הפסדנו בקרב- לא הפסדנו במלחמה.

ככה בדיוק ביקשו בהפועל תל אביב למחוק את יתרון שלוש הנקודות שהיה למכבי חיפה והצליחו. התקפה אחת מתוכננת שנבעה מאיבוד כדור במרכז המגרש, הוליכה למסירה מדויקת מרגלי גיל ורמוט למהראן לאלא וזה בעט בקור-רוח פנימה וקבע את תוצאת המשחק- 0:1 לתל אביב שניצחה ב"משחק העונה" אבל חיפה אינה מניפה דגל לבן.

לא יהיה זה חכם לקבוע שחיפה הייתה טובה יותר ולו בגלל שהחזיקה בכדור לפחות ב-70% מדקות המשחק. מי שאינו מבקיע משלושה מצבים נפלאים במשחק שכזה, עלול להיחשף להברקה חד פעמית של היריב.

עצם העובדה שהשוער החיפני ניר דוידוביץ לא נגע בכדור בכל דקות המשחק (כולל בזמן ספיגת שערו) מלמדת עד כמה שחקני חיפה הצליחו לבטל לחלוטין את כל יתרונות היריב ובעיקר ל"חסל" סכנות כגיל ורמוט שלבד מפעולת ה"בישול" (צריך יותר?) לא עשה מאומה. כמוהו גם איתי שכטר המהיר שלא לדבר על חוליית הקישור של הפועל שנכנעה שוב ושוב להתנפלות של שחקני חיפה שביקשו לעצמם את הכדור בכל מחיר.

השליטה בכדור לא יכולה לנחם את החיפנים שאיבדו את המקום הראשון לקבוצה פחות טובה מהם. כל מה שייאמר הוא בבחינת תירוצים לא מוצלחים. לחיפנים לא היה את כוח המחץ הדרוש כדח להכריע את המשחק בכל שלב שהוא.

בעיקר בלטו הדברים במחצית הראשונה המצוינת שלהם ובעשרים הדקות האחרונות, כאשר לא נרשם אפילו אירוע מסוכן אחד ליד שערו של וינסנט אניימה, שוער הפועל שגם הוא לא היה מועסק היום עד כלות הכוחות. לו לפחות היה מעט מזל...

המשחק בכללו דמה לקרב טייקונים בזירה שסומנה מראש. 45 עבירות, שמונה "צהובים"- כולם במחצית השנייה והמון אווירה ביציעים לא גרמו למשחק להתעלות לרמה גבוהה.
מי שנראתה מבוהלת יותר הייתה דווקא הפועל תל אביב שהסיגה לאחור את כל מי שיכלה. בכלל זה את ורמוט שניסה לשמור על מסיללה ומעט מאד שחקנים חצו את קו האמצע. רחבת חיפה נראתה בכלל רחוקה עבורם מהעין.

ה"אשמים" לכך היו שחקני ההגנה והקישור של חיפה שלא הרפו מיריביהם ולא נתנו להם להגיע למיצוי יכולתם האמיתית. לאייל משומר ששיחק עם 'רגל אחת קשורה' לא הייתה בעיה לבלום את מיאוציו של איתי שכטר. הפועל תל אביב ניסתה לשחק דרך האגף הימני של חיפה אך משומר שיתק הן את שכטר והן את דדי בן-דיין שלא העפיל להתקפה ולו פעם אחת.

מרכז ההגנה של חיפה יכול היה לסכם משחק מושלם מבחינתו אלא שאיבוד כדור של שי מימון שלא הסתפק בהרחקת הכדור שניות לפני ההבקעה, גרמה לו לאבד את הכדור לורמוט שניצל את היעדרם של קינן ומימון ושלח את לאלא למשימת הניצחון.

כאשר אלישע לוי בחר להעלות חמישה קשרים, הוא גם ידע למה. גוסטבו בוקולי נתן מחצית גדולה. לא היה כדור שעבר אותו והוא גם נטל חלק בתקיפה שערו של אניימה. הייתה לו החמצה מסמרת שיער כשנגח משני מטרים כשהוא ניצב בודד מול השוער ובמחצית השנייה עוד כדור מתוחכם שלו עשה דרכו לרשת אך לרוע מזלו פגע במשקוף.

חברו ג'ון קולמה כיסה אף הוא שטחים גדולים וביטל את תרומתו של ערן זהבי שלא הורגש כלל וגם סייע למסיללה בשיתוקו של ורמוט שבמחצית השנייה עבר לשחק באגף השמאלי, אחרי שהתייאש.

