שליש משחקני בני יהודה, לירוי צעירי, אלירן עטר ועוז ראלי עדיין הסתובבו עם טיטולים במעון הילדים, כאשר בני יהודה ניצחה בקריית אליעזר בפעם האחרונה.
זה קרה אי שם בספטמבר 1992 כשמאמן מכבי חיפה, רוני לוי התחיל את הקריירה המפוארת שלו כשחקן ב"ירוק". הזהובים עם חיים רביבו ניצחו 3:4 ואת שער הניצחון כבשו לאותו שער דרומי שניתק את שרשרת אי ההצלחות שלהם במשחקים בחיפה.
מאז עברו מים רבים בקישון ובירקון, אחד ממאמני ה"זהובים", חזי שירזי אף הספיק לשחק בחיפה ו...לשמור על המסורת, והנה בתחילת אפריל 2008 נרשם תאריך נוסף שבחיפה ירצו לשכוח.

...ולא כל כך בגלל ההפסד לאחרונה בטבלה. כי ברוב השנים, החיפנים נוהגים לשלוח מתנות. בין אם זה משלוח מנות או קמחא דפסחא ל"עניי הליגה". לפחות הערב, לא תהיה להם הרגשה שהיריב קיבל שי, הוא זכה בנקודות בצדק רב, ניצח בקלילות ולרגע לא היה ספק מי הקבוצה שרוצה יותר בנקודות.
ועל כך בדיוק רוני לוי דיבר והזהיר את חניכיו. האסיפה ביום שישי הפכה לבבואה, כמעט העתק מדויק, למה שחשש ולצערו, יש נביא בעירו.
אם המשחק מול סכנין הוגדר כחלש ונרפה, נגד בני יהודה צריך לגרד מילה אחרת כמו רע, רע מאוד. כולם חשבו שחיפה תעלה למגרש עם "רצח בעיניים" ותכה שוק על ירך את אורחתה, שרק לפני שבועיים נחשבה ליורדת בטוחה, וקרה ההפך.

הרגע היחידי המרגש שחיפה הביאה למשחק הוא בכלל טרם עלייתה למגרש. שחקני הקבוצה לבשו חולצות מיוחדות ועליהן ברכת החלמה לחברם, רנה לימה, שנאלץ לנטוש בדחיפות ולחזור לארגנטינה, בעקבות ממצא רפואי חמור.
מעבר לזה, מעט מאד יוזמה והפגנת רמת משחק ראוי לשמו. במחצית הראשונה עדיין נראו פה ושם ניסיונות חיפנים לכבוש, בעיקר בבעיטות ארוכות טווח של בירם כיאל, אך במחצית השניה אפילו לא אחד !!!
מדהים היה לצפות כיצד בני יהודה כלל לא מתאמצת לבלום את החיפנים. לא עבירות גסות, לא שמירות אישיות- כן הרבה תנועה קדימה בניסיון ללכוד שלוש נקודות נוספות. בטוח שהמאמנים יעקב אסיאג ושירזי לא הזכירו לחניכיהם את ההיסטוריה בקריית אליעזר. לא היה צריך מול האדישות החיפנית הבלתי מוסברת.

קשה להיזכר מתי היה משחק, אפילו מול יריב אירופאי משובח שההזדמנות הגדולה ביותר של חיפה במחצית השניה הגיעה דווקא מרגלו של ... בלם בני יהודה שהרחיק כדור לקורת שערו ולמזלו חיפה לא חזרה למשחק.
החולשה החיפנית עברה כחוט השני בין כל אגפי הקבוצה. רק בירם כיאל במחצית הראשונה ועומרי אפק ניסו פה ושם לעורר את חבריהם, לשווא.

ההפסד החיפני מול צבירת הנקודות של נתניה, קריית שמונה וסכנין, מרחיקים עוד יותר את חיפה מהופעה באופ"א. פער בן חמש נקודות כשנותרו בקופה רק ח"י נקודות, הופך למשימה קשה ורק אם יחול שינוי קיצוני, אולי חיפה תחזור למאבק על המקומות 2-3 לקראת הסיום.
בינתיים מצפים לה שישה משחקים קשים ביותר, נגד שש קבוצות הנלחמות נגד הירידה: כפ"ס, מכבי פ"ת, מכבי ת"א, אשדוד, הרצליה והפועל ת"א. וכמה זה נראה ורוד אחרי הניצחון בנתניה..

