לא, לא, רנאטו לא קבע את תוצאת המשחק וגם רצוי מאוד לא להאשימו בהחטאת הפנדל. אז במקרה הכי טוב היה מסתיים 1:1 ומה עושים איתו ?
את המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה יזכרו אך ורק בזכות העלטה מהשבוע שעבר עקב קריסת מערכת החשמל. אולי עדיף היה בכלל להכריז על תיקו ללא נקודות כי בשבע הדקות עד להפסקת המשחק, שיחקו הרבה יותר כדורגל מאשר בכל תשעים הדקות בגומלין.

מרוב דיבורים על שלג וכן יהיה משחק או לא יהיה, שתי הקבוצות שכחו את הכדורגל בבית. עמוק- עמוק במגירות. עם יד על הלב, מעולם לא נערך מפגן כל כל חלש, חסר אירועים ודרמות בין שתי הקבוצות. תמיד היו גליצ'ים, פאולים של שחקנים המגיעים עם "רצח בעיניים" לנצח, שוערים מצוינים וקבוצות מעולות. הערב, קול ענות חלושה. גם בחושך , ללא זרקורים, ניתן לשחק הרבה יותר טוב.

מילא בית"ר ירושלים, ניצחה 0:1 ועשתה צעד גדול לעבר התואר השני ברציפות. היא כבר לא תהיה "אם כל האלופות", אך מה קרה למכבי חיפה? לא צריך לנבור רבות לאחור, זה היה המשחק החלש, האנמי והמפוזר ביותר שלה העונה. אפילו יותר רע מהמשחק לפני שלושה ימים מול בני יהודה. ובמחצית השנייה היא שלטה שליטה מוחלטת במגרש כשבית"ר התגוננה...
כל המרכיבים את משחק החיפנים, הנעת כדור מהירה ומדויקת, מסירות מרגל לרגל ולחץ על שחקני היריב- נגוזו כלא היה. וברגע שאי אפשר לציין ולו שחקן אחד, המצב במגרש נראה קשה ובלתי הפיך. איש מהשחקנים לא הגיע אפילו לשלושים אחוזים מיכולתו המוכרת.
שלוש פעמים בשנה, חיפה יכולה לפגוש בקבוצה המגיעה לנצח וזאת ירושלים. פעמיים ירדו לטמיון והיא נותרה עם נקודה אחת מקריית אליעזר, בזבוז שני פנדלים והמון תסכול.

כי בית"ר נקלעה אף היא לערב רע. עד לשער עוד ניסתה להרעיד את לבבות אוהדיה, ממנו ואילך נעלמה, חיפה נטלה את השלטון וגם אותה לא ראינו מי יודע מה. בשורה התחתונה: ערב עצוב וקר, תרתי משמע, לכדורגל הישראלי. אם בארזים נפלה שלהבת...

כלום לא עבד בטדי. דוידוביץ לא נגע בכדור, לא בשער שספג וגם לא סיכנו אותו. ירושלים שיחקה עם חלוץ וחצי, החצי הבקיע.
אייל משומר מתחיל לחזור לאיתנו ועל רקע חצי השעה הראשונה של המשחק, האיומה לגביו בהן איבד את בן- שושן הזריז והרבה למסור ליריב, אחר כך השתפר ללא הכר וביטחונו שאבד בחודש האחרון, שב אליו.

במרכז ההגנה, קרוסה ומימון לא מתואמים "פיקס" ופעמיים כמעט ואיבדו את חלוציהם. גם השער. למעט עשר דקות, בשמונים דקות השניים הסתובבו במגרש חסרי מעש כי הבית"רים עשו הכל לשמור על יתרונם השביר.
יום רע גם לפיטר מסיללה. הרבה לפרוץ לעומק אך המסירות, אוי, המסירות, כמעט כולן לרגלי היריב. למרות חולשתם, מגני חיפה היו פעילים הרבה יותר מאלה שמולם. כריסטיאן אלבארז ויואב זיו לא עלו בכלל, וכל מה שעשו הסתכם בבלימת האין חלוצים של חיפה.

דווקא ביום הנתון, נקלעו קשרי חיפה המנוסים ל"יום שחור". רוסו, בוקולי ויניב קטן לא הגיעו למשחק. הכדורים לא נדבקו לרגליהם, קשה היה להם להשתחרר מהשמירות, בעיקר קטן שלא בעט ולו בעיטה אחת לשער.
מכבי חיפה, החל מהדקה ה- 30 שלטה בכדור הרבה יותר, ניסתה לפתח משחק ראוי לשמו ונכשלה. מספר ההזדמנויות (4 כולל בעיטות החוצה) מדבר בעד עצמו.

