חבל, חבל שלא נגמר 0:10. זה יכול היה לסדר למכבי חיפה יופי של סיום עונה, ועוד בבלומפילד.
כתבתי משהו לא בסדר? מצבים היו מכאן ועד להודעה חדשה. רק הלהיטות החיפנית וחוסר הריכוז מנעו מה"תוצאה ההיא" לשוב שוב ללוח התוצאות.

היו מדברים שהתוצאה לא ספורטיבית? את מי זה מעניין ? מכבי תל אביב ספגה בעבר עשירייה, שישייה, חמישיות ורביעיות ואיש לא התרגש מי יודע מה. היום ה"ירוקים" היו חייבים לקזז את הפרש השערים של יריבתם למאבק הכתר, זו שצברה פחות ניצחונות, זו שמוליכה את הטבלה בזכות ניצחון "משונה" (1:7 מול הפועל פתח תקווה) וזו שציפתה לקבל סיוע, רחמנא ליצלן, מהיריבה העירונית. ככה זה כשמוכנים לחבור לשטן ובלבד להדיח את חיפה מהתואר.

מטוסי הנייר שהועפו בסיום לכר הדשא בידי אוהדי מכבי תל אביב סימלו יותר מכל את הופעתה של מכבי חיפה. זו הגיעה ליפו במטרה אחת ברורה ובלתי מתפשרת: לאכול את הדשא כאילו היו ארבה מורעב.

והם עשו זאת בגדול לאורך כל המשחק. אמנם, המשחק גבה מחיר מסוים מחיפה כי אחד מארבעת ה"צהובים" ששלף השופט מאיר לוי לעבר שחקניה, ישבית את ג'ון קולמה שלא יטול חלק בנעילת הליגה מול בני יהודה. אפשר לסמוך על אלישע לוי שימצא פתרון ראוי עד אז.

חיפה "התנפלה" על כל כדור, לעתים נדמה היה שמעולם לא היה ברשות כדורגלניה חפץ עגול שכזה, מחקה כליל את מרכז השדה הצהוב למרות שהחולייה שלו מנתה חמישה שחקנים.

משחק השדה של האלופה היה שובה עין. הכדור רץ מרגל אחת לשנייה כמו מכתב מבויל משולח לנמען ונוצרו ים של מצבים שלמרבה חוסר המזל, רק שניים נוצלו. כמה שהיה מתאים כאן ניצחון כפול או משולש ולא בגלל השפלת היריב (היום היוקרה לא הופיעה !!) אלא בגלל הצורך בשערים למקרה חירום בתום העונה.

לחיפה היה היום הרכב סופר-התקפי, סופר-מהיר ו...סופר גול. הפעם נלך הפוך. בשעה טובה, שלומי ארבייטמן השווה את שיאו של אלון מזרחי במדי מכבי חיפה מעונת 94'- 28 שערים. הוא במרחק שני שערים בלבד משיא ההבקעות בעונה אחת (30) ואם לא הצלות של שטראובר ומלול, נסים אלמליח היה נמחק כבר הערב מהרשימה.

ארבייטמן היה מצוין. כושר הניידות שלו, המיקום המדהים ויכולת ההבקעה הפכו אותו לחלוץ מספר אחת בכדורגל הישראלי. אם המאמן הצרפתי החדש של הנבחרת שישב ביציע הכבוד, לואיס פרננדס ספר את המהלכים של שלומי במשחק- הלכה לו חלק מהחופשה. יבלה עם הנבחרת בדרום-אמריקה.

מי שפינה לו מקום ובעבודה סיזיפית שלא קוטפת כותרת, ולדימיר דבאלישווילי שסחב את בלמי המארחת לצדדים ויצר "פרוזדורים" לארבייטמן, רפאלוב ולמי לא.

את תרומתו של הגיאורגי ניתן היה לראות ברגע שיצא (55). אז הגנת תל אביב נשמה מעט לרווחה, עברה להתקפות על שערו של ניר דוידוביץ ואם מישהו מבקש להשוות בין המשחק היום ל"משחק העונה" ביום שני, קיים דמיון: בשני המשחקים הגיע כדור אחד למסגרת שערו של דוידוביץ. להפועל היה מזל והבקיעה ממצב בודד- מכבי ניסתה מרחוק (66) ולא דגדגה.