ההפסד העשירי של חיפה, המשווה את שיא ההפסדים לקבוצה בעידן רוני לוי בעונה אחת ( כמו אשתקד) ייחרת גם בזכות העובדה שבני יהודה הצליחה לכבוש שער חוץ מול מכבי חיפה, דבר שלא עשתה מאז 2003 כשסחטה תיקו 2:2 וגזלה ממכבי חיפה את תואר האליפות, בהעלותה את מכבי תל אביב המופתעת לפסגה. האם היום, כאשר גם כבשה וגם ניצחה אחרי 16 שנים סתמה את הגולל על סיכויי חיפה להגיע לאירופה, ולא דרך האינטרטוטו ?

השבחים מגיעים ל"זהובים". מתחילת המשחק נטלו את היוזמה, שלטו ללא קושי במרכז המגרש ואם נדמה היה שהתלהבותם תשכך ככל הדקות ינקפו, חיפה לא רצתה, או לא יכלה, לחזור למסלול.

החלק החלש של נועלת הטבלה, החוליה העורפית, התגלתה כ"קו מז'ינו" לחלק הקדמי של חיפה. פאנטיני, קטן, רפאלוב "הועלמו" ללא מאמץ. גם בסיום, כאשר חיפה שיחקה עם ארבעה חלוצים, הם לא הורגשו בכלל.
השוער דלה אנגומבה היה דרוך מאד, במחצית הראשונה מנע שניים- שלושה ניסיונות וזהו. את המחצית השנייה בילה בנוחות וללא חשש שיספוג, מלבד אותה קורה ועוד נגיחה מראשו של דקל קינן בתוספת הזמן.

בדקה התשיעית אלירן עטר הזכיר את המתולתל שלנו לשעבר, ואילץ את דוידוביץ להתכופף ולאסוף. דקה לאחר מכן, בעיטה נפלאה של בירם כיאל, הכדור טס לעבר הרשת במהירות גדולה וכך גם היתה תגובתו של השוער שהדף לקרן.

פאנטיני (12) הזכיר את קיומו בנגיחה מעל למשקוף אחרי כדור קרן שהוגבה לעברו וארבע דקות לאחר מכן, מצב מסוכן ליד שער חיפה כאשר קובצ'ביץ הגביה וצעירי, שניצב חופשי מול שער חיפה, נגח החוצה.
כיאל לקח על עצמו משימה לכבוש שער בכורה (22) והפעם הכדור שרק ליד הקורה ובדקה ה- 24 מזל גדול לחפה. ברדון הכניס כדור פנימה, קרוסה החליק ומשה ביטון, חופשי ומאושר בעט כדור מסובב מעל לשער.
בדקה ה- 37 חיפה סגרה את סיפור ההתקפות והאיומים על שער בני יהודה. משומר מסר לאפק שהסתובב ושלח כדור מדויק אך חלש לידי השוער הלא מופתע.

שתי דקות מאוחר יותר גם אלת המזל הפנתה עורף לחיפה. רוסו ביצע עבירה, אסי בלדוט הגביה את הכדור ומשה ביטון הסתנן בין קרוסה לדקל קינן ונגח פנימה- 0:1 הגיוני.

במחצית כולם ציפו למהפך חיפני. לא כל כך ברמה כמו בתוצאה. על סמך ניסיונות עבר, קבוצת תחתית שמובילה מסתגרת וזה לא קרה הפעם. לא היה צורך מול חיפה האנמית.
דוידוביץ (49) הציל שער ביציאה אמיצה, קטן מסר לרפאלוב שניסה לבעוט אך מגן אורח עשה זאת טוב יותר ובעט לקורה (57).
בלדוט ניסה כוחו בבעיטה עזה (65) ומצא שוער חיפני מוכן שהדף ואותו שחקן גם נגח למשקוף החיפני (88) ושוב שער חיפה ניצל מהבקעה.
ארבע דקות בתוספת הזמן, רוסו הגביה משמאל, קינן נגח מימין והחוצה. במשחק כזה , אם שער השוויון היה נכבש, לוקסוס של ממש.

וביציאה ניסו להיזכר מתי חיפה הפסידה עשר פעמים ב- 27 מחזורים: אצל דרור קשטן בעונת 87/88

הרכב בני יהודה: דלה אנימוגבה, איציק עזוז, מילאן מרטינוביץ, זאב חיימוביץ, עוז ראלי, לירוי צעירי (יאיר אזולאי/ 90), הרויה קובאצ'ביץ', אסי בלדוט, אלירן עטר ( תמיר כחלון/ 68), סדריק ברדון, משה ביטון ( אימורו לוקמן/ 86).