נשארנו לבד !!

אחרי שאתלטיקו מדריד הבקיעה הערב את שערי הזכות הראשונים שלה (2:2 מול צ'לסי), במכבי חיפה לא יכולים להתעודד מהמחשבה שאם יזכירו אותה עד סיבוב המשחקים הבא (25 בנובמבר) זה לא יהיה בגלל איזו הפתעה שהדליקה את היבשת. הסיבה: אפס נקודות (כמו לדברצן ההונגרית) אבל סולו עם אפס שערי זכות.

והערב ברמת גן, בניגוד לשלוש הופעות מרעננות ומרנינות, על אף התוצאות המאכזבות, האלופה הישראלית הפגינה את משחקה החלש ביותר העונה. היה צפוי שבאיזה שלב ה"ירוקים" לא יצליחו להביא למגרש את יכולתם האמיתית- חבל שזה קרה הערב. אפילו "גברת זקנה" היתה גדולה עליהם בשני מספרים. לפחות.

מי שמכיר את אלישע לוי, יודע שמרגע שריקת הסיום של טרי הוג הנורבגי, ינסה לפענח מה קרה שקבוצתו כלל לא הגיעה למשחק. גם יובנטוס "לא נראתה" אך לצ'ירו פרארה אין דאגות. כי ההבדל אצלו התבטא רק ב...צבע החולצות. לא הזברות המפוספסות אלא מין חולצה (יפה לכשעצמה) שטובה לאספנים. את הפיג'מה השאירו לחיפה.

אז מדוע חיפה לבשה פיז'מה ?
על פניו נראה שרמת הציפיות, לכבוש שער בכורה ולנסות לנצח במטרה להיאבק על המקום השלישי, פעלה בכיוון הפוך. לאחר מעשה, האופטימים שבינינו חייבים להבין שלחיפה נותר עדיין סיכוי ממשי, בתנאי שתנצח את באיירן מינכן ובורדו. לא פרק הזוי מ"אבודים".

השחקנים השקיעו הכל ולא הצליחו. למעט השוער ניר דוידוביץ והבלם דקל קינן, השאר התאמצו ונכשלו בפעולות הפשוטות ביותר. לא דייקו במסירות, לא לחצו את האיטלקים, לא השתחררו לשטחים שבהם יכלו לקבל את הכדור במטרה לעשות משהו. במחצית הראשונה , הטובה של יובנטוס, שחקניה לא נתקלו בהתנגדות רבה מדי.

גם בשנייה, השקולה יותר, חיפה החזיקה יותר בכדור ביחס ל- 45 הדקות הראשונות, אבל לג'יג'י בופון, השוער האיטלקי, זה היה אחד המשחקים הקלים בקריירה הארוכה. למעט בעיטה אחת של דבאלישווילי, נותר משועמם לחלוטין. חיפה אפילו לא התקרבה לשערו.

כדי לנצח קבוצה איטלקית חובה לשלוט בכדור ולהחזיק בו. האלופה הישראלית מיהרה להיפטר ממנו, הרבתה לבעוט כדורי גובה לעבר ה"מגדלים" בהגנת 'יובה' ובלי כדור ברגליים, ניתן רק להתרוצץ ללא מטרה.

ראו על חיפה שהיא עייפה. שבעה לא, כי לשחק ארבעה משחקים בבית האלופות עדיין לא משביע, בפרט לא קבוצה ישראלית שממעטת להגיע לשלב הזה. המאמן האיטלקי ביצע 5 חילופים לעומת ההרכב ששיחק מול חיפה לפני שבועיים.

ג'ונתן זבינה, פאביו קאנברו, מוחמד סיסוקו, סבסטיאן ג'יובנקו ודיויד טרזגה לא שיחקו. מכל מיני סיבות. המחליפים קסארס, פאולסן, לגרואטלייה ואמאורי, הכניסו משב רוח מרענן שגרם ללחץ על הגנת חיפה לאורך כל המחצית הראשונה.

לעומתם נראו אייל משומר, פיטר מסיללה וחבריהם שמשחקים מתחילת העונה ללא הפוגה, כבדים וחסרי אמונה לעשות משהו. היעדרו של בירם כיאל, וחיפה אינה נוהגת לציין את מי שלא שיחק, היה קטלני בערב שבו הקשרים ההגנתיים שלה לא ביצעו את מלאכתם נאמנה.

ג'ון קולמה, ששיחק רק מחצית אחת, עקב פגיעה בשריר הירך האחורי, לא יכול היה להתמודד מול הקשרים המהירים של יובנטוס, טיאגו, דייגו והאחרים. בוקולי תפס יום שבו ניסיונו נותר מחוץ למגרש וגם עלי עותמן החרוץ (10 עבירות וכרטיס צהוב) לא היה האיש ממנו תצמח הישועה בערב שבו כל חבריו חלשים.

היחיד שיכול היה לספק את מנת החמצן להגנה (החזקת כדור) ולהתקפה (אספקה) אמור היה להיות יניב קטן אבל הפעם גם הוא נקלע ליום שבו "נכנס רע" למשחק ולא הצליח לשנות את המומנטום הזה. האיטלקים שלא סבלו ממנו במשחק הראשון, הצרו מאד את צעדיו של הקפטן החיפני שהרים ידיים מוקדם מדי. העייפות ניכרה גם עליו ואפשר להבין.

