אנחת רווחה נשמעה הערב בפיקוד העורף, מחוז המרכז. לפחות מכבי תל אביב מוכנה לקראת אפשרות של התקפת טילים. לא צריך פטריוט, לא כדור ברזל, לא הוקים ולא כלום- צריכים לקחת את מכבי תל אביב, להציב אותה במערך ששיחקה הערב בקריית אליעזר וכולם יכולים לישון בשקט.

בכלל לא מצחיק. זאת לא קבוצת תחתית שהגיעה לגונן על שערה בניסיון לגנוב נקודה. זאת מכבי תל אביב ה"גדולה" שאיש כבר לא יכול לגזול ממנה את המקום השלישי (ולכן היא תארח את מכבי חיפה בבלומפילד בפליי-אוף) והיא יכולה הייתה להגיע ולפחות לנסות לשחק כדורגל חיובי.

אבל היא חששה, וסיבותיה עימה שתוכל להתבצר ברוב דקות המשחק, להפגין כדורגל פחדני וחסר יכולת ועכשיו עוד עלול מישהו לחשוב ש"בונקר" והפסד מינימלי למכבי חיפה עדיף ממשחק פתוח מול היריבה העירונית.

ברור שאבי נמני ידע שאם יגיע עם מערך פתוח כמו ב"דרבי" בו ספג רביעייה, האוטובוס חזרה יתקשה לסחוב את כמות השערים. אבל הייתה לו תקווה שגם יצליח לכבוש מול ההגנה האיתנה בליגה. כאן הוא ויתר על הכל, העלה מערך מפוחד (בטעות עלולים לכנותו "משחק הגנה מעולה") שלא רק שלא הפחיד את חיפה, גם לא עורר את התנשמות והינשופים בסביבה.

בל נטעה. תל אביב לא הייתה הקבוצה החלשה היחידה על כר הדשא. הצטרפה אליה גם האלופה והמוליכה מהמחזור השלישי ברציפות. מכבי חיפה נגררה למלכודת התל אביבית הלא מתוחכמת.

ההבדל היחיד בין השתיים: חיפה לפחות ניסתה לאיים על שערו של לירן שטראובר, חיפשה כל הזמן נתיב לרשתו. העובדה שעשתה זאת הערב רע, לא מדויק ושבלוני- רווח נקי של ה"צהובים" שיכולים להרגע. חיפה לא באה לנקום, לא נקמה, רק אגרה שלוש נקודות ליגה יקרות שהבטיחו לה כמעט סופית (עוד נקודה) את המקום הראשון בטבלה עד למחזור ה-31 לפחות.

איך נוהגים כל מיני גוטמנים למיניהם לומר אחרי ניצחונות קשים ? "השחקנים שלי הוכיחו אופי". הפעם לא האופי ולא היופי ניצחו אלא הסבלנות והפריצה הסוחפת של יניב קטן לרחבה שבגללה נשרק הפנדל ממנו כבש שלומי ארבייטמן את שערו ה-23. במשחק כזה, פנדל הוא העונש הטוב ביותר שניתן להעניש בו קבוצה בונקריסטית שהגיעה להפריע כשאין עליה לחץ מי יודע מה, מלבד כבוד. ומשחק כזה לא הוסיף לה.

אם פורסים את שני מערכי הקבוצה, הכל ברור לגבי ההתפתחויות במשחק. תל אביב הגיעה עם שלושה קשרים הגנתיים(!), ליאור ז'אן, שירן ייני ואנדריי קומאץ'. הראשון לקח על עצמו משימה לנטרל את יניב קטן. רץ אחריו לכל מקום, רק חסרה לו מגבת כדי לנגב לקפטן החיפני את הזיעה.

השני, התרוצץ מאחד לשני והשלישי התרכז בהגבהת כדורים נייחים. לאלה הוסיפו את תמיר כחלון, החלוץ כחלון שכל מה שהוטל עליו היה לנטרל את פיטר מסיללה. רק שכחו לספר לו שהמגן המצוין, גם עם רגל קשורה, יעבור אותו מתי שיחליט.

