הברק היכה פעמיים באותו 15 במאי מר ונמהר. לפני שנתיים שער בטדי בדקה ה-92 גזל ממכבי חיפה אליפות, חלפו שנתיים ובאותה דקה, באותו תאריך שוב מפח נפש אדיר- נוסא אייגבור כובש שער ניצחון ומקנה להפועל תל אביב גביע שלישי ברציפות, תופעה שטרם נראתה בכדורגל הישראלי.

עצוב לרדת פעם רביעית ברציפות מכר הדשא ברמת-גן ללא הגביע. ולא בגלל אובדן כרטיס הכניסה לליגה האירופית. משחק הגמר סיכם בתשעים דקות את אופי העונה הנוכחית של מכבי חיפה. במילה אחת לא מקצועית: חוסר מזל משווע.

יניב קטן, הברומטר של חיפה ששמרו עליו כאתרוג ולא הרכיבוהו במשחק מול קריית-שמונה כדי שלא יספוג כרטיס צהוב חמישי, נאלץ להופיע לגמר בחצי הילוך. כל הכבוד לרצונו לא להפקיר את הקבוצה אך גם הוא נכנע למצב בריאותו בדקה ה-79 ונטש בלית ברירה באפיסת כוחות.

טראגית יותר פציעתו של הבלם הבוסני הנפלא, אדין צוצאליץ, הטוב במגרש, שקרע את שריר הירך האחורי בדקה ה-88 והוחלף כדי לצפות מהצד כיצד הפועל מנצלת חצי מצב בלעדיו כדי לגנוב את הגביע פעם נוספת מהירוקים. אשתקד כבשו שתי דקות מהפתיחה, השנה שתי דקות בתוספת הזמן. סימטריה כואבת.

ולהבדיל אלפי הבדלות, במהלך המשחק נודע על פטירתו של דוד ("לולו") ירון, מנהלה האדמינסטרטיבי של מכבי חיפה שבעבר שימש בין השאר כמנהל קבוצה בעונת ה"דאבל". ערב מחורבן תרתיי משמע.

אי אפשר לבוא בטענות לאיש משחקני חיפה שהשקיעו את כל מה שהיה להם בשלב הנוכחי של העונה. לרגע נדמה היה, אחרי כניסתו המטאורית של דלה ימפולסקי שכבש מיד שער משווה, שחיפה תנצל את המומנטום לכבוש שער נוסף שיספיק לה אולם את קצב האירועים איש לא קובע מלבד אלת המזל שהתייצבה פעם נוספת מאחורי מי שניצל שניים מהמצבים המעטים שנקרו ברגלם.

ה"ירוקים" יותר הפסידו מאשר ה"אדומים" ניצחו. אפילו לא חצי נחמה. שתי הקבוצות הפגינו במחצית הראשונה משחק שחמט ברמה נמוכה שהקצב בו איטי יותר מאשר על הלוח המפריד בין בוריס גלפנד ווישוואנתן אנאד ההודי המתחרים כעת על אליפות העולם.

עד כדי כך המשחק היה חלש, בלתי מדויק ורוב השחקנים לא הצליחו לצאת מהלחץ. לא אלה של מכבי שביקשו לסיים עונה עם "משהו" ביד, ולא אלה של הפועל שרואים בסגנות ובגביע עונה מוצלחת. רק ה"אדומים" יצאו מרוצים.

באותה מחצית, שיו"ר הכנסת, רובי ריבלין הגיע למלא את מקום נשיא המדינה ובטוח שהודה לאל שבמליאה אצלו הרבה יותר סוער, הצליחו קשרי מכבי, סיידו ובוקולי לנטרל לחלוטין את קשריה האחוריים של היריבה, רועי גורדנה ואביחי ידין אך מנגד לא השכילו לפתח התקפות משלהם.

ניר דוידוביץ לא נגע בכדור במחצית הראשונה ולו פעם אחת. בנוסף לעבודת ההגנה הטובה של סיידו ובוקולי, הבלמים צוצאליץ ובולייאט שיחקו קדימה ונעלו לחלוטין את אופציית המסירה לחלוץ היחיד, עומר דמארי.

משומר התעמת עם אלרואי כהן ויכל לו, למרות שהאחרון הגביל את תנועתו קדימה, טואטחה נאלץ לסבול מנוכחותו של מירקו אורמוש שהתגלה כפאוליסט בחסד. אחרי ש"חיסל" את קטן בשבת, המגן החיפני המהיר נאלץ לחוש את הדשא שוב ושוב. בסופו של דבר, אותו אורמוש כבש את שער היתרון...

