חה-חה-חה, להחזיק את הבטן מרוב צחוק. הולך אלי גוטמן, פעם עוזר מאמן של שלמה שרף בעונת ה"דאבל" שלנו, וכדי להטריף את שחקניו, תולה על קיר חדר ההלבשה תמונה של ליאור רפאלוב חוגג את ניצחון אשתקד על קבוצתו בסיום העונה שעברה.

לא קטן, לא גולסה, לא גדיר, אפילו לא את הפוטו של ג'ון קולמה. נמצאה הנוסחא האסייאתית להתמודד מול מכבי חיפה. אז מה הפלא שפתאום שחקניו רואים מולם "חייזרים ירוקים" שלא דומים בכלל ל"ירוקים" שניצח ביום חמישי (סלטיק) ?

הברק לא מכה פעמיים באותו מקום ? תשכחו מזה. מכבי חיפה רגילה לעשות את הסוויץ' בין אירופה לישראל וזו הפעם השישית שהה"אדומים" גורמים להם להחליק בעדינות ממסגרת למסגרת. בעבר, חיפה ניצחה את הפועל ארבע פעמים ופעם סיימה בתיקו, הערב הוסיפה נדבך נוסף לדפי ההיסטוריה. מי יודע, אולי כדאי לסדר לבחורים של אלישע לוי אחרי כל הופעה בגביע האלופות משחק מול הפועל תל אביב. ואם אפשר, אז בבלומפילד הגועש.

התוצאה המינימלית מטעה בגדול. אלמלא יציאה שגויה של ניר דוידוביץ שגרמה בעקיפין לשער המצמק, הפועל לא היו כובשים כלל. די לציין שאת ההדיפה המשמעותית והנדירה ביצע בדקת הסיום של המחצית הראשונה כשהדף בזינוק נפלא כדור מראשו של...קולמה שנגח לאחור.

עוד נגיע ל"דובדבנים" של אלישע שזהרו הערב בהיכל הכדורגל היפואי. בא לי להתחיל דווקא מג'ון קולמה. עדיין על תקן של שואב מים וחוטב עצים, אבל עם ציון גבוה ביותר.
לא יהיה זה חכם לשאול מה היה קורה לו שיחק מול באיירן מינכן, חשוב בהרבה כיצד הצליח לנטרל, כמו חבלן פצצה, את כדורגלן מינכן 1860 לשעבר.

הסכנה ששמה נמניה ווצ'וצ'ביץ (רק על תבקשו מקולמה לשבור את השיניים...) "חוסלה" באלגנטיות, ביסודיות וללא עבירות מיותרות. משחק מצוין של קולמה שלועג לאלה שלא הבינו מדוע אלישע לוי התעקש לשמור לו אמונים.

למעשה, ברגע שקולמה סילק מדרכה של חיפה את הקרואטי המסוכן, להפועל לא נותרו כלים להתמודד עם הכישרון המתפוצץ של חיפה. הסטאז' שאייל גולסה ומוחמד גדיר עשו בעונה שעברה ועלו לדרגת אלוף (בהפועל רק ואליד באדיר זכה בתארים וברור לכולם היכן...), הגיע הערב לבלומפילד. או-הו, ועוד איך הגיע.

מאחר ואיש מהקוראים לא הביא לגולסה מתנה ליומולדת ה- 18 שלו (7 באוקטובר), הילד סידר לעצמו ולנו משחק ענק מתובל בשער נפלא. איך הוא תיפקד במרכז המגרש ועוד אחרי המאמץ האדיר שהשקיע מול ענקי מינכן.
תיק-תק, הקפיץ את שחקני הפועל לשם ולכאן, חלף על פניהם כאילו היו אביזרי אימון ואם גולסה מצליח להפיק מעצמו משחקי על במשחקים חשובים- ההתקדמות שלו מטאורית.

חבר לו עוד אחד מהגנון החיפני, מוחמד גדיר. באמת, רק אם אתם מוכרחים וזה עניין של פיקוח נפש, דברו עם דדי בן- דיין. המגן המצוין (לא הערב) עלול לחשוב שאנו ערב חנוכה ולא בין כסה לעשור. גדיר סובב אותו, פרץ מימין ואם נתקל במכשול אנושי, הלך שמאלה. כמעט בלתי ניתן לעצירה אלא אם שוטרי היס"מ משועממים וחסרי עבודה. המשחק הטוב ביותר שלו בבוגרים.

