ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים כבר יכול לישון בשקט. סוף-סוף אחרי שנים רבות, ועם אפס השקעה, תושבי ירושלים זכו לראות רכבת דוהרת...
ולא סתם רכבת צ'וקומוקו מתל אביב לחיפה אלא קטר הגורר אחריו שורת קרונות הנעים במהירות סילונית, ללא מעצורים ועם יכולת נפלאה. אלטון ג'ון ברמת- גן? סליחה, מכבי חיפה בטדי. זה הקונצרט האמיתי שקיבלו הערב כמיליון צופים באצטדיון וברחבי הארץ.

כשנדמה ששחקני חיפה "עייפים", ובכל זאת שיחקו כבר השנה 40 משחקים בכל המסגרות, החבר'ה של אלישע מגיעים לאצטדיון בו לא ניצחו מזה ארבע שנים וחצי ודורסים את בעלי הבית עד כדי כך שהשופט אסף קינן שורק לסיום בדיוק בדקה ה-90 וללא תוספת זמן. קולטים את הסיטואציה ?

אפילו אוהדי בית"ר הקשוחים לא יכולים להמציא טענה וחצי טענה לתבוסה הביתית הקשה של קבוצתם. עד היום רק שמעו וראו מרחוק למה מסוגלת אותה "רכבת משתוללת" ולאילו מהירויות.

אין כאן טעות, צריך לנבור עמוק בארכיונים כדי למצוא קבוצה כל כך אגרסיבית ומהירה בצורה בלתי רגילה. אחרי 20 ניצחונות מתוך 22, בעצם כבר לא צריך לחטט. את מי מעניין מה היה בעבר אם אפשר לשבת ופשוט ליהנות מתצוגות כדורגל נפלאות כמו במחצית השנייה.

בעצם, למה לקפח את הקבוצה הנוכחית ומאמנה ? 45 הדקות של המחצית השנייה לא נפלו בכלום מה-0:5 ההירואי מול מכבי תל אביב ב-1994. חד וחלק.

לא האווירה בטדי ולא פחד הקיזוז הריצו את שחקני מכבי חיפה לניצחון הגדול. לא בכל שנה בית"ר מובסת בביתה וחששם של שחקניה שהרבו לשבח את חיפה ערב המשחק, היה לו סימוכין בשטח.

התופעה חוזרת על עצמה מחזור אחרי מחזור. השחקנים נכנסים לאטרף, החל מהדקה הראשונה ואוי למי שניצב בדרכם. גם כאשר הקבוצות ירדו לחדר ההלבשה עם רשתות נקיות, ברור היה שהקצב של חיפה גדול בכמה מספרים על היריבה שכרעה תחת העומס. שוב, ונזכיר זאת עוד ועוד, חיפה מביאה איתה את הערך המוסף של ליגת האלופות.

ניתן לעמוד מולה במערך טאקטי מסוים, כפי שבית"ר עשתה, מחצית פלוס עשר דקות. ואז מבחינים בקלות שבלוני החמצן של חיפה התרוקנו מעט, בשעה שהיריבה "שפכה לאגר" וכל מה שנותר לה זה לעמוד או להזדחל ולהתפלל שחיפה תחטיא או שהשוער יהיה גדול. לא זה קרה, כי חיפה ניצלה עד תום את ההגנה הירושלמית האיטית וגם שוערה, אריאל הרוש לא נזקק ליכולת גבוהה. כל בעיטה "בום" פנימה והוא לא אשם בכלל.

אלישע לוי ידע שהבית"רים יסתערו על קבוצתו מדקת הפתיחה. היוקרה, העובדה שלא ניצחו ארבעה משחקים ברציפות וההכרה שאם חיפה כובשת ראשונה, ניתן לדבר רק למנורות.

לכן, במחצית הראשונה , על אף ששיחקה עם שני חלוצים, דבאלישווילי וארבייטמן לא נגעו בכדור ועל מצבי הבקעה, הס מלדבר. ההגנה והקישור האחורי עשו מלאכת קודש ולא במגננה טיפוסית.

ניר דוידוביץ (אופס, שוב עם 121 דקות ללא ספיגה) לא נגע בכדור במהלך כל המחצית הראשונה. ארבע בעיטות נבעטו מרגלי בית"ר, כולם מחוץ למסגרת. רק במחצית השנייה, כעבור שעה, הצליח ברק יצחקי לבעוט כדור אחד לידיו ובפעם השנייה, בעיטתו נהדפה במשקוף.

