רגע דרמטי, כמעט עוצר נשימה, התרחש בדקה ה- 71. לתוך שדה המשחק נזרק כדור נוסף ועיניו של ניר דוידוביץ ברקו כשל ילד קטן. סוף- סוף תהיה לו הזדמנות לגעת בחפץ הגדול ולא "שכחו אותו בבית".

אלא שהשופט לירן ליאני סילק מהר את הכדור המיותר, דוידוביץ לא בכה. אדרבא, נשם לרווחה שהנה עוד "מוקש" סולק (בינתיים) מדרכה של קבוצתו והפעם הכתום היה בעד ההתנתקות מבני יהודה.

זאת הייתה תמונת המשחק פחות או יותר. למעט שתי הזדמנויות גדולות לאורחים, וגם אז דוידוביץ לא נגע בכדור, בחוריו של אלישע לוי הוכיחו (צריך ?) שלא כדאי לאיים עליהם בקפצונים. מי שרוצה להיות "שליח הליגה"- לבריאות. חיפה מתייחסת לכולם ברצינות.

את ההיסטוריה העגומה של הופעות בני יהודה בקריית אליעזר, הספקתם להכיר לפני המשחק. חוששים מאד כבר בצומת אולגה וכך גם נראו שחקניה בחצי השעה הראשונה: מבוהלים, חיוורים, לא מצאו ידיהם ורגליהם ואלמלא חיפה הייתה מרוכזת יותר בדקות המצוינות שלה, לוח התוצאות היה מתעשר בקלות.

אין ספק שה"ספידי-שער" מראשו של שלומי ארבייטמן תרם המון לביטחון החיפני ולרצון לדרוס את היריבה ההמומה. הפתיחה של חיפה נעזרה בקצב משחק מסחרר אותו העבירה לדקות רבות הערב למשחק הליגה, לכאורה מאבק הצמרת.

כל המערך החיפני הפעיל לחץ כבד על הגנת האורחים שנשימתה נעתקה, הרבתה להרחיק כדורים לכל עבר ואלה הפכו מיד לאיומים נוספים על שערה.

להמחשה בלבד: רק בדקה ה- 30 דוידוביץ נגע בכדור אחרי הגבההת דרדל'ה של קשר בודד של בני יהודה. שום איום ממשי ורק ניסיונות בלתי פוסקים להבין מהיכן תצמח הרעה.

לרוע מזלה של בני- יהודה היא תפסה את הקישור החיפני במיטבו. האיש מספר אחת במגרש, בירם כיאל שלא חס על יריביו, תיקל אותם באדיקות, שמר בגופו על כל כדור והניע את משחק קבוצתו מאגף לאגף בדייקנות.

עזר כנגדו, ג'ון קולמה. אחרי שניים-שלושה משחקים פחות טובים, זכר לפציעתו ומחלתו, שב לעצמו, הגביה כדור מדוד לארבייטמן שכבש, המשיך לטאטא כל סכנה בסביבה ואם השניים הללו טובים, אין סיכוי גדול לצד השני להשתלט על קו האמצע.

והם לא היו היחידים.בהגנה כולם היו טובים והרחיקו מאזור הסכנה את החלק ההתקפי הכתום, בלט מעל כולם ג'ורג' טאקסיירה עליו גם הוטלה המשימה הקשה ביותר: לנטרל את אלירן עטר.

מלבד בריחה אחת, הפורטוגזי שיחק מצוין ויותר מזה. עטר כלל לא הורגש ואם יקבל את הפרס, והלוואי שיקבל, עליו להודות שטאקסיירה לא היה בשטח בזמן הבקעת השער הנפלא במספרת. החיפני הלביש עליו מנעול כבד, שיתק והרחיק אותו מאזור השער וכאשר בבני- יהודה ראו שהתותח שלהם מושבת, מה יעשו "אזובי הקיר" ?

אייל משומר לחם כארי, דקל קינן נותר כמעט חסר תעסוקה אבל הביטחון והתיאום שלו עם ג'ורג' מרקיע ובפינה הסתתר לו פיטר מסיללה שהמתין לרגע המתאים כדי ל"נשוך" פעם שביעית ולסדר לגולסה לכבוש.

עד כדי כך שבני יהודה אפילו לא ניסו לתקוף מאגף ימין. עומרי אפק, לכאורה שחקן מהיר לא ידע מה לעשות מול מסיללה שלא הפגין יכולת יוצאת מהכלל אבל ברגע שהוא מחפש לצאת קדימה, רק דוקרנים מסוגלים לבלום את מאוציו, ולא רק הערב.

הופעה טובה, כאילו שגילנו את אמריקה, ליניב קטן שהשקיע כתמיד ובהתחשב במכאוביו בתקופה האחרונה, שאפו לקפטן. כשהוא על המגרש, חבריו חשים הרבה יותר ביטחון וגם כאשר המאמן מבקש ממנו להישאר עד סיום ההתמודדות החשובה, לא ניכרים בו סימני אכזבה.

