בדרך חזרה מהאצטדיון, בעת שידור החדשות בגל"צ, אמר הקריין: " מכבי חיפה הביסה את הפועל תל אביב 0:2". העורך נסחף מעט, כי שתיים אפס אינה נחשבת לתבוסה 'קלאסית', אבל במקרה הנוכחי, האמת המשודרת אינה רחוקה מהמציאות.
אם, והפעם לא סבתא ולא גלגלים, חיפה לא הייתה מורידה את הרגל הדורסנית מהקלאץ', אחרי כיבוש השער השני בדקה ה- 29, האדומים של גיא לוזון היו סופגים חמישייה ואולי אף יותר. תבוסה כלשונה.

חיפה השלימה הערב את "הדלקת החנוכיה התל- אביבית". תל- אביב בידינו, אחרי השלישיות המוחצות מול מכבי תל- אביב ובני יהודה בבלומפילד והקינוח של הפועל. שמונה בעקבות אחת.
ואותה אחת, חיפה שימשיכו לראות בתלבושתה השחורה ערובה להצלחה, הפגינה הערב כדורגל מהנה במגבלות שהורמו בפניה. לא רק ששיחקה פשוט והגיעה בקלות לשער היריב, זה ממש לא הווה ראוי לשמו, למרות הניסיון להצר את צעדי שחקני חיפה.
לוזון, שהתחיל את קריירת האימון שלו בניצחון על... מכבי חיפה לפני שבע שנים, הציב קו בלתי עביר לכאורה. באדיר, אנסומבו ואבוטבול במרכז המגרש.

בתחילה נראה היה שהמפתח לתוצאה הסופית טמון בטאקטיקה הזאת, מאחר ושני מגני החירום של חיפה, אלון חרזי ואלירן דנין לא עלו לעזרת חבריהם ושחקני הכנף, עומרי אפק וג'ובני רוסו לא הופעלו והסתפקו במלחמה עיקשת על כל כדור, מבלי לייצר התקפות נגדיות.
הפתרון נמצא בדמות הגבהות כדורים מההגנה החיפנית, מעל מרכז השדה התל- אביבי ולחץ כבד על אלה שנותרו בלעדי הכדור. כאן נכנסו לפעולה גוסטבו בוקולי ועוד יותר, בירם כיאל והפכו את השליטה החיפנית למוחלטת ובלתי מתפשרת.

בשורה התחתונה אין ספק שלקריית- אליעזר הגיעה קבוצת הפועל הכי מפוחדת, הכי חוששת והכי חלשה ולמאבקים הדרמטיים והנוקשים לא היה זכר.
אדרבא, עד כמה חיפה "התאבדה" יותר על כל כדור ניתן לראות במספר העבירות שביצעה- 25 מול 18 להפועל. מישהו זוכר מתי חיפה נראתה אגרסיבית כל כך ולא ויתרה על שום כדור ?
בסופו של משחק חד- צדדי ניצחה הקבוצה שעברה את הניתוח המקצועי בצורה טובה יותר. אם ת"א מתגעגעת לברדה, ורמוט וטועמה, בחיפה הגלידו פצעי העזיבה של מגרלשווילי, קייסי, דירסאו וקולאוטי. עדיין חסר לה חלוץ חוד קלאסי, בינתיים חשוב לה לנצח ולשמור על קשר עין עם חבורת הצמרת.

היום ניתן היה להווכח ביתר שאת עד כמה חשובה הגנה חזקה. הפועל תל- אביב לא הגיעה למצב אחד (!) ליד שערו של דוידוביץ. את ארבעת המצבים הבולטים שלה, כולם במחצית הראשונה, ייצרה מרחוק ומאוד התקשתה לחדור מבעד לקו האחרון של המארחים שהוכיחו שלא במקרה , הגנתם היא הטובה והיציבה בליגה.
כמה נעים היה לחזות הערב באלון חרזי. את הקריירה שלו בחיפה החל כמחליף מול הפועל תל- אביב (1:2 לחיפה) לפני שבע עשרה שנים, היום חגג את ההופעה ה- 450 שלו במדים הירוקים והיה טוב. בעימותים שהיו לו עם ליאור אסולין, החלוץ הבודד שהאורחים שיגרו למערכה, חרזי הזכיר שגם בגיל 36 פלוס, בכל הקשור למהירות וזריזות, יש לו עוד מה לתרום.
מעבר השני, אלירן דנין. אנשים התפלאו מה פתאום קפץ לעגלה עליה יושבים מנוסים ממנו, רוני גפני ופיטר מסיללה והנה התמזל מזלו ושניהם אינם כשירים והמגן הצעיר קיבל ולקח את הצ'אנס בשתי ידיו. עד כמה ' אכזרית' העמדה בה הוא משחק, תעיד העובדה שאחרי פחות משליש עונה כבר איישו אותה ארבעה (!!) שחקנים, בתוכם גם שי מימון שהחליף את דנין עקב התכווצות שרירים.

