מחצית שעה חלשה ביותר, מיד עם ספיגת שער השוויון מרגלי ערן לוי שנכנס שלוש דקות קודם לכן, חרצה את גורל המשחק וגררה חלוקת נקודות צודקת.

מרגע הספיגה (61) מכבי חיפה נעלמה מהמגרש ולמרות שליטתה האופטית במרכז המגרש, נראה היה ששחקניה לקו בהלם, מה שלא אמור לקרות לקבוצה הנמצאת בלחץ גבהים מתמיד.

ושלא יתעורר חשד שעד לשער המשווה מוליכת הטבלה הצליחה לשחזר את הופעותיה הטובות בחודש האחרון. הפגינה משחק מפוזר, חסר שיניים לנעוץ בבשר הבאר-שבעי שנעשה רך יותר, אחרי שבסיום המחצית אף נותרה בעשרה שחקנים עם הרחקתו של רירקדו פרננדש.

מי יודע, אולי הביטחון משרשרת הניצחונות הרצופה והקלות בה הושגה גרמו לחיפנים לשאננות מסוימת, למרות שהם התרוצצו וניסו לנצח.
למעט גוסטבו בוקולי שבלט מעל חבריו, כל השחקנים נגררו למשחק חלש ביותר. אפילו ההגנה, שזכתה לשבחים רבים בתקופה האחרונה היתה פרוצה וחסרת הגנה. כל מהלך של האורחים בשורותיהם מספר סילונים אנושיים כמאור מליקסון וליאור אסולין, הפך לסכנה ממשית על רחבת חיפה שלא השכילה לסגור את הבקיעים וספגה צמד שערים מיותר.

אם את איל משומר וטאלב טואטחה ניתן ל"פטור" מאחר ושיחקו כל הזמן כשחקני כנף לכל דבר, מרכז ההגנה שלא זכה לסיוע רציני, נותר חסר ישע. בעיקר בשער המשווה הראשון של האורחים שבסך הכל הגיעו כדי לקטוע מסורת מקוללת עבורם. לא הצליחו לנצח מאז 97', הצליחו גם הצליחו לא להפסיד בפעם העשירית ברציפות.

לאריק בנאדו ושי מימון כבר היו ערבים מוצלחים יותר. מימון אשם בשער הראשון, אחרי שלא הצליח למנוע מאסולין לחלוף על פניו בקלות ולהוכיח שהעורף החיפני פגוע.
שני הבלמים התקשו ליצור מצב שבו יהוו תחנה אחרונה ומיד עם החילוץ ייצאו ללחוץ על החלוץ הבודד של באר-שבע.

היחיד ששיחק מצוין, גוסטבו בוקולי הממשיך להצדיק את האשראי הניתן לו לאחרונה כקשר אחורי. בדקה ה-37 תענוג היה לראותו פורץ מהאגף הימני, כמו בימים הטובים, הפעם ביצע זאת בסלו-מושן, הסגנון נשאר.
מעבר לכך, תיקל בקשיחות, בעט לשער וסיכן, שלא באשמתו אבל בגללו באר-שבע נותרה בעשרה שחקנים והוא גם ש"בישל" את שער היתרון השני שלא הספיק.

ערב המשחק צוין שהקבוצה האורחת אינה כוס התה של ניר דוידוביץ, הסופג מולה בעשרה מאחד עשר המשחקים מולה. לפני שבוע ספג שער מכדור קרן, הפעם מבעיטה חופשית- בעונה שעברה שמר על שערו ממצבים כאלה לאורך כל העונה. קורה.

ערב פחות מוצלח לג'ון קולמה שהוחלף במחצית עקב מתיחה ברגלו. כך גם יניב קטן שמשחקו היה מאופק ביותר, לא קשה לנחש מדוע. הכניסה הפראית של דני פרדה ברגליו לפני שבוע, השאירה חותם על משחקו.

הצלע הרביעית בקישור, אייל גולסה, התקשה להפגין נוכחות מאסיבית. וכדי לסכם עם טעם טוב, ה"ילד" שאדי שעבאן שהוכנס עשר דקות לסיום, הצליח לחולל יותר מהומות בזמן הקצר ששיחק מחבריו הותיקים.

לדבאלישווילי נוסף שער, תשיעי, המשיך להיות נייד ומסוכן מאוד ולא מן הנמנע שהיה ממשיך לכבוש אלמלא אותו שליש אחרון חלש.
לתומר חמד נרשמה מחצית ראשונה ופעילה, לאחריה נעלם ולא הורגש. כניסתו של ה"אס" מהשבוע שעבר, עידן ורד, אמורה היתה לחולל את השינוי הגדול גם הפעם, שער התדהמה של ערן לוי מנע גם ממנו לשנות את מגמת המשחק.

האורחים מרוצים מהנקודה והיא הגיעה להם בזכות. אמנם, מאמנם ניר קלינגר הציב אותם ככלים במשחק השחמט, ורק עם אסולין בחוד והסתבר שבערב כזה, מספיק לא להפסיד.

