אם לעירוני רמת השרון ולמכבי חיפה אותו מספר נקודות, אם בני סכנין ואותה רמת השרון ניצחו חמש פעמים וחיפה אינה מצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים מפתיחת העונה- הדבר אומר דרשני.

לרגע אין לתלות את אשמת אובדן שתי נקודות ביתיות נוספות בבלם הקרואטי יוריצה בוליאט שייצא במצב רוח מחורבן כדי להצטרף לסגל נבחרת ארצו. הוא כבש שער עצמי כפי שלפניו עשו זאת שחקנים מפורסמים במועדון הירוק. הרחקה לא טובה ו"בום" כפול ומשולש- גם חיפה לא מנצחת, גם סופגת שוב וגם מתרחקת מהפסגה. שבע הפרש אינם ה"אסון" כמו המגמה.

לא כדאי להאשים את המשחק בבוקרשט כמאיץ בישבנה של בני-יהודה. כי לא היא כפתה את התיקו על חיפה, האחרונה הפסידה את יתרונה מאחר ולא ניצלה את יתרונה המוחלט במחצית הראשונה. לפעמים פשוט לנתח משחק פשוט שהפך למותח עקב שלל טעויות. על אחת חיפה שילמה ביוקר.

לחיפה ישנה בעיית ספיגה שלא נראתה הערב. נכון, רשתו של בויאן שראנוב התרוממה פעם אחת אבל בסך הכל נראה היה שתצליח לשרוד את הלחץ האופטי של האורחים בסיום.

כמעט כל המצבים של ה"זהובים" נבעו מכמות בלתי מוגבלת של בעיטות חופשיות ובעיטות קרן וברוב המקרים דווקא יוריצה בוליאט הדף אותם בראשו וברגליו ללא קושי. לרוע מזלו, ולאיש אין זכות להאשימו, הדיפה לא מוצלחת של כדור שטוח הכניעה את שראנוב המצוין.

השוער הסרבי שהועדף על פניו של דוידוביץ, הפך בלית ברירה לגיבור הערב. עם כל כך הרבה הגבהות ובעיטות נייחות, ידע להציל ולשמור על שערו ואם חיפה היתה מצליחה לשמור על השער היקר שכבשה, זכויות רבות היו נזקפות לזכותו.

לא צריך להבין בכדורגל כדי לראות שבעיית הבעיות של חיפה הם הכדורים הנייחים. לכן תמוה מדוע מתעקשים שחקניה לאבד כדורים בסמוך לרחבתם ואחר כך לנסות ולמנוע מהיריב להפוך את הבעיטות לכמעט שערים. התופעה חוזרת ונשנית מדי משחק, פעמיים זה קרה גם מול סטיאווה (בשער הראשון והשלישי).

אולי נשמע משעשע, משחק ההגנה של חיפה לא היה גרוע כפי שניתן לחשוב. גם בוליאט היה בסדר, הרבה יותר מאשר סארי פאלח בערב חלש, מפוחד ולא מוצלח. ל"ילד" מותר עדיין לטעות.

גם אייל משומר שיחק טוב, נלחם כארי והיה פעיל מאוד במשחק ההתקפה. למגן החירום, אוראל דגני נרשמה מחצית ראשונה טובה מאוד, אפילו לא שמנו לב שהוא מסוגל לפרוץ באגף שמאל עם רגל ימין. טואטחה חסר, לא עד כדי כך שנצביע ונגלה שהנקודותיים חמקו בגלל היעדרו.

מי ששיחק אותה, תרתיי משמע, הקשר הגנאי יא-יא סיידו בערב מצוין. גרזן אמיתי שחלש ללא קושי על מרכז השדה וחיפה גם על משחקו הבינוני של גוסטבו בוקולי.
האחרון התלהב מאוד, נכנס לעימותים פיזיים עם קשרי בני-יהודה, תמיד היה קרוב לרחבת היריב וגם בעט כהרגלו. בחצי השעה האחרונה בוקולי נחלש ואלישע לוי חשב שחשוב לחזק את מרכז השדה בתמיר כהן כדי לשמור על היתרון השברירי.

התכנון לא הלם את המציאות. כהן לא מנע משחקני בני-יהודה לתקוף, אלה המשיכו לזכות מהשופט לירן וקסברגר בעיטות חופשיות למכביר ובאחת מהן, הבינגו הופיע ממקום שלא ציפינו.

במחצית הראשונה סיידו ובוקולי הפכו את המשחק לחד-צדדי לחלוטין. איביסקביצ'יוס ואבו-זייד נסוגו עמוק לשערם ויחד עם ההגנה החסונה והשוער המצטיין דלה איינגובה הסבירו מדוע ספגו עד כה שמונה שערים בלבד. בונקר ומזל.

כדי לפצח את המערך ההגנתי שמאמנה יוסי אבוקסיס בנה, חיפה נזקקה ליניב קטן טוב יותר כי הוא האדריכל והמנהיג ומרגליו מגיעות בדרך כלל הבשורות הטובות.

קטן התנהל בעצלתיים והשאיר את מלאכת ההוצאה לפועל ברגליהם של הצעירים דלה ימפולסקי וחן עזריאל שקיבל את ההודעה על שילובו במשחק, חמש דקות לפני תחילתו. המיועד לשחק, ולדימיר דבאלישווילי נפגע בחימום ונטש.

