הפעם אין אל מי לבוא בטענות. מכבי חיפה ניצחה את עצמה. אחרי שעלתה בשבוע שעבר לראש הטבלה משער דרמטי של דקל קינן, לא הצליחה לנצל את המומנטום והפסידה פעם נוספת את האליפות בהפרש שערים- הפעם להפועל תל אביב.

עוד רבות ידובר בשער הניצחון שנכבש בטדי מרגלי ערן זהבי מהפועל תל אביב בתוספת הזמן, אבל בראש וראשונה חיפה תוכל להסתכל במראה בעיניים מושפלות ולהצביע על בבואתה: "אני אשמה באובדן אליפות בטוחה".

מה צריך יותר מחגורת אדם ירוקה כאשר רק עשרות אוהדי בני יהודה הגיעו לצפות במשחק. 15 אלף אוהדים שהגיעו למקום בו הפסידו כבר אליפות אחת בדקות הסיום והערב, כמו אז, גלגל ההיסטוריה שוב הסתובב נגדה.

מה צריך יותר כדי לנצל את מצב הרוח הדיכאוני של בני-יהודה שהפסידה בגמר הגביע ולנצח. 0:1 קטן או אפילו, מה חשוב כמה, ניצחון ויהיה עלוב ודחוק.

אבל חיפה לא ניצלה את כל האהדה והרוח הגבית ונלחמה למעשה מול עצמה ומול שוער חסר ניסיון לחלוטין שעלה היום לכותרות, עמד בגבורה מול חיפה ואם הציון 10 מבטא את יכולתו לעמוד בפרץ- מגיע לו.

חיפה, במשחקה הלא מדויק עם הנעת כדור לא משמעותית ולחץ רופף על ההגנה הכתומה, הייתה טובה בהרבה מבני יהודה, אך המארחים שהגיעו לשחק כדורגל נטו, לא נאלצו לעמול קשה מדי כדי לבלום את ההתקפות החיפניות המסוכנות אבל חסרות המחץ. קדוש עשה את כל העבודה לבד.

ראו ששחקני חיפה משחקים בלחץ מסוים. אחרי העונה המתישה נותרו ללא תואר. לא גביע אירופה, לא אליפות, לא גביע ואפילו לא גביע הטוטו. וזה בעונת שיא מבחינת צבירת נקודות וניצחונות. אז נכון ששוב יזכרו ש"הגיע לה" כי צברה את מירב הנקודות, אבל תמיד גם יזכרו ששמטה יתרון עצום. להגיע לבלומפילד מול קבוצה שסיימה את העונה ולאבד אליפות בגלל הפרש שערים- עצוב.

בני יהודה לא העמידה שלושה בלמים כדי לחסום את ההתקפה הטובה של חיפה. הספיקו לה שניים אבל טובים, אביב חדד ואיבן גארידו שנעלו את הרחבה בפני שלומי ארבייטמן (לפחות הוא זכה בתואר "מלך השערים") וולדימיר דבאלישווילי באחד הימים החלשים והבלתי מוחצים שלהם. קדוש לא התרגש מהצמד שכבש יחד 44 שערים.

יניב קטן, כל כך רצה להניף את צלחת האליפות בפעם הראשונה לבד (אשתקד עם אלון חרזי), כל כך השתדל והשקיע, התרוצץ מצד לצד ולו כדי לנסות להגביה לחבריו עוד ועוד כדורים לכיבוש וכל עמלו היה לשווא.
רק אייל גולסה היה לו לעזר רב. הילדון, צעיר האלופים במכבי חיפה, נכנס היטב למשחק, ניווט אותו כהלכה, גם בעט אבל ברגע שהחוד קהה, לא היה לו יותר מה לעשות.

כי רפאלוב פתח טוב ונחלש, גם לא סיכן מי יודע מה את שערו של קדוש המצוין וגוסטבו בוקולי, הקשר ההגנתי היחידי הסתדר ולחץ, אך במחצית השנייה נעלם. לחץ- מילת הקודש במשחקה של מכבי חיפה, נעלמה בבלומפילד ולכן השליטה המוחלטת של ה"ירוקים" לא הפחידה. אדרבא, בהתקפות מתפרצות היו לאלירן עטר ולירוי צעירי חלקי מצבים טובים- אחת מהן הפכה ל"מכת הלם" לחיפה שנקלעה לפיגור. וכמו שנראתה היום, להחזיר צמד לא הייתה משימה בלתי אפשרית לכאורה אבל קדוש לא הסכים להיכנע.

וכאשר כל הפנים מופנות להתקפה וההרגשה באוויר היא ששער זכות הוא רק עניין של זמן, עלול להיות מוגש חשבון בריבית דריבית. הוא הגיע בשלב מוקדם יחסית (50) וגם אחרי שחיפה השוותה (75) נותרו לה 20 דקות (כולל תוספת זמן משמעותית) לנצח.

לא עשתה זאת כי המגן עלי עותמן, ממצטייני העונה, נקלע ליום חלש וה"אס" שלו, הגבהות לחלוצים, הפך הפעם למגרעת. עותמן לא הצליח, למרות שניסה, להגביה כדורים מדודים לראשם של חבריו ורבים היו ניסיונות סרק.