כאמור, קטן היה מנוטרל ולא בגלל לחץ היריב. אביחי ידין התרוצץ בעקבותיו, הקפטן החיפני, אחד ממאות אלפי אוהדי חיפה המאוכזבים הערב, עשה את המכסימום מבחינתו. את השאלה אם צריך היה להרכיבו או להעדיף שחקן בריא לחלוטין במקומו, זאת מסוג השאלות שנשאלות בדיעבד ולאיש אין ולא תהיה תשובה.

קטן היתה הבעיה הקטנה, הגדולה יותר הגיעה מכיוון מוחמד גדיר וויאם עמאשה שלא הגיעו למצבים, לא יצרו לעצמם ואיש גם לא יצר עבורם. עידן ורד עוד ניסה לתעתע מימין ומשמאל, לא בהצלחה מרעישה, בהפועל המתינו לו על סף הרחבה.

בהפועל תל-אביב יחגגו אל תוך הלילה. לא בכל יום קבוצה ישראלית בפרט ובעולם בכלל זוכה בשלושה גביעי מדינה רצופים. השיא הזה לא יישבר בשנים הקרובות.
בניגוד למשחק הליגה בשבת, השוויון בין השתיים היה מוחלט ולא נרשמו 'התעלפויות' בקרבת השערים. הרוב סטטי, מחושב וניתן להשערה מצד שחקני ההגנה המנוסים.

להפועל היה את באדיר ושולר, במכבי בוליאט וצוצאליץ שמיד אחרי החלפתו נכבש שער ההפסד. לא חובה להיות על תקן נביא כדי לדעת שאם הבוסני במגרש, היתה נכפית הארכה. בלתי אפשרי היה לחלוף על פניו.
מאידך, כמעט ודאי שבלעדיו ובלעדי קטן, קשה היה לחיפה לשמור על שוויון בדקות ההארכה. עם בולייאט וסארי פאלח, יחד עם סיידו ובוקולי העייפים, המצב לא נראה מזהיר. תשובה לעולם לא נקבל.

מוזר היה לראות במחצית הראשונה הגרועה את הפועל מתגוננת כאשר נדמה היה שארבעת המשחקים מול חיפה בהם לא נוצחו, אמורים להוסיף להם ביטחון.
רק חיפה ניסתה לתקוף, פעם כאשר גדיר מסר לקטן (17) שבעט לידי השוער הקמרוני וההזדמנות של טואטחה (43) שקלט כדור נגיחה מאביחי ידין, חלף על פניו של אורמוש ושיגר כדור אימים ששרק סמוך לחיבורי הקורות בדרכו החוצה.

פתיחת המחצית השנייה העידה על שינוי כלשהו. בוקולי שלא כבש שער שנתיים חיפש אותו בבעיטה עזה מ-20 מ' וכמעט מצא אותו (46), סיידו הרחיק רע ובאדיר שעלה לעזרת ההתקפה (54) כמעט והבקיע בבעיטת מספרת.

דמארי ניצל החלקה של צוצאליץ כעבור דקה ומול דוידוביץ שלח כדור חלש ובדקה ה-58 קטן איבד כדור במרכז המגרש, גורדנה קלט ושלח ימינה את אורמוש שפרץ והכניע את דוידוביץ- 0:1 להפועל.

ואז החילוף של אלישע לוי שהדליק ניצוץ במחנה החיפני. גדיר בחוץ וימפולסקי בפנים, דקה וחצי אחרי טואטחה מגביה כדור מסובב (62) והמחליף מתנשא מעל אנטבי הותיק ונוגח לפינה הרחוקה- 1:1.

דקה אחר כך טואטחה איבד כדור בסמוך לרחבת חיפה, גורדנה הסתער ובעט שטוח ומסוכן- החוצה.
אדל אפולה קלט כדור שנבעט מזווית קשה על ידי טואטחה (75) . בדקה ה-84 תמוז נמלט מצוצאליץ ובעט כדור את מהלכו קרא דוידוביץ ואז הגיע דקת המחץ החיפנית. צוצאליץ דלק אחרי אנטבי (88) ולפתע השתרע על הדשא כשהוא מסמל לספסל להחליפו.

משמעות הפציעה הייתה ברורה וניצל אותה נוסא אייגבור שקיבל מסירת פז מסלים טועמה, זה שהכניע את חיפה בגמר אשתקד, ומול דוידוביץ בעט פנימה. משומר ניסה להציל אולם היה מאוחר- 1:2 והגביע שוב אדום.

אצטדיון רמת-גן הפך ל"כותל הדמעות" של חיפה. לדאבוננו, הוא שוב בידינו...

הרכב הפועל תל-אביב: אפולה אדל, נאאל חוטבא, ואליד בדיר, מרקו שולר, יגאל אנטבי, אביחי ידין, רועי גורדנה (ביבאן פרנסמן/90), אלרואי כהן (טוטו תמוז/70), מירקו אורמוש (סלים טועמה/85), נוסא אייגבור, עומר דמארי.