איך עבדו על אלי מחפוד, מאמן הפועל פתח תקווה ?
הבחור בא לראות באצטדיון "וינטר" את מכבי חיפה, יריבתו הבאה בליגה ו"עיניו חשכו"- היא כלל לא הופיעה...

ערב פסח, כל אחד משחקני מכבי חיפה ששותף הערב במשחק הגביע האחרון לעונה זו, הקדים את ליל הסדר ובלע מרור בכמויות בלתי נתפסות. ההפסד המביך להפועל רמת-גן היה מעין המשך ישיר לתצוגה החלשה לפני שלושה ימים בסכנין. העתק של אחד על אחד.

והסייפא של המשחק: אפילו מאמן רמת-גן, יובל נעים שהיה גם ב"כתם הקודם", לא האמין שהוא בכלל מסוגל לדגדג את האלופה ובמצב של 0:1 הכניס אחרי המחצית אל בין הקורות את שוער המשנה שלו איתי ארקין ולא בגלל פציעה של רפי כהן. ככה הוחלט מראש וזה היה החילוף השלישי והאחרון. מדהים.

לא רק החילוף הזה היה מדהים. הסנסציה, אולי סתם הפתעה נוכח כושרה הדל של חיפה, קרו במשחק הזה ים של התרחשויות ועד כמה שיישמע מפתיע, המשחק התנהל בהגינות מופתית, למרות 48 העבירות שבוצעו בו. אלה לא היו עבירות של "כאסח" אלא של תיקולים קלים ודווקא הפצועים הקשים נפגעו מכלום..

כמו בסכנין, וכאן ביתר שאת, חיפה העיפה את עצמה מהגביע. אם מאיר כהן התוודה אחרי המשחק בסכנין ש"כמעט ולא נגעתי בכדור", גם רפי כהן ומחליפו הצעיר לא נאלצו לעמול קשה. השער שחיפה כבשה על סף סיום המחצית הראשונה היה המצב הראשון למסגרת(!).

במחצית השנייה ארקין, שודאי שקשק נוכח הארטילריה שניצבה מולו, צבט את עצמו כשראה ששום כדור אינו מאיים על שערו. עד כדי כך היה רפה הלחץ החיפני, סמלה המסחרי של ה"ירוקה" במהלך כל העונה.

בחיפה יבכו עוד זמן רב את ההפסד הזה. יתרונם במשחק היה כה מוחלט, הפסימיות בשורות רמת גן נראתה בכל פעולה של שחקניה ואיש לא האמין שהם בכלל מסוגלים לסחוב את חיפה לדרמה. הארכה? חלום! פנדלים? מי שהיה מזכיר, היה זוכה להזמנה אצל ד"ר ציפרלקס.

כי במחצית הראשונה, וגם אז חיפה לא הלהיבה אבל הראתה מי בעל הבית, המארחים הסתגרו ברחבת שערם ואיש לא יודע מדוע. אחרי שספגו את השער, חילופיו של יובל נעים הוכיחו שהמשחק בליגה מול רעננה מטריד אותו הרבה יותר.

חיפה המשיכה לשחק במטרה לסיים את המשחק במחיר של ניצחון, אבל אז התרחשו כמה אירועים בלתי צפויים, כפויים.
ג'ון קולמה, עדיין לא החלים לחלוטין מפציעתו בקרסול, נאלץ לנטוש את המגרש כבר בדקה ה-27 ואת מקומו מילא מחלים אחר, בירם כיאל.

האחרון היה הברומטר של הקבוצה ומהרגע שנכנס הניע את משחק הקבוצה, מסר 31 פעמים ורק לאחר שנפגע איבד חמישה כדורים בלבד. כשכיאל שיחק לא היה לרמת גן שום סיכוי לשלוט במגרש.
אלא שכיאל לא יכול היה להמשיך אחרי שדאטורו פגע בו ולמגרש הוכנס (דקה 80) ישראל זגורי שלא הצליח להחזיק ברסן המשחק והשליטה האופטית עברה לקישור הרמת גני שהבחין שהשד אינו נורא ויש מצב לתיקו.

זגורי הוכנס למגרש בשעה שעל כר הדשא נאלץ להישאר המגן פיטר מסיללה שנפגע אף הוא בעת אחת מפריצותיו. המגן טאלב טואטחה התחמם דקות ארוכות ולבסוף זגורי נכנס כי גם הקשר האחורי עלי עותמן חסר לאלישע לוי עקב פציעה.

