"יצאת לטיול בגליל והשארת אותי בבית? לא מספיק שכל השבוע אני לבד?"- זאת אמורה הייתה להיות תגובת הנשים והחברות של שחקני מכבי חיפה לו שבו לביתם אחרי ניצחון קליל בעילוט על מכבי אחי נצרת, מצטנעים ומסתפקים במשפט קצר: "טיילתי בגליל".

למזלם של החיפנים, הטלוויזיה שידרה, הרדיו טרטר, היו דווחים עדכניים והכי חשוב, ישנם צילומים ששחקני המוליכה שיחקו כדורגל ולא קטפו פרחים. לא די שמחפשים דרך לבלום אותם (משטרה?), עכשיו הם עלולים להסתבך גם עם המועצה להגנת צמחים.

מאחר ואחי נצרת אינה "פרח מוגן" הרשו לעצמם בחוריו של אלישע לוי להוסיף שלוש נקודות חשובות ולהשאיר לדמיון מה לדוגמא, היה מצבם של מכבי נתניה ואשדוד לו שיחקו פתוח כמו הנצרתים.

מבחינת נצרת, מאמנם האנגלי ג'ון גרגורי עשה בחוכמה שלא סגר את המשחק. גם בגלל שאין לו הגנה בכלל (בדוק!) ומאחר וזו לא קיימת, צפיפות ברחבה הייתה גורמת לחיפה ללחוץ ולכבוש הרבה יותר. עדיף זאב שבע מכבשה שבשבוע הבא אין מה לטרוף ממנה.

מבחינת התוצאה, חיפה מסודרת. לדידה, חסרות לה שש נקודות בלבד מתוך 15 כדי לסיים ראשונה את הליגה המוזרה ביותר בכדורגל העולמי. הלוואי כל שבוע 0:5 ועוד שלל מצבים לא היסטריים כמו בשבועיים האחרונים.

מי שעקב אחרי אלישע לוי, ראה אותו קם בחוסר נוחות כבר בדקה השלישית. למרות הזמן הקצר מפתיחת המשחק, קבוצתו נראתה מנומנמת משהו. אשם לא במעט הדשא הגבוה שלא קוצץ כפי שצריך להיות, וכך חיפה נראתה מסורבלת ואיטית ולרגע נדמה היה שנצרת גוררת את אורחתה למשחק שבלוני ואולי מתכננת הפתעה כלשהי.

השער בדקה השמינית מפנדל מוצדק (תפיסה מאחור של ארבייטמן) לא פתח את המשחק, כי ממילא הגנת נצרת לא הוותה חומה בצורה גם עד אז, אבל הנעת הכדור החיפנית הפכה למדויקת יותר ורגוע מזה, כל בעיטה למסגרת הסתיימה מאחורי גבו של השוער מאייבי.

כך נולדה לה בקלות, כמעט ללא צירי לידה, חמישייה קלילה כשהמרוויח הגדול שלה, שלומי ארבייטמן שחזר ממנוחה וכבש שלישייה בדרך לניתוץ שיאם של נסים אלמליח (בית"ר תל אביב) משנות החמישים עם 30 כיבושים וסגנו, אלון מזרחי (מכבי חיפה) שהבקיע 28 שערים לפני שש עשרה שנים.

ארבייטמן יכול היה לכבוש גם יותר- החטיא כמו שאר חבריו ששיחקו להנאתם וטוב שלא דרסו. אמנם, אלישע לוי (מזל טוב, השווה את מאזן הניצחונות וההפסדים שלו לתיקו 149) לא נותן לחבריו להישאר בעננים זמן רב, אפשר וגם הוא מאוכזב שהמשחק לא נכנס לפנתיאון התוצאות (כמו ניצחון החוץ הכי גבוה- 0:7 בראשון לציון) אבל פניהם של השחקנים ברדתם מהמגרש העידו שגם הם מבינים שעם כל הכבוד לניצחון- ממחר יום חדש. ללא קשר ליריבה הבאה מכבי תל אביב שספגה גם היא מספיק חמישיות בעבר מחיפה.

המחצית הראשונה הייתה כה חד צדדית, ללא קשר לתוצאה, שרבים פינטזו שהנה במחצית השנייה חיפה תוסיף מנה דומה. ולא היא. נצרת נהנתה מהעובדה ששחקני חיפה התאמצו ורצו אך לא "נהרגו" ומי שסבל מכך היו שלושת המחליפים.

מוחמד גדיר הפיח רוח חיים וניסה לכבוש שוב, ג'ון קולמה החליף את בוקולי וכיאל ובוקארי קיבל את מספר הדקות הגדול עד כה (37). שלושתם לא נהנו מהעוצמה שהפכה לסמל המסחרי של חיפה בעונה זו אך כל אחד הרוויח משהו. בעיקר קולמה החוזר לעצמו ובוקארי שכל דקה על המגרש מוסיפה לו ביטחון. הרמה המשופרת והביטחון יגיעו בהמשך כמו עם שאר הזרים.

עד לחילופים ראינו את דוידוביץ נהנה מהנוף הגלילי סביב המגרש בעילוט, את משומר מתרוצץ מעבר לקו אמצע המגרש, את מסיללה מבטל את השמירות עליו בזריזות ו"מבשל" צמד שערים נוסף ולבלמים קינן וטאקסיירה לא נותרה עבודה כי חלוצי נצרת (?) לא הגיעו למשחק. חבל שדווקא במשחק קל והוגן כל כך, טאקסיירה נאלץ לספוג את הכרטיס הצהוב החמישי שלו וייאלץ להיעדר מהמשחק מול בני סכנין בעוד שבועיים. שי מימון בהיכון.

