אל דאגה, השופט אסף קינן לא נראה עייף מניהול משחק שני בתוך יממה (החליף את אלון יפת החולה). בתום שמונים ותשע דקות וארבעים ותשע דקות הכניס את המשרוקית לפה ונתן את אות הסיום לשמחה החיפנית במגרש וביציע. ולנו סיפרו שכדורגל משחקים תשעים דקות ואפילו יותר...
אפילו קינן, ששפט את חיפה בהפסד למכבי פתח תקווה לפני שבועיים, שפשף עיניו כלא מאמין כאשר ה"שחורים", והפעם הכוונה אינה לתיאור גזעני, מסרו זה לזה בשאנטי איזה עשרים מסירות והוא בכל המשחק מול המלבאסים לא ראה כמות כזו בכל מהלך המשחק.

מי שהמשיך להאמין במכבי חיפה, ואלה רק אנשי המועדון ואוהדיה המושבעים, ידע שה"התפוצצות" תגיע. הוא גם לקח בחשבון שבלומפילד הוא כר הדשא המתאים ביותר לקאמבאק ואם גם המובסת היא מכבי תל- אביב, על אחת כמה וכמה הקפות שמחת תורה ביום חמישי הקרוב תהיינה עליזות פי כמה.
אין כאן מקרה של ה"תרנגולת שמצאה גרגר" אלא פצעיו המגלידים של האריה הפצוע שהבין שעוד אי הצלחה תעלה על "עגלת הספארי" עוד כמה טרמפיסטים תאבי דם.

לא כדאי להיתלות יותר מדי בזעזוע שחולל רוני לוי בהרכב. השקט שהקרין, למרות הסערות המיניאטוריות, היה לו משקל מכריע בייצוב הספינה שמאז תחילת העונה עלתה על שרטון. היום הגיעו ארבעה עשר גברים בשחור ודחפו אותה חזרה למים.
מי אמר שתמיד שחור מסמל רע ? התלבושת היפייפיה של חיפה, לראשונה בתולדות המועדון, תאמה להפליא את ביצועי השחקנים במגרש. בעיקר את הלחימה המופתית, היא- היא שהכריעה את הכף בסופו של דבר וגרמה לחיפה לחזור ולהציג יכולת גבוהה במחצית השנייה שגם החזירה למצב ' נורמל' אחדים מהשחקנים שזכו בשבועות האחרונים לשחיטה פומבית..

ה"צרה" של תל- אביב, הגדולה של חיפה, והיא למעשה שעשתה את ההבדל התהומי בין השתיים- מספר שחקני מפתח חיפנים חזרו לעצמם. לא מדובר בניר דוידוביץ הנפלא. אז הוא חטף שער בגביע הטוטו מארבעים מטרים- כואב ולא נורא. אבל כאשר קמאנאן שלח 'בומבה' אל חיבורי הקורות במצב של 0:2 והוא התעופף כאילו היה כפילו של ספיידרמן, קיבלנו את השוער במיטבו.
או ג'ובאני רוסו ששיחק היום כאילו היה ז'אן דארק ובלחימתו הבלתי מתפשרת גייס סביבו את כל שחקני חיפה, ולא בגלל שרצה להוכיח לצד הנגדי שהוא עדיין שווה. בניגוד לאחרים, אין לו בעיות אגו- רק של חוכמת משחק אותה הוא העביר לאחרים.

תשומת הלב התמקדה בתרומתם של גוסטבו בוקולי, פאוליניו ויניב קטן.
הראשון לא שכח לשחק כדורגל. הוא אפילו לא ניסה להתגונן מול שלל דעות שקשרו את כושרו לסיבה כזאת או אחרת, מחוץ למגרש. בוקולי סבל מחוסר ביטחון, כמו שאר חלקי הקבוצה, אך ברגע שנכנס טוב למשחק, חזרנו לראותו שועט ובועט, מוסר ומתלהב.
אותם הדברים לגבי פאוליניו. אמנם, משחק אחד אינו מבשר את בוא הסתיו, אך שחקן שהצליח היום בכל תיקול, שבישל את השער השלישי, הגיע לעמדה קורצת ובעיקר כבש שער מארץ הסרטים.
אמא'לה, מאיפה מטר שישים וחמישה סנטימטרים יכולים לשחרר 'טיל' כזה ? ועוד בלי אזהרה מוקדמת. לא במקרה רוני לוי הביא אותו לכאן והוא גם הישות המקצועית היחידה שראתה אותו בברזיל.

שלישי ולא אחרון במצטיינים, קפטן קטן. ביום שלישי הזמין את חבריו לארוחה דשנה בביתו ולא שכח להשאיר פירורים גם ליריבים. תראו עד כמה החיים מתעתעים- הכניסה שלו מספסל המחליפים היא ה- 69 בכל מהלך הקריירה שלו בבוגרים, שיאן מועדון, ובתוך תשע דקות הרעיד פעמיים את רשתו של יבריץ', שוער תל- אביב. השער השני ? עוד קריאת אמאל'ה, עוד פגז מונחה, בלתי ניתן לעצירה.
והיה גם פיטר מסיללה. אוי, אם רוני לוי לא נרדם לפני המשחק, כעת הוא לא יירדם בגלל המגן השמאלי המצוין הזה.
עד יום חמישי, המאמן צריך להחליט סופית מי יהיו חמשת הזרים שלו. מסיללה שרבע שעה לסיום פתח במיאוץ כאילו היה בן ג'ונסון או איך שקוראים לאלוף העולם החדש ב- 100 מ', היה מצוין. וזה אומר שיובל שפונגין, המגן האנרגטי בצהוב לא הצליח לפלס לו דרך לעזור לחבריו בחוליית החוד וגם לא הצליח למנוע מהדרום- אפריקני לסלול דרכו לעבר רחבת המארחים. איזה מזל שאני לא צריך להיות רוני לוי ולהחליט על מי לוותר, אם בכלל, כדי לפנות מקום לחלוץ פאנטני. תודה, אלוהים.