איש מהרמת גנים לא ציפה שהישועה תגיע מאייל משומר. המגן הימני המנסה לחזור לכושרו הטוב פתח היטב במחצית הראשונה, כבש שער נאה בנגיחה ובדקה נוחה כדי לפרק ליריב את המוראל (43), אך ארבע דקות לסיום ביקש לעצור את מור גולן, לא ניצב בעמדה נכונה והכשילו. טבריזי היה קרוב מדי ועוד עם שתי משרוקיות בפה.

חיפה הרחוקה משיאה, כמו מול סכנין, לא הצליחה בימים טרופים אלה לייצר מצבים כדי לצאת מהלם הספיגה. למזלה, רק בדקות ההארכה רמת-גן הבינה שה"ירוקים" מולה אינם כתמול שלשום, התחילו ללחוץ ואז התברר שלהגנת חיפה האיתנה "אבד" הסגר והבריח.

גם הבלם טאקסיירה. הוא היה יחיד בקבוצה שתפקד כהלכה, ניסה להניע אותה מאחור ובתוך שניות החריב את עולמו. ספג "צהוב" על עבירה, מחה כנגד ההחלטה ומצא עצמו בחוץ. מישהו כבר אמר ש"זמני זה קבוע ?". הנה שי מימון, גם ביום ראשון מול הפועל פתח תקווה, שוב עם דקל קינן.

חיפה ספגה ארבעה שערים בשני משחקים, כאשר ב-28 משחקי ליגה וגביע כבשו מולה תריסר בלבד- כבר נראה בסכנין שהקישור האחורי הפצוע והעייף משהו, משפיע על משחק ההגנה כולו. כל עוד חיפה שלטה ללא עוררין, הצרות לא נראו באופק, ברגע שהיריב שאב ביטחון, הן הגיעו.

הכל נראה אחרת עד אותה דקה 86. חיפה כלל לא סיכנה את שער רמת-גן אך גם לא חשבה שתספוג שער מול קבוצה שבכלל לא באה לנצח.
כשקולמה וכיאל שיחקו, עשרות הכדורים שהקישור איבד לא הטרידו. מכסימום הקלו על ההגנה הרמת גנית.

כשהשניים יצאו, קל היה להבחין טוב יותר שכוח המחץ החיפני נפגע בעת האחרונה. ליאור רפאלוב מסר 18 מסירות לא מדוייקות מסך 54 שלו, הקפטן יניב קטן מסר 37 פעמים, מחציתן לא הגיעו ליעדן. וגם אלה שהגיעו לנמען, היו רוחביות. את אלו של בוקולי קשה היה לספור. אז מה הפלא שדבאלישווילי וארבייטמן כלל לא הגיעו למצבי הבקעה מול הגנה שחוסנה נמצא בספק.

הסבלנות החיפנית השתלמה לה מאד. הכדור נמצא ברגלי שחקניה ברוב דקות המחצית הראשונה, רמת גן הצטופפה וכאשר הקשר עומר בוקסנבוים נפצע בברכו ויצא, כל מה שהיה לחיפה לעשות זה להניע ולהגביה. פעם אחת הצליח בגדול.

המחצית השנייה הייתה קטסטרופלית מבחינת קצב המשחק האיטי כצב. כל דקה המשחק נעצר בגלל פציעות ועבירות קטנות, לא נראו שתי מסירות רצופות ונראה היה ששתי הקבוצות השלימו עם ההעפלה של חיפה לרבע הגמר. איך אמר גאון אחד ? טוב לחיות מכוער.

כשמפסידים משחק גביע ואין אפשרות לתקן, המחשבות בורחות לאירועים. וב"פלאש-בק", מלבד שערו של משומר, לא היה במשחק שום סיכון לחיפה. כל חברת ביטוח הייתה מבטחת את יתרונה ללא שאלות מיותרות. ה"בום" נראה כמו רעידת אדמה.

בפסח יש את הקטע של "אילו" ו"דיינו". אילו משומר היה מחשב את ריצתו ולא מכשיל בפזיזות- דוידוביץ היה נשאר "נקי". אילו המחליפים היו מספקים את האקסטרא, כפי שעשו במהלך העונה- דיינו. אילו ודיינו וכו'...