מאחוריהם שיחקו היום צמד קשרים "מבוגר" אבל איך בכלל ניתן להעריך את העבודה המצוינת שהשקיעו גוסטבו בוקולי וג'ון קולמה שנעו ללא הפוגה, חטפו כל כדור ויצרו מרווחים לחלק ההתקפי שרק נס ל"ג בעומר מנע מהם לתרגם את יחסי הכוחות האמיתיים.

והם מצאו בני ברית ראויים. בעיקר ליאור רפאלוב שנכנס למשחק ברגל ימין ואחרי מספר מסירות לא מדוייקות החל להניע את חבריו, בעט ויזם וגם יכולת פחות טובה של יניב קטן במחצית השנייה לא הורגשה.

בראשונה קטן שיחק כמו מאסטרו אמיתי, הריץ לאגפים את עותמן ומסיללה, הגביה לארבייטמן במטרה שזה יכבוש ויכבוש.
כל הכבודה הזאת יכולה הייתה להתרכז במטווח על שערו של לירן שטראובר הודות למשחק הגנה מושלם.

ומושלם זה כאשר עמנואל מאיוקה, מאור בוזגלו, יוסי שבחון ותמיר כחלון, הנחשבים לשחקנים מהירים, נראו לפתע כמו דאונים. עלי עותמן שיחק יוצא מהכלל לאורך כל 90 הדקות. לא קל למגן לסחוב "צהוב" החל מהדקה ה-27 אך הפעם עלי לא התחשב ו"חרש" את הקו הימני ללא הנחות.

שחקני ת"א ראו אותו מקבל את הכדור ולא הצליחו ליירט אותו בדרכם לרגליו. פריצות העומק הנועזות שלו חוללו מהומות, הגבהה אחת מדויקת הניבה את השער הראשון ובהגנה, רק אסייאן בולט יכול היה להשיגו ולסחוב ממנו את הכדור.

כך גם באגף הנגדי. פיטר מסיללה ביטל לחלוטין את המגן ממולו, דור מלול שלא חסרה לו מהירות וכל הזמן שעט קדימה במטרה להביך פעם אחר פעם את ההגנה הקורסת. הפעם מסיללה מיעט בהכנת מצבים לחברים, כנראה סמך על קטן ורפאלוב.

למרכז ההגנה שב ג'ורג' טאקסיירה (זוכרים בלם כזה ?) ולאלה שתהו אם חמשת השבועות מחוץ למגרש יגרמו לו ל"פחד במה"- התשובה שלילית. זה אותו הבלם שמר טבריזי הרחיק. רק מבוגר יותר בחמישה שבועות...

יחד עם דקל קינן נחסמו כל המעברים לשערו של דוידוביץ ומבחינה זאת, לחיפה שלושה בלמים מצוינים (יחד עם שי מימון) ששיחקו ברוטציה ולא נבקעו סדקים במאזן הספיגה שלה.

טבעי להניח שמכבי תל אביב "איכזבה" מספר קטן של אנשים. ציפו ממנה להוות חומה בצורה מול אלופה הנאבקת לשמור על כתרה. אז ציפו. אלכס פרגוסון לא ציפה שליברפול תעשה עבורו את העבודה ותנצח את צ'לסי ?

היא חייבת להודות לשוערה שטראובר שמנע שניים-שלושה שערים נוספים ולא היו לה כלים להתמודד עם משחק הלחץ של חיפה והיציאה הסילונית להתקפה. כך נוצר עבורה בכפייה,משחק שנראה איטי והעובדה שבוקולי וקולמה , יחד עם קטן ורפאלוב, צופפו את מרכז השדה עמדה לה לרועץ. חיפה לא איפשרה לה לגרור אותה לקצב הכבד, רק ניצלה אותו עד תום.

משנפתח המשחק נדמה היה שלחיפה תהיינה בעיות. יוסי שבחון חלף באלגנטיות על פניו של קולמה (מכירים הרבה כאלה?), מסר החוצה לטומאסיץ' שלא ניצל את המצב האידיאלי.
רפאלוב (7) לא דייק בבעיטה מחוץ לרחבה אבל עותמן את ארבייטמן דייקו ועוד איך. דקה עשירית: עותמן מגביה כדור רך ושלומי מתגנב ונוגח מקרוב לרשת- 0:1 מהיר ונוטע תקוות.

