שובבים לא קטנים, אנשי מכבי נתניה. ידעו שמכבי חיפה מתקשה לכבוש שערים ולנצח קבוצות באירופה, אז יעני התחפשו לקבוצה איטלקית והופיעו עם תלבושת א-לה אינטר. פסים כחולים- שחורים כדי אולי ל"נחס" את האלופה המושלמת.

יצא להם הכל הפוך. גם הפסידו אחרי שלוש שנים, גם חיפה לא ספגה והכי פשוט, חיפה ניצחה מבלי להיעזר בכדורגל גדול. מיני דגם אירופי, רק בלי רצון ויכולת לנצח כמו באיירן מינכן, בורדו ויובנטוס.

בדבר אחד נתניה דווקא כן הצליחה: להפריע ולשבש את המשחק החיפני השוטף. כשהבחורים של ראובן עטר ראו שהרשת נשארת נקיה, תפסו יותר ויותר ביטחון והצליחו להגיע בקלות רבה יותר לקו רחבת ה- 16 של חיפה. לחדור פנימה ולסכן את דוידוביץ ? הצחקתם את ההגנה החיפנית.

ניר דוידוביץ כלל לא היה עסוק במניעת שערים. פה ושם קולו נשמע, כאשר שיחרר כדורי שוער בידו, כאשר הציב חומה מול כדורים חופשיים. לזנק? לקפוץ לרגליים? להתעופף? לא נדרש וכעת הבעיה של מאמן השוערים, גיורא אנטמן להשלים את החסר עד "יובה".

בנתניה ניסו למנוע את שטף המשחק החיפני על ידי ניסיון לסגור את משחקם ההתקפי של מגני חיפה. כפי שזה נראה בשטח, למטוס פייפר סיכוי גדול יותר ליירט F-16 מאשר לדלה ימפולסקי לבלום את מסיללה. על אייל משומר חבל היה לבזבז שמירה כי ממילא הוא היה תמיד מעבר ל"קווי האויב"- מצוין בתנועה , בכדרור ובשהייה בשטחים ריקים ולא מדויק בהגבהות הכדורים לעבר שחקני הקו הקדמי.

זכורני כי בשנות השישים, כאשר מכבי חיפה התאמנה בקריית ביאליק (המגרש עדיין קיים), הוצב שם לוח ירוק ענק ועליו מספרים. כל השחקנים, בעיקר המגנים, עמדו שעות וניסו לדייק לפגוע במספר שהמאמן רצה. אחרי שבועיים הפכו למגביהי הכדורים בליגה. אם משומר יתקן את הליקוי הזה- המשבצת שלו תפוסה חזק.

מסיללה פתח חזק, נרגע ולא בגלל ימפולסקי ולקראת הסיום שב לעניינים ובישל שער מפרגן לארבייטמן. צמד הבלמים לא נאלץ לעמול קשה מול חלוץ בודד- אחמד סבע שקריית אליעזר מאיר לו פנים בכל קבוצה שהוא משחק.

הפעם דקל קינן לקח אותו כפרוייקט אישי והעלים אותו לחלוטין. אם פעם ישאלו את סבע מה עשה מול חיפה ב- 31 באוקטובר, יהיה לו קל לזכור: כלום.
בלמי חיפה לא הסתפקו בהדיפת ההתקפות הספורות מחוץ לרחבה. הם כל הזמן דחפו קדימה בניסיון לעורר את המשחק הרדום משהו של קבוצתם ש"נתקע" בגלל שנתניה שיחקה עם חמישה קשרים שבאו להפריע ולנסות לגנוב משהו. משל התרנגולת העיוורת.

הבעיה של חיפה התמקדה הפעם בקישור שנתקל לפתע ב"חומה". לא של שחקנים חסונים כפי שהורגלו באירופה אלא של שחקנים ממושמעים כמו אלמוג כהן (ניסה להצר את צעדיו של יניב קטן), רביד גזל, שלו מנשה וכאמור ימפולסקי עליו הוטל לנטרל את מסיללה ונותר מנוטרל בעצמו...

ג'ון קולמה ובירם כיאל שוב היו הברומטר, הפעם במינון קטן בהרבה מהמשחק מול בית"ר ירושלים בו דמו לדחפור מאיים. בוקולי שיחק מחצית אחת ולא מי יודע מה, הוחלף ואיפשר לשלומי ארבייטמן לנצח את המשחק.

קטן לא זהר, כמוהו מוחמד גדיר שכמעט ולא הורגש ובכך "שיבש" לעטר את התוכניות, כי המאמן הנתנייתי חשש מהסילון הצעיר והורה לטל מעבי להשגיח עליו. בקושי ביצע עליו עבירה אחת בתחילת המשחק.