שחקני הקישור עשו ככל העולה על רוחם. קטן נהנה מחופש שאין לו אפילו בבית, רפאלוב היטיב לנווט ולכבוש (בראש!!) ולקישור האחורי הייתה עדנה. בוקולי המשתפר וכיאל (מחצית שלמה חייך...) לא נתקלו בלחץ מיוחד שהקשה עליהם.

על המנוצחים אין להרחיב. לגרגורי יש מספיק "כאב ראש", למושאלים ממכבי חיפה לא היה סיכוי להוכיח לאמא חיפה מה הם מסוגלים לתרום ובסיכום כולם יצאו מרוצים. בעיקר המקומיים שספגו את התבוסה הקשה ביותר בביתם- נחמתם שיכול היה להיות גרוע בהרבה.

כולם ידעו שהגנה שסופגת 50 שערים אינה מסוגלת להוות "קו מז'ינו מול התקפה שכבשה יותר. בדקה השמינית נפרץ הסכר. בוקולי מסר לקטן שראה את ארבייטמן מתמקם ברחבה, מסירה והחלוץ החיפני נתפס מאחור בידיו של המגן אסף בראון. מילא נתפס אך מנע מהסקורר החיפני לנוע קדימה. מאיר לוי שרק לפנדל וארבייטמן לא ויתר על התענוג לכבוש- 0:1 לחיפה, שער שניפץ כישלונות של חלוצים רבים להגיע ל-20 שערים. השאיר תשע שנים מאחור.

חיפה המשיכה לשלוט ולכבוש, ללא ניסיונות סרק. כל פגיעה בול. קטן שניצח על המשחק בקלילות שלח את מסיללה לפריצת סולו, ה"שף החיפני" מסר לרוחב, הכדור פגע מעט בגוף מגן, הגיע לשוער ששמט אותו היישר לגופו של ארבייטמן המסתער שחדר עם הכדור פנימה- 0:2.

חיפה עדיין חשבה על שערים ובדקה ה-23 כבר 0:3. הבלם גורמן תיקל את רפאלוב שלא כחוק, יניב קטן סובב כדור מזווית לא מי יודע נוחה, כיאל הסתער קדימה וקווצות שערו לא היו סמורות מספיק כדי לנגוח- גם בלעדיו הכדור חדר לרשת והשער שייך לקפטן. מה פתאום שיקחו ממנו את התענוג?

מאייבי, השוער המתוסכל הצליח למנוע מחיפה ארבע מארבע והציל ברגלו(25) אבל גם 80 אחוזי דיוק שייכים לעשירון העליון: שוב קטן למסיללה, שוב מסירה מדודה וארבייטמן ניצב חופשי וברגלו השמאלית שלח למשקוף הפנימי ולרשת- 0:4 טוטאלי.

רק בדקה ה-37 נזכרה נצרת שלא ייתכן שדוידוביץ יקבל שכר ללא טרחה וסיכנה את שערו. החיפני הדף וצ'ם נטויה בעט מ-18 מ' סמוך לקורה. כעבור חמש דקות עוד שני חצאי מצבים שסחטו זינוק בודד של השוער וסיום המהלך הסתיים מעברו השני של המגרש (43). כיאל הריץ את דבאלישווילי שמאלה, זה עבר מגן והגביה, רפאלוב הגיח ונגח בקלות פנימה- 0:5 ושער מספר 2500 לחיפה בליגת העל.

חשבתם שארבייטמן נרגע ? החטיא רביעייה מהמצב הכי טוב שנקרה בדרכו במשחק זה. רפאלוב הגביה לעברו בתוספת הזמן, שלומי זינק ומול שער חשוף, כאשר השוער ניצב בצד השני, נגח החוצה. כנראה שאריות מהמשחק מול אשדוד.

המחצית השנייה התבטאה בניסיון נצרתי ל"שמור על התבוסה" ולא להרחיבה למצב של קטסטרופה וכבר בדקה ה-51 הצליח דקל קינן להציל שער בטוח. הגבהה מעל ראשו של טאקסיירה, נטויה קיבל כדור וחלף על פניו של דוידוביץ, בעט לעבר השער החשוף וגליץ' מארץ הגליצ'ים של קינן שהסתייע בגופו מנע הבקעת שער כבוד.

חיפה התרגזה, רפאלוב העמיד את ארבייטמן מטר משער נצרת וזה בעט החוצה. לא להאמין (53). טאקורה המקומי שוב ניצל שוויון נפש חיפני ובסיום התקפה מתואמת בעט ליד הקורה (56).

חיפה המשיכה בניסיונות להוסיף לפחות את המע"מ למכסת שעריה, דבאלישווילי, בוקארי וגדיר לא ניצלו. הכי קרוב היה קולמה (75) שנשלח על ידי רפאלוב, בעט שטוח וכשנדמה היה שהקרח בטור השערים שלו נותץ, צץ מאייבי והדף ברגלו.

האם הופעתו של גרגורי, במכנסיים קצרים, הכניסה את חיפה למצב של "סוגרים והולכים לים?". אין מצב. מצפים לה כעת עשרה מחזורים רועשים, מעניינים ומקוזזים עד לתהילה.

הרכב נצרת: ז'וסלאן מאייבי, אסף בראון, רמי דואני (מוחמד גאברייה/46), מרק גורמן, נאור פסר( מג'ד יונס/51), שלומי חנוכה, מייקל טאקורה, לואב כיאל, איב ג'ידה, צ'ם נטויה (האני שאהין/55), תומר חמד.