הרחקתו של פרננדש, דווקא אחרי שקבוצתו השוותה בדקה קריטית (45+) גרמה לנסיגה ביכולתה להוות יריב שקול. כמו במשחק מול הפועל תל-אביב שנותרה בעשרה שחקנים וניצחה בקריית-אליעזר, את הרגעים הקריטיים אחרי ההרחקה (46-60) עברה בשלום, עם הרבה מזל ומשחיפה נתקפה ב"הלם קרב" ושיחקה לא נכון ופזיז, קל היה להגנתה למנוע שערים. אז חיפה כבר היתה עצבנית מאוד ורוב פעולותיה נכשלו.

המשחק בכללו התנהל באיטיות רבה ורוב הפעולות מצד שתי הקבוצות היו שקופות ובלתי יעילות. הדקות היחידות שהוסיפו נפח מסוים, ההתקפות שיזם טואטחה שבעוד חודש יפסיקו להתייחס לגילו הצעיר ויתרכזו ביכולתו בלבד.

עד לדקה ה-12 לא נראה היה שייכבשו ארבעה שערים, על פי המסורת רבת השנים. דקה לאחר מכן, רביבו סובב כדור קרן שעשה דרכו לפינה הרחוקה, דוידוביץ בקושי מנע כיבוש.

ההתקפה השניה של חיפה הסתיימה בשער. טואטחה חתך משמאל, שלח כדור רוחב מצוין ודבאלישווילי דחק מקרוב. השוער אוהד כהן נגע אבל הטווח הקצר לא מנע חדירה.

דוידוביץ, בתוך דקה (19) מנע צמד ניסיונות להשוות. פעם אסולין בעט מימין והשוער הדף, מיד עם הגבהת הקרן זינק לפינה הקרובה ובלם ניסיון לכבוש ישירות.

קרן בצד השני, אחרי שדבאלישווילי לא מימש כהלכה כדור נוח שהכין לו חמד בנגיחה, מצאה את בוקולי (36) מאיים ברצינות על השער וחברו, משומר ניצל את השמירה הלקויה והפגיז אף הוא, ללא תכלית.

טואטחה שעט בפעם המי יודע כמה, חמד לא ניצל את המצב (45) וללא שום התראה, הכדור נשלח קדימה, כל הגנת חיפה נותרה על קו האמצע, רק מימון נשאר כדי לחוות כיצד אסולין חולף על פניו ומול דוידוביץ לא מתקשה לרדת למחצית עם תיקו.

נגמר ?
מה פתאום. חיפה יצאה להתקפה אחרונה, קולמה מסר לבוקולי שמסר לקטן ומצא עצמו "מוטס" באוויר מפגיעה ללא כדור של פרננדש. השופט לא ראה, הקוון אותת ושלח את האורח לנוח למחצית ועוד משחק.

פתיחת המחצית השנייה הותירה רק סימן שאלה אחד: האם חיפה מסוגלת לנצל את יתרונה המספרי מול מגננה ?
לפי הדרך, התשובה נראתה חד-משמעית. חיובית. ורד (47) שהחליף את קולמה הגביה וחמד נגח מקרוב החוצה, טואטחה הציל כדור על קו הרוחב שלח אותו מדוד לגיאורגי שניסה לעבור יותר משחקן אחד והחטיא מצב, גולסה (51) טווח, טואטחה ביקש להגביה וכדורו האדיר הלך לפינה הגבוהה, כהן זינק נפלא והדף.

הכל היה מוכן לשער היתרון שהגיע. בוקולי (55) השתחרר ובעט כדור מסובב לפינה הנגדית, סוארז התערב והמשיך את מסלול הטיסה לרשתו הוא- 1:2 לחיפה ולא נראו מכשולים בדרך.

עד לבעיטה החופשית של ערן לוי. 16 מ' בקו אלכסוני, חומה מצומצמת של חיפה קפצה יחד עם הכדור שפגע בה, הגביר את התאוצה ומצא מקומו במרכז השער- שער ראשון לערן לוי מול קבוצת נעוריו ועדיין, לא נראה היה שה-2:2 סופי.

משחקה של חיפה דעך, אסולין (67) כמעט ונגח פנימה, אזולאי שלנו הסתובב וכמעט כבש (70) והדקות הבאות היו שייכות לליאור ז'אן שבעט מקרוב סמוך לקורת חיפה, למימון שנגח ולא כבש (90) ולשעבאן שניסה לקנות את עולמו בשניות הסיום בבעיטה מחוץ לרחבה.
שתי נקודות יקרות נוספות חמקו להן מהמבצר הביתי.

הרכב באר שבע: אוהד כהן, אביתר אילוז, עודד גביש, אבי יחיאל, אופיר דודזאדה, ויליאם סואז, ריקרדו פרננדש, מאור מליקסון, דוד רביבו (ערן לוי/58), ליאור ז'אן (ר.אדליי/89), ליאור אסולין (בסיט/81).