הגנת חיפה הוציאה מכלל פעולה את כל החלק הקדמי של ה"צהובים". אייל משומר נשמר בתחילה וכך גם פיטר מסיללה, אלא שלשמור אותם צריך לרוץ כפי שמטוס טס למרחקים ארוכים. שמישהו בצד יתדלק את השומרים מדי מספר דקות..

המגנים המהירים של חיפה אפילו לא מאפשרים חופש מחשבה ליריב. מהירותם כה גבוהה, הם מתנפלים על השחקנים ממול ואלה מאבדים כדורים בהיסטריה מובנת. ככה נראה פעם הכדורגל הישראלי מול האנגלי.

לא רק הם. דקל קינן השקט והבטוח וג'ורג' טאקסיירה המצוין הפכו לצמד "קאמיקאזות". אם לא מצליחים לעצור, מזנקים, אם לא בראש- מתעופפים ואם כדורים נורים לשערם, אין להם בעיה להשתטח ולבלום בגופם. תשאלו את ברק יצחקי, חן עזריאל וטוטו תמוז כמה פעמים נגעו בכדור במהלך המשחק- יד אחת תשאירו בכיס.

במחצית הראשונה, הממושמעת יותר, שבה חיפה הניעה את הכדור מרגל לרגל במטרה למנוע מהירושלמים להיכנס למשחק, בירם כיאל ובעיקר עלי עותמן שיחקו בצורה אחראית ובוטחת. כיאל כמעט ולא חצה את קו מחצית המגרש אך ידע לווסת את משחק הקבוצה. מבצע אחד שלו הרס לבבות אך הוכיח עד כמה הוא בטוח בעצמו. דקה 19: כדור ברחבת חיפה, כיאל צריך וחייב להרחיק מאזור הסכנה אך לא. לקח את הכדור, חזר לאחור, עבר רובית שני שחקנים בצהוב ורק אז הרחיק. ועותמן?

הרכש מסכנין הופך אט-אט ל"חרזי החדש". לדוידוביץ עדיין אין מה לדאוג אבל נראה שעותמן מסוגל לשחק בכל עמדה במגרש. בשלושה תפקידים כבר שיחק והצטיין. מגן ימני, מגן שמאלי וכעת קשר. מהירותו והכושר הגופני שלו מדהימים. לעיתים, וזה קורה בדקה ה-80 פלוס נשאלת השאלה אם הסוללות לא נגמרו אצלו.

ולא. עוד ריצה לאחור, עוד תיקול, עוד חילוץ כדור ורק משרוקית השופט בלמה אותו. מאד מעניין יהיה לשבת מצד ולצפות בדו-קרב למאה מטרים בין עותמן, מסיללה וגדיר. מאתיים כדי שיישאר טעם של עוד ? יאללה, הלכנו על זה.

מסיללה (ינוח בשבת מול נתניה עקב כרטיסים צהובים) הפגין שוב משחק ענק. נעים לדבר על זה, יותר מטריד לחשוב שבמונדיאל הקרוב נראה אותו מעל המסך הקטן. ורק שם. עיזבו את ה"בישול" העשירי שלו, כל הפריצות וחוכמת המשחק- תענוג שהוא בצד שלנו.

אל השניים צרפו את ליאור רפאלוב ויניב קטן. היום ראש חודש אדר, באחריות, רפאלוב בשיאו ולא התחפש לשחקן. שחקן-שחקן. מורו ורבו, יניב קטן העניק לו נתחים גדולים מעצמו, מנהיגות, ראיית משחק וניהול מופתי שלא לדבר על עזרה להגנה. ליאור נראה מצוין ובכושר גופני מעולה, הטוב ביותר שנמצא בו מאז החל את צעדיו במועדון בגיל 9.

בגלל הצטיינותם של חבריו, ליניב קטן נותר מעט לעשות במחצית הראשונה. יצחק שום ניסה להצר את צעדיו בשעה שהצמיד אליו את קובי מויאל. קטן לא התרגש גם כאשר הצטרפו אל שומרו האישי שניים מחבריו. הוא נע מאגף לאגף אך מהרגע שהירושלמי ספג "צהוב" (דקה 30)- כל הסכרים נפרצו ובהמשך קטן המשוחרר חזר ליכולתו הגבוהה, הממוטטת והמנהיגותית. ה"קטר".

החוד לא זכה לאספקת כדורים שוטפת, אריק בנאדו ותומר בן-יוסף הסתדרו לא רע עם כובשי 32 השערים, אך ברגע שדבאלישווילי הוצא ונכנס מוחמד גדיר, הפאזל של שום התפרק ולא רק בגלל שער ה"בינגו" של המחליף, חצי דקה אחרי שנכנס.

