* הפסד ראשון למכבי חיפה מול נתניה בקריית אליעזר אחרי 15 שנים.
* הפסד ראשון לרוני לוי או ניצחון ראשון לראובן עטר במקום שהביא לו תהילה כשחקן- קריית אליעזר.
* הפסד ראשון למכבי חיפה מאז החלה לשחק בתלבושת השחורה.
* חודש פברואר הלא סימפטי ממשיך להכות במכבי חיפה.

ארבע נקודות ראויות לציון וכל אחת מהן אינה אלא פיקנטריה. יותר כואב, צורת ההפסד שמכבי חיפה נחלה הערב מול קבוצה שלא באה לנצח. ודאי יהיו כאלה שינסו לתלות את האשם באובדן שלוש נקודות נוספות, בטאקטיקה יוצאת מהכלל של הנתנייתים. אל תאמינו, הריצו שוב את סרט הוידאו כדי לראות שנעשה מחטף מתחת לאפה של חיפה התמימה.

אין מילה מתאימה מתמימות לתאר את ניצחון נתניה. ראובן עטר, סמל למשחק התקפי כשחקן וכמאמן מתחיל, קיבל "רגליים קרות" והחליט להפתיע את חיפה ב...כיעור המשחק. כאילו שהליגה כל כך עשירה במשחקים משובחים.
אולי נתניה שלו תגיע לבסוף לאחד מגביעי אירופה, ושם תבין שמכבי חיפה, לא מול מנצ'סטר יונייטד ב'אולד טראפורד' ולא מול ליברפול ב'אנפילד' שיחקה בצורה כל כך פחדנית.

מנתניה ועד נתניה חיפה לא נוצחה בליגה. הפעם איש לא מעז לומר "הלוואי הפסד אחד בכל עשרה מחזורים". כי הפסד כזה, מול יריב שויתר מראש על ניצחון, אינו עוד הפסד. ולא בגלל שעכשיו גם המקום השני התרחק קמעא. אסור היה לאבד נקודות מול הקבוצה הכי מתגוננת ששיחקה העונה בחיפה. אפילו סכנין וקריית שמונה באו לנצח.
הכישלון החיפני נובע בראש וראשונה מחוסר יכולתם לפרוץ את ה"בונקר" הצהוב שנמשך, החל מהדקה הראשונה עד שריקת הסיום. אם האורחים ניצחו למרות הכל, זה בזכות שתי טעויות חמורות בהגנה חסרת הניסיון.

השער הראשון שהמם לכמה דקות את חיפה, היה מוזר ובלתי הגיוני. הגבהה סתמית מ- 40 מ' מצאה שני שחקנים של חיפה ( מימון וקרוסה) נדבקים ל"טאקצ'נקו" של נתניה, פרנסיס קיויו, כך שלאוקוצ'ה נותר רק לנגוח נגיחת אימון ולקבוע יתרון הזוי לקבוצתו.
אם עד לדקת ההבקעה, נתניה לא ראתה כדור, על אחת כמה וכמה אחריה. בלי כדורגל, אך עם המון הקרבה ורצון לנצח (הדגש על ההקרבה...) מצאו עצמם קטן, רנאטו, רוסו וחבריהם, מוקפים לא פעם בשלושה- ארבעה יריבים ולעיתים נדמה היה שבמגרש משחקים 18 צהובים מול 11 שחורים. בשעה שהשופט ערן פרוסט ספר אחרת...

ברגע שחיפה, עדיין ללא חוד טבעי, לא ניצלה את מתי מעט ההזדמנויות שנקרו בדרכה, ברור היה שאם המזל יהפוך כלי שרת ברגלי נתניה, היא תזכה מההפקר.
המציאות דמתה ל...מציאות. לאייל משומר ושי מימון, אולי בגלל ששניהם היו שותפים לכיבושים בצורה כזאת או אחרת, היה מפגן יכולת חלשה. קרוסה ניסה לחפות ללא הצלחה. הפעיל ביותר בחלק הזה היה אלירן דנין שניצל את חוסר הפעילות באגפו, עלה שוב ושוב לעזרת ההתקפה ולא הועיל במיוחד, כי רוב הכדורים שהגביה נחתו על ראשם של מגיני נתניה המסודרים כחיילים.

כמו בשבוע שעבר, הקישור סבל מחוסר פעילות מתוחכמת. בירם כיאל לא הגיע למשחק, רוסו ניסה לבצע פעולות לא הכרחיות, אפק נראה מאופק ואפילו גוסטבו בוקולי התייאש מוקדם מדי.
במצב דברים אלה לא היה ליניב קטן ולרנאטו סיכוי לעשות משהו. שניהם עשו כמיטב יכולתם במצב שנוצר, לא הרבה. גם שלושת המחליפים לא השפיעו. הארגנטינאי החדש, רנה לימה, נקלע למשחק לא משחק, ויתרונותיו הטכניים לא יכלו לבוא לכלל ביטוי. רפאלוב לא הועיל בכלום ואושרי גיטה לא נגע בכדור בכלל.