הקישור אמור היה להתחזק עם כניסתו של ליאור רפאלוב (57) אלא שהקשר עדיין חסר ביטחון, מבצע פעולות ראווה מיותרות ובמספר מקרים ניסה להציל את המולדת לבדו. ולא תמיד כל מטאטא יורה.

מי שיורה, אפילו ממטיר, שלומי ארבייטמן שכבש את שערו השמיני העונה, ממוצע נפלא לכל חלוץ בכל ליגה. ברור שקשה לו לשבת על הספסל (למי לא ?) אך הכובש המוכשר מתחיל להראות סימנים של סמן ימני לכל חסרי הסבלנות. הוא מוכיח שלא חשובה הדקה, כמו שהגשש החיוור ביקשו במערכון המפורסם- חשובה התוצאה בסיום.

ארבייטמן "ברח" לתאום הסיאמי שלו בהבקעות, ולדימיר דבאלישווילי שלא הצליח שתי דקות לפני השער הראשון להבקיע את שער נתניה. כזאת הזדמנות גדולה, כזאת החטאה אבל זה קורה לחלוצים מצטיינים בלבד. כי חלשים לא מגיעים למצבים כאלה...

בנתניה לא נמצאו שחקנים בולטים. אולי הצעיר חן עזרא התנשא מעל השאר בהולכת הכדור ובניסיון למצוא חברים להתקפה, ולא רק בפייסבוק.

קצב המשחק, התנועה הלא שוטפת של שחקני חיפה והיכולת הנתנייתית להרדים את המשחק, הקהו את העוקץ החיפני. המחצית הראשונה היתה דלה באירועים והתרחשויות וניתן לדלות ממנה, במאמץ רב, אירוע אחד (דקה 30) שבו מוחמד גדיר נגח משמאל, השוער זוגבו נכנע אך אלמוג כהן הצליח להרחיק מהקו ולהשאיר את השוויון ללא שערים בעינו.

חיפה שבה למחצית השנייה עירנית יותר. למי שזוכר, אשתקד החיפנים הצליחו להוציא משני משחקי בית רצופים (נתניה וקריית שמונה) נקודה אחת בלבד, על אחת כמה וכמה כשנתניה שבה לקריית אליעזר בו היא חשבה לקחת שוב חלק בגזילת נקודות.

הפתיחה, בה נגח ארבייטמן החוצה (47) מהגבהה של קטן, אותתה על משהו בלתי מזוהה. כי ארבייטמן נותר לבד באגף השמאלי (62) והשוער מחוף השנהב הצליח למנוע שער ברגלו.
ואז הגיע הרגע של דבאלישווילי. טאקסיירה באגף הימני (מה הוא עשה שם ?) מסר למשומר ששלח לרוחב, ארבייטמן הסיט בעקבו לגיאורגי שחלף על פני סבן ומשלושה מטרים מול שער ריק אמור היה ל"קרוע" את הרשת. יצאה לו בעיטת דרדל'ה שבקושי הגיע לידי השוער ההמום.

אלא ששתי דקות מאוחר יותר חיפה צהלה. בירם כיאל, שהתאושש במחצית השניה והפך ל"בעל הבית", הגביה במדויק לראשו של ארבייטמן והסקורר נגח מעל לבלמים וקבע 0:1 ששחרר אנחת רווחה גדולה.

גם בדקה ה- 74 אמור היה להיכבש "שער מהסרטים". רפאלוב מסר בעקבו לארבייטמן שהמשיך בעקבו לדבאלישווילי, מסירה ימינה לכיאל שבעט ולא הבקיע את שער הבכורה שלו העונה.

התעוררות אחרונה, כואבת לא פחות עבור נתניה שהניפה דגל לבן בדקה ה- 70 וגם כוחותיה אזלו, כשיניב קטן הריץ את מסיללה (תוספת זמן) לאחד על אחד מול זוגבו, האפריקני שלנו ראה שאינו במצב הבקעה, מסר ימינה לארבייטמן החופשי שללא מאמץ גלגל לרשת החשופה- 0:2.

הרכב מכבי נתניה: אריסטיד זוגבו, קלמי סבן, ביוואן פרנסמן, אוראל דגני, טל מעבי, אלמוג כהן, רביד גזל (אובודה אוקוצ'ה/84), שלו מנשה (שניר גואטה/ 57), חן עזרא, דלה ימפולסקי (אמייה דגה/ 75), אחמד סבע.