יסלחו לי שחקני מכבי חיפה אם הפעם, רק הפעם, הניצחון על זלצבורג יידחק לשורה האחרונה של ה"אוטובוס" שהסיע אותם לצ'מפיון-ליג.

השערים של ולדימיר דבאלישווילי, אייל גולסה ומוחמד גדיר חשובים ומכנה משותף 'משוגע' מלווה אותם: לשלושת החבר'ה האלה יש יותר שערים בגביע אירופה מאשר כיבושים בליגה. אם זה לא מוטרף, אז מה כן ?

ברגעי היסטוריה ראוי להתמקד בנקודות היסטוריות. יניב קטן, הקפטן שהוליך את חיפה בפעם השנייה לבית האלופות (יחד עם אלון חרזי) פשוט שמע את שריקת הסיום של השופט הצרפתי, הליט את פניו בידיו ובכה. גבר בן 28 בוכה מהתרגשות. מצמרר.

ניר דוידוביץ- מה לא כתבו ואמרו עליו ערב המשחק ? לא די שהבחור כבר לא ישן מספר לילות, באו וחיטטו לו בנפטלין כדי למצוא איזו שגיאה מול רוזנבורג ומאלמו. תשכחו מהן כמו מז"לצבורג שתזכה לבריאות בליגה האירופית.
ובסיום המשחק, מי שלא ראה את השוער הבינלאומי כאילו זה עתה יצא מחדר הלם חשמלי, לא ראה אותו מימיו. כשחולצה אוסטרית בידיו, עבר מיציע ליציע כדי להודות לקהל שהריע לו שוב ושוב.

עוזי מור- סגן נשיא במכבי חיפה. ניסיתי למצוא בארכיון הגדול משהו, משהו שיראה לי שהאיש החביב והסימפטי הזה שמעולם לא התראיין, אינו כפיל של ספינקס. הסתכלתי עליו אחרי השער הראשון והשני. "ירוק" בשר ודם. אילו לא הסתיימה אליפות העולם, מדליית הזהב בקפיצה לגובה- בטוח שלו.

אלישע לוי- מה כבר לא נאמר על "אלישע הקטן" מבית שאן? אל תאמינו ל- cool שלו בסיום המשחק. קפיצת השמחה בשער הראשון והשני (מדליית כסף אחרי עוזי מור...) זאת התגובה האמיתית. אם יש לכם קשר עם לחץ הדם שלו, הלב והבטן- הר געש נראה ונשמע לידם כמו סימפוניה של וולפנג אמדאוס מוצרט ב...זלצבורג.

אלישע "בעל החלומות" בשורה אחת עם אלכס פרגוסון, פפ גלאדיולה ואני אפילו לא רוצה להמשיך את הרשימה מחשש לשלום חלומותיו. מספיק יהיה לראותו בשישה משחקים לפחות, חנוט בחליפת בגיר כמו ה"גדולים". הטרנינג ייאלץ להישאר במוקדמות.

קהל האוהדים- הם כבר היו ב"מעמד הר סיני" של הכדורגל הישראלי. לכאורה, ניתן היה לחשוב שהנה, חיפה הביסה 0:3 וכולם הולכים הביתה. להתקשר למנהל הבנק שיאשר הלוואה לנסיעות לאירופה, להכין את הילדים והאישה שאבא או הבן והסבא ייעדרו ב- 15 בספטמבר, מועד המשחק הראשון. ולחשוב שבמועד זה מתוכנן משחק בגביע הטוטו מול הפועל באר שבע...

35 אלף האוהדים הנפלאים שחוו לילות לבנים, עמידה בתורים בקופות לכרטיסים, לראות אותם ניצבים עם סיום המשחק ברמת גן (רואים ? מי שהילך עלינו אימים אוכל כעת כובעים) ולא רוצים ללכת הביתה, חוויה בפני עצמה.

במשחק הדרמטי הזה היה הכל מכל. לא מי יודע מה רמה נפלאה, אבל במטותא מכם, מי שמחפש רמה במשחק כל כך קובע, לא הגיע למקום הנכון. פה הכרטיס לצ'מפיון ליג שכב על הדשא ומישהו היה חייב להרים אותו, לשים בכיס ולהתחיל לחשוב על שמות שרצוי לשמרם להגרלה ביום חמישי, מחשש שהמסך ירצד או חס ושלום ילקה בעוורון.

