אכן, מכבי חיפה הייתה בלחץ אטומי. מספר דקות בסיום המשחק מול מ.ס. אשדוד. זה קרה כאשר השוער ניר דוידוביץ יצא לקדם פני הרעה, זינק לרגליו של רחמים צ'וקול והכשילו ברחבה. פנדל כאשר מוליכים 0:2 עדיין אינו מקור לדאגה, גם לא עבור אלופה שספגה עד כה שלושה שערים בלבד במחצית השעה האחרונה.

הלחץ נבע מכך שדוידוביץ נותר שרוע על הקרקע ועל פי ריצתו המהירה של הפיזיוטרפיסט פיני שרון, היה חשש שמשהו קרה לברכו של השוער. בפרט כאשר אלישע לוי כבר הספיק לבצע את שלושת החילופים המותרים.

רק זה היה חסר לחיפה באוקיאנוס הפציעות הפוקדות אותה השנה. אלא שתרסיס הקסמים שוב הוכיח את עצמו, דוידוביץ קם על רגליו ולאיש כבר לא היה איכפת אם אשדוד תצמק. העיקר שדוידוביץ מסוגל היה לספוג וגם להמשיך. את שאר הלחץ פתר שלומי ארבייטמן בהמשך...

מי שחשב שלמכבי חיפה מצפה התמודדות קלה מול קבוצה שסיימה את העונה בליגה (בגביע היא בחצי הגמר)- טעה טעות מרה. לא בגלל היריב כמו בגלל התנאים שחיפה אולצה לשחק בהם.
כבר שבועות נאלצים בחוריו של אלישע לוי לחרוק שיניים ולבלוע את הגזירה שמשחקיהם מעניינים יותר את מצלמות הטלוויזיה והערוץ הראשון מחפש את ה"הפתעה". בגלל זה המשחקים תמיד משוחקים אחרי הסגנית.

הערב הגיע שיא השיאים. הזיזו את שעת המשחק לשעה 21.00 ועיקרון השוויון נשבר בפעם המי יודע כמה. חיפה כבר למדה לחיות עם הלחץ הספורטיבי הזה (?) אבל הפעם חל שינוי. לשעה קלה הפועל תל אביב שגברה על בני יהודה 0:1 הצליחה לתפוס את מקומה של מכבי חיפה, היושבת על כורסא מרופדת החל מהמחזור השלישי.

...והיא בכלל יצאה להפסקה בת חצי שעה. פיפי צריך לעשות? לשתות תה צריך ? לשמוע את אלישע מחלק הוראות מחויבים ? ובכלל, מחרתיים תיפתחנה חגיגות יום העצמאות ה-62 אז מכבי חיפה ויתרה לחצי שעה על המקום הראשון לאלי גוטמן ושות'. כל ישראל ערבים זה לזה.

הצל"ש הראשון מגיע לאוהדי מכבי חיפה שהבינו שמאחורי ההחלטה השרירותית לא עומדים בדיוק שיקולים לעניין. איך ביקש עמית הורסקי, שדר הערוץ הראשון מהשופט לירן ליאני: "אני מקווה שליאני יוסיף מספיק דקות, את מה שצריך".

חוזר שנית. עמית הורסקי העז להביע דעה אישית בשעה שהוא מחויב לשתוק בפומבי, כי את משכורתו משלמים גם אוהדי מכבי חיפה. "אני מקווה" ולא הוצא מהקשרו. אבל לחיפה אין זמן להתעסק עם דגי רקק. בשבוע הבא אסיה תעצור את נשימתה. הקרב על הכתר בקריית אליעזר.

לפי שעה סטטוס קוו וחיפה חלפה על פני מכשול נוסף. נותרו לה 360 דקות קשות בדרך לפינאלה. גם הפועל ת"א לא תלקק דבש. נניח לה, היו לנו מספיק דקות כדי לתהות מדוע ולמה קבוצה מהמקום השישי, בעל חסינות מלאה שגם בית הדין הבינלאומי בהאג לא יכול להסירה, מדוע היא באה לשחק "בונקר" ולהפריע.

אין לנו להיכנס לשיקוליו של מאמן אשדוד, יוסי מזרחי בעל תעודת "פרו". כמו שהציב את שחקניו במחתית הראשונה, שיחזיק גם תעודת "אנטי".

וחיפה התקשתה מאד לתפקד מול מערך מבוצר עם שלושה בלמים ואין ספור פועלים שכל מה שניסו, להפריע לחיפה לפתח את משחקה הרגיל. מה קרה ? קיים סכסוך בין נמלי חיפה ואשדוד והוועדים החליטו להילחם זה בזה על כר הדשא ?

אלמלא שערו המצוין של גוסטבו בוקולי, מי יודע כיצד המשחק הזה היה מסתיים. בשלב כזה של העונה לשחק מול הגנה מבוצרת, לא קל גם כשמדובר בקבוצה סימפטית כאשדוד.

עובדה. בתחילת המחצית השנייה נכנסו דמיטאר מקרייב ומשה אוחיון ולפתע ראינו אשדוד שיודעת גם לחצות את קו מחצית המגרש. אפילו לסכן את שערו של דוידוביץ. מה חיכו עם השינוי?

