אולי זה הניצחון החשוב ביותר העונה ועם יד על הלב, גם היכולת הלא משכנעת "לא מזיזה". הפעם המטרה מקדשת את האמצעים ואותו 0:1 קטן והיסטורי באצטדיון החדש בעכו 'הרג' יותר משתי ציפורים במכה:

* הבטיח הישארות בטוחה של האלופה בפליי-אוף העליון.

* הצמיד את חיפה למיני-פסגה וכעת היא קרובה רק שתי נקודות מהשלישית בטבלה, מ.ס. אשדוד.

* ניצחון חוץ ראשון מאז נובמבר 2011 (לא כולל ניצחון הגביע על מכבי באר-שבע) ולמי שהורגלה להוליך את דרוג ניצחונות החוץ זו תופעה בהחלט לא שגרתית.

* בניגוד להיסטוריה, ניצחון ראשון של מכבי חיפה על הפועל עכו במגרשה כאשר המסגרת היא ליגת העל.

ייאמר מיד, מי שניצח את עכו, משחק ההגנה של חיפה לכל אורך המשחק שלא התעלה לרמה גבוהה, הרבה עקב לחץ עצום על שחקני שתי הקבוצות שחיפשו בראש וראשונה את הנקודות כדי להשיג את המטרה. אם חיפה גם הצליחה להתקרב ולגעת בשולי אשדוד מהמקום השלישי, ברוכה הבאה.

אם ניר דוידוביץ המנוסה נאלץ לזנק רק פעם אחת בתשעים ושש דקות, והוא עשה זאת באומץ בלתי רגיל, הדבר אומר דרשני.
בערב כזה מרכז ההגנה החיפני בראשותם של שני הנפילים, אדין צוצאליץ (מצוין !!) ויוריצה בוליאט (טוב מאוד) הווה חומה בצורה, יותר מחומת עכו. בלתי אפשרי היה לחלוף על פניהם, לא באוויר ולא ביבשה ולמזלה של עכו המשחק נערך על משטח ללא שלוליות, ככה זוכרים את המגרש הקודם ז"ל, אחרת הם היו בלתי עבירים גם בים.

צוצאליץ מרסק לחלוטין את התיאוריה שאי-אפשר למצוא שחקנים מצטיינים, חכמים ובעלי ניסיון בחלון ההעברות בינואר. משחקו מקרין על שאר מערכי הקבוצה המבינים שאין עליהם לחץ להצליח בכל מחיר ולא כל החטאה היא סוף העולם.
בוליאט משלים צמד המתגבש עוד ועוד לקראת סיום העונה ומשחקי הגביע.

תם עידן הפניית האצבע שההגנה אשמה בכל. עם דוידוביץ, צוצאליץ ובולייאט אפשר להתחיל לחשוב על בנק המטרות. עדיין בעל שתי מטרות בלבד, בעונה הזויה עד כה גם משהו.

מי שמעט מפחיתים מעוצמת ההגנה הם שני המגנים. לא שהם חלשים במשחק המגננה. אדרבא, משומר זכה מאלי כהן, מאמן עכו לשמירה לוחצת בדמותו של ניקולס פלצ'וק ולא התחשב בו בעיקר במחצית השנייה כשהעכואי התעייף וחדל מלרדוף אחרי ה"נשמר".

משומר ניסה להשתתף במשחק ההתקפה ונכשל לאורך כל המשחק. לשיא הגיעו הדברים בדקה ה-75 כשאיבד בתוך שניות שני כדורים בחצי המגרש של המארחים אחרי שהעדיף לנסות ולעבור עוד ועוד שחקנים ואיבד את הכדור.

את תרומתו של אוראל דגני ניתן לשפוט רק בהגנה. קשה לעבור אותו, הוא ממעט להצטרף להתקפה ועל אף שנותר מאחור, היה קרוב מאוד לכבוש שער שני לזכות קבוצתו. יותר קרוב מקרוב.

לרוע מזלו, רבע שעה לסיום ביקש לנטוש עקב מתיחה בשריר הירך האחורי (כמו שפעת, כמעט ואינה פוסחת על שום שחקן בחיפה...) ואז האגף השמאלי נחשף לפריצות מסוכנות של סינטאיהו סלליך ורועי לוי.

עכשיו עוצרים לשתייה. לא מה שאתם חושבים, איש לא מחלק קפה. רק הקשית באמצעותה שותים ליא-יא סיידו את הדם.
הוא לא יהיה ז'וטאוטאס, גם לא אבוקרט- הוא מה שהוא לטוב ולרע. המסע נגדו, דרך מספר כתבים שגם בעיתון בית-ספר אסור להם לכתוב, הפך להסתה לכל דבר.

במשחק הקודם מול בית"ר ירושלים שיחק רע מאוד. בעכו רץ את אותו מספר קילומטרים אך נראה עליו שאיבד מביטחונו. הערב סיידו עשה בדיוק את מה שאלישע לוי ביקש ממנו לעשות. ויתר על המסירות ההרפתקניות והבלתי מדוייקות (כאלה נספרו הפעם 11) ודייק ב-42 מסירות לחבריו, רובן ככולן לטווח קצר ובלתי מזיק.

