לשם מה מכבי חיפה הייתה זקוקה לדפיקות הלב הללו בסיום שתי המחצית ?

רק אלוהים יודע. בית"ר ירושלים, הזכורה ממאבקים נפלאים מאז 1983 נשארה רק עם השם. בשלוש-ארבע דקות הצליחה אמנם לערער את ביטחונה של ה"ירוקה" וכמעט כבשה שער שוויון שלא הגיע לה ומי יודע, אולי בדקות ה"אימה" הללו, טמונים פירורי החשש החיפני לספוג שער נוסף בדקות הסיום דווקא כאשר האלופה היוצאת מתדפקת על דלתו של המקום השלישי המוליך לאירופה.

הניצחון הביתי הרביעי ברציפות חשוב מאין כמוהו. סוף-סוף חיפה חצתה את רף 40 הנקודות והותירה לאנחות את אלה שכל כך האמינו שיוכלו להצביע עליה כקבוצה הגרועה ביותר מאז האליפות האחרונה. כבר לא. התואר נשאר בכפר-סבא, אצל מאמן אחר...

אפשר להאשים את מאמנה של ירושלים, אלי כהן שהרס את אופיו של המשחק. תמיד הקבוצות הלהיבו את הקהל שציפה וקיבל, הפעם ה"שריף" חיסל גם את עצמו כמו גם את חיפה שלא הסתדרה עם המערך ההגנתי הבית"רי. הוא לא היה מבוצר, לא מסודר, אפילו פרוץ באגפים ויחד עם זאת הכניסה החיפנית למשחק לא הייתה ברגל ימין והיא נגררה למשחק חסר דיוק בצורה מדהימה.

בשעה שאלישע לוי עודד את חניכיו להתיש את כוחו של היריב במסירות מרגל לרגל, אלה הפכו ללא מדויקות ובשלב מסוים במחצית הראשונה קשה היה לעקוב אחריהן ולספור.
בעיקר הצטיין בכך יא-יא סיידו שלא נשמר ואמור היה למסור ולמסור, רוב כדוריו לא הגיעו לכתובת הנכונה. והדיירים היו בבית.

סיידו השקיע את אותה מנת זיעה וגמע את מספר הקילומטרים הקבוע אלא שהפעם לא הסתדר עם הקישור של בית"ר שכלל לא תקף והתנפל עליו- נתן לו לנוע בתקווה שלא יעביר כדורים קדימה. בפועל ה"תוכנית" של הלבנים עבדה.

השליטה החיפנית המוחלטת אינה באה לכלל ביטוי בלוח התוצאות הרבה עקב חוסר פרגון בתוך רחבת בית"ר שהמתינה לכל דיכפין. אלון תורג'מן חדר בקלות ולא חיפש את החברים, השוער אריאל הרוש קלט ללא בעיות את בעיטותיו החלשות, כך אייל גולסה בשני מקרים.

תוסיפו להם את דלה ימפולסקי שמשחקו המפוזר וחסר המחץ לא השפיע, את מוחמד גדיר שכבש שער נאה אולם לא הורגש כאיום על פיליאבסקי ותומר בן-יוסף ואת הדקות שבהן הכדור עבר מרגל לרגל ולא הגיע לשום רגל. כאילו שחסרו במגרש שחקנים מיומנים יותר.

במצב דברים זה כאשר יניב קטן נותר הברומטר, מרבית תשומת הלב עברה לחלק האחורי. לשבת ולהסתכל רק על הבלם הבוסני אדין צוצאליץ, תענוג מתמשך. אפס שגיאות במשחק הזה.

כשאלישע לוי יישב כשהנכדים על ברכיו, מלבד הזיכרונות הרבים שיישארו חקוקים במוחו מהתקופה החיפנית כמאמן, תהיה לו הזכות לספר להם שבתקופתו היו לחיפה את הבלמים הזרים מהטובים בליגה- ג'ורג' טאקסיירה, אנדריי פיליאבסקי וכעת צוצאליץ שנראה כאילו הוא משחק שחמט עם היריב.

אין מצב שחלוץ יעבור אותו בריצה, אין מצב שיסתבך בכדרור מיותר מול שחקן יריב המחפש לחטוף לו כדור, מעביר כדורים מדויקים לעושי המשחק ומיד מתכונן לבלום אותם שמא יחזרו לרגלי היריב, היום זה קרה יותר מדי. אם מישהו לא חשב שניתן להביא בינואר בלם חיזוק רציני, טעה.

לידו בוליאט מתחיל לבסס את משחקו על ביטחון גדול יותר. עדיין טעה בגדול בשני מקרים שכמעט עלו בשערים, יצא בזול ומרכז ההגנה כבר מזמן אינו טיילת. צריך כישרון כדי לבקע אותו.

כי מי שעובר את צוצאליץ ובולייאט נתקל בניר דוידוביץ המצוין. צחוק-צחוק, אלמלא השוער הותיק גם העליונות הברורה לא הייתה מייצרת שלוש נקודות יקרות. בשני מקרים במחצית השנייה גייס את כל ניסיונו לעצירת כדורים שעשו דרכם לרשתו.

