משחק כזה, כמו שנראה הערב בקריית אליעזר חייב היה להיערך במגרש כמו ששיחקנו אשתקד בקריית שמונה. מעט דשא, הרבה מים עם המון גליצ'ים. למגרש ההוא תוצאה של 3:10 היתה מתאימה ככפפה ליד. במגרש נורמלי, שחקני בית"ר יצטרכו לקום מחר בבוקר ולנסוע לכותל המערבי כדי לברך ברכת ה"גומל". הם ניצלו בנס מתבוסה שהגיעה להם.

ואיפה הצחוק בצד? אלמלא שתי הצלות הירואיות של ניר דוידוביץ, גם 2:2 היתה תוצאה שאינה רחוקה מהמציאות. ואם אחרי שש הדקות שאלון יפת הוסיף, לוח התוצאות לא השתנה- בערב כזה מישהו מלמעלה שמר על שחקני המנורה.

בחיפה לא כל כך הבינו במהלך השבוע את כל הרוחות שנשבו מכוון הבירה עם סיסמאות נוסח "מלחמה, מלחמה". למלחמה במגרש מול מכבי חיפה מודל 2009 יוצאים עם טנקים ולא עם רוגטקות. מהלכי המשחק לא הזכירו מלחמת גוג ומגוג. המגוג נמוג כמו מים בספוג.

לא המאזן המושלם הריץ את בחוריו של אלישע לוי לעוד מפגן כדורגל מצוין. גם לא העובדה שבית"ר הפכה לכבשה השחורה של חיפה במשחקי הליגה. גם באמצעות מיקרוסקופ ופינצטה לא תימצא עוד קבוצה שמצליחה להחזיק את ה"ירוקים" על ארבע שנים ללא ניצחון.מלבד בגביע הטוטו.

עד לדקה ה- 16 בה הדהימה ירושלים וכבשה שער, עדיין לא אובחנו יסודות הנזק שייגרם לה בהמשך. המשחק התנהל בעצלתיים, חיפה ניסתה להסתער, האורחת בחרה להכתיב קצב איטי. אולי, אם עידן ורד מבית"ר היה יודע מראש שמה שמצפה לקבוצתו זאת כמעט התפרקות טוטאלית, אולי היה מוותר על כיבוש השער...

אך ברגע שאורחת 'פוגעת' במארחת, אין כפרה. הספקתם לעקוב אחרי המהירות הסילונית של שחקני מכבי חיפה ? למה אני שואל, כי הערב סביר להניח שכל אקדחי הלייזר של המשטרה יישלחו לבדיקה. הם לא הצליחו לבדוק מה מהירותם של קטן, גדיר, מסיללה וחבריהם. נסעו במהירות מופרזת ואי אפשר להוכיח. אז קיבלו שלוש נקודות. עם 21 נקודות מוזמנים למשחק חוזר ?

מצטיינים רבים היו בשורות חיפה. הפעם נתחיל ממוחמד גדיר. ערב נפלא ל"ילד" שבזכותו חיפה ניצחה. לא רק שגרם לפנדל שהוחמץ, לא רק שכבש את שער השוויון בזמן הכי נכון- הוא גם "בישל" לדבאלישווילי את שער הניצחון.

גדיר התעלל בהגנת ירושלים הנחשבת בדרך כלל לחלק החזק שלה. עם אריק בנאדו ושמעון גרשון, גדיר אמור היה לסבול מניסיונם, חיש קל הפך אותם לקונוסים.

לידו, הסקורר דבאלישווילי שלא בא סתם לעבודה, דופק כרטיס לכל שוער מולו. ההחטאות שלו מספיקות לחלוצים אחרים לשלושה משחקים, בסופו של דבר הגיח והכניע את השוער הנפלא של בית"ר, אריאל הרוש. לו היה חלק נכבד במניעת המפולת, עצר 8 כדורים שכבר עשו דרכם לרשת.

אבל חיפה לא הצטיינה רק בחלק הקדמי. 27 מצבי הבקעה ובעיטות לשער לא נולדים משום מקום. מישהו מאחור מנווט אותם. הפעם קשה לבחור כי חיפה שיחקה עם שני מנהיגים. ה"קטן" בירם כיאל צבר כוח כשלא שיחק מול יובנטוס ו'הרביץ' הצגת תכלית, ללקק ת'אצבעות.

התיקולים הגבריים, שבירת התקפות היריב סמוך לרחבת שערו, המסירות, אילו מסירות פנטסטיות, בעיקר זו שבדקה ה- 92 לרפאלוב- למות מאהבה.

וה"קטן-גדול" השני, קטן. סתם קטן. קפטן שלא רק המשיך להוכיח מדוע הוא בדרגה אחת מעל כל השחקנים בליגה, הפעם נזקק לכוח נפשי אישי. במצב של 1:0 נקבעה לזכות חיפה בעיטת עונשין, קטן שהוא כביכול ה"מומחה" בעט והרוש המצוין הדף.