מתחתם, יניב קטן בעוד ערב מרשים. לא בדוק, בעורקיו זורם קרח. כמו אשתקד בגביע, כשהכניע בדקת הסיום את אניימה בפנדל ששלח את הפועל להארכה וליציעים בגמר, כך הפעם ניצל בצורה מושלמת את בעיטת העונשין, דקתיים מהפתיחה.

קטן היה מנהיג במלוא מובן המילה. המבוגרים עוזרים לו, הצעירים נשמעים לו והוא נהנה ממעמדו ומחזיר בגדול. מסירות הפז המתוחכמות שלו לחלק הקדמי, חכמות מדי עבור הגנה חלשה כפי שהייתה הפעם להפועל.

ולמצטיינים הללו שכולם נהנו מהם, כי עבור מבצעים שלהם משלמים תמורה, ניתן להוסיף את שאר השחקנים ש"נתנו את התחת" כדי להשאיר את קבוצתם מושלמת, כמו בורדו בצרפת ויובנטוס באיטליה. לכל אחת ארבעה ניצחונות ליגה.

ניר דוידוביץ לא הועמד במבחן רציני, למרות פה ושם דקות שנראו אופטית כלחץ אדום. יציאתו לקבל את פני הסכנה בשער הכבוד נוצלה כראוי על ידי איתי שכטר שמצא רשת חשופה.

משחק הגנה טוב היה לאייל משומר, משחק התקפי פחות טוב למגן הנמרץ שמנע מדדי בן- דיין להתקרב לשער חיפה, גם כאשר פעם או פעמיים ניצל את הצבתו של גדיר בעמדת החלוץ המרכזי.
מהאגף השני, נגמרו המילים שניתן לומר על פיטר מסיללה. כדאי ליהנות ממנו עד כמה שניתן, מי יודע היכן נראה אותו בעונה הבאה. עם כל הכבוד לבן- דיין, לא הוא המגן השמאלי הטוב בליגת העל. פרטים אצל מבשל השער השני לחיפה.

את העידוד הרב לאלישע לוי סיפקו צמד הבלמים קינן וטאקסיירה. הראשון ששיחק מפוחד מול הגרמנים ה"אמיתיים" ביום שלישי החולף, חזר לעצמו, הפגין משחק ראש מצוין, סיכן פעם אחת את אניימה וספג "צהוב" אחרי תקרית דיפלומטית עם באדיר העצבני. למה שבאדיר לא יהי עצבני ? הבטיח אחרי הניצחון על ה"ירוקים" מסקוטלנד שביום שני תהיה מסיבה בבלומפילד. הייתה. חכם על חלשים...

הגאונים מאסיה, אלה ש"מבינים" מדוע הבלם הפורטוגזי לא מתאקלם מהר יותר, מקבלים מדי משחק הוכחה ניצחת נוספת שהוא בדרך. אין לו את המזל של הכדורגלנים הישראלים היוצאים לחו"ל ויושבים חודשים על הספסל (כי יש במערכות התקשורתיות מי ששומר עליהם), הוא חייב לספק קבלות מיד- לאלישע יש זמן וסבלנות.

והיו גם גוסטבו בוקולי שמחצית אחת עזר מאד לקולמה ונחלש, דבאלישווילי שלא הורגש ומבין החילופים, ארבייטמן כמעט וכבש שוב.

שחקני חיפה צריכים להתחיל לחשוב על תופעה שהתגלתה גם במשחק מול באיירן. הם מבצעים יותר מדי עבירות סמוך לרחבת שערם, עלול לעלות ביוקר בעתיד, אפילו שבשער ניצב שוער מיומן.

המארחים ניסו הכל. עדנה הייתה לחלוצי הפועל תל אביב. בצר לו, מאמנם זרק למערכה כל מה שזז. איתי שכטר, מהראן לאלא, יבואה וערן זהבי. התקפה וגוטמן אף פעם לא הלכו יחד, אך גם הוא הבין ומהר, שאם קבוצתו מבקשת להימנע מתבוסה ביתית, עליה ללחוץ את הגנת חיפה. לא הצליחו כי גולסה, קטן, גדיר וקולמה חיסלו כל אופציה להפתעה.