במקום זה קיבלנו פנדל, אחר כך מהלך מצוין הפך לשער מהפך ובנס לא נגמר גם 1:3 כי לחיפה לא היה את האופי לחזור ולסחוט לפחות תיקו. אולי עם הפנדלים היינו מסתדרים הפעם.

ללא ספק, שני ההפסדים הרצופים מספקים חומר למחשבה ליריבות חיפה ששיניה קהו, שהיא משולה ללביאה מתבגרת שכבר אינה יכולה לצוד את טרפה בכוחות עצמה.

מצבת הפצועים גדלה משבוע לשבוע. הגיעה שעתו היפה של ספסל המחליפים. עד ליום ראשון נעקוב אחר מצבם של קולמה, כיאל, עותמן, מסיללה וארבייטמן שנאלץ אף הוא לנטוש יותר ממחצית השעה לסיום. רובם ככולם "כוח המחץ" של המוליכה שמבינה שעד סיום העונה, לפחות עד המחזור ה-30 מצפות לה דקות של משחק דומה מול סכנין ורמת גן. צפיפות גדולה ו"עקיצות" כואבות.

גם כשהיא שלטה בכדור והניעה אותו לרוחב, הרמת גנים לכדו אותו מספר פעמים. בדקה ה-26 שי חדד הגביה למרכז הרחבה ומור גולן נגח באין מפריע סמוך לקורה. כך גם בדקה ה-42 כשסרג' איילי התרומם ונגח מעל למשקוף.

חיפה הגיבה בזעם. מסיללה שהאיש באגפו, קובי מוסא ראה פעמים רבות את הספרה 17, הגביה כדור ומשומר שהגיח נגח לפינה הרחוקה והכניע את רפי כהן- 0:1 לשיתוף פעולה נדיר בין צמד מגנים בעומק שטח ה"אוייב".

למחצית השנייה יצאה חיפה בטוחה אך לא מתלהבת להכות ביריב. שחקניה סמכו על היתרון השברירי וגם החטאות של בני חדד (77) שנגח קרוב לקורה הימנית ועוד בעיטה מסוכנת בשמאלו (78) שחמקה בנס לחוץ לא הוציאוה משלוותה.

עד לאותה הכשלה של משומר ופנדל מוצדק. בהארכה רמת גן הייתה קרובה יותר להפתעה. בני חדד (שיחק גם במכבי חיפה) שלח כדור חופשי מסוכן מאין כמוהו, סנטימטרים חסרו להכניע את דוידוביץ המזנק.

בדקה ה-97 חיפה נענשה על חוסר האונים לכבוש פעם נוספת: גולן מסר לאיילי שהמשיך לדאטורו שהוכנס לאחר המחצית, זה חלף על פני דוידוביץ ובעט לשער החשוף- שער שהזכיר את השני בסכנין.

וביום שכזה, גם פעולת התקפה נאה של מסיללה ששאב כוחות אחרונים כי מקומו היה על הספסל עקב המגבלות בתנועתו, שעה שחדר לרחבה (108) ובעט לפינה החשופה הרחוקה- הכדור חמק לחוץ.

חמש דקות לסיום, אחרי שטאקסיירה הורחק בצהוב שני (112) נתפסה הגנת חיפה מדולדלת מאנשים, דאטורו פרץ משמאל, בעט ודוידוביץ זינק והדף ברגלו. העניק חמש דקות אשלייה נוספות לקבוצתו.

התחלנו באלי מחפוד, נסיים עימו. הוא היה בהרכב הפועל פתח תקווה בעונת 1990/91 שאיבדה בתוך שלושה ימים את הגביע והאליפות למכבי חיפה. היום הוא ישב ביציעי וינטר ולא רחוק ממנו ישב אלון חרזי, מי שהגיע אז לעיר הכרמל והיה בין זוכי ה"דאבל". איזה הבדל בהרגשה וגם אז העיר רמת גן שימשה תפאורה.

הרכב הפועל רמת גן: רפי כהן (איתי ארקין/46), קובי מוסא, גולן חרמון, פאבל פארגל, תמיר בן-עמי, אנדריי קלדיירה, שי חדד, עומר בוקסנבוים (בני חדד/26), עמית אוחנה (דאטורו/46), מור גולן, סרג' איילי.