באגף השני הופקד רוני גפני לשמור על אייל משומר ולפקח על צעדיו. ההוראות נותרו על הלוח הטאקטי. משומר בלם ללא קושי את גפני הרגיל לפרוץ קדימה (כן, ישנם משחקים שת"א מעזה לפרוץ...) וגם מצא עצמו חופשי פעמים רבות באגף כדי להגביה. אף אחת מההגבהות לא סיכנה ממשית את שטראובר.

מאחר והבלמים רונאלד ראלדס (חיפה עשתה אותו גדול עם הרמות לא רציניות) וניסו קפילוטו נצמדו לשלומי ארבייטמן ודבאלישווילי, נשארו רק יוסי שבחון ועמנואל מאיוקה בחלק היצירתי.

מאיוקה "הבין" מהר מאד שסנונית אחת אינה מבשרת על בוא האביב והשער במשחק הראשון לא ישוחזר הפעם, בעט ללא כדור בדקל קינן והורחק בדקה מוקדמת יחסית (29). לא אבידה גדולה בהתחשב בבונקר של קבוצתו. לקינן וטאקסיירה לא היה אפילו זמן לסמול-טוק איתו, עד להרחקה, כי הם עלו לסייע לחבר'ה מול ההתנחלות המבוצרת ברחבה הצהובה.

המערך הטוב ביותר שתיפקד הערב בחיפה הייתה ההגנה. ניר דוידוביץ נגע בכדור 9 פעמים בלבד, פעמיים הדף כדורים מרחוק. שאר הנגיעות הן קליטת כדורי גובה וסתם כדורים שהוחזרו לעברו.
הבעיה שמהצד השני, שטראובר נגע עוד פחות (8). עד לדקה ה-70 לא האמין שהוא בקריית אליעזר ולא מול הפועל חיפה. בדקה זו הדף כדור מסוכן מרגלי ארבייטמן וזהו. לא נספור לו את שני הכדורים בהם נגע אחרי שארבייטמן כבש מהנקודה הלבנה.

כאמור, משומר ומסיללה לא נזקקו כלל למשחק הגנה כלשהו, הם חשבו ועשו עלייה. צל"ש הפעם לדקל קינן (ספג צהוב חמישי וייעדר ממשחק הגביע מול הפועל רמת גן) ובעיקר לטאקסיירה ה"מאיים" שאו-טו-טו יכבוש שער בכורה. לא עוברים אותו, לא עוברים לידו, לא חולפים מעליו- מצרך חיוני ל...הגנת מכבי ת"א. ג'ורג' אחד בתוך המערך ההגנתי שלה ואולי לא הייתה מפסידה.

בקישור החיפני, ניכר היה חסרונו של בירם כיאל. לא בגלל שקולמה ובוקולי היו פחות טובים, לא נותרה להם עבודה רבה מלבד לטאטא את פירורי ניסיונות ההבקעה של ת"א. הדבר האחרון שנדרש מהם, לא להתקרב לקו מז'ינו שארגנו התל-אביבים , ממילא שררה שם צפיפות שלא הייתה אפילו בפתיחת H&M בקניון עזריאלי.

נשארו יניב קטן ורפאלוב. הראשון היה מאופק במחצית הראשונה, ז'אן רדף אחרי כצל הרים אבל בשנייה השתחרר והתחיל לנווט את משחק קבוצתו. לשיאו הגיע דווקא כאשר החליט לוותר לארבייטמן על ביצוע בעיטת ה-11. ולא בגלל ששלומי רץ בטירוף למלכות השערים. יותר בגלל שחש שהחלוץ "מוטרף" להבקיע. בשורה התחתונה בינגו.

רפאלוב השקיע המון ולא קל לקשר באגף לשחק מול בחורים בעלי מוטיבציה גבוהה שהגיעו לא להפסיד בכל מחיר. שילמו כפול. קשה היה לו לפרוץ אבל בדקה ה-43 ניתנה לו הזדמנות ואם "בעיטת פותחת בונקרים" הייתה ברשת- הכל היה נראה אחרת בהמשך.