לעומת שחקני מכבי הטכניים, יריביהם אינם מסוגלים לצאת מעורם ולהפגין יכולת מרשימה במיוחד. רק גילי ורמוט הצטיין באגף הימני וסיכן את שער חיפה בהגבהות הכדור המדויקות שלו. אחרי שווצ'וביץ' "נכלא" ברגלי קולמה, עם אביחי ידין , נאתכו והאחרים אי אפשר לצאת למשחק מול מכבי חיפה. הם ניסו להפריע, לאורך 70 דקות לפחות חיפה התעלמה מנוכחותם ושטפה את המגרש במשחק תוסס, ראוותני ומשכנע. לא במקרה גוטמן הגיע הפעם לא מגולח למשחק, קרא את הנולד.

הרגע המכונן של המשחק, הדקה השנייה. משומר הגביה כדור מימין, בוקולי ועומרי קנדה התרוממו, המגן הדף את הכדור בידו ומנשה משיח הורה על הנקודה הלבנה- קטן ניגש לפנדל הראשון של חיפה בעונה זו בכל המסגרות וירה חזק פנימה- 0:1 לחיפה.

בוקולי משמאל (16) גילח את המשקוף העליון, אחר כך מסר לקטן שבעט חזק לפינה הנמוכה ואניימה הדף בכישרון. לזה היה לו כוח אבל חלפו חמש דקות וגדול השוערים לא היה עוצר את ה"בומבה" של גולסה.
מסיללה היתל שוב ושוב בבאדיר, מסר החוצה ל"ילד" ששלח ברגל שמאל בעיטה נפלאה, בלתי ניתנת לחיזוי- גם לא לעצירה וכבר 0:2 מבטיח.

עשר דקות ה"ירוקים" נהנו מיתרון קל. ורמוט שלח כדור מדוד לאיתי שכטר שנסגר על ידי קינן, דוידוביץ לא סמך על בלמו ויצא אף הוא, השער הופקר והכדור התגלגל פנימה- 1:2 לחיפה.

בדקה ה- 41 הזדמנות גדולה לחלוץ הגיאורגי שלנו. קטן ניצב מול בן- דיין וללא איתות מוקדם העביר כדור פז לדבאלישווילי שנותר לבד באגף. את הכדור שלח לשחקים.

ואז הגיעה תוספת הזמן שסחטה מדוידוביץ זינוק אדיר לרוחב השער. נאתכו הגביה כדור חופשי, קולמה ניסה להגיע ונגח בפדחתו לאחור. שער עצמי ? מה פתאום? התמנון שלח אחת מזרועותיו והדף.

במחצית השנייה הקצב המצוין דעך במעט, העייפות החלה לשחק תפקיד מסוים. לא בדקה ה- 62 כשורמוט שוב הרים מימין כדור, שכטר התרומם והרג תנשמת.
לא הוסדר לחץ הדם בקרב אוהדי שתי הקבוצות וקטן הכניס כדור גאוני לגדיר שאמור היה לכבוש, בן- דיין גלש והציל.

גדיר הפנטסטי מצא את ארבייטמן המסתער (70) שנותר חופשי מול אניימה, הגביה מעליו בקשת אך לפני שהכדור חדר לשער, באדיר גלש והציל מקו השער.

שוב גדיר ? מה איכפת לכם, בדקה ה- 76 סבסב את דה-סילבה, הגביה לעברו של יניב קטן שמול אניימה בעט, הכדור חמק לחוץ.

הפועל ניסו לגנוב נקודה שלא הגיעה להם. ורמוט, מי אם לא הוא, שלח כדור שמשומר התקשה להרחיק, דה סילבה נבהל מהמצב והספיק רק לדחוק לעברו של דוידוביץ.

עד לסיום שתי הקבוצות עשו ניסיונות לשמור על התוצאה. אולי בגלל שידעו שניצחון 1:2 מגיע לחיפה. תם שלב ה"עקיצות" התל אביבי. כל השבוע בלבלו שסלטיק ברמה של ליגת אלופות, והתסכול ברור- היום קיבלו את הנציגה האמיתית.

לבורדו, יובנטוס ובאיירן מינכן לא צריכות להיות טענות. השכנה בביתן שמרה על כבודן.

הרכב הפועל תל אביב: וינסנט אניימה, עומרי קנדה, דגלאס דה- סילבה, ואליד באדיר, דדי בן- דיין, אביחי ידין, ביבראס נאתכו (סמואל יבואה/ 58), גיל ורמוט, נמניה ווצ'וצ'ביץ, איתי שכטר ( ערן זהבי/ 69), מהראן לאלא (זוראב מנטאשווילי/ 76).