בשקט יכולנו לצפות במחזה נדיר: שלושה מחליפים כובשים במשחק אחד. גדיר כבש, בוקולי גם ובוקארי היה קרוב 20 ס"מ משער חשוף. מה רע בשניים?

בית"ר הוותה יריב שקול עד למחצית. היו לה שלושה מצבי הבקעה יותר מטובים וברגע שלא כבשה, הזמינה לעצמה את הלחץ החיפני הכבד והמפלה שבעקבותיו.

כאמור, חיפה העלימה את ברוכיאן, יצחקי, עזריאל ותמוז שנכנס במחצית, ההגנה תפקדה עד שנפרצה על ידי העורף החיפני (משומר ומסיללה היו מעורבים בשניים מהשערים) ובהמשך, אלה ששיחקו מעל הממוצע, שני העידנים, טל וורד, נבלעו במשחק הדורסני ולא יכלו להשפיע על מהלך המשחק.

הדקות הראשונות לא בישרו על תוצאת הסיום. יצחקי השאיר כדור לעידן ורד שבעט בעוצמה, טאקסיירה בלם בגופו אך הכדור עלה בקשת ושרט את המשקוף.
משומר, כדי לאותת עד כמה הוא מסוכן (5) מצא עצמו לבד מול הרוש, ממסירה של קטן, בעט למרכז השער והירושלמי הדף לקרן.

רגע של דפיקות לב לחיפה בעקבות הטעות היחידה של טאקסיירה (15). מסר כדור לריקן שפרץ מימין ומסר לורד שבשמאלו ומעמדה טובה בעט החוצה.

ריקן זה ניסה בעצמו (21) וכדור חזק שבעט חלף 30 ס"מ מהקורה הימנית וכל השאר התרכז במרכז השדה. 0:0 מתאים לבית"ר ולהפועל תל אביב.

ואז, הו אז, התחיל הטירוף בירוק. גדיר נכנס, כיאל מסר לקטן שהקפיץ לארבייטמן שנגח לעברו של רפאלוב שהמשיך בנגיחה ומוחמד הלך אל הכדור ובנון-שאלנטיות, כאילו היה ואן ניסטלרוי בעט שטוח וחד- 0:1 ירוק.

השער ניתץ את התיאוריה שניתן להחזיק את חיפה על אש קטנה. המשחק המפרגן של ה"ירוקים" הסתיים שוב בפגישה עם הרשת. קטן(52) מסר לרפאלוב וממנו למסיללה שחלף על פני מגן ירושלמי, חדר לעומק והוציא החותה לארבייטמן שתקתק את הכדור לרשת- 0:2 ושוויון בין מספר החולצה של ארבייטמן (19) לסך שעריו בליגה.

רפאלוב היה ראוי לשער (57) אחרי שקטן הריץ אותו ובמקום למסור לשניים מחבריו, העדיף לבעוט וכמעט כבש, יצחקי (60) נזכר שיש כדור במגרש ולראשונה בחן את דוידוביץ וחיפה המשיכה בפריסה המדהימה שלה ביציאה להתקפות וגם בעיטה מעולה של יצחקי (75) לא ריגשו יותר מדי את קטן שניסה אף הוא לכבוש (76).

ה"מאסטרו" המשיך לחלק כדורים, אחד מהם לגדיר(79) שנגח תוך כדי תנועה לפינה הנמוכה והרוש מנע שער ודאי.
בוקארי יכול היה לקנות את עולמו לדקה, כי בחיפה של השנה יש עולמות רבים, ובתום מסירת רוחב של משומר, החטיא בסנטימטרים את שער הבכורה.

אלא שההחטאה מצאה "מטאטא אחר יורה". משומר שלח כדור לבוקולי שנכנס לרחבה ובעט לפינה השמאלית- 0:3 ומתנה מיוחדת ליום הולדתו החל בעוד יומיים.

ואם השופט קינן שרק ללא תוספת זמן- תבינו שירושלים תמיד על ראש שמחתנו, במיוחד היום...

הרכב בית"ר: אריאל הרוש, אבי ריקן, אריק בנאדו, תומר בן-יוסף, אלירן דנין, קובי מויאל (רודריגו וסקס/80), עידן טל, עידן ורד, אבירם ברוכיאן (עמית בן-שושן/62), ברק יצחקי, חן עזריאל (טוטו תמוז/46).