לפחות חיפה יכולה להתנחם בכך ששמרה על הבית. מוזר לציין זאת כאשר האלופה עושה מאמצים לא להידחק אל מחוץ לשמונה הראשונות , המציאות במקרה הזה חזקה מהדימיון.
כל כך רצו לראות שוב את ה"ירוקים" מפסידים שוב בבית עד שבמהלך היום פיזרו כל מיני איינשטיינים למיניהם שאשדוד לא ניצחה בקריית-אליעזר מאז 1994 והקבוצה שניצחה אז היא בכלל...מכבי עירוני אשדוד ולא הקבוצה הנוכחית. מישהו יטיל קנס על שכתוב ההיסטוריה ?

היסטוריה זה כאשר מכבי חיפה מגלה עדיפות בולטת ב-75 מדקות המשחק ונאבקת לסיים לפחות בתיקו. אלה מראות שחזרו אחרי שלא ראינו אותם מזמן.
מי שהיה זקוק להוכחה שהעונה הנוכחית חריגה במלוא מובן המילה צריך היה לראות קבוצה במקום השני שבורחת מהמילה "אליפות" כמו מאש, מגיעה מבוהלת ומאפשרת לחיפנים להכתיב את קצב המשחק לאורך כל המחצית הראשונה ובחלקים גדולים מהשנייה.

ואז, כפי שתמיד קורה בכדורגל, התקפה אחת וטעות בסגירה מקנה יתרון לאשדוד ושוב חיפה נאלצה לרדוף אחרי שער פיגור. מאחר והיריבה נלחצה לשערה, חיפה הלחוצה מתחילת העונה הצליחה לאזן ותו לא. תיקו רע לשתי ערי הנמל.

השינוי הגדול הערב: כל שחקני חיפה גילו מחויבות גבוהה לקבוצה, לחמו כאריות, לחצו את היריב לשערו והחזירו את הכבוד לקבוצה ולמועדון. נשמע כאילו לא מדובר באלופה גאה, נכון לעכשיו זה המצב ואיש אינו בורח למחילות. מה שרואים, זה מה יש.

רוב האירועים התרחשו במחצית הראשונה וזה כאשר הזהירו אותנו שאשדוד מגלה ניסים ונפלאות במחציות השניות.
חיפה של ארבעים וחמש הדקות הפותחות שיחקה טוב מאוד. שני הקשרים ההגנתיים שלה היו ביום מוצלח, בין אם זה יא-יא סיידו ויותר ממנו, אייל גולסה, הטוב בשחקני חיפה.

ניתן היה להבחין בכך בעשרים הדקות האחרונות אחרי שגולסה ביקש לנטוש עקב פגיעה בראשו שגרמה לו לתחושה לא טובה. מרגע זה קשרי אשדוד התפרסו טוב יותר במגרש וניסו להריץ את התקפתם קדימה אלא שהיא כלל לא הגיעה למשחק.

משום כך קשה לשפוט את ההגנה החיפנית שכולם נהנים לחבוט בה השכם והערב. עלי עותמן גילה פעילות רבה באגפו אולם ברגע המסירה לשער של עידן שריקי לא סגר היטב את החלוץ ואשמתו ברורה.

מבין הבלמים, יוריצה בוליאט הפגין יותר ביטחון מעמיתו איציק כהן. בוליאט נכנס למשבצת של בועטי הכדורים החופשיים ומעניין שכבר היו כאלה שפירשו את השינוי ברצונו של אלישע לוי לגרום לקהל לחבב אותו בגלל השערים העצמיים...מוחות חולניים כי בוליאט בועט טוב ואת זה רואים באימונים ולא באולפני הרדיו והטלויזיה.

הדקה ה-89 כמעט וגרמה להתקף לב לחלשי הלב כי איציק כהן מסר לטואטחה שהחזיר לו על קו האורך והבלם החליק והכדור הפך להתקפה נגדית. רק חוסר ביטחון שפקד גם את טואטחה בפעולות הקטנות שבדרך כלל הוא מבצע "על אוטומט".

טוב עשה מאמן חיפה שהמשיך לתת אמון במגן הצעיר ולא הוריד אותו לספסל. כפי שלא הופכים למלכי שערים מהספסל, כך אין בו את ויטמין הביטחון. טואטחה יחזור לעצמו, בפרט כשמעטים מ"אוהבי חיפה" מיהרו השבוע להספידו ולגרום לסכסוך עם המועדון. לא הצליחו, תסמכו שיחזרו בפעם אחרת.

היכולת הטובה של סיידו וגולסה סידרה לקבוצתם יתרון מוחץ במגרש שלא התבטא על לוח התוצאות אלא במשחק מהיר, שוטף ומהנה שלא הניב שערים כי לידם לא שיחקו הערב שחקנים שהיו צריכים להציע את האקסטרה. עידן ורד השקיע מאמץ עצום שלא גרם להגנת אשדוד האיתנה להתרגש ממנו. כך גם יניב קטן שנאלץ לפרוש אחרי שליש משחק עקב מתיחה בשריר רגלו.

מחליפו, דלה ימפולסקי הוסיף מימד מהירות לחלק הקדמי אולם הוא כדרר יתר על המידה, לא מיהר לשחרר את הכדור ותנועתו המהירה לא הוסיפה מצבי הבקעה רבים.

