"את מכבי חיפה אפשר לנצח רק ביום נתון וכאשר כל מערכי הקבוצה לא מתפקדים כראוי"- את המשפט הזה השמיעו עשרה מאמנים שהפסידו לאלופה.

וזה בדיוק מה שגרם הערב להפסדה הראשון בעונה זו. לא העובדה שכל השחקנים "נתקעו" אי שם בדרך בין עיר הכרמל לבלומפילד הזיקה ובסופו של דבר גררה את הפסד הבכורה.

לא נבעטה ולו בעיטה אחת במחצית השנייה לשערו של לירן שטראובר, שוער מכבי תל אביב!!
גלגלו את סרט המשחק לאחור, אם הקלטתם, ותווכחו שכל השליטה האופטית לא סיכנה ולו פעם אחת את הגנת ה"צהובים" שציפו למשחק הרבה יותר איכותי משגרירת ישראל בליגת האלופות. עד כדי כך חיפה לא הגיעה למשחק.

למעשה, חיפה המשיכה את כושרה הרפוי מהמחצית השנייה במינכן, למרות שהמאמן אלישע לוי השליך למערכה את כל הכלים ההתקפיים שעמדו לרשותו וכולם היו.

קשה להאשים את השער המוקדם שתל אביב כבשה (דקה חמישית) בחוסר האונים החיפני. שחקנים אלה כבר ידעו לצאת מפיגור משמעותי יותר ומול קבוצות טובות ממכבי תל אביב, אך בכושר שנתפסה הערב, הספיקה רוח לחימה מופתית של שחקני תל אביב כדי להכריע את המשחק. יותר הפסד חיפני בגלל היכולת מאשר משחק יוצא מהכלל של חבורת נמני את לוין. הם נותרו עם הנקודות, אותן נקודות שנראו רחוקות מכל קבוצה כרחוק מזרח ממערב- לאלישע לוי יש את חמשת הימים הקרובים כדי להבין מה קרה לחוד האימתני שלו שבפעם הראשונה העונה נותר שדוף.

ושאיש לא יעז אפילו להרהר עם עצמו ש"טוב שההפסד הגיע כעת" או ש"הלוואי על כל עשרה ניצחונות יירשם הפסד". אלה מחשבות של לוזרים שמזמן נטשו את מועדון האלופים.

רצף הניצחונות ודאי לא השפיע לרעה. מה רע לנצח בכל משחק ? מי שצריך להיות לחוץ זאת היריבה. ואצל מכבי ת"א, כמו שור הרואה סדין אדום, קשה עדיין לעכל שחיפה נמצאת הרחק לפניה בדור האחרון. נותר להם לעקוץ פה ושם, ליהנות כפי שרק בפריפריה יודעים ליהנות ולקוות שלהפסד החיפני תהיה השלכה חיובית על הליגה. כולם טענו שחיפה מעל הליגה- אצל הירוקים יודעים שהם מוליכי הליגה. הבדל עצום.

סיפור המשחק מתחיל מראש הפירמידה. שלומי ארבייטמן (אפס נגיעות בכדור, למעט הכנה נפלאה לשער) וולדימיר דבאלישווילי (בעיטה אחת והכנה לגול ל...קטן)- בנתונים הללו קשורה תוצאת המשחק.

גם אם אספקת הכדורים לעברם הייתה לקויה מאד, עדיין מצופה מהשניים להפעיל לחץ מסוים על הגנת ת"א הלוחמת. ילד בשם ניסן קפילוטו ובלם זר, רונאלד ראלדס לא הותירו מרחבי פעולה לצמד החיפני שהבקיע עד היום 17 שערים, כמספר שעריה של מכבי ת"א ערב המשחק.

בשעה שיניב קטן אינו במיטבו, ועדיין הטוב בשחקני חיפה (יחד עם אייל משומר) נשמר בקפדנות על ידי ליאור ז'אן, הלוואי על שרי ישראל שמירה אישית כזאת, לאחרים לא נותר הרבה מה לעשות.

אלישע לוי העדיף לשחזר את חוליית הקישור ששיחקה ממינכן ופתח עם קולמה, כיאל ועותמן וכל השלושה היו חלשים ונרפים. עד כדי כך שכבר בדקה ה- 28 החליט לבצע חילוף ראשון בהכניסו את מוחמד גדיר על חשבון עותמן החלש והמוצהב.

אותן דקות יקרות שחיפה איבדה על ניסיונות סרק לשלוט בקצב המשחק, עזרו ליריבה לכבוש ולשלוט. מתי קבוצה ישראלית הכתיבה לחיפה את קצב המשחק ? לא היה כדבר הזה.

מרגע החילוף השתנתה מגמת המשחק. את מקום המשחק האיטי, השבלוני וחסר התכליתיות, תפסו שחקנים מהירים יותר, בפרט כאשר אייל גולסה הוכנס למשחק בתחילת המחצית השנייה. לוח התוצאות לא זועזע כי חיפה הסתבכה במסירות רוחב סתמיות, הגבהות כדורים ששטראובר הבטוח קטף כאילו יצא לקטיף דובדבנים וחוסר מחץ נדיר. אפס בעיטות לשער לאלופת המצבים ?