הויכוח, אם קיים כזה, אם חיפה גימדה את ת"א או שזו עשתה זאת בעצמה, לא במקום. חיפה נלחמה, התישה את יריבתה ועקצה אותה בזמן הנכון ובמקום הנכון.
חיפה חזרה להיות היא עצמה- מסתכלת על יכולתה ומבינה שאם היא טובה, חבל על הזמן לנסות ולהפתיעה. הערב היא נראתה נחושה, המון פעמים ליד שער ת"א ואם היה מסתיים בתוצאה גבוהה ? די, באמת יפה עבור ניצחון בכורה ושערי זכות. לפחות הפיצוי היה שווה.
חיפה ניצלה עד תום את חולשת ההגנה מולה, את המרווחים במרכז המגרש ובסיוע המגן אייל משומר (טוב מאוד) והבלם דקל קינן (מעולה) שלטה במגרש ללא מיצרים. דקות טובות היו לבירם כיאל ואם הוא יאפס את רגלו, השערים הנפלאים של פאוליניו וקטן לא יישארו יתומים..

כבר בפתיחה ניתן היה לחוש במשב רוח מרענן בחיפה. ההפסד להרצליה בגביע הטוטו לא השאיר אותותיו. רוסו (דקה 11) הכניס כדור לרנאטו שהוציא לתומר חמד וזה בעט שטוח וחזק לידי יבריץ'. גם בדקה ה- 15 חמד איים על שער ת"א והפעם הכדור החטיא במעט.
ת"א חיפשה בקיעים בהגנת חיפה, ללא הצלחה וחיפה כמעט ומצאה שער. בוקולי חלף על פני מגן (25) ובעט שטוח- לידי יבריץ'.
...ואז, ללא הודעה מוקדמת הגיע ה"בום" של פאוליניו. רנאטו נגח קלות לעבר רוסו שהשאיר "קטנה" לקשר הברזילאי שהכניס רגל וקרע את הרשת- 0:1 ולא רק בגלל שער הבכורה החיפני, השער הכי מאוחר בתולדות המועדון מאז פתיחת העונות , שער אדיר בכל קנה מידה.

בדקה ה- 55 דוידוביץ שמר על עירנות שסייעה לשמור על היתרון הנזיל. קמאנאן, בפעם היחידה שגבר על קינן, משך שמאלה והגביה, השוער הלאומי ונמני זינקו ודוידוביץ הקדים באלפית והציל. לבירם כיאל שהגיח עם עוד שניים מחבריו מול שלישייה חוששת מנגד, לא הייתה סבלנות והוא בעט מרחוק ללא תכלית.
רוני לוי הבחין בקריסת המערך ההגנתי של ניר לוין והכניס למערכה את ה"טנק"- יניב קטן. שלוש דקות אחרי, כבר קיבל תמורה מדהימה. בוקולי שעט באין מפריע, הסיט לקטן שבעט מהמקום כדור אדיר. בעט ? אפילו סוס פרא לא מסוגל לבעוט בעוצמה ובדיוק כזה והכדור נחת בזווית הנגדית- 0:2 ובחיפה רצו עוד.

תל- אביב לא ויתרה, קמאנאן שלח כדור מ- 20 מ' אל בין חיבורי הקורות ודוידוביץ זינק עם יד הפוכה ומנע שער, ובזינוק נוסף בעיטה חוזרת של יוסי שבחון.
ומי רצה עוד ? לא פחות ולא יותר, פאוליניו שרץ מול יבריץ' ובעט החוצה מול שער חשוף (72). בוקולי מיד שלח כדור נוסף ליד הקורה ובדקה ה- 76 קטן שוב חוגג בגדול. בוקולי הריץ את פאוליניו בשמאל, מסירה למרכז הרחבה והקפטן בעט פנימה- 0:3 ונעל חצי שנה , כולל הפגרה, מבלי לכבוש.
גם למאור מליקסון ניתנה הזדמנות פז כשחלף על פני יבריץ' ובמקום למסור לקטן שיסגור שלישייה, הסתבך ושער רביעי לא נרשם. אז מה הפלא שקינן שרק לסיום לפני הזמן ?

הרכב תל אביב: יבריץ', יובל שפונגין, מרטינוביץ( עומרי רון/ 74), ניסו קפלוטו ( יפרח עוז/ 34), אורי שטרית, שירן ייני, יוסי שבחון, ארז מסיקה ( יניב עזרן/ 47), אבי נמני, רודי חדד, יאניק קמאנאן.