כנראה שסיפרו להם את ה"סיפורים" שכולנו מכירים. חיפה בלחץ, היא תשחק מאוחר וכבר תדע אם הפועל ניצחה והרבה בלה-בלה.
ה"ירוקים" לא היו בלחץ מניצחון הפועל וגם מחוגי השעון לא הפריעו להם.
הבעיה הייתה שקשה היה ליותר מדי שחקנים לבטא את יכולתם. רק גוסטבו בוקולי לא התחשב, ניצל את היעדר השמירה עליו והפך לסכנה הרצינית ביותר על שער אשדוד.

מלאכה לא קלה ציפתה לליאור רפאלוב ופיטר מסיללה ששב לחיים רגילים, בעקבות שובו של חברו ה"שמאלי". שניהם ניסו שוב ושוב לייצר מצבי התקפה מאגפם וברגע שבמחצית השנייה הצטרף גם המגן עלי עותמן היוצא ל"מנוחה" דווקא מול הפועל תל אביב (צהובים), מצבה של אשדוד הוחמר.

כי ההגנה החיפנית פעלה ללא דופי. השער שכבשו האורחים נבע מהתנגשות בין דוידוביץ לצ'וקול ובשאר המקרים, הבלמים קינן ומימון בלמו ללא קושי, קולמה חיסל את פירוי ההתקפות של האורחים וכך נוצר לו פינג-פונג חד צדדי. חולשתם של יניב קטן שנראה סובל עקב כאביו הממושכים עד שביקש להחליפו, ושל אייל גולסה המתחיל להתאקלם מחדש בהרכב הפותח, לא תרמו אך כל זוג רגליים בריא פחות או יותר, מגוייס למען המטרה הנעלה.

מחצית ראשונה לא טובה גם לחלוץ דבאלישווילי שנבלע בהגנת אשדוד (מי בכלל ראה שם משהו ?), השער האדיר שכבש עם פתיחת המחצית השנייה שחרר את הלחץ מ...אלה שספרו לו את מספר המשחקים בהם לא כבש וכאשר שלומי ארבייטמן נכנס ולא נגע בכדור, התעוררה דאגה. אל דאגה, הפעם שוב הבקיע בתוספת הזמן ועם 27 שערים יהיה מעניין לראות את הסיום. שלו ושל חיפה.

האורחים התגלו כקבוצה ממושמעת, הוגנת וחסרת יצירתיות. מאמנם ריתק את רובם קרוב-קרוב לשוער סטויקוביץ' והיו להם שביבי תקווה שניתן להפתיע את המוליכה בביתה כפי שעשו לפני 16 שנים.לא כל יום פורים.

המחצית הראשונה הייתה דלה באירועים. על רקע זה נראה בוקולי במיטבו. קטן מסר לו כדור והקשר שבילה השנה זמן רבע ל ספסל המחליפים ירה כדור אדיר ששפשף את המשקוף.

שתי דקות מאוחר יותר (33) בוקולי מסר לרפאלוב כדור פז שלא נוצל. ליאור בעט שטוח, השוער הדף כדור שחייב היה לזעזע את הרשת.
חלפו שתי דקות נוספות ועלי עותמן מנע מאמיר לביא לתרגם הסתננות פרטיזנית לרחבה החיפנית ובתוך דקה (39) חיפה הבחינה בסדקים בהגנה האורחת.

עותמן הגביה ויניב קטן נגח לידי השוער וגם דבאלישווילי הוכיח שהוא חי וקיים ובעיטה מ-18 מ' חדה מרגליו שרקה מעל למשקוף.

עד שהצמד מסיללה-בוקולי נכנס לפעולה. מסירה של ה"שף" הדרום-אפריקני, גוסטבו השאיר את גונזאלס מאחור וברגל שמאל לא השאיר לסטויקיץ' תקווה ללגום תה בנחת בחדר ההלבשה. הכדור ההמדויק נחת בפינה השמאלית ועם 0:1 היה ברור שמזרחי ישנה את הסגנון.

וזה אכן שונה, לא לפני שיציעי קריית אליעזר געשו ורעשו. חצי דקה מפתיחת המחצית השנייה, דבאלישווילי נטל כדור ופשוט רץ ושיגר "בומבה" שננעצה בין החיבורים. יותר קל לעצור שור דוהר מאשר את הכדור הזה- 0:2 לחיפה.

מכאן ואילך ראינו נבדלים רבים, בעיקר מצד חיפה ולפתע ה"לחץ האטומי". צ'וקול סחט פנדל(84), דוידוביץ סחט את מיטב העצבים מהאוהדים ועידן שדה כבש וצימק. 1:2 זה כבר סיפור אחר.

וכמו באגדות, הטובים מנצחים וכך גם הפעם. עמוק בתוספת הזמן רפאלוב הבחין בארבייטמן מסתער, מסר לו כדור על מגש זהב, החלוץ חלף על פני השוער ומול שער חשוף ביסס את הניצחון- 1:3.

הרכב אשדוד: דרגאן סטויקוביץ', ניר נחום, כריסטיאן גונזאלס, אדיר טובול, מתן אוחיון, ניר ביטון (משה אוחיון/46), סטפן מונדו קינג (עידן ויצמן/56), רחמים צ'וקול, אמיר לביא (דמיטאר מקרייב/46), עידן שדה, עידן שריקי.