מכאן ואילך רק הלך והשתפר. מי יודע, אולי כדי להחזיר את ה"חוב" או סתם להמשיך וליהנות. עם יד על הלב, הוא נהנה ולבית"רים לא היתה תשובה לעצור אותו. הם אפילו לא ניסו ונתנו לו לעשות ככל העולה על רוחו, למסור, לכדרר, להניע- כאן שחקני המנורה היו בסדר. אם כבר כוכב על, שהקהל ייהנה ממנו. את הרגליים הם פירקו לאחרים וספגו 6 צהובים (!) ויפת עוד ריחם עליהם..

שתי הצלעות האחרות במרובע הקישור, ג'ון קולמה (טוב מאד, כהרגלו) וגוסטבו בוקולי השלימו חוליה ששלטה במגרש ללא בעיות. הם לא יכלו למנוע את שלושת מצבי ההבקעה של בית"ר שנבעו כולם מטעויות גסות במרכז ההגנה.

בשעה שאייל משומר התקשה להסתדר עם פריצותיו של המגן השמאלי אבי ריקן ופיטר מסיללה ראה את הלבן בעיניים של חן עזריאל, המגן הימני שלא חצה ולו פעם אחת את קו האמצע, ג'ורג' טאקסיירה תפס ערב חלש ביותר.

איבוד כדור שלו הוליך לשער של עידן ורד, בסיום "פישל" כשהתרומם לכדור ולא הגיע אליו, הכדור נחת ברגלי טוטו תמוז ורק יציאה מתוזמנת ואומץ לב של דוידוביץ מנעו עוגמת נפש. כי לירושלים לא הגיע תיקו.

הבולטים במערך האחורי, השוער ניר דוידוביץ שהציל שלושה שערים "בטוחים" למרות שברוב שלבי המשחק נותר חסר תעסוקה והבלם דקל קינן שרץ לסגור את הפרצות. לא תמיד הצליח.

בגדול, טוב עשה הערוץ הראשון שרכש את זכויות השידור של המשחק המרכזי. לפחות מכבי חיפה תורמת לו רייטינג טוב ובימים שהיא משודרת, הערוץ הותיק נכלל במצעד עשרת עתירי הצפייה.

ומדי שבוע מצטרפים עוד צופים, כי לראות את חיפה (מכבי, כן ?) זאת חוויה לכל חובב ניטרלי. מהלכי הכדור של שחקניה מונעים במהירות ובדייקנות, השחקנים נחושים ולא מוותרים גם כאשר היריב לא "מציאה" ולא מאיים.

גם העובדה שחיפה הצליחה לחולל שלושה מהפכים בשבעת המחזורים הראשונים (לא כולל אקטובה...) מול רעננה, הפועל רמת גן ובית"ר, לא נבהלה גם כאשר עכו ובאר שבע השוו- אלה דברים ששנים רבות לא נראו.

שחקני בית"ר יכולים לישון הלילה בשקט. הם הגיעו נחושים, חבל שיותר מדי ולעתים משחקם הפך לגס מדי. הפער הנוכחי בין עשר נקודות מוצדק ומלמד על השינוי בכדורגל הישראלי.

שמעון גרשון, תואם קוזניצוב ששיחק כאן (מה ארבייטמן עשה לו בדקה ה- 85?) דיבר כל השבוע שההגרלה היטיבה עם חיפה ובזכותה היא מנצחת כל הזמן- עכשיו הוא בבעיה. איפה לקטלג את קבוצתו ?

השוער אריאל הרוש מצוין, הקשר עידן ורד טוב וכל השאר נאלצו לרוץ אחרי שחקני חיפה, לא כדי לרדוף אחרי הצדק אלא למנוע מפלה. הרוש והחלוץ הגיאורגי שלנו עזרו בקטע הזה.

רחמנות היה לראות את גרשון ובעיקר את בנאדו "שלנו" נכנעים פעם אחר פעם, עידן טל כמעט ולא הורגש, חבריו קובי מויאל וג'וניור ויסה לא יכלו להוות משקל נגד לקישור החיפני הדורסני. ברק יצחקי כלל לא הורגש, תמוז לא הצליח מול קינן ובמחצית השנייה, נחלשו עוד יותר אך בסיום עמדו על סף שתי הבקעות.

ההתקפה הרצינית הראשונה במשחק הפכה לשער. טאקסיירה הסתבך (16) ואיפשר לעידן ורד לפרוץ מימין ולבעוט בחוכמה לפינה הנגדית- 0:1 לירושלים. הלם ביציעים.

ריקן ניצל אותו כדי לשעוט קדימה, לבעוט לרוחב ולתמוז חסרו מספר סנטימטרים כדי להכפיל את התדהמה החיפנית. מכאן ואילך, רוב התנועה צפונה, לעבר שער ירושלים. גדיר (22) הכין כדור פז לדבאלישווילי שניצב בזווית קשה ומשלושה מטרים בעט לשחקים.