גם הפעם בלם כבש את השער, ג'ורג' טאקסיירה, והוא גם בלט בהגנה יחד עם דקל קינן שלא הסתדר במספר מקרים עם אלירן עטר המהיר. פיטר מסיללה שיחק על האדים האחרונים ועם הטראומה של אובדן האליפות יצטרך להרים את עצמו במונדיאל הקרוב. הפעם שיחק דקות ארוכות באגף השמאלי, פעם או פעמיים חדר לרחבה ולא יסף.

מי שהפתיע לטובה ועם קצת מזל יכול היה לקנות את עולמו, סינטאיהו סלליך ששיחק הערב לראשונה במשחק ליגה, אחרי מספר דקות התגבר על ההתרגשות ומספר מבצעים שלו עוררו התפעלות כולל בעיטה בלתי מדויקת שיכולה הייתה להכריע את המשחק ולהופכו לגיבור העונה. עכשיו, מי יזכור.

חיפה לא הופתעה לראות שבני יהודה הגיעה משוחררת לחלוטין. היא לא שמרה אישית על איש משחקני חיפה, סמכה על הגנתה שבדרך כלל אינה מצטיינת, אך גם שם לא לקחו בחשבון שדווקא שוער המשנה יתפוס "יום משוגע". בחיפה כבר היו כאלה שהצטערו שדלה אנייגבה המורחק לא שיחק...

חיפה ניסתה להכריע את המתח בשער מהיר ולשם כך השקיעה מאמץ רב. כך רפאלוב הגביה וגולסה שניצב חופשי בעט וחסרו לו 30 ס"מ לשער הנכסף (13). רפאלוב טווח פעמיים לשום מקום ואז הגיח דבאלישווילי משמאל (26), אחרי שחלף על פני הבלם גארידו ובמקום למסור לארבייטמן ורפאלוב החופשיים מול שער חשוף- מסר כדור רוחב סתמי.

דקה לאחר מכן, החמצת ענק של חיפה שאותתה על ההמשך. עותמן הגביה, ארבייטמן הוריד בראשו לרפאלוב שמול קדוש התהמהמה ואיפשר לשוער הג'ינג'י לזנק באומץ ולבלום בגופו.
גם בדקה ה-29 קדוש היה בשיאו, הפעם ארבייטמן בעט והוא סגר את הפינה הקרובה.. בני יהודה שיחקה בכייף במחצית הזאת, שחקניה השקיעו אך לא סיכנו את דוידוביץ.

כולם היו בטוחים שעם פתיחת המחצית השנייה, חיפה תסתער ותכבוש. כמעט וזה קרה. כמעט. קטן הגביה כדור קרן (49) ודבאלישווילי הכניס ראש ונגח- קדוש זינק והציל שער בטוח נוסף ממש מקו השער.

..ואז הגיע ה"שוק" שהכניס אצטדיון שלם להלם. אסי בלדוט הגביה משמאל, מסיללה לא כיסה טוב את לירוי צעירי שנגח לפינה ו- 0:1 שסיבך את חיפה. כעת היה עליה לכבוש צמד ולא להמתין לתוצאה מירושלים.

המצבים נוצרו בזה אחר זה. רפאלוב בנגיחה, גולסה מחוץ לרחבה, דבאלישווילי בעט וקדוש שוב במקום ובדקה ה-64 כולם כבר קפצו ל"גול" של טאקשיירה אבל את נגיחתו החזקה קדוש עצר בגבורה עילאית.

רק בדקה ה-75 חיפה נרגעה במעט. קטן הגביה, קינן נגח לעברו של הבלם הפורטוגלי שמקרוב שלח לרשת ולא שמח- רץ לחדש את המשחק.
חיפה החלה ללחוץ. גולסה (77) שלח "פצצה" שהתבייתה על כפפותיו של קדוש שהתעופף והדף ושתי דקות לאחר מכן, סלליך קיבל מקטן, סבסב את כפיר אדרי הותיק ובעט מעל למשקוף. על הכדור הזה היה רשום "שער ניצחון". לא היום.

בדקה ה-84 עוד מבצע מוצלח של סלליך שמסר לדבאלישווילי וזה בעט מתוך הרחבה הרחק מהשער.
ואז השופט הוסיף בירושלים ארבע דקות, בבלומפילד נוספו שש וה"אדומים" גנבו את הקופה פעם נוספת. שוב בלומפילד נותר מיותם מאליפות חיפנית, שוב בני יהודה הפריעה לחיפה לזכות בתואר וכמו ב-2002/03 דאגה שתל אביב תעלוז ובחיפה יכבשו את הראש בדשא.

ההיסטוריה חזרה. גם ב-86' חיפה הגיעה לבלומפילד עם יתרון בן שתי נקודות ונזקקה לתיקו שלא הגיע, היום השוויון הכריע אותה בשובר שוויון.

הרכב בני יהודה: רן קדוש, עוז ראלי, אביב חדד, איבן גארידו, כפיר אדרי, סנסיה ליניץ' (איציק אזוז/86), לירוי צעירי, מהראן ראדי, אסי בלאדוט (ג'ורג' אימסס/78), מיכאל זנדברג (עומרי אפק/70), אלירן עטר.