אף מילה רעה על החלוצים. הם נבלעו בתוך ים החולצות הצהובות, לא הורגשו אבל גרמו להגנה האורחת להזיע כהוגן. אולי בפעם הבאה, תל אביב תרצה לשחק כדורגל ונראה תוצרת טובה יותר.

אפשר היה בקלות לדלג על אירועי המחצית הראשונה. למען הפרוטוקול נזכיר, שיישאר לדורות הבאים. בדקה התשיעית עדיין שטראובר האמין שמצפה לו עבודה כמו לסטויקיץ' מאשדוד. קטן סובב כדור, השוער הותיק תפס אויר (דווקא היום כשהאוויר בחיפה מזוהם ?) והכדור חמק לחוץ.

דוידוביץ הדף לקרנות שני כדורים מאיימים (17,11) מרגלי קומאץ' ארבייטמן נע קדימה ולא הצליח לנגוח כדור שהוגבה לעברו (22) מרגלי קטן- הכדור שוב חמק לחוץ ובדקה ה-29 הוזעק השופט הגרמני מנואל גרפה לקוון דני קרסניקוב שלחש באוזנו שמאיוקה בעט בקרסולו של קינן ללא כדור. בגרמניה זה אדום וגם בישראל.

בדקה ה-34 מסירת עומק נהדרת של קינן (זה מה שבלמי חיפה עשו היום) לרפאלוב שלא השתלט על הכדור וכאשר כן השתלט (43) וחלף בקלילות על פניו של שפונגין, בעט מתוך הרחבה מעל למשקוף. זה היה חייב להיות השער הראשון. נקודה.

במחצית השנייה מנהל האצטדיון, מארק קיזנר "לא נמצא" כדי לארח חברה לדוידוביץ וחיפה שעטה קדימה. לא להתלהב, התקדמה לשום מקום.

טאקסיירה (59) מסר לדבאלישווילי שאיחר להגיע מול השער, קולמה מסר כדור יפייפה לארבייטמן שנותר לבד מול שטראובר וזה זינק בפעם הראשונה והאחרונה במשחק- הדף כדור קשה ביותר.
הבלם הפורטוגלי כמעט והכניע את ת"א בנגיחה (79) שחלפה מעל למשקוף ובדקה ה-82 ניצל השופט הגרמני מ"פאדיחה" רצינית.

קטן קיבל כדור מבוקארי, פרץ לרחבה והופל בידיו של רוני גפני. פנדל מוצדק. ההיגיון אמר שקטן המנוסה ייקח את המשימה, דווקא לו. ארבייטמן התחנן והקפטן ויתר לו. ריצה קלה ובעיטה לפינה הימנית- פנימה והקהל באקסטזה. 0:1 לחיפה. אופס. גרפה אותת שראה ירוקים חודרים לרחבה בזמן ביצוע הבעיטה.

לא דובים ולא יער. רק צהובים פרצו כדי לשמור על מעוזם. פנדל חוזר. עכשיו, כולם חשבו, ארבייטמן יוותר כי שטראובר כבר מכיר את הפינה. לא, שלומי רץ שוב לנקודה הלבנה. אמאל'ה, היצ'קוק חי וקיים.

אבל בעונה כל כך משוגעת מבחינתו- מי יעצור אותו. שוב ריצה ובעיטה לאותה פינה- פינת מרכז השער, שטראובר קפץ הפוך, הפעם 0:1 סופי.

לא מספיק?

הרכב מכבי תל אביב: לירן שטראובר, יובל שפונגין, רונאלד ראלדס, ניסו קפילוטו, רוני גפני, ליאור ז'אן, שירן ייני, אנדריי קומאץ' (מאור בוזגלו/86), יוסי שבחון (יובל אבידור/86), תמיר כחלון (איליה יבוריאן/76), עמנואל מאיוקה.