חיפה הגיעה מוכנה למשחק כמו שכתוב בספר ההכנות למשחק של אופ"א. הכל מתוקתק, הכל "ייקי", לאו דווקא אוסטרי. אלישע לוי הכין את חניכיו למשחק טאקטי, שלא כהרגלו, בצורה שלא הייתה מביישת שחמטאי בכיר.

זלצבורג של סטיבנס כלל לא איימה על שערו של ניר דוידוביץ (!). קולטים ? הז'לובים באדום-לבן שהיו חייבים לכבוש לפחות צמד כדי להגיע להארכה, בהנחה שחיפה שווה שער בכל משחק, נבלמו הרחק משער חיפה וכל מה שניפקו, הגבהות חסרות תכלית שטואטאו ללא בעיות.

את עבודת הנקיון העיקרית עשתה החולייה האחורית. היה חשש שהיעדרו של דקל קינן ישפיע על היכולת של טאקסיירה ומימון לתפקד יחד. שניהם בחיים כבר לא יהיו ריו פרדיננד אבל הערב ציון 9 לשיתוף הפעולה ביניהם, למשחק הראש, לשיתוק הטוטאלי של מארק יאנקו שכל כך הזהירו אותנו ממנו. האוסטרי מספר 21 לא עשה כלום כאשר 21 של חיפה ישב ביציע.

שניהם כיכבו ברחבה, את הברק ממשיך להעניק פיטר מסיללה. הבחור בשיאו. אפשר לחלוף על פניו רק ברחוב הראשי בכרמל. לך תבינו את האוסטרים שניסו דווקא לפתח התקפות מאגפו, הוא לחם כארי, פרץ למרכז המגרש וצפונה ממנו- עוד ערב גדול למגן המצוין.
משומר הבין היטב שבעוד 30 שנים חייבת להיות בקטלוג הפרטי שלו הופעה בבית האלופות. הרוויח את זה ביושר.

מה שעבד פחות טוב הערב, וישנה סיבה, החולייה האמצעית. היו לה המון משימות. מצד אחד לאזן את הרצון האוסטרי לכבוש שער מהיר בפתיחה. מצד שני, לעזור להגנה לסגור את כל מה שניתן לסגור. מצד שלישי, כמו שנתן דטנר אומר ב"כנר על הגג", מישהו צריך לספק כדורים לחלוצים המהירים.

רק ה'צד הראשון' עבד. השאר באמת לא חשובים ברגעי שיא כאלה. ג'ון קולמה התרוצץ מצד לצד (ייעדר מהמשחק הראשון בגביע האלופות עקב צבירת שני כרטיסים צהובים), בירם כיאל לא נראה מרחוק, מקרוב סיכל כל אופציה לאיים על דוידוביץ, אייל גולסה לא הורגש במחצית הראשונה- בשנייה קיבלנו ממנו "טיל" שברמת גן לא זוכרים מאז מלחמת המפרץ הראשונה.

נשארנו עם יניב קטן שהמשיך להיות הברומטר של הקבוצה וניווט את מהלכיה כראוי, עם דבאלישווילי שמזכיר עיט שלא מרפה מטרפו, גם כשהוא בטוח שאין בו רוח חיים, כמו בשער הראשון והופעה נפלאה של מוחמד גדיר, הילד הסילוני ששומריו האוסטרים לא הצליחו לבלום את מאוציו. אסייאן בולט של חיפה בניצחון הזה.

האוסטרים? מה עם האוסטרים? מאד ממושמעים. נחתו, ספגו ולזכותם ייאמר שעם קבלת ההגרלה הגיבו מיד ולא בסימפטיה. חשבו שיגיעו כפייבוריטים, הנשיא שחר העמיד את מי שחשב כך כשאמר ש"זלצבורג קיבלה הגרלה קשה". יש נביא בעירו.

לא היה לכדורגלנים שקיבלו כנפיים מגביע האלופות שום סיכוי לעבור את חיפה, בפרט אחרי ההפסד בזלצבורג. הגנתם נותרה חלשה, בעיקר הפתיע בכך השוער השבדי אדי גוסטפסון שהקל על חיפה.
הענק מארק ינקו, כפי שצוין, נפל שדוד למשחק הגנה מצוין של החיפנים ולא סיכן ולו פעם אחת את השער החיפני.