"שער" צעקו אלפי אוהדי חיפה בדקה ה-15 בשעה שיניב קטן שיגר כדור אמנותי לארבייטמן שמול שטראובר בעט, האחרון הדף למשקוף שערו שנמצא מרחק עשרה מטרים ממנו ובוקולי שהגיח מימין החליק ולא השלים.

חיפה לא התחשבה וחיפשה את השער השני. כמעט והיה לה אותו. רפאלוב (21)מצוין מטווח 20 מ', שטראובר הדף וארבייטמן שנותר חופשי בעט דרדל'ה לשום מקום. ואז הגיעה הזדמנות ענקית נוספת. כדור קרן של קטן נחת ליד רגלו של מלך שערי הליגה שהסתובב ובעט בשמאלו לפינה- מלול ניצב על הקו והרחיק.

המצב המסוכן הראשון למקומיים (ולחיפה בכלל הולך בבלומפילד מול מכבי ת"א..) היה כאשר מאיוקה חלף על פני קולמה שנמנע מלחטוף צהוב שני ואדום ובעט החוצה ממרכז הרחבה.

ובגלל השער השני, אוהדים משלמים. נקבעה בעיטה חופשית לזכות חיפה מחוץ לרחבה. קטן ורפאלוב הסתודדו ביניהם, ליאור סובב כדור ששטראובר ראה רק אחרי שחלף מעליו- בעיטה גרנדיוזית שהזכירה את בעיטותיו של הקשר כששיחק בקבוצות הנוער. 0:2 שלא השביעה את הירוק.

קטן (44) בעט בעוצמה מעל למשקוף ומיד הזדרז למסור כדור, מלאכת מחשבת, לארבייטמן שפרץ לבד מול שטראובר ומשמאל בעט ימינה- החוצה.

במחצית השנייה חיפה לחצה פחות אבל הזדמנויות היו לה. בוקולי(51), רפאלוב בנגיחה (53) ועותמן (54) רצו ולא כבשו, ליאור ז'אן (66) סיכן לראשונה את דוידוביץ בבעיטה מרחוק והמבצע הקבוצתי היפה ביותר (78) הסתיים ללא נשיקה לרשת. רפאלוב מסר למסיללה שהגביה, ארבייטמן ניצב בפינה הרחוקה והוריד בראשו לגדיר שמסר לבוקולי וזה ב"בום" החטיא במעט את המסגרת.

בוקולי לא נרגע וכעבור דקה מצא את הבלם טאקסיירה בודד ברחבה הצהובה- שוב "פצצה" החוצה. בדקה ה-84 תל אביב "התעוררה" מעט ולא בגלל שער שכבשה. חלוצה, איליה יבוריאן שנכנס שמונה דקות קודם לכן נקלע לעימות עם דקל קינן שלא הבין מה הוא רוצה ממנו. ספג דחיפה ומיד מרפק לצלעותיו- יבוריאן ראה מיד את הכרטיס האדום.

וביום כזה, כאשר לחיפה לא חשוב כמה עומדים מולה, היו למוחמד גדיר (86) ולארבייטמן שני מצבים נפלאים. הראשון בעט החוצה, ה"מלך" סידר לעצמו מצב נוח, בעט אל מתחת למשקוף וראה בעצב את שטראובר מתעופף והודף לקרן.

כשמאיר לוי שרק לסיום, חיפה ירדה מהמגרש ברגשות מעורבים. מצד אחד צברה שלוש נקודות חשובות, מאידך לא כבשה מספיק. עוד שלוש שעות משחק נדע עד כמה ההחטאות היום הזיקו.

הרכב מכבי תל אביב: לירן שטראובר, דור מלול, ניסו קפילוטו, רונלד ראלדס, רוני גפני, איגור טומאסיץ' (ליאור ז'אן/46), שירן ייני, תמיר כחלון (יובל אבידור/46), יוסי שבחון, מאור בוזגלו (איליה יבוריאן/76), עמנואל מאיוקה.