בירם כיאל עוד נלחם פה ושם על פיסת דשא, עמלו היה לשווא כי בחוד לא שיחקו רנאטו ופאנטיני, למרות שהיו בהרכב הפותח.
רנאטו נמצא בתקופה לא טובה והוא ייצא ממנה. ההחלטה להעניק לו את הזכות לבעוט את הפנדל הייתה נכונה. אמנם, זו בית"ר ירושלים והמשחק חשוב, אך אם היה מבקיע- הוא ורוני לוי היו מחליפיו של אלוהים.
אין היום במכבי חיפה שחקן שלא החטיא פנדל. בוקולי לא החטיא במשחק הקודם שקבע הרבה יותר ? רנאטו לא כבש מול קאלה בחצי גמר גביע הטוטו ? אם היה מבקיע בדקה הקריטית, היה מחזיר לעצמו את הביטחון. לא במקרה האוהדים החיפנים עודדוהו בפתיחת המחצית השניה והוא השיב במחיאות כפיים ובהנחת ידיו על הסמל כאומר: "בויס, אני חייב לכם שער".

פאנטיני עדיין מסתגל לקבוצה החדשה. היה לו חצי מצב איתו הסתבך אך בגדול, לבוא ולהצביע עליו כחלוץ רע, לא רציני. קולאוטי וארמלי חיכן הרבה מחזורים עד סיום הבצורת, מאז שהגיעו לחיפה.

כאמור, ירושלים היתה שותפה שוות זכויות במשחק הירוד ברמתו. לקאלה לא היתה עבודה, מלבד הפנדל שרנאטו סייע לו להציל, אלברז וזיו, כמו גם הבלמים גרשון ואריק בנאדו, בקושי עברו את קו השלושים מטרים משערם.
הוסיפו אליהם את שלושת הקשרים האחוריים, אלברמן, בואטנג ועידן טל, ולכאורה חיפה היתה זקוקה לגייס את רונאלידניו או רונאלדו כדי להכין איזו מסירה נורמלית לחוד הקהה שלה.
ברוכיאן לא הורגש, למעט ה"בישול" המצוין לבן- שושן והאחרון, הרבה להטריד את משומר, הרבה יותר מאשר את שער חיפה. "עקץ" פעם אחת וזה הספיק. רומולו הסתובב במגרש ללא מטרה, מימון לא התקשה לשמור עליו.

הפארדוכס הכי גדול, מספר הכרטיסים הצהובים לעומת הבעיטות למסגרת מצד חלוצי שתי הקבוצות. פאנטיני ובירם כיאל הגיעו עם המטען הצהוב מהמשחק המבוטל, בוקולי, רוסו ( לא ישחק מול מכבי הרצליה בגלל הכרטיס התשיעי) ולימה מחיפה- קאלה, אלברמן, עידן טל וויסה מירושלים. תשעה כרטיסים וכמה איומים על דוידוביץ וקאלה ?
תושיטו כף יד אחת, די והותר. בדקה ה- 16 בואטנג שולח את ברוכיאן בימין, הכנסה מדויקת לרוחב ובן- שושן מקדים את מימון ודוחק בשמאלו לרשת- 0:1 לבית"ר.
האירוע השני, כמו בעונה שעברה ב"מקרה בוחבוט". אותה דקה, רק בשער הנגדי. הגבהת קרן מימין, מימון נגח ורומולו, מול עיניו הצופיות של אלון יפת, הדף בידו. פנדל מיידי.

רנאטו נשלח להשלים, לחקות את מירוסביץ מהעונה שעברה שקבע שוויון לפני הירידה לשתיית כוס התה. אלא שברזילאי נשאר ברזילאי- במקום לרוץ ולשלוח "פגז", הלך, עצר וכוון לפינה השמאלית אליה זינק קאלה והדף בזינוק נאה. רנאטו בטוח לא יירדם הלילה.
ברוכיאן בעט מרחוק(70) ודוידוביץ הדף באגרופיו. וכן, עוד בעיטה חלשה של אושרי גיטה בתוספת הזמן. ארבע בעיטות ואפילו נשארה לכם אצבע מיותרת לגרד בפדחת מרוב אכזבה.

הליגה מתה, בעצם לא כי עדיין אפשר להאבק על מקומות 2-3- יחי הגביע. זה, מול מכבי פתח תקווה הולך להיות "משחק העונה" של חיפה.

הרכב ירושלים: טאבנקו קאלה, כריסטיאן אלבארז, שמעון גרשון, אריק בנאדו, יואב זיו, דרק בואטנג, גל אלברמן, עידן טל, אבירם ברוכיאן ( ויסה/ 73), עמית בן- שושן ( תומר יוסף/ 84), רומולו ( טוטו תמוז/ 63).