עזריאל ניצל את האשראי, כבש שער נהדר והטריד את האגף הימני של בני יהודה. ימפולסקי, כקיצוני סופה נכנס למשחק בהתלהבות גדולה, סיכן ללא הרף את הגנת היריב שלא מצאה פתרון לפריצותיו הסוחפות. חבל שלעתים פרגן יתר על המידה ולא נטל לעצמו את מלאכת ההבקעה. והיו לו מצבים.

לחלוץ וויאם עמאשה שנאלץ לסגת לאחור ולהוכיח שהוא מסוגל גם להריץ את חבריו קדימה ולא רק לכבוש, היו דקות טובות מאוד ואם הרשת שמאחורי איינוגבה נותרה שלמה,בזכות חוסר מזל וכמובן יכולת מעולה מצד השוער הניגרי.

הכישלון החיפני נעוץ בשורה התחתונה. איש לא ציפה שתפגין יכולת מעולה אחרי ששיחקה ביום חמישי ברומניה. את המשחק הזה שחקניה היו חייבים לנצח בשיניים כי את הנקודות הללו יחפשו בעתיד.
אחרי הופעה באירופה אין מלבד ניצחון , בפרט בבית ומול יריב שרצה לצאת מקריית אליעזר עם תיקו וב"פוקס" השיג אותו.

לחיפה אין זמן להציץ כיצד נראתה בני-יהודה. בראש וראשונה היה עליה לשחק מדויק יותר, כי מהר שיחקה בגלל אופי שחקניה. החילופים של עידן ורד ואלון תורג'מן לא שינו, יציאתם של עזריאל וימפולסקי העייפים תרמו לשינוי המומנטום במגרש.

כאמור, 45 הדקות הראשונות היו בשליטה חיפנית מוחלטת. עד כדי כך מוחלטת ששראנוב יכול היה לבקש ספר בסרבית ולקרוא בו בעיון.

התנועה חד-סטרית לעבר שערו של איינוגבה. גם הוא הוטרד ברצינות בפעם הראשונה מבעיטה אדירה של דגני (28) שלא מצאה את המסגרת.
בוקולי (31) הפגיז מחוץ לרחבה לחיבורים בין הדשא לקורה, הפנתר הניגרי זינק כחתול והדף לקרן.

באותה דקה חן עזריאל קלט כדור, ערך סיבוב על הבלם אביב חדד ושיגר כדור מסובב אמנותי שהפתיע את השוער ונשק לרשת- 0:1 לחיפה.

עזריאל המשיך ללהטט באגפו, הבחין בימפולסקי ניצב במצב נוח (38) והעלה כדור לעברו, החלוץ עם הקוקו אמור היה לנגוח ולכבוש מול הרשת, העדיף להניף רגל ולהסתבך. דגני, בפריצה נוספת יפייפיה עשה כברת דרך וסיים אותה בבעיטה החוצה.

הדקה ה-48 הפכה, כך מסתבר לרגע מכונן במשחק. עזריאל הריץ את עמאשה שמאלה, החלוץ הזדרז ובעט, פגישה ראשונה עם איינוגבה שהדף לרגל של קטן שניסה לבעוט מעליו וגם הפעם ידו של השוער היתה על העליונה.

זה היה האות לישראל זגורי, מושאל מכוחותינו, לנסות מזלו. קיבל כדור מפדרו גלבאן וסובב כדור מאיים שחמק לחוץ (51). שתי דקות אחר כך שאראנוב קלט כדור מראשו של נדלובו וגם אז (54) ימפולסקי נשלח בידי עמאשה להחמצה גדולה מול השוער מולו פרץ.

ממול, סארי פאלח ניסה להרחיק והכדור, מעשה שטן, הפך ל"בישול" מדהים לגלבאן שהפציץ, שארנוב הדף באומץ ומארינקוביץ שניצב על סף הבקעה, התאכזב לראות שגם השוער הסרבי הפך לסוג של חתול.

זגורי שוב חיפש לסכן (57) והשוער הדף-קלט את כדורו השטוח והמסוכן וחיפה יצאה להתקפה מהירה (74) שבסופה החטיא תורג'מן מסירת רוחב מדויקת של ורד.

בדקה ה-76 שראנוב מציל את שערו וסופג צהוב. כדור ארוך מצא הגנה חיפנית פעורה, נדלובו פרץ והשוער "נכנס" בו על סף הרחבה. למזלו, אוראל דגני ניצב אחרון בסמוך לשער.

למהלך הבא שראנוב נכנע. גלבאן (82) הגביה כדור קרן שטוח, בוליאט ניסה להרחיק והכדור סטה לאחור, פגע בשראנוב וחדר פנימה- 1:1.

חיפה המומה, גלבאן ניסה לנצח בעוד כדור נייח (89) אותו הדף שראנוב בזינוק וירטואוזי ואת חוסר המזל החיפני ביטאה החטאה מחמישה מטרים בתוספת הזמן, הפעם אלון תורג'מן החמיץ את ההזדמנות להפוך לגיבור הערב.

קריית-אליעזר נותר גם הערב ללא גיבורים. וללא שתי נקודות. 16 מתוך 33- מי חשב שחיפה ורמת השרון יישבו על אותו ספסל...

הרכב בני יהודה: דלה איינוגבה, יצחק עזוז, גל כהן, אביב חדד, עוז ראלי, קסטוטיס איבסביצ'יוס (עגייב/78), חסן אבו-זייד, ננאד מרינקוביץ (שלו מנשה/67), ישראל זגורי (פיני בלילי/70), פדרו גלבאן, נדלובו.