הזהירות וחוסר הביטחון גררו אותו למקום שאסור לקשר הגנתי אחורי להיות- לחשוש. סיידו חשש שבתקופה חסרת יציבות לא יפילו עליו איזה תיק נוסף שיעצים את ההסתה. עבר את הערב בשלום למרות שלא הצטיין. כאמור, צוצאליץ ובולייאט ידעו שתמיד תהיה עוד רגל לעזרה ובזמן.

חיפה התברכה לא רק בבלמים מעולים, היו לה את יניב קטן ואייל גולסה בערב טוב. הקפטן חגג 400 הופעות עם ניצחון וראו בתנועתו הבלתי פוסקת והפעלת הלחץ על הגנת עכו שהמשחק הזה "עולה לו בריאות", לאו דווקא עקב החגיגה הפרטית.

מסירותיו לדגני ועמאשה, ללקק את השפתיים. הביא למשחק הספציפי הזה את כל ניסיונו והוכיח בפעם המי יודע שמנהיגות ודרבון קשורים לסרט הקפטן אותו הוא עונד.
שער הניצחון שכבש אייל גולסה הפך אותו למנוע האנושי, עבר משמאל לימין בשעה שהגנת עכו לא הסתדרה עם ניידותו הבלתי פוסקת.

כולם תרמו לניצחון בנחישותם, חבל שדלה ימפולסקי בזבז כוחות לשווא על כדורים מיותרים שגרמו לאובדן כדורים במספרים שקשה לעקוב אחריו. לאן הוא ממהר כל הזמן כאשר שלושה משחקני עכו הקיפו אותו ?

פחות מורגש ו"סולידי" הרבה יותר היה חן עזריאל שהחלפתו בוויאם עמאשה התבקשה. הסקורר עדיין חלוד ולא חד, עצם הגעתו למצב הבקעה מול בית"ר ובעכו מרמזים שאצלו זו רק בעיה של כושר הבקעה ותו לא.

המשחק נטול ההשראה של חיפה אינו מבטל את כוחה העיקרי במשחקים האחרונים. קשה לשחקני יריבותיה להתקרב לעבר רחבת ה-16 שלה, בעיטות הקרן והבעיטות החופשיות הופכות לנדירות ומכסת השערים צנחה פלאים ולא במקרה.

קחו לדוגמא את חלוצה הסרבי של עכו, סטפן שצ'פוביץ שלא נגע בכדור בכלל. להגיע לעימות מול דוידוביץ ? רק חלם על זה.
או סינטאיהו סלליך "שלנו" ששיחק מחצית שלמה ורק פעם אחת לקראת הסיום הצליח לחולל מהומה קטנה אותה דוידוביץ כיבה בקלות.

עכו לא הצליחה להשתחרר מהלחץ החיפני על מוליכי הכדור שלה, אלכסנדר דוידוב וגיא דיין, התקפה לא הייתה לה והגנתה נהנתה מדלות ההתקפות החיפניות. במצב שחיפה אינה משוועת לנקודות בלבד, אפשר ושוערה היציב דודו גורש היה נכנע יותר מפעם אחת.

במחצית הראשונה ניתן לספור על אצבעות כף יד אחת את מצבי ההבקעה. בראש וראשונה השער הנאה של גולסה (דקה 5). אלון תורג'מן הפעלתן הגביה כדור אל מחוץ לרחבה וקשר הנבחרת הצעירה הכניס רגל בריאה ושלח כדור שטוח ומדויק שהשאיר את גורש חסר אונים- 0:1 לחיפה.

חן עזריאל "חרש" מימין, נכנס למרכז ובעט חלש לידי גורש (20), דוידוביץ הפגין אומץ לב בזינוק לרגליו של דוידוב שנותר חופשי ומנע שוויון (27) וזהו.

במחצית השנייה גם חמש אצבעות כף היד השנייה היו מיותרות. ימפולסקי (45) בעט לשער וכדורו נהדף לקרן, קטן שלח נפלא את אוראל דגני (54) שנותר לבד מול גורש, ניסה להתחכם ולהבקיע בין רגליו, הכדור נבלם.

בדקה ה-70 קטן המשיך לפטם בכדורי פז, עמאשה בעט וגורש ניצב במקום והדף. לגוסטבו בוקולי ניתנה הזדמנות לסלק את ביש המזל בתוספת הזמן כשקיבל מסירה אלוהית מעמאשה ומול גורש בעט בשמאלו כדור שהגיע ל...דגל הקרן.

לא נורא. ערב בינוני, תוצאה רצויה וכעת ניתן להתיישר ולחפש כדורגל טוב יותר. בתנאי שאלישע לוי לא ייאלץ לאלתר שוב ושוב וכמו מפקד בחזית מופגזת, יעבור בין ה"פצועים" וישאל מי מוכן לתשעת מחזורי הסיום.

הרכב הפועל עכו: דודו גורש, רועי לוי, דימאקו פידליס (לואב כיאל/70), אדי גוטליב, אלירן דנין, אלכסנדר דוידוב, שגיב כהן (משה מישאלוף/60), גיא דיין (סינטאיהו סלליך/46), יובל שבתאי, ניקולס פלצ'וק, סטפן שצ'פוביץ.