וכאשר החלקים האחוריים מגמגמים, מה נותר לשלומי ארבייטמן ולדבאלישווילי לעשות ? רק לנסות. לכאורה, המערך ההתקפי של חיפה אמור היה להטריד את הגנת יובנטוס, בפועל, שני מלכי השערים של הליגה הישראלית אפילו לא דגדגו אותה.

ארבייטמן נגע בכדור ברצינות רק בדקה ה- 76 כשנגח כדור קרן החוצה, דבאלישווילי היה פעיל בהרבה אולם שתי בעיטות שלו נהדפו. אחת בגופו של בופון והשני מרגלו של בלם איטלקי שמנע אולי שער חיפני.

במחצית השנייה הוכנס מוחמד גדיר במקומו של קולמה הפצוע, רפאלוב החליף את דבאלישווילי ומשב הרוח הקליל השרה תקווה שהנה, לפחות נוכל לצוד "שתי צפורים במכה אחת". איפה ?

השליטה האופטית של חיפה התרכזה בסביבות רחבת האורחים שלא התאמצו להדוף את הגבהות הכדור הסתמיות, את המסירות החלשות ואת ניסיונות הסרק של חיפה להשיג משהו ללא מהלכי כדורגל ראויים.

מנגד, הורגש ששני הכוכבים הזהובים על חולצת יובנטוס שווים יותר מהכוכב הבודד על המדים הירוקים. האיטלקים זיהו מיד את החולשה הישראלית בקרבות מגע ולא איפשרו למגנים ולקשרים ליזום.

שחקן מצוין כמו דייגו התרוצץ במגרש ללא הפרעה, כמעט ללא ליווי ורק כשהתקרב למרחק 20 מ' נסגר פה ושם. ההגנה האיטלקית לא עשתה הנחות בכלל ומסיכת הפנים של קסארס, המגבילה תנועת שחקן שאפו פצוע, לא הפריע לו. ממנו גם צמח שער הניצחון.

האיטלקים עלו לשדה המשחק נחושים ובמהירות השתלטו על העניינים. ראו עליהם שברצונם לסחוב מכאן את שלוש הנקודות ולחיפה לא היו את הכלים הנכונים להשיב מלחמה שערה. שלושה קשרים הגנתיים שלא מייצרים קו אספקה סדיר ומתרכזים רק במניעת תנועה איטלקית וחולשה של קטן, לא השאירו אופציות רבות לאלישע לוי לשנות את התמונה הכללית.

מעט מאד אירועים ליוו את המשחק החלש. המחצית הראשונה התאפיינה בבעיטות איטלקיות ובעצירות מצוינות של דוידוביץ, קרו האור היחידה. כך הדף (דקה 6) בעיטה חזקה מרגלי דייגו, אחר כך יצא מול אמאורו הברזילאי (8) וחסם בגופו כדור מאיים ושתי דקות מאוחר יותר, עוד הדיפה מוצלחת של כדור חופשי שנבעט לפינה הנמוכה.

חיפה הזכירה את קיומה רק בדקה ה- 29. בעיטת קרן שקטן הגביה נחתה על מצחו של דקל קינן, הכדור הגיע איכשהו לדבאלישווילי שהסתובב ומצא עצמו מול בופון וצילו. מפגש לא סימפטי שבסופו הכדור נבלם בגופו של השוער גדל המימדים.

אמאורי(33) נתקל בדוידוביץ היציב שהדף את בעיטתו ולחלוץ הגיאורגי שלנו היתה הבלחה, כאשר עבר בלם ובעט, הגיע משנהו והדף לקרן.

כשחיפה אמורה היתה לרדת עם "חצי תאוותה בידה" היא ספגה שער המתאים לרמת משחקה. קסארס פרץ מימין, בעט חזק לרוחב וקאמרנוסי המשיך חזק למרכז השער. קינן התערב והכדור טס מרגלו לרשת הגבוהה- 0:1 בתוספת הזמן.

המחצית השנייה הפכה למשעממת. האיטלקים נסוגו לשמור על שערם, ולא נזקקו למשחק הגנה יוצא דופו. רק ניצבו במקומם ונגחו את כל הכדורים ששחקני חיפה התעקשו להגביה.

מצבי ההבקעה הממשיים היו שניים בלבד. רפאלוב שנכנס הגביה כדור נפלא אליו איחר להגיע מוחמד גדיר (77) ושתי דקות מאוחר יותר, הקשר חלף על פני פאולסן ובעט מעל למשקוף.

ועם שניים וחצי מצבים לא הולכים למכולת.

הרכב יובנטוס: ג'אנלואיג'י בופון, מרטין קאסרס, ניקולה לגרוטליה, ג'ורג'יו קייליני, פאביו גרוסו, כריסטיאן פאולסן, פליפה מלו, מאורו קאמוראנסי, טיאגו (פאולו דה צ'ליה/60), דייגו, אמאורי (דויד טרזגה/84).