה בעצב כיצד פדידה מקדים את דוידוביץ ויורה שטוח לרשת- 0:1 מפתיע לסגנית מוליכת הליגה הלאומית.
ארבע דקות מאוחר יותר, יחיאל צגאי הפעלתן מצא עצמו מול השוער החיפני, ממסירה מדויקת מרגלי בוארון, ובניגוד לדני בעט החוצה.
דירסאו איים להשוות בבעיטה ארוכת טווח משלושים מטרים(35) שחמקה לחוץ ובתוך שתי דקות ניצב צ'אקנה במצבים מהם חשב להכניע את דוידוביץ, אלא שזה קלט בעיטה אחת ואת המהלך השני ליווה במבטו.

הופיעו למחצית השניה

חיפה יצאה למחצית השניה כאילו שהודיעו לה ששעת המשחק התאחרה. בוקולי(54) הגביה קצר וקולאוטי נגח החוצה ומיד, מגרלשווילי שלח את קייסי, הגבהה אמנותית וזנדברג הגיח והקדים את ידיו המושטות של אסי רחמים כדי לנגוח בעוצמה לרשת העליונה ולהחזיר את הצבע ללחיי חבריו.
שתי דקות מאוחר יותר, ארבייטמן נגח לעבר המבקיע והפעם כדורו נשלח לשחקים. זנדברג נכנס לאקסטזה ובדקה ה- 57 כמעט וכבש שער נוסף, אלא שהפעם רחמים זינק והדף לקרן (וכאלה היו 13 לזכות חיפה).
בדקה ה- 60 הזדמנות גדולה ללורפיסה. דירסאו שיגר לעברו כדור מחוף לחוף, מרחק 40 מ' משמאל לימין, והמגן ה"חדש" לא ניצל את מצב ההבקעה. חיפה רצתה ניצחון בכל מחיר ועבדה נכון. זנדברג(66) ברח מינאי דרעי ושלח את ארבייטמן לעימות אישי מול רחמים. החיפני הזדרז לבעוט וחסרו לבעיטתו מספר סנטימטרים כדי להידבק לרשת.
מזל גדול לחיפה כעבור שלוש דקות, באחת ההתקפות הנדירות של יריבתה במחצית השניה. צגאי הכניס כדור בין אולארה לדוידוביץ ודרקו ג'וקיץ, נמרח על הדשא ולא הספיק להגיע לכדור. בצד השני, באר שבע ניצלה בנס משער שני. בוקולי, ממרכז הרחבה, אולי שמונה מטרים, בעט ורחמים נמצא במקרה במקום.
עד לדקה ה- 92 בה נפסקה אחת מהבעיטות החופשיות לזכות חיפה. קייסי ובוקולי ביקשו לבעוט, אדורם לא יכול היה לסרב וראה מקרוב כיצד הברזילאי הצנום שולח "בומבה" מעבר לחומה, רחמים זינק באיחור והספיק רק לגעת בכדור שנשק לרשת התחתונה- 1:2 מתוק לחיפה.
מצטערים, טדי ובלומפילד, הפעם משאירים אתכם לבד בחושך.

הרכב באר-שבע: אסי רחמים, יניב צ'יצ'יאן, עוז יפרח, ינאי דרעי, אילן בוארון, אייל שן (רמי אליהו/ 90), תומר פור, צ'אקנה, חנן פדידה, יחיאל צגאי, אלומיידה (דרקו ג'וקיץ'/ 52).