ליד השלישייה שיחקו גם שני מגנים לוחמים. אלי כהן חשב לתומו שאם ישים את צחי אליחן המהיר באגף השמאלי כדי להצר את צעדיו של אייל משומר, המגן הותיק "יעשה במכנסיים". לא רק שלא נבלם, כל הזמן שעט קדימה, פרץ מימין למרכז וניסה לעזור להתקפה לכבוש בשנית.

יותר מסובך המצב באגף השמאלי. היעדרו של טאלב טואטחה בלט מאוד. מבחינה הגנתית, אוראל דגני היה טוב פלוס, ברגע שביקש לפרוץ, בלית ברירה נכנע ל"צד הימני" שבו והותיר את האגף ההתקפי לאלון תורג'מן הפעלתן שירד לעזור לו. דגני עדיין לא משופשף דיו כדי לשחק מגן שמאלי, הזמן יעשה את שלו. בינתיים המשבצת החשובה ממתינה לשיפור .

בשלבים מסוימים של המשחק חיפה ויתרה לירושלים ולכאורה, נראה היה שזו תצליח לכבוש שער חוץ שישי העונה אחרי קרוב ל-650 דקות ללא שער בכלל. לזכות חיפה ייאמר שבניגוד להרגלה המגונה, שמרה בשיניים על המאזן הבית"רי.

ירושלים הסבירה מדוע היא נלחמת על חייה. אלמלא עזרתה של חיפה שהשאילה לה את הבלם אנדריי פיליאבסקי והמגן חיים מגרלשווילי, מצבה היה כלאחר ייאוש.
השניים מעבים את החולייה האחורית ויחד עם השוער אריאל הרוש בעל האינסטינקטים המדהימים, שומרים את קבוצתם בתמונה למקרה שתבקיע שער זכות פה ושם.

כשם שקובי מויאל, ברק משה וסטיבן כהן ניסו להפריע לחיפה במשחק המסירות וזו עזרה להם בעקיפין, לא הצליחו לייצר מהלכים מסוכנים מלבד פה ושם כשחיפה איבדה לרגע סבלנות וריכוז.
הדקות 42-45 עמדו במרכז התקווה הירושלמית. בשני מקרים חיפה אמורה הייתה לפתח התקפות וכמעט ספגה. סיידו וקטן הסתבכו והשאירו כדור ליד רחבתם, דוידוביץ מסר בידו לתורג'מן שמצא עצמו עובר עבירה על אבי ריקן, הטוב בשחקני המנורה שהגיח לא פעם מעמדת המגן הימני.

בדקה ה-44 כדור חופשי מרגלי קובי מויאל הטעה ואילץ את דוידוביץ להדוף לקרן ממנה התפתחה סכנה גדולה שעה שפיליאבסקי נגח מקרוב סמוך לקורה. בתוספת הזמן סטיבן כהן שיגר כדור לשטח חופשי ועמית בן-שושן איחר בשבריר שנייה כדי לבטל את היתרון החיפני.

נשמע כאילו חיפה ניצלה בנס. מהמצבים האלה בהחלט, מצבים שנבעו מטעויות מיותרות.
חיפה הגיעה לחצאי מצבים, הגדולה שבהם בדקה ה-28 כשמשומר חרש וגולסה בעט, הרוש זינק והדף ולפני שמשומר כבש זינק פעם נוספת וקלט.

בדקה ה-33 השער היחיד. יניב קטן חטף במרכז השדה ומסר שמאלה, תורג'מן ניצב בעמדת נבדל אולם על הכדור הסתער מוחמד גדיר שהגיח מאחור, פרץ מול הרוש ובעט שטוח למרכז השער- 0:1 לחיפה.

המחצית השנייה דלת אירועים ולא מרגשת. הרוש הציל מבעיטה של קטן (60), תורג'מן גילה אנוכיות כשפרץ מול השוער הירושלמי ובעט לידיו (65), דוידוביץ בהצלה ענקית אחרי מבצע נאה של אבי ריקן שבעט בינות למגני חיפה לפינה והשוער הדף בשנייה האחרונה, וויאם עמאשה חזר להפציץ (75) ושלח "שפיץ" אל בין החיבורים אליו התעופף הרוש והדף והפינאלה, פסוס הבחין בדוידוביץ מחוץ לשערו (88), הגביה מעליו והחיפני התעופף לאחור וחילץ ממבוכה.

פרידה סופית מבית"ר ירושלים בעונה זאת ? מתי השתיים תיפגשנה שוב ? מתי נשוב ונחוש את ההתרגשות של פעם ? בינתיים להתראות.

הרכב ירושלים: אריאל הרוש, אבי ריקן, אנדריי פיליאבסקי, תומר בן-יוסף, חיים מגרלשווילי (דן אייבנדר/90), ברק משה, קובי מויאל, דריו פרננדס (ליאונרדו פסוס/57), סטיבן כהן, צחי אליחן (ערן לוי/75), עמית בן-שושן.