מחצית טובה גם לליאור רפאלוב שפתח בסערה, שיגע את עוז ראלי שבאמת היה לו רע, אך פציעה מוקדמת בברכו השביתה את תנופתו ומאמנו נאלץ להחליפו במחצית.

דווקא החלק הקדמי, זה שכבש את מרבית השערים, לא מיצה את עצמו מול אחת ההגנות הטובות בליגה שפשוט קרסה נוכח מהלומות ה"פטיש החיפני".

מישהו יכול לבוא בטענות לשלומי ארבייטמן ? למה לבוא בטענות לחלוץ הלוהט של הליגה שכבר כבש 14 שערים ? ההתרוממות הנפלאה שלו בעת נגיחת השער, הזכירה את זו של נוגח מצוין אחר בחיפה, משה סלקטר ואת נחום סטלמך המנוח בשנות החמישים והשישים. אולי הצעירים שלא ידעו את נחום, יבינו על מה המבוגרים מדברים בשיחות על פעם.

פחות מורגש היה מוחמד גדיר המהיר וגם מחליפו דבאלישווילי זקוק לעוד משחק-שניים כדי לחזור לרשימת הכובשים. אחד המחליפים, אייל גולסה לא נכנס טוב למשחק אך ככל שנקפו הדקות השתפר וברבע השעה האחרונה היה שוב למתקפה מחודשת על שערו של דלה איינוגבה הטוב ובא על שכרו בשער שהבקיע וסגר את המשחק.

בחיפה הבינו, כמו שאר הקבוצות, שאם פדרו גלבאן ואלירן עטר מכוסים, העוקץ ניטל מהיכולת הקבוצתית. לרוב הקבוצות אין את הכלים למנוע זאת- בחיפה השגיחו עליהם בשבע עיניים והפכו את המשחק לקל יותר.

כאמור, הפתיחה הרועמת של חיפה תרמה למשחק החד צדדי במחצית הראשונה. בהתקפה הראשונה, ג'ון קולמה הגביה מימין וארבייטמן, אחרי 22 שניות הבקיע בנגיחה נפלאה. הכדור ניתז ממצחו לעבר המשקוף הפנימי ונחת מעבר לקו- 0:1 לחיפה.

בדקה השמינית איינוגבה ניצב במקום הנכון. ארבייטמן שיגר לעברו כדור בעוצמה והשוער הדף. חלפה דקה ומבצע גדול של רפאלוב היה נכנס לרשימת מצטייני הפעילות לפני הכיבוש. סחף כדור משמאל, חלף על פני שני שחקנים ושלח כדור מעל למסגרת. אם הכדור היה בין הקורות- אין ספק שהיה חתום עליו שער.

חיפה לא נרגעה. גדיר, בפעולה אישית שיגר "טיל" מ- 17 מ' שחמק מעט מעל למשקוף ובדקה ה- 39 משומר חיקה אותו כאשר כדור שחזר מההגנה לא מצא את הרשת. בדקות אלה חיפה האטה את קצב משחקה ולא ניצלה כראוי את הבהלה התל אביבית.

במחצית השנייה ניתנו לזהובים שני מצבים נפלאים. אפק (53) הגביה כדור לאגף הנגדי, עטר שלח בעקבו לגלבאן שמטווח קרוב בעט כדור אדיר החוצה ושבע דקות מאוחר יותר, עוז ראלי מצא את עטר בעומק ההגנה החשופה של ה"ירוקים", קולמה לא ראה והחלוץ הצעיר בעט חזק וגבוה- דוידוביץ עדיין לא נגע בכדור.

חיפה לא אהבה את שראתה, התעשתה ויצאה לגמור את הסיפור. בדקה ה- 81 בעיטה סוג א"א מרגלי בירם כיאל, הדיפה מאותו סוג של השוער האורח שהציל שער ודאי, אך בחלוף שתי דקות (83) גם הוא יכול היה להסיר כפפותיו ולהריע למסיללה.

המגן, שקיבל כדור מקטן, מסר לרוחב מין מסירה משונה אך מדוייקת, גולסה נותר לבד כאשר רק ליניץ' לידו, התעלם ממנו ובעט לפינה הקרובה- 0:2 ועוד שלוש נקודות בקופה.

עכשיו מצפה לשחקנים רבע גמר גביע הטוטו מול הפועל פתח תקווה (רביעי). אם בברצלונה סופרים תארים מכל הסוגים, מותר גם לחיפה.

הרכב בני יהודה: דלה איינוגבה, עוז ראלי, איבן גארידו, דין מורי, כפיר אדרי, סינסה ליניץ', לירוי צעירי (חסן אבו-זייד/83), אסי בלדוט, עומרי אפק (משה ביטון/76), פדרו גלבאן, אלירן עטר.