פעם, לפני ארבעים וחמש שנים, נשאל אברהם מנצ'ל, קשר פנטסטי מגדולי שחקני מכבי חיפה מדוע הוא נשאר לעמוד על קו האמצע כשידיו מחזיקות במותניו. "זאת לא בעיה של כושר גופני, לי מספיקות עשר דקות כדי להכריע משחק ושהאחרים ירוצו" נהג להשיב, ספק ברצינות ספק בצחוק.
בשורה התחתונה ולאור אירועי המשחק בהרצליה, סך הדקות שחיפה הכריעה את הנקודות ושבה שוב צפונה ללא הפסד מהרצליה (מסורת... מסורת...) כדי לקבוע שיא עונתי: שלושה ניצחונות ומתנה נאה למאמן רוני לוי שניהל הערב את המשחק ה- 150 שלו בחיפה.

בפרק הזמן הזה הצליחו החיפנים בירוק ( גם הרצליה ניסתה את הטריק ולבשה שחור, כמו שעשתה בני יהודה..) להגיע למספר מצבים מצוינים, לכבוש שער ניצחון ולהעביר את שאר הזמן בהגנה על שערם. כאילו שבית"ר ירושלים נושפת בעורפם ולא להיפך.
ההתעוררות החיפנית בפתיחת המחצית השנייה באה לאחר מחצית ראשונה חלשה ביותר. הס מלהזכיר אותה, עדיף להחביא את הקלטת בבוידעם ולא להציגה שוב. מילא הרצליה, קבוצה שטרם ניצחה בביתה והולכת ומסתבכת בתחתית, מה עם היכולת החיפנית הטובה בחודש האחרון?
שלוש פעמים הרצליה רצתה להבקיע ונכשלה, רפאלוב בעט לשחקים וזהו. כל מילה נוספת על 45 הדקות הראשונות מיותרת.

עם השריקה השנייה של אלון יפת המשועמם, והיו המון דקות לא מלהיבות, ראינו חיפה מוחצת ולוחצת , מחטיאה ו... כובשת שער נאה. סביר היה לחשוב שאחרי שהבקיעה את שער הרצליה, חיפה תמשיך להגיע לעמדות קורצות.
דווקא אז המקומיים התעוררו, שלחו לחלק ההתקפי שלהם עוד ועוד שחקנים וכולם יחד לא הצליחו ליצור מצב הבקעה אחד ליד שערו של ניר דוידוביץ. פה ושם הסתובבו כדורים טועים ברחבתו, אף לא אחת ממהלך מתוכנן מראש.

למעשה, דוידוביץ נזקק לשני מהלכים בלבד. הראשונה בדקות הפתיחה, כשהתחפש לבלם אחורי ומנע שער בחוכמה ושבע דקות לסיום, כאשר הגבהה משמאל מצאה אותו הודף בקצות אצבעותיו כדור שלא הייתה רשומה עליו כתובת.
את העבודה עשו עבורו הפעם שחקני ההגנה. כן, שוב שחקני הגנת הברזל. אחרי 22 שנים שבה חיפה ומציגה הגנה למופת. אז אלה היו אבי רן ז"ל, איתן אהרוני, רפי אוסמו, אלי כהן וציון מרילי- היום מדובר בניר דוידוביץ, אלון חרזי, דייגו קרוסה, דקל קינן ופיטר מסיללה. בשני המקרים חיפה ספגה 6 שערים בלבד ב- 11 משחקים ( השיא שייך לעונת 69/70 כשחיפה ספגה בתקופה דומה 3 שערים !!)
אי אפשר שלא להתרכז במגן מסיללה. פשוט פנטסטי. כמה מפריצות העומק שלו נלמדות בבית ספר לכדורגל. הקלילות ומהירות הביצוע כמעט מושלמים. כשיתחיל לכבוש מהעמדות אליהן הוא מגיע ומוסר, תהיה לחיפה בעיה לשמור עליו. מגני היריב כבר התייאשו מרגע בואו לארץ.

למרות שהרצליה לא לחצה נואשות, היא ניצלה היטב את חולשתם של הקשרים ההגנתיים של חיפה, גוסטבו בוקולי ובירם כיאל. אם חיפה, הקבוצה הכי אגרסיבית בליגה , המבצעת כ- 20 עבירות במשחק, מסתפקת בשמונה, אפילו לא דו- ספרתי, הדבר מצביע ששני השחקנים הללו שיחקו בעדינות רבה. מוזר אבל עובדה.
בחלק הקדמי היו לליאור רפאלוב המתחדש הרבה יותר דקות יעילות מחבריו. ג'ובאני, קטן ורנאטו נעו מצד לצד, ניסו להוציא את ההגנה החלשה של המארחים משווי משקלה ולא הצליחו כי היו ביום חלש במיוחד.

הרצליה נתנה פייט לחיפה כי חיפה אפשרה לה לשלוט בדקות ארוכות בקצב המשחק המרדים. מלבד מהראן ראדי שניסה לסכן את שער חיפה בבעיטות מרחוק, מסוכנות ולא מדוייקות, השאר הצטרפו לתצוגת המשחק הלא משכנעת.
הארוע היחיד שמותר להזכיר מהמחצית הראשונה, מסירת עומק למקאסי מהרצליה שהגיע לעימות מול דוידוביץ וזה, עם כל הניסיון שצבר, לא זינק ולא הכשיל- פשוט הגן כמו בכדורסל והסכנה חלפה.
את המחצית השנייה חיפה פתחה בסערה. מזל שליניב קטן אין שערות כמו לרנאטו. היה לו מה למרוט. רנאטו נגח לרוחב, רפאלוב הסתער על הכדור וכך גם השוער הצעיר, איתמר ניצן, שניהם נותרו שרועים וקטן, שקיבל "דמי חנוכה" הסתובב ומחמישה מטרים בעט החוצה !!

שתי דקות אחר כך(49) רוסו מסר לקטן שהכניס לרנאטו, ניסיון בעיטה אך חיים מלכה הקדימו והרחיק לקרן. חלפו חמש דקות נוספות ויניב קטן, שהשתפר מאוד ברבע השעה הזאת, סבסב את ג'ובניני, לא הבחין בבוקולי ששעט משמאל וניסה בעצמו- החוצה.
הרצליה השיבה מלחמה שערה כאשר ראדי (59-58) מעורב בשני אירועים של כמעט, ללא כלום.
מי שהצליח יותר היה רנאטו שניצל שגיאה גסה מצד ג'ובניני (אחווה ברזילאית ?), חדר לרחבה ובעט בעוצמה לצד הנגדי- 0:1 מעורר.
מכאן ועד הסיום, חיפה נסוגה, כמעט ולא תקפה ובסיום נשמה לרווחה כששלוש הנקודות מונחות בכיסה. לפחות זה- את הרמה, כך מותר להניח, תנסה לשפר במשחק הבא.

הרכב הרצליה: איתמר ניצן, מיטיה מורץ', מאוריציו ג'ובניני( שי ביטון/ 79), חיים מלכה, ג'וש קנט,יאהו דייויס, מהראן ראדי, כפיר אדרי, עומר בוקסנבאום ( שלו מנשה/ 76), צ'אס נטויה ( אסף קריספיס/ 82), מקאסי.