מותר להתלהב מהניצחון, מהנקודות, משלושת השערים של וויאם עמאשה ו...מהקלישאה ששוכבת כבר שנים בבוידעם, כשמדובר במכבי חיפה- "חיים משבת לשבת".

עד להודעה חדשה, מכבי חיפה עם 50 אחוזי הצלחה לא צריכה להוכיח שהיא יודעת לשחק כדורגל יפה לעין. את זה היא מוכיחה היטב באירופה ואפילו אלישע לוי מחפש את האיזון שבין ההופעה "שם" לבין ההופעה "כאן". תהום עמוקה פעורה ביניהם ועד שיקימו את הגשר, האלופה תמשיך לשחק כפי ששיחקה היום ברמת-גן: לחימה על כל כדור וניצול מכסימלי של כל הזדמנות בדרך.

מכבי פתח-תקווה נחשבה מראש ליריב קל בגלל רצף ההפסדים הגדול שלה או עקב הופעתה ברבע גמר גביע הטוטו בו כילתה את כוחותיה לאורך שעתיים פלוס פנדלים מול מכבי תל-אביב ? למה זה צריך לעניין את ה"אריה הירוק הרעב" ?

שלוש נקודות בכיס, זה הפרס ותו לא. כמובן שהרבה יותר קל להביט על הקבוצה אחרי ניצחון משכנע ובפרט על השינויים הרבים שאלישע לוי הכניס בהרכב.
משום מה נוהגים בישראל לכנות שינויים כ"מהפכה" או כ"עונש". אם קיים סגל שחקנים רחב ואלה שמקבלים אשראי גדול לא הצליחו לבטא אותו במספר הנקודות, זו לא זכותו של המאמן, זו חובתו לחולל שינויים כדי לנסות ולעלות על דרך המלך.

לא יהיה זה הוגן להסתכל על החילוף בשער, ניר דוידוביץ במקום בויאן שראנוב כאמירה. לשניהם קיימת בעיה לא קלה עם חילופי הבלמים התכופים ודוידוביץ "הצדיק" את המוניטין הרב לו הוא זוכה בשתי הצלות גדולות שמנעו ספיגת שלושה שערים.

הגנת חיפה נזקקה לישועה משוערה מאחר והשינוי במרכזה ממשיך ליצור אי-שקט יחסי. הנה איציק כהן כבר עלה לשחק ובמחצית הודיע שאין ביכולתו להמשיך עקב הפציעה. למגרש הוזנק הקשר האחורי, תמיר כהן על תקן בלם מאחר ומול קריית-שמונה הוכח שהצמד בוליאט-דגני לא מתואם וחסר הגנה.

אין הוכחה טובה יותר ל"כאב ראש" של המאמן החיפני שאינו מצליח לייצב את ההגנה כי מדי משחק עליו לאלתר צמד חדש. ככה נוצרים "חורים" והשוערים מתקשים לסיים משחק ללא ספיגה.

החילוף הכי משמעותי, גוסטבו בוקולי הקשיש והטוב. לא טוב, מצוין. מנוע ללא חלקי חילוף. מהרגע שהוא עולה על הדשא הוא "שורף" אותו ובגיל 33 מהווה דוגמא לכדורגלן מצטיין, לוחם שגם כאשר מלאי החמצן בריאותיו אוזל, הוא ממשיך לרוץ ולתרום מניסיונו. גם השלושער של עמאשה אינו גוזל ממנו את תרומתו האדירה והביטחון הרב שהעניק לחברו, סיידו.

הקשר הגנאי לא היה במיטבו, השאיר מרחב מחיה לקשרי היריבה כל עוד היה להם כוח לשחק מולו וסימני עייפות נראים עליו. אין פלא, הוא מהיחידים שלא זכה כלל למנוחה מתחילת העונה. בוקולי עזר לו מאוד.

בחלק ההגנתי נהנה טאלב טואטחה מערב קל שמשמעותו, היעדר פעילות באגפו. אורי אוזן חשש ממנו ולא עלה, האחרים הבינו שחבל לבזבז זמן וכוח על ה"באנקר" החיפני.
עבודה רבה יותר ציפתה לעמיתו, אייל משומר לו המתין טל בן-חיים המהיר. מלבד בדקת הפתיחה ובעת ספיגת השער, משומר עמד במשימה. קל היה לו לתפקד כי תמיד נמצא השחקן שסייע לו, בדרך כלל בוקולי או ימפולסקי.

האחרון, שלא שיחק זמן רב יחסית, החזיר לעצמו את המוניטין קצר המועד מפתיחת העונה. להגנת פתח-תקווה לא היה מענה לפריצותיו הסוחפות שהסתיימו ב"בישול" מעולה לעמאשה ושער יוצא מהכלל מרגליו שחיסל את אשליות המארחים.

יניב קטן כמו יניב קטן, לא חייב לנוע על שטחים רחבים, מספיק שהכדור ברגליו כדי שמשהו יקרה. המסירה שלו לימפולסקי רשומה בעוד עמוד בספר הזהב של מסירות הפז שלו.

בחלק הקדמי ראינו שיתוף פעולה ראשון בין עמאשה לאלון תורג'מן. ה"ילד" תופקד באגף השמאלי, גם לשמור שאוזן לא ימריא קדימה כהרגלו וגם השתתף בהתקפות חיפה.
היה ברור שהוא לא ישחק לאורך כל 90 הדקות כי הקצב של חיפה, גם במשחק ליגה, דורש מעבר לכוחותיו, בפרט שבעבר לא הוטלו עליו משימות כפולות. ייאמר לזכותו שב-63 הדקות שיחק טוב, היה שותף לשער הראשון ולרביעי, עמאשה נהנה מההפקר.