מעניין היה לעקוב אחר החלוץ אלון תורג'מן. בעשרים הדקות הראשונות גילה פעילות רבה, כולל שתי בעיטות לשער, מאוחר יותר נרגע ולא הווה סכנה לשוער היריבה אופיר מרציאנו שלא נאלץ להתמודד עם כדורים מסוכנים. מעט יותר משראנוב המשועמם וחסר התעסוקה.

ואם תורג'מן דעך, הסקורר וויאם עמאשה כלל לא הורגש. מבחינת הגנה, הוא ירד עד למרכז השדה וגרר עימו את ישראל ראש, בלם אשדוד. במשחקים האחרונים עמאשה לא מגיע למצבי הבקעה מיוחדים וכך ההספק שלו ירד פלאים.

מי שהרוויח את לחמו הוא הגיאורגי דבאלישווילי שהפך לדמות הבולטת במחצית השעה האחרונה. חמש דקות אחרי כניסתו למגרש הבקיע את שער השוויון, הספיק להתרגז ולהרגיז כאשר התעמת שלא לצורך עם חלק מהקהל החיפני ובסיום המשחק ספג יריקה משפילה מהבלם האשדודי יא-יא פטי.

נוכחותו של ולדימיר הפכה כל אחזקת כדור שלו לסכנה מאחר וחילק כדורים לקשרים שפרצו פנימה לרחבת אשדוד. מהומות גדולות מהמסירות הללו לא נוצרו.

מיקומה הנוכחי של אשדוד לא מפתיע. כי אם מכבי חיפה, הפועל תל-אביב ומכבי תל-אביב חלשות ולא יעילות, מישהי מוכרחה לשבת על תקן הסגנית. במקרה זאת אשדוד שמצליחה בבית ונכשלת בחוץ, מתכון בטוח להישאר סגנית או למטה מזה.

כל השבוע פמפמו שחיפה חייבת להיזהר מניר ביטון ודוד רביבו, הקשרים המוכשרים של אשדוד, בפועל משחק הלחץ של חיפה ניטרל אותם והוציא אותם מכלל פעולה עד כדי כך שלא הורגשו במגרש ונכנעו ללא תנאי לגולסה וסיידו שנעלו את תנועתם.

חיפה רשאית לקחת מהמשחק הזה את הכדורגל הטוב במחצית הראשונה, את הרצון לאורך כל המשחק ואת בלימת ההתרסקות אחרי ספיגת שער החובה. 26 נקודות מתוך 54 אפשריות נראות כחלום בלהות לכל קבוצה שמחזיקה בתואר, לפחות עד חודש מאי.

מי יודע, אולי תוצאת התיקו וחלוקת הנקודות נקבעו באותה פגישה לבבית בין אלישע לוי ליוסי מזרחי לפני שריקת הפתיחה. חפשו היטב היטב, לא תראו חיבוק חברי כזה יותר מדי פעמים.

חיפה כמעט ושילמה ביוקר אחרי עשרים שניות כשעופר ורטה, מגן ימני טוב מאשדוד, העביר כדור רוחב, עותמן החליק ומצב מאיים הסתיים בהרחקת הכדור.

לעמאשה נוצר מצב פנטסטי כשיניב קטן מסר לו ומתוך הרחבה בעט מעל לשער (3) ובוליאט ריכז תשומת לב בבעיטה חופשית אדירה (14) אותה הדף מרציאנו לקרן.

רק חיפה נראתה במגרש. חילופי מסירות בין גולסה ותורג'מן הסתיימו בבעיטה של הראשון לידי השוער, עמאשה שלח את תורג'מן להחטיא מקרוב (18) ואפילו סיידו התקרב וסיכן את שער אשדוד (28).

איפה אשדוד ? הנה הגיעה. בהתקפה השנייה ורטה ניצל מרחב מסירה מאגף לאגף, עותמן הניח לעידן שריקי להגיע ראשון לכדור ולבעוט מהאוויר לפינה הנגדית. לשראנוב לא היה סיכוי רב- 0:1 מפתיע.

התקפה מתוכננת בה נטלו חלק ימפולסקי שהחליף את קטן, טואטחה ותורג'מן הסתיימה בבעיטת סרק. רביבו הזכיר את קיומו בתוספת הזמן כשבחן את שראנוב שזינק והדף את בעיטתו.

ואם אתם מחפשים "אקשן" במחצית השנייה כי כולם מתעייפים והשגיאות מתרבות, לא על קצה המזלג כי היו רק שלוש פעולות חיוביות.

הראשונה סידרה לחיפה את השוויון (65). בוליאט בעט כדור חופשי, ההגנה הדפה לרגליו והוא הפגיז למרכז הרחבה שם נגח פנימה דבאלישווילי.

שש דקות מאוחר יותר, הכובש מריץ את ימפולסקי לבעוט ולסכן את מרציאנו והפעולה האחרונה של אשדוד (86) שעשתה צדק והוכיחה שלא תמיד המזל הולך עם הרעים כאשר אדיר טובול הגביה כדור לראשו של הבלם ישראל ראש שנותר לבד מול שראנוב ונגח למעלה.

הרכב מ.ס. אשדוד: אופיר מרציאנו, עופר ורטה, ישראל ראש, יא-יא פטי, אדיר טובול, ניר ביטון, בן בוטבול, אריק אמברוסה (חאתם אל-חמיד/74), דוד רביבו (מיכאל קינדה/82), עידן שריקי (סמואל יבואה/78), רודג'רס קולה.