הטאקטיקה של סטיבנס התבססה על הגבהות מהאגפים, טאקסיירה ומימון היו דרוכים במהלך כל 95 הדקות. חבל להזכיר שמות אחרים, ראשית בגלל השמות שיותר לא תצטרכו לאיית ושנית, אין להם שום בשורה לקחת לזלצבורג.

פתיחת המשחק הציבה את יניב קטן(3) בעמדה מצוינת. השוער האורח הרחיק כדור למרחק קצר משערו, קטן הסתער ומעמדה נוחה בעט לחוץ. חיפה המשיכה בלחץ על כל המגרש, פה ושם הגיעה למצבים. כמו הנגיחה של מוחמד גדיר(8) מהגבהה של משומר. החלוץ התברג בחומה האוסטרית, התרומם ונגח מעט מעל למשקוף.

בדקה ה- 11 דוידוביץ הדף כדור נייח מרגלי שבנטו ודקה לאחר מכן, טצ'ואי הקמרוני, הטוב בשחקני זלצבורג, חלף על פני כיאל ושלח כדור חד ושטוח החוצה.

ואז הגיעה הבלחה של קטן שמסר לדבאלישווילי שבעט מול שני בלמים לשער ונבלם, לא ויתר, הסתובב ושלח משמאל לימין- הרשת התרוממה יחד עם 35 אלף ישבנים ירוקים.

אחרי מחצית דלה באירועים, וחיפה אהבה את קצב המשחק שהתפתח לטובתה, מסר קטן (52) כדור לכיאל שבעט בעוצמה- הפעם גוסטפסון הדף ולא בגלל שרצה. הכדור הגיע אליו בטיסה ישירה וידו הושטה במקרה והדפה לקרן.

פעולת חריש נפלאה של יניב קטן שעבר שני שחקנים על קו הרוחב, לא הניבה פרי, חמש דקות לאחר מכן תיכנן אלישע לוי לערוך חילוף ולהכניס את גוסטבו בוקולי במקום אייל גולסה שלא הרשים.

לא הרשים? גוסטפסון "יהרוג" אתכם. בדקה ה- 57, הדקה בה חיפה ספגה את שער השוויון במשחק הראשון. הילד חטף כדור מטצ'ואי, התקדם ושלח "טיל" אדיר שפגע בגבו של מגן אוסטרי וטס במהירות לרשת- גול מארץ הגולים. בעיטה כזאת צריך לשדר ברזילאי..

המאמן החיפני קפץ, השתולל אבל ביצע את החילוף המתוכנן. יחד עם בוקולי הוכנס גם אלון חרזי, האיש שאירופה ראתה את גבו עם ה-HARAZI כבר 64 פעמים, 59 בירוק. צ'מפיון אמיתי שריגש את הקהל. כאילו שחסרו לו הערב סיבות להתרגש.

גדיר החל להפעיל מנועים. עקף את ההגנה ובעט לחוץ(65), מסר לקטן שהסיט ימינה לבוקולי, קיבל חזרה ובעט, השוער הדף לרגלי הגיאורגי שלנו שכבש ושמע שריקה לנבדל.

ינקו, זוכרים שבהרכב האוסטרי שיחק ינקו, אילץ את דוידוביץ לזנק באומץ לרגליו (79) ובדקה ה- 89 ציקלר בעט מתוך הרחבה חלש לידי השוער.

וכאילו כדי להלהיב את הקהל, גדיר, יוצא מחלקת הנוער העניק את הקינוח . השוער ובלמו אופדם הסתבכו, גדיר השאיר את שניהם מאחור. הבלם ניסה להציל בידו, השופט הצוין התעלם ומול רשת חשופה גדיר שלח פנימה- עוד קבוצה אוסטרית סופגת שלישייה ממכבי חיפה (גראץ) ומעלה אותה לבית החלומות.

להתראות בברצלונה, מדריד, מנצ'סטר או...איכפת לכם איפה הירוקים ישחקו ? העיקר שתזכרו מי הקבוצה שפעמיים בתוך שבע שנים חזרה לאותו מקום.

וכשתשמעו מדני רופ ש"החורף יהיה שחון" , תחייכו בכייף.

הרכב זלצבורג: אדוארד גוסטפסון, אנדראס אולמר, בארי אופדם, מילאן דודיץ'(אלכסנדר ציקלר/) פרנץ שיימר, דושאן שבאנטו, סומן טאצ'וי, סימון ציומר (איליץ'/), כריסטוף לייטגב, סטפן אולסנקר (סאשה איליץ'/70), מארק יאנקו.