אייל גולסה השקיע מאמץ אדיר לחזור דרך המשחק הזה לעניינים. ההפסד אולי יגרע לשני לילות את מצב רוחו, אבל רואים שהוא מתחיל להשתלב ולמרות שנותרו 270 דקות בלבד, ארוכות מאד לכל שחקן המשתתף במאבק על תואר האליפות, כשחיפה תזדקק לו הוא יהיה. עדיין מעט חלוד אך תנועתו הבלתי פוסקת הכבידה על העברת הכדורים לקשרי הפועל.

יניב קטן היה פעיל מאד וניסה לדחוף את חבריו קדימה, ללא הצלחה גדולה ורפאלוב לא ניצל את ניסיונו כדי להביך את המגן דני בונדר למעט בעיטה אחת שכמעט והפכה לשער יתרון. בערב שכזה, אין מצב ל"כמעטים" רבים מדי. עובדה: הפועל בעטה פעם אחת למסגרת ופגעה בול.

גם ולדימיר דבאלישווילי לא הצליח לגבור על צמד המגדלים, באדיר ודה-סילבה ואת בעיטתו היחידה לשער בלם...משומר שהגיע סמוך לשער ה"אדומים".
מבין שלושת החילופים, איש לא השפיע הפעם. ארבייטמן, גדיר ובהופעת בכורה עולמית מוחמד כליבאת לא הפעילו את הלחץ הרצוי על שער הפועל ורוב ההגבהות נהדפו בקלות. שער השוויון אפילו לא ריחף באוויר מאז הבקעת שער היתרון.

כל השמנא וסלתא של הכדורגל הישראלי נראו ביציע הכבוד של קריית אליעזר. איש מהם לא השלה עצמו שנראה משחק נוסח החמישייה שמכבי חיפה כבשה מול מכבי תל אביב לפני 16 שנים. חשבו על משחק עצבני וקיבלו מכבי חיפה משוחררת הרבה יותר מיריבתה שציפתה לרגע בו תוכל ל"עקוץ".

כאמור, חיפה נראתה טוב יותר וזה לא בדיוק עזר לה לסיים אפילו בתיקו. מעתה ואילך נכנסה לנעלי ה"רודף" בניסיון לנצח את שלושת המשחקים הבאים ובתקווה שהפועל תמעד לפחות באחד מהם. מעניין יהיה לראות מי יימצא בלחץ מוגבר יותר, הרודף או הנרדף. בדרך כלל הנרדף נלחץ- חיפה לא נראתה כך אבל הפסידה.

את מספר המצבים עליהם היה רשום "גול" ניתן לספור על כף יד אחת. היו פה ושם ניסיונות לכיבוש, הרציניים בדקה השביעית אחרי שיניב קטן נגח לעברו של דבאלישוויל שבעט בשמאלו לידי אניימה וההזדמנות בה"א הידיעה (11) כשיניב קטן הגביה לעברו של רפאלוב החופשי, זה ספק בעט ספק הגביה אך הכדור הגיע למצחו של בוקולי שכל מה שנותר לו היה לנגוח פנימה מטווח אפס. נגח דווקא לידי אניימה המופתע.

בדקה ה-22 הגנת הפועל נהנתה ממתנה שהעניק לה לא אחר ממגן חיפה. דבאלישווילי מצא עצמו לבד, בעט לעבר השער כאשר מגן הפועל מנסה לחוסמו, משומר, רק אלוהים יודע כיצד הגיע לתיבת החמש של הפועל, חסם את מעוף הכדור ואיש לא יידע לעולם איך המהלך הזה היה מסתיים.

גם רפאלוב עמד על סף הבקעה (43) כשהשתחרר מארבעה מגנים שהקיפו אותו ובעט כאשר אניימה כבר "ישב" על הדשא. הכדור חמק סנטימטרים ליד הקורה הימנית.

במחצית השנייה שני אירועים מרכזיים בלבד. בוקולי (55) הבחין באניימה מחוץ לשערו והגביה מעליו, הכדור נדבק למשקוף כדי ל'הודיע' שהיום אין לחיפה מעט מזל וארבע דקות לאחר מכן (59) המסירה של ורמוט והשער של לאלא, שער הניצחון.

אל תחתמו על "תעודת הפטירה" של האליפות. הכל פתוח.

הרכב הפועל תל אביב: וינסנט אניימה, דני בונדר, וואליד באדיר, דאגלס דה-סילבה, דדי בן-דיין, אביחי ידין, ערן זהבי, דניאל דה-רידר (עומרי קנדה/86), גיל ורמוט (שי אבוטבול/92), איתי שכטר, מהראן לאלה (ויקטור מרעי/64).