טוב היה גם דייגו קרוסה שממשיך להוכיח שהבאתו מצדיקה את עצמה. ולו בגלל שבמשבצת לידו מתפתח בלם מצוין כדקל קינן. לא עת חיסול חשבונות כרגע, ודאי לא כאשר קינן סומך רק על עצמו, אבל על בלם ההווה והעתיד צחקו שבריצת 3000 מ' בתחילת העונה- הגיע אחרון...
חיפה ( ומדינת ישראל) אולי הפסידו מדליית זהב באולימפיאדה בריצה זו, אך הרוויחו בלם- בלם. מלבד השער השני שלו העונה (רץ למלכות השערים ?), הכל הלך לו בקלילות ובאלגנטיות. ספרתי לו שגיאה אחת בלבד לאורך כל המשחק- מסירה לא מדויקת לבוקולי (דקה 56). בשאר הדקות אפס שגיאות ואם היו מעניקים ציונים לבלם שמצטיין שקבוצתו שולטת במגרש ללא מיצרים, היה לו גבוה.

את קצב המשחק הכתיבו בגדול שניים, בירם כיאל ויניב קטן. בשעה שגוסטבו בוקולי התרוצץ ללא ליאות ונכנס ל"תאקלים" עם החבר'ה באדום, כיאל נהנה מחופש פעולה יחסי ויזם שוב ושוב. חובה לציין בפניו שקצב הכרטיסים הצהובים הנשלפים לעברו, גבוה מאוד והיום ספג את הרביעי. מישהו ערב לו שאם יספוג את החמישי הקריטי, המקום בהרכב הפותח ימתין לו ? בחיפה המתחדשת, כאשר המלחמה הקרה על כל פיסת חולצה בשיאו, לוקסוס מפוקפק לספוג צהובים מיותרים.
קטן של במחצית הראשונה שיחק מעולה. שמרו עליו שלושה שחקנים. בונדר ואבוטבול ואם השתחרר מהם, הגיע שלישי תורן. הוא כבר התרגל בתשע השנים בהרכב הראשון להכל. וההגבהה הנפלאה שלו לשער השני, ללקק את האצבעות.
רוסו התחיל רגוע, בהמשך נראה מדלג כאיילה עולת ימים מאגף לאגף ומשהוחלף, זכה לתשואות הראויות. לא עושה הנחות לאפסנאים, יורד עם חולצה סחוטה.

חיפה לא נכנסה טוב למשחק. מלבד שתי בעיטות של רנאטו מעל למשקוף, התקשתה לייצר התקפות. דווקא הפועל עמדה על סף מצב טוב. אבג'י בעט, דוידוביץ ואסולין הסתערו על הכדור שהסתובב ברחבה ו... שניהם נפגעו ונזקקו לטיפול רפואי.
בדקה ה- 17 חיפה מוצאת את המגרת של אניימה, ולא סתם מוצאת, כובשת. רוסו הגביה כדור חופשי מימין, דקל קינן הסתנן מאחור ונגח מקו תיבת החמש בין רגליו של השוער האורח שהיה לבוש בלבן וראה שחור בעיניים- הכדור ברשת ו- 0:1 לחיפה.
בדקה ה- 19 עוד הוכחה ששוער מצוין שווה נקודות. דנין עבר עבירה מרחק 18 מ' משערו ושי אבוטבול "הפציץ" אל בין החיבורים. לשם התעופף דוידוביץ והדף בזינוק נפלא לקרן.
העימות בין השניים נמשך כעבור שלוש דקות וגם הפעם ניר היה דרוך לבעיטה מסוכנת וחדה מרגלי שי.

בדקה ה- 29 שער נפלא. קטן התנהל באגף השמאלי, הסתובב והגביה לצד הנגדי שם התרומם רנאטו ונגח את השני של חיפה- 0:2 שלא השתנה עד למחצית.
כאמור, במחצית השנייה לא ניתן היה ליהנות משערים. דנין התכבד בכדור חופשי מטווח 18 מ', לא לפני שג'ובאני "בירך" אותו ביריקה, והכדור פגש את המשקוף. מעבר לזה, משחק שדה חיפני שוטף ומהנה, הכדור עובר עשרים פעם מרגל לרגל מבלי ששחקני הפועל המיואשים ינסו להעבירו לרשותם, חרזי (70) מוסר בעקבו וגם זה חידוש לעת זקנה, ובסך הכל ראו שלחיפה לא עולה בבריאות להגדיל את התוצאה.
ממילא בגל"צ דיברו על תבוסה וטל חן, בלם הפועל שנפצע והוחלף (36) כבר הודיע לפני המשחק ש"קריית אליעזר הוא מקום לא אהוב".

הרכב הפועל תל- אביב: וינסנט אניימה, דני בונדר, טל חן (רמי דואני/ 36), גבריאל דוס סנטוס, גל שיש, מזואה אנסומבו ( פאביו ג'וניור/ 73), וואליד באדיר, שי אבוטבול, ברוך דגו, אבדג'י (עידן סרור/ 46), ליאור אסולין.