ו"הפקר" זאת מילה טובה במקרה של החלוץ שהספיק כבר לכבוש עשרה משחקי ליגה (רק אלון מזרחי כבש יותר ממנו במדי מכבי חיפה בעשרת המחזורים הראשונים- 11 אבל בלי רביעייה ושלושער).

עמאשה כמעט ואינו מחמיץ מול השער. מיומנותו הגבוהה ומהירותו הסילונית לא מאפשרת לשומריו להתארגן. אפילו בשער השני שלכאורה נראה קל ואין ספק שהשוער לירן שטראובר אשם, החלוץ החיפני עשה מה שמעטים מהחלוצים מסוגלים לבצע על קו הרוחב.

שמתם לב איך הוא לא ויתר, רץ אחרי השוער והדביק את הכדור על הקו ואז בבעיטת עקב מדהימה החזיר את הכדור למגרש והשאיר את שטראובר המנוסה מאחריו. וירטואוזיות לשמה.

מי שזקוק לביטחון רב ובמנות גדושות, ולדימיר דבאלישווילי שניסה במשך 27 דקות לייצר פעולות חיוביות ולא הצליח. זה לא החלוץ שהטיל אימתו על הגנות היריב וגרם בעקיפין ליצוא החיפני, שלומי ארבייטמן לגנט ותומר חמד למאיורקה.

כאמור, את חיפה לא מעניינות הצרות של האחרות. עד היום חילקה יותר מדי נקודות לקבוצות תחתית ובכלל.
שחקניה נזקקו ליריבה מהסוג של מכבי פתח-תקווה הנאנקת בצרותיה היא. יחסית למשחקים אחרים (לא כולל קריית-שמונה) הגנת המלאבסים לא עמדה בפני הרעשה חיפנית.

חיפה שיחקה פשוט ועד כמה שניתן מדויק מרגל לרגל. שם המשחק שלה היה יעילות וקל היה להפעילו מול הגנה מחוררת כגבינה שוויצרית ובראשה השוער הותיק שטראובר שבחיפה עדיין זוכרים כמה מהצגות המופת שלו מולו.

שלושה משחקני מכבי חיפה לשעבר מאיישים את החולייה העורפית בפ"ת וכולם היו חלשים. אוזן לא הסתדר עם טואטחה ותורג'מן, ואיש לא בא לעזרתו, שי מימון נכנע שוב ושוב לעמאשה ולקובי גנון לא הייתה תשובה לפריצותיהם של ימפולסקי ומאוחר יותר עידן ורד.

היחיד ממנו חיפה חששה היה טל בן-חיים שבדקת הפתיחה אותת על כוונותיו כשעבר את משומר, בהמשך נרגע עד לשער הכבוד שכבש שהוכיח עד כמה הוא מסוכן. השאר לא יכלו לחיפה שלא הבריקה אך שלטה לאורך כל דקות המשחק.

בדקה השלישית שכן כדור ראשון ברשת המארחת. תורג'מן הריץ את ימפולסקי שהבחין בעמאשה רץ על קו הרוחב שלו, מסירה והחלוץ נותר ללא שמירה אך עם בעיטה שטסה שטוח למרכז השער.

שש דקות מאוחר יותר, השגיאה של שטראובר וההברקה של עמאשה ובמצב 0:2 הצלה ענקית של דוידוביץ, אחרי שאוזן הגביה לתוך ההגנה המהוססת ומרואן קבהא מצא עצמו מול השוער הבינלאומי שזינק באומץ והציל.

המקבץ החיפני נמשך. קטן שלח את ימפולסקי שחלף בריצה על פני גנון ומזווית מעט לא נוחה שלח "בום" לרשת העליונה ועם 0:3 כבר היה ברור שאלון יפת יכול לסיים את המשחק ואיש לא יבוא אליו בטענות...

המחצית השנייה התנהלה בדיוק כפי שציפו. למעט דקה אחת (49) בה נפער בור במרכז ההגנה החיפנית, בן-חיים המהיר ניצל אותו כדי לחלוף על פניו של דוידוביץ, משומר הגיע בריצה ולא הצליח למנוע מהחלוץ למצוא עצמו חופשי ומאושר ולגלגל בקלות פנימה- 1:3.

התעוררות וסכנה לחיפה ?
לא כך חשב עידן ורד שהחליף את קטן. עבר בקלות את מימון החלש, מסר לתורג'מן שניסה לבעוט לשער ויצאה לו מסירה דה-לוקס לעמאשה שניצב מקרוב ורגלו המשיכה פנימה- 1:4.

מכאן ואילך משחק דל באירועים, ניסיונות כיבוש של דבאלישווילי וורד לא צלחו ובדקה ה-85 ויקטור מרעי הבלתי מורגש מצא את בן-חיים בלתי מכוסה וגם הפעם דוידוביץ זינק והדף את בעיטתו והציל שער שני.

כעת מעניין יהיה לראות איזה הרכב יעלה לשחק מול סטיאווה בוקרשט ביום חמישי. אחרי שכל הסגל כבר קיבל הזדמנויות, הכל פתוח ואפשרי.

הרכב מכבי פתח-תקווה: לירן שטראובר, אורי אוזן (מריו צארוויץ'/58), ניצן דמארי, שי מימון, קובי גנון, מרואן קבהא, סבסטיאן סנסוני (חגי גולדנברג/46), ג'סטיס וומפור (ציון צמח/65), דרור דגו, ויקטור מרעי, טל בן-חיים.