הצמד הזה המשיך לנסות כעבור שתי דקות. שוב גדיר על תקן "שף", ולדימיר נותר בודד מול הרוש ולא הצליח להכניעו. אלון יפת שהדביק לאבי ריקן צהוב כבר בדקה החמישית, אמור היה להרחיקו (25) בגין עבירה מאחור גדיר אך ריחם עליו.

גדיר (38) הסתנן מבעד להגנה ובעט לפינה הרחוקה, הכדור חמק לחוץ, עידן ורד (32) הזכיר שכדורגל משחקים עם שני שערים ובעט בעוצמה מעל לשער . קטן (33) לגדיר שהריץ את דבאלישווילי שבעט סמוך לקורה הנגדית ובדקה ה- 38 רגע לא מכונן.

משומר הגביה מימין, טאקסיירה נגח לרוחב השער, הרוש הדף ואל הכדור אצו בנאדו קשישא וגדיר ינוקא. יפת ראה את הירושלמי מכשיל והורה על הנקודה הלבנה. קטן בחן את הרוש, בעט שמאלה לשם גם זינק השוער והדף. החטאה שישית של קטן מהנקודה הלבנה.

ואם לא קטן, גדיר. בירם כיאל, בעוד הרמת כדור אותה נגח בבלוריתו דבאלישווילי, גדיר לא התחשב בבנאדו וירה לפינה הרחוקה- הפעם ידי הרוש קצרו מלהושיע. 1:1.

קטן(43) ניסה לתקן ממסירה של מסיללה, הרוש נמצא במקום ומי שרץ לשירותים, הפסיד על סף השריקה למחצית (44) כמעט שער מראשו של דבאלישווילי. מסיללה פרץ עד קו הרוחב, הגביה והחלוץ התרומם מעל ריקן ונגח החוצה. מול שער כמעט חשוף.

ברור שהיה שהבית"רים לא יוכלו לעמוד בקצב המשחק האירופי של חיפה. דבאלישווילי (52) שלח ימינה את גדיר שנותר לבד מול השוער, לא הטה טוב את גופו ובעט החוצה.
מיד, בהתקפה סוערת נוספת, גדיר הגביה מימין, אריק בנאדו הדף בידו ונהנה מ"חוסר ראות" של יפת שהספיק בחיים לשרוק לשני פנדלים במשחק.

פעם, כשחיפה לא קיבלה, קשה היה לה. אחרי דקה הכל הסתדר. גדיר נשלח ימינה, הבחין בדבאלישווילי מתמקם ברחבה, דייק בהגבהת הרוחב וה"מלך" (יחד עם ארבייטמן) נגח נמוך ולרשת- 1:2.

מיד בעבר השני, דוידוביץ מונע מעמית בן- שושן (56) להשוות וגם עידן ורד (59) ניצל את הבאלאגן בהגנה החיפנית שלא נהנתה מחיפוי טוב עקב עליית רבים מהשחקנים לכבוש שער שלישי.

דבאלישווילי(74) סחב את גרשון ובנאדו, עבר אותם ובעט בשמאלו לידי הרוש ובדקה ה- 75 "חור" איום של טאקסיירה, תמוז רץ לבד ובעט מעל למשקוף, דוידוביץ רץ לעבר רפאלוב שלא סגר ו..ספג צהוב.

כיאל (82) ניסה כוחו מעשרים מ', כך גם רפאלוב (83) ובדקה ה- 85 כיאל שלח כדור ארוך לארבייטמן שעקף את גרשון האיטי ובעט מול הרוש שטוח לפינה, האחרון זינק והציל שער נוסף.
בדקה ה- 89 תמוז נהנה מטעות נוספת של הבלם הפורטוגזי, דוידוביץ תיקן בזינוק לרגליים ובתוספת הזמן החטאת המשחק: כיאל שיגר כדור אמנותי לרפאלוב, זה ראה את ארבייטמן חופשי מול שער חשוף, מסר לו ולא תאמינו, הכדור נבעט הרחק מעל למשקוף. ה"עונש": הוא וחברו הגיאורגי בשורה אחת בדרוג מלכות השערים.

שריקת הסיום ולאלישע לוי נוסף ניצחון לרקורד בחיפה. תגידו, שמתם לב שהשנה כבר לא מצייצים שחיפה לא מנצחת את ה"גדולות". כי אין גדולה כמו חיפה.

הרכב בית"ר: אריאל הרוש, חן עזריאל, שמעון גרשון, אריק בנאדו, אבי ריקן, עידן טל, ג'וניור ויסה (עמית ב-שושן/46), קובי מויאל (שמואל קוזוקין/61- פאולו דה לה סוסה/69), עידן ורד, ברק יצחקי, טוטו תמוז.