ברגע שחיפה אינה לוחצת ותוקפת גלים- גלים, היא נכנסת לבעיות של זמן, עבירות ובזבוזי זמן של היריב ואם גם ההגנה אינה כתמול שלשום, נוצרה בעיה שהסתיימה בהפסד ראשון.

דקל קינן, מנהיג החלק האחורי נראה הפעם לא רגוע ורבות ממסירותיו לחלק הקדמי היו לא מדויקות והגיעו לרגלי היריב. קינן נאלץ להפוך למין "קשר יצירתי" בגלל שקולמה, כיאל ועותמן לא הניעו את הכדור. ים של כדורים שהיו ברגליהם לא מצאו את הכתובת.

חברו טאקסיירה לא היה במקום כאשר השער נכבש ומבין המגנים, משומר שמר על יכולתו אך מסיללה נכנע פעם אחר פעם ל"צהובים" שפרצו מאגפו. בחלק ההתקפי לא עזר במיוחד ובסך הכל חיפה לא תזכור את בלומפילד של שלהי נובמבר 2009 כחוויה מתקנת, ולא בגלל ההפסד הבכורה או קטיעת רצף הניצחונות. היכולת החלשה היא הכתובת שלא הייתה רשומה על הקיר.

אבי נמני רשאי להיות מרוצה מקבוצתו. ניצחה, הצליחה להוציא את העוקץ ממשחק ההתקפה של חיפה, לא נפלה ברמתה מהמוליכה וניצלה עד תום את חולשתה המדהימה. בקבוצות "קטנות" אין שמחה גדולה יותר.

השוער לירן שטראובר הזכיר בשני מקרים את שוערה של ברצלונה שהרס לריאל מדריד את השמחה המוקדמת. שתי הצלות ענק מרגלי טאקסיירה וקטן אפשרו למאיוקה להישאר עם שער הניצחון.
הגנתו הצפופה, במחצית השנייה צפופה מאד, חיסלה את דבאלישווילי ובמיוחד את ארבייטמן.

הקישור האחורי עם ליאור ז'אן ושירן ייני הקשה על החוליה המקבילה מחיפה, בעיקר בחטיפת הכדורים ובשמירה עליהם וחלק הקדמי עם ישראלביץ ואילאייב לא היה קשה במיוחד נוכח היום הפחות מוצלח של הגנת חיפה.

חיפה יכולה אולי לבכות את מר גורלה כאשר כבר בדקה השלישית ניצבה בפני יתרון ראשון. בירם כיאל השאיר את הבלם טאקסיירה במצב נפלא, זה בעט היטב לפינה הימנית אך שטראובר התעופף והדף לקרן.

כעבור שתי דקות עמנואל מאיוקה הצליח יותר. אילאייב מצא אותו חופשי ברחבה, טאקסיירה נצמד למשומר והחלוץ הזמבי סובב כדור אמנותי לפינה הרחוקה ודוידוביץ נכנע- 0:1 לתל אביב.

בדקה ה- 27 הזדמנות יוצאת מהכלל לאילאייב להכפיל את התוצאה. כחלון שלח אותו לרחבה והראשון בעט במהירות לקורת שערו של דוידוביץ.

קצב הדקות האלה היה מטורף. דבאלישווילי הגביה כדור מימין לשמאל, ארבייטמן נגח מצוין לרגלי קטן שמשמונה מטרים בעט "פס" למרכז השער- שטראובר הדף ברגלו. מיד הגיע "פגז" של החלוץ הגיאורגי ומכאן ועד לסיום המשחק (כשעה) ה"ירוקים" נרדמו ולא הגיעו יותר למצבים קורצים.

במחצית השנייה חיפה שלטה ו..נעלמה מרחבת המארחת לה היה רק מצב הבקעה אחד (69) כשמאיוקה קיבל כדור ורק קריאת משחק של קינן שהדף לקרן, אולי מנעה מפח נפש גדול יותר.

אם במחצית הראשונה חיפה סידרה לעצמה חמש בעיטות קרן, בשנייה בקושי אחת. זה סיפור המשחק בין קבוצה שהצטיינה בלחימה לבין אלופה אנמית שלזכותה ייאמר שסידרה מיני יום עצמאות בפריפריה. ואיזה מסכנה סכנין שרצתה להיות הראשונה להפתיע את חיפה...

הרכב מכבי תל אביב: לירן שטראובר, דור מלול, ניסן קפילוטו, רונאלד ראלדס, רוני גפני, ליאור ז'אן, שירן ייני, ג'יירמו ישראלביץ, איביצ'ה אילאייב (יוסי שבחון/66), תמיר כחלון( יובל אבידור/73), עמנואל מאיוקה (אנדריי קומאץ/ 81).