מאידך, נתניה תחיה על הניצחון הזה זמן מה, ובסוף העונה תבין שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים. שלוש נקודות, יפה, אך לא בכל משחק תפגוש קבוצה שבאה לנצח כמו מכבי חיפה. יהיו משחקים כשמינוס יפגוש מינוס, והפלוס לא תמיד ינצח.
גיבור המשחק, ולא במקרה, השוער לרן שטראובר. האצטדיון החיפני מהווה עבורו מעין אכסניה מבורכת, עוד מהימים בהם שיחק במדי הפועל ירושלים ( מי זוכר מתי ?). חיפה לא העסיקה אותו יותר מדי, כי הגביהה כדורים ללא אבחנה ותמיד נמצא ב"בונקר" מישהו שנגח החוצה.
שאר השחקנים, לעומת חיפה ואפילו ביום חלש, חוטבי עצים ושואבי מים. אין זכר למכבי נתניה של פעם. הגנה אפורה עם מוסר עבודה גבוה, קישור מעובה עם שלושה "מתאבדים", אלמוג כהן, טל מעבי וחורחה קבאירו ובחוד, גוליבר של הכדורגל הישראלי יעשה צרות צרורות להגנות בליגה. מלבד המימדים הפיסיים, יש לו כדורגל ומיומנותו גבוהה. ראינו זאת בעת כיבוש השער השני.

כאמור, נתניה באה ל"הרוס" את המשחק, תרתי משמע, והצליחה בגדול. יחס הקרנות- 1:13 לחיפה רק מלמד עד כמה נתניה נסוגה לאחור וחיפשה רק את הנקודות. לעזאזל הכדורגל.
חיפה התכוננה לצורה כזאת של משחק, רק לא היו לה כלים לשחק מולו. בדקה השישית רנאטו ניסה את שטראובר שראה מולו כדור מקפץ אותו הדף לקרן. אפק הגביה את הכדור, רנאטו שלח דרדל'ה שפגע בשטראובר וניתז לעבר שערו, קלמי סבן היה במקום והרחיק מקו השער.

בן- דיין נגח לאחור(13) ודוידוביץ קלט ואחר כך הגיעה מסירה חכמה (18) מרגלי רנאטו לאפק שהצליח להחטיא משישה מטרים, מזווית קשה.
בדקה ה- 24 חיפה שילמה ביוקר. בן- דיין הגביה ללא כוונות מסוימות, אוקוצ'ה נותר לבד ואיש לא הפריע לו לנגוח פנימה- 0:1 קל ומיותר.
שבע דקות לקח לחיפה להתאושש. רנאטו קיבל כדור מקטן, השתחרר ממרין וירה כדור שטוח אותו הדף שטראובר הדרוך. דוידוביץ חזר על טעותו מהמשחק מול בית"ר ירושלים בגביע הטוטו, לא הביט לאחור וכמעט הופתע כשקיויו שלח רגל ארוכה והוציא ממנו את הכדור. הפעם זה נגמר בשריקה לעבירה.

אותו קיויו ניסה להפתיע את דוידוביץ ושלח בעיטה אימתנית ליד הקורה- נשאר 0:1 במחצית.
מיד אחרי שתיית כוס התה, נתניה חזרה לשמור על השער שכבשה, חיפה יצאה לאזן. בדקה ה- 61 פעולה טובה של משומר, מהבודדות שלו בערב הזה. הגבהה שמאלה ועומרי אפק התרומם ונגח מלמעלה למטה- שטראובר נמצא שם. שתי דקות לאחר מכן, קרן מספר לא ידוע, שי מימון נגח לאחור, כולם כבר קפצו ל"גול" ואופס, שטראובר זינק ומשך כדור אבוד מהקורה.
קיויו שלח בעיטה חופשית אדירה מ- 25 מ' מעל למשקוף, נתניה הסתגרה אולם למה לה לעבור את קו האמצע אם קיויו הספיק. איתי שכטר, שלא הורגש בכלל, שלח מסירת עומק לעברו של החלוץ הענק שרץ בצמוד למשומר. למגן לא היה כלל סיכוי. הוא ניערו בקלילות וכשהגיע מול דוידוביץ החליף רגל ובעט בשמאל, מדוייק לפינה- 0:2 לנתניה.

פה ושם רפאלוב ורנאטו חשבו להפתיע, לא בערב שחון שכזה.

הרכב מכבי נתניה: לירן שטראובר, קלמי סבן, לואיס מרין, אבי סטרול, דדי בן- דיין, אלמוג כהן ( שניר גואטה/ 86), חורחה קבאירו, טל מעבי, איתי שכטר ( דלה ימפולסקי/ 70), אובודו אוקוצ'ה ( תיירי טזארטה/ 76), פרנסיס קיויו.