אפשר לסכם את מסעה של מכבי חיפה בליגת האלופות בשתי דרכים. באופן "יבש" זה ייחשב לאחד הערבים העצובים במסע, כי היא "מחקה מהמפה" את הקבוצה הספרדית דפורטיבו לה- קורוניה שסיימה מסע דומה ללא כיבוש שער זכות אחד אבל עם שתי נקודות. חיפה נכנסה בשלהי דצמבר 2009 לספר השיאים של אופ"א וגם לא אגרה נקודה אחת לרפואה. לא מצחיק, מדי שנה יזכירו את סיכום המסע שלה.

וניתן להביט על חצי הכוס המלאה, גם ביום עצוב שכזה ולהסתפק במשפט הסיכום של המאמן אלישע לוי: "אנחנו לא טובים ברמות האלה. עבדנו קשה כדי להשתוות בחלק מהמשחקים ליריבות ולא הצלחנו".

דווקא את הערב הזה שחקני מכבי חיפה ביקשו להקדיש למשהו שמח יותר. לכבוש, לצבור נקודה והכל כדי להעניק לאלון חרזי מזכרת חיובית מהופעתו האחרונה בהחלט בכדורגל.
והכל הלך הפוך ובגדול. כל תבנית המשחק החיפנית השתבשה עקב הרצון העז לראות את הכדור מפרפר ברשת הקבוצה הצרפתית. זו אמנם הגיעה עם הרכב משני אך ההבדל בין צעירי בורדו לאלה של חיפה התבטא בראש וראשונה בהיעדר הלחץ.

גם לחיפנים לא היה ממה להילחץ, אך הם נלחצו ולא הזכירו ולו במשהו את המשחק הקבוצתי המבטא את כוח ההרתעה בליגה הישראלית. יותר מדי שחקנים שיחקו הרבה מתחת לרמתם, אפילו לא הגיעו לחמישים אחוזים ממנה.

מה קרה להנעת הכדור הסבלנית של ג'ון קולמה ובירם כיאל ? בהיעדרו של יניב קטן ששוחרר מהמשחק, עול ניהול המשחק היה בידיהם. הם לא הרגיעו, אדרבא מספר איבודי הכדורים שלהם גרם לכך שהחלק הקדמי נותר חסר תעסוקה.

קולמה עדיין לא התאושש ממחלתו שהשביתה אותו במשחק מול סכנין, כיאל השקיע עבודה רבה לריק. שיחק יותר מדי בצדדים והצרפתים כלל לא נזקקו ל"דרך בורמה". בקלילות ובחוכמה ניצלו עד תום את חסרון קשר אחורי שני ופיתחו התקפות מסוכנות ביותר.

יום חלש לפיטר מסיללה. מלבד אשמתו בשער הניצחון שכבש ג'וסי הברזילאי, לא נראה טוב והחלפתו בטאלב טואטחה התבקשה. החילוף לא השיג את מטרתו כי עבור המגן הצעיר מג'סר א- זרקא זו הייתה הופעת בכורה בגביע האלופות בפרט ובמשחקים במסגרת האירופית בכלל והוא התרגש מאד. ראו זאת בכל נגיעה בכדור. מותר לו להתרגש.

ההגנה עבדה קשה מאד. חסרו לצרפתים כל ה"קאליברים" ששיחקו במשחק הראשון בבורדו, ומעניין שאז לחיפה היה קל יותר והפגינה את משחקה הטוב ביותר.
אייל משומר שיחק טוב ולמעלה מזה. במספר מקרים נטש את עמדתו והגיע בשניה האחרונה כדי לחלץ כדור מסוכן, אחרי שנבעט ועבר את הבלמים. טאקסיירה המשיך את ההופעות היציבות בבית האלופות וקינן, הציל שער ודאי בדקה ה- 15 תוך קריאת מהלך חכמה. השוער דוידוביץ שסיים את המפעל עם 8 שערי חובה יכול לסכם את הופעתו הערב ובכלל כטובה.

ה"ירוקים" הפסידו חמש פעמים על חודו של שער (1:0) ואינם יכולים להתנחם. צריך לבדוק אם קיים תקדים כזה במשחקים בבית האלופות שכל כך הרבה משחקים מסתיימים בהפסד מינימלי.

אך מסתבר שבמקרה של חיפה גם שער חובה הוא מעין משוכה בלתי עבירה. בניגוד להנחה שככל שמתרחקים מנקודת המוצא, סופגים יותר ביטחון, אצל חיפה המשוואה הזאת עבדה הפוך. מספר המצבים שלה ירד והלך, למרות שיכולה היתה לכבוש גם היום.

ואין מצב שאפשר לבוא בטענות לאלילת המזל. כי על אייל גולסה ששיחק כקשר קדמי עדיין ניכרת ה"חלודה" מהשבתתו בת החודשיים עקב שבר המאמץ, מוחמד גדיר כמעט ולא הורגש והיחיד שהתעלה פה ושם, ליאור רפאלוב.

לא מצטיין אך פעיל והיחיד שסיכן את שערו של אולריך ראמה בן ה- 37 שציפה לעומס גדול יותר. פעמיים בלבד עמד בלחץ הבקעה.

שני החלוצים ששותפו לסירוגין, דבאלישווילי שפתח ושלומי ארבייטמן שהחליפו- כלל לא הורגשו. שיחקו הרחק משער האורחים, לא היו מסוכנים ואם היו מספרים לצרפתים שהשניים שווים 18 שערים בליגה הישראלית, היה מי שירים גבות.

חיפה רשאית להכות על חטא. מולה ניצבה קבוצה טובה, חסרת ניסיון אבל כזאת שבאה לשחק כדורגל נטו. הצרפתים כמעט ולא ניסו לבלום את חיפה בעבירות מיותרות, מטרתם הייתה להניע את הכדור במהירות המכסימלית ואכן, הם ערכו מספר התקפות מתפרצות למופת.

בניגוד לחיפה הפזיזה שהזדרזה לשחרר עשרות כדורים שנפלו לרגליה ו...איבדה אותם בתוך שניות, שחקני בורדו שמרו על הכדור והמשמעת הטאקטית שלהם ראויה לצל"ש.

היו דקות שנראה היה שמול חיפה מופיעה בני סכנין. צבע המדים והסגירה ההרמטית של ההגנה, על ידי כל שחקני הקבוצה, יצרו אשלייה שהצרפתים מחפשים רק לשמוע את שריקת הסיום. אלא שזאת היתה מלכודת דבש. חיפה התפתתה לעלות בניסיון להבקיע את המערך ההגנתי ובהתקפה מתפרצת אחת הצרפתים יצאו קדימה ולא חסר היה הרבה כדי שיכפילו את התוצאה .

הטקס החגיגי לחרזי לא השפיע על חבריו לפתוח בסערה. קולמה ניסה לדחוף אך כבר בדקות הראשונות ניתן היה להבחין שזה לא זה.
בורדו חיפשה פירצה ומי שסיפק לה את המצב האידיאלי לשער, מסיללה.

ניסיון הרחקה שלו ברגל ימין (13) הפך ל"כיס אוויר", החלוץ הצרפתי הגביה לשמאל וג'וסי הכניס רגל בריאה ושלח לרשת העליונה של דוידוביץ חסר האונים- 0:1 לבורדו.
שתי דקות חלפו ודקל קינן מנע שער ודאי. ה"אדומים" פרצו עם חמישה שחקנים מול שלושה מגנים "ירוקים", ג'וסי בעט והכניע את דוידוביץ אך קינן רץ לעבר קו השער ו"התיישב" על הכדור. סנטימטרים מהקו נמנע מפח נפש גדול יותר.

קבאנגי (18) קיבל כדור ברחבה, מיהר לבעוט ודוידוביץ יצא כדי להדוף. חיפה, זו שאמורה הייתה לפתוח בסערה, תקפה לראשונה בדקה ה- 23. בירם כיאל הגביה לעברו של גדיר שממרכז הרחבה ירה בסיבוב לידי ראמה.

חלפה דקה ומשומר העביר כדור נוח לדבאלישווילי שירה החוצה וההזדמנות הטובה ביותר ניתנה לרפאלוב שפרץ וסידר לעצמו מצב נוח, בעט שטוח וחד אלא שהשוער כבר התין לו.

פתיחת המחצית השנייה לא הולידה שינויים, לא בהרכב ולא בקצב משחקה של חיפה שדעך. קינן שהציל, כמעט וכבש שער עצמי(48). כדור ששיגר לעבר דוידוביץ עשה דרכו על המשטח הרטוב ובנס הסתיים בכי טוב מחוץ למסגרת.

כניסתו של טואטחה הפיחה לרגע רוח חיים בשעה שפרץ והרים כדור אותו שלח רפאלוב בעוצמה מעבר למשקוף. טאקסיירה (70) בלם בגופו בעיטה חזקה של בליון ואותות ראשונים לייאוש שפגש את חיפה ולא הוריד את הקוף מגבה ניתן למצוא בבעיטה של הבלם הפורטוגזי מטווח 30 מ'.

במשחק הזה, כפי שאלישע לוי אמר, נקודת האור היחידה היו 25 אלף האוהדים שהגיעו גם כדי להיפרד מאלון חרזי וגם כדי לראות את חיפה מסיימת עם "משהו" ביד- נקודה או שער. נותרו מתוסכלים כמו השחקנים שרצו ןלא יכלו.

חיפה ביקשה סיום שונה, לא תמיד חלומות מתגשמים. לעולם כבר לא נדע אם הביקור בירושלים היטיב עם הצרפתים או שמא חיפה צריכה הייתה לבקר שם. בשורה התחתונה סיימה 540 דקות עם טעם שונה ממה שציפתה. אירופה מתה- ויוה לליגה !

הרכב בורדו: אולריך ראמה, פרנק ז'וריטו, דייגו פלאסנטה, לודביק סנה, עבדו טראורה (גרגורי טרסיץ'/78), פרננדו, הנרי סייבט, וונדל, פרננדו